שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
436
שואל/ת: כמעט תמיד שמעתי את המילה סַפרות בפתח, ולא בחיריק כמו במילונים. מה נכון?
רוביק עונה:
יש עדיין פה ושם התעקשות נורמטיבית על סִפרות בחיריק, בהשפעת נטיית המילה "ספר": סִפרי בחיריק, אבל גם במילה מרד, למשל, אומרים "מִרדי" בחיריק ו"מַרדות" בפתח. בארמית אומרים "סַפרותא", בפתח. "סַפרות" ו"סַפרותי" בפתח הן צורות נפוצות ותקינות. במילונים החדשים כבר ניתנות שתי הצורות.
437
שואל/ת: לא מזמן אמרתי לחבר על מישהו שהוא "נאבד" בת"א. הוא תיקן אותי ואמר לי שאומרים "אבד". האם צדק?
רוביק עונה:
חברך טעה וצדק: "נאבד" במשמעות "אבד" קיים כבר בתלמוד, בעיקר במשמעות החמורה של משהו שכלה ונעלם, אבל גם במשמעות "הלך לאיבוד" (על השור נאמר "נשבה או נגנב או נאבד"). בעברית החדשה "נאבד" מאפיינת ילדים, ולכן היא נשמעת טעות בסביבת דיבור רגילה.
438
שואל/ת: למה נכון להגיד "מפחד" בהווה, ולא נכון להגיד "פיחד" בעבר?
רוביק עונה:
במקרא יש חלוקה שאין לה הסבר. "מפחד" בפיעל היא הצורה הבלעדית של ההווה, בעוד "פחד" בבניין קל היא הצורה הבלעדית של העבר. היום אומרים גם "פוחד". "פיחד" בעבר אולי נכון תיאורטית, אבל נשמע בעיקר בין ילדים.
439
שואל/ת: מאוד צורם לי באוזן כשאני שומעת קריינים וכתבי כלכלה בטלוויזיה אומרים "מדד הדאו-ג'ונס". בשביל מה ה" הידיעה? המדד נקרא ע"ש שני אנשים בשם דאו וג'ונס, כמו שיטת באדר-עופר או מונה גייגר-מילר. הוא צריך להיקרא פשוט "מדד דאו-ג'ונס"?
רוביק עונה:
ועל כך נאמר, שאלה יפה, והתשובה כלולה בתוכה. "דאו-ג"ונס" הוא שם פרטי, ולשם פרטי אין מוסיפים בדרך כלל יידוע, דומה ל"מדד תל אביב". לעומת זאת "מדד המעו"ף" מתייחס לראשי התיבות "מכשירים עתידיים ופיננסיים", ולכן ה' הידיעה תקינה. יש לציין כאן שבקבוצת מילים בעברית ניתן להציב ה' הידיעה לפני שם פרטי, שהפכה חלק משמם: נהר הירדן, אגם הכנרת, הרי הגליל, מורדות החרמון, חצי המנשה ועוד.
440
שואל/ת: מדוע אומרים "הוא יינמק בכלא עוד כמה שנים"? הרי צורת נפעל מן השורש מק"ק היא יִמַק, כמו "הגלידה תִמַס בחום"?
רוביק עונה:
השורש מק"ק בבניין נפעל עבר הוא נָמַק. עם השנים נתפסה נ' הנפעל כאות שורש עקב דמיון הצורה ביחיד לבניין קל (נָמַק כמו נָפַש), אם כי לא זכתה למעמד של שורש תנייני. מכאן נגזרו למשל נֶמֶק, נָמֵק, וכן הצורה הלא תקנית אך מקובלת בעתיד נפעל: יינָמֵק (בדומה ל-יינָפֵש).
441
שואל/ת: מדוע אומרים "לרכל" בכ"ף רפה. האם זו טעות?
רוביק עונה:
על פי התקן יש לומר לרכל בכ' דגושה, אך צורה זו אינה בשימוש, והצורה הדיבורית היא הבלעדית. משפיעות על כך המלים הנפוצות רכילות והליכת רכיל, בהן הכ"ף רפה. במקורות מקובל רכל בבניין קל.
442
שואל/ת: מה הצורה הנכונה: לנגוע, ליגוע או לגעת?
רוביק עונה:
הצורה "לגעת" מופיעה פעם אחת במקרא: "ולא יוסיף עוד לגעת בך" (שמואל ב' יד). הצורה "לנגוע" מופיעה במקרא שלוש פעמים. תופעה דומה אפשר למצוא בכמה שורשים באותה גיזרה (חסרי פ"נ), כמו "לטעת" לצד "לנטוע". בלשון חכמים "לנגוע" מופיעה בתפוצה רחבה יותר, אך בעברית החדשה הצורה הבולטת היא "לגעת". "ליגוע" היא צורה לא תקינה האופיינית לשפת ילדים, והיא נולדה בהקבלה לפעלים אחרים בגיזרה כמו "ליפול", "ליטול" ואחרות.
443
שואל/ת: מה נכון לומר, "סכנת חיים" או "סכנת מוות"?
רוביק עונה:
"סכנת מוות" הוא ביטוי תלמודי. "סכנת חיים" הוא ביטוי בעברית החדשה, והצלע השלישית, "סכנת נפשות", הוא מלשון ימי הביניים. כל הביטויים הם צירופי סמיכות כשרים ונפוצים.
444
שואל/ת: מה נכון לומר: "נחל בהכנות" או "נתחיל בהכנות"?
רוביק עונה:
החל (מן השורש חל"ל) היא הצורה המקראית. "התחיל" היא צורה תניינית תלמודית שנגזרה מ"תחילה". שתיהן נכונות ונאות, אך יש נטייה בעברית החדשה להשתמש ב"התחיל" במשלבים נפוצים וב"החל" במשלבים גבוהים.
445
שואל/ת: מה נכון לומר: ליסוע או לנסוע?
רוביק עונה:
הצורות התקינות הן לנסוע ולרכוב. השיבושים נולדים מתופעה בהתפתחות השפה הנקראת אנלוגיה. כיוון שנ' נופלת בעתיד (יסע) ובציווי (סע) אנחנו מצפים שתיפול גם בשם הפועל (ליסוע), אבל הכלל הוא שהנ' תישאר שם, כמו ב"לנטוע" (עתיד: יטע, ציווי: טע). בכמה שמות פועל הנ' יכולה ליפול, על פי לשון חכמים: לידור, ליטול וליפול, וזאת לצד הצורה השלמה: לנפול, לנדור וכו'. "ליסוע" נחשבת שפת ילדים.
446
שואל/ת: מה נכון לומר: לרכב או לרכוב?
רוביק עונה:
הצורה התקנית "לרכוב" מקובלת במקורות, אבל הצורה הנפוצה והטבעית היום היא "לרכַב", כאנלוגיה ל"ירכב" בעתיד ו"רְכב" בציווי. "לרכוב" נתפסת צורה ארכאית, ולטעמי הגיע הזמן להתיר את "לרכב". אם שמות הפועל "לומר" (אנלוגי לצורת העתיד "יאמר") ו"לאמור" (אנלוגי לצורת הציווי "אמור") חיים בשלום זה לצד זה כבר אלפי שנים, למה שלא ירכבו יחדיו "לרכב" ו"לרכוב"?
447
שואל/ת: מה נכון להגיד, מַצָּת מַצֵּת או שמא מַצּית?
רוביק עונה:
שלושתם נכונים. מַצָּת ומַצּית להדלקת סיגריה, מַצֵּת למכונית, והוא נקרא בלשון העם פלאג.
448
שואל/ת: מה נכון: "שני שליש" או "שני שלישים"?
רוביק עונה:
לכאורה הכלל ברור: צריך לומר "שני שלישים" בדיוק כמו "שלושה רבעים" או "חמש שישיות". ולמה בכל זאת "כולם אומרים" "שני שליש"? מפני שהוא מתאים לדפוס של מנייה הקיים בתחומים אחרים, כמו "שלושה גרם" ולא "שלושה גרמים", "שני קילומטר" החי בשלום לצד "שני קילומטרים", ואפילו "חמישים שקל".
449
שואל/ת: מהי הצורה הנכונה, "גִזען" או "גַזען"?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת כנכונה ונתמכת על ידי האקדמיה היא גִזען (וגם גִזענות), מאחר שמקור המילה ב"גֶזע", והסגול הופך לחיריק. כך הדבר ב"צִדקן" ו"צִדקנות". הצורה גַזען משתרשת בדיבור בהשפעת מלים רבות הקשורות בתכונות או השקפות: שמרן, טהרן, פחדן וגזלן. לא נראה לי שיש להתעקש על פסילת "גַזען", למרות הטיעונים הדקדוקיים. ואגב, מי שאומר "צִדקן" ולא "צַדקן", שיקום.
450
שואל/ת: מהי הצורה התקינה: "אני יפה מאוד" "או "אני מאוד יפה"? לדעתי הראשונה היא תקינה, מכיוון שהשפה שלנו "הפוכה" במבנה-המשפט מהשפה האנגלית, שם אומרים I'm very pretty.
רוביק עונה:
אתה צודק. הקדמת "מאוד" לשם התואר נחשבת השפעה אנגלית.
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >