שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
451
שואל/ת: נהוג לומר גם בתקשורת "כבן" (או "כבת") בנוסח: "הזוכה בפרס הראשון הוא אדם כבן חמישים מדרום הארץ". האם אין כאן שימוש מוטעה במילת הקישור "כ-"? האם לא היה נכון יותר לומר "אדם בן כחמישים"?
רוביק עונה:
במסכת ברכות במשנה נכתב: "אמר ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות". בצורה הזו "בן חמשים" נתפס כמושג שלם, ומילית הדימוי באה לפניו במשמעות "כמו בן חמישים". "בן כחמשים" הגיוני גם הוא, אך כאן כ' הדימוי מתייחסת רק למספר.
452
שואל/ת: פעמים רבות רשום על מודעות בקיבוצי "מתאספים בדשא מתחת לדולב". האם לא נכון לומר "מתאספים על הדשא"?
רוביק עונה:
כשמתכוונים לדשא כמשטח ירוק אומרים ש"יש ערימה של חברה על הדשא". כשמתכוונים לאתר התכנסות המרופד בדשא נכון לומר "בדשא", כמו באלבומו של אריק איינשטיין "בדשא אצל אביגדור".
453
צבי לבנקופף שואל/ת: מה השם הנכון של החודש הנוכחי: מרץ או מארס?
רוביק עונה:
'מרץ' הוא ההגייה הגרמנית לביטוי החודש הכללי השלישי, 'מארס' היא הצורה הלטינית. בדיבור העברי השתרשה ההגייה הגרמנית של שמות כל החודשים הלועזיים, כמו דצמבר או מאי, אך רק בחודש זה קיים הבדל משמעותי בין הצורה הגרמנית והלטינית. בכלי התקשורת המסורת היא לומר 'מארס', אבל בשפת הדיבור המקובלת 'מרץ' היא כמעט הצורה הבלעדית.
454
אביאל ארצי שואל/ת: איך נכון לומר ולכתוב: רטוֹב או רטוּב?
רוביק עונה:
שתי הצורות מקובלות. הצורה רטוֹב (נכתבת בניקוד רָטֹב) היא הקדומה יותר.
455
אורה שואל/ת: פָּרָג או פֶּרֶג? במה ממלאים את אזני המן?
רוביק עונה:
התשובה: גם וגם. מאחר שהמילה מופיעה במשנה ברבים בלבד ("האורז והדוחן והפרגין והשומשומין", שביעית ב ז), אין הכרעה לצורת היחיד, וזאת כבר במילון בן יהודה.
456
אורטל מאזור הדרום שואל/ת: כאשר מופיעה במילה אות המנוקדת בצירה ואחריה האות י', האם יש לבטא את האות י'? אשמח אם תתייחס בעיקר למילים ליצן, להיטיב ומיתר?
רוביק עונה:
כל מילה והסיפור שלה. לֵצן וליצן מופיעות שתיהן במקורות, בלשון חכמים. השורש הוא אמנם לצץ אבל הצורה ליצן היא המקובלת יותר. מיתר היא מן השורש יתר והי' כאן הכרחית. הֵטיב והֵיטיב מקובלות שתיהן, למרות שהצורה הדקדוקית היא הֵטיב. שתי הצורות מופיעות במקרא. כאשר האות י' מופיעה יש להגות אותה, אבל בעדינות.
457
אושרית שואל/ת: כיצד יש לומר – אני מתַבֶּלֶת או מתַבלֶנֶת?! תיבול או תִבלון?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. יש המגדירים את "לתבלן" כפועל בלשון הדיבור, אבל הוא חדר לתחום המסחרי וזכה ללגיטימציה. הצורה המקורית בתלמוד היא "תֶבֶל" במשמעות תבלין, ומכאן הפועל התלמודי "לתבל". "תֶבֶל" מופיעה בתלמוד גם בצורת רבים "תְבָלין", וכבר בתלמוד היא מופיעה גם ביחיד, ועל פי חנוך ילון ואחרים יש לקרוא אותה ביחיד תַבְלין, במשקל דומה למילים כמו גלעין ולגין. נראה שהסיבה לכך היא המשמעות המקראית של תֶבֶל: זימה ותועבה. בעברית החדשה, למרות מחאות כמה מדקדקים, תבלין היא הצורה היחידה ביחיד, וברבים – תבלינים. מ"תבלין" נוצר הפועל "לתבלן", בתהליך הקרוי גם "שורש תנייני" (משני), שורש הנוצר משם עצם.
458
שואל/ת: איך נכון לומר? השמין או שָמן? הרזה או רָזה?
רוביק עונה:
גם וגם. "השמין" במשמעות "נעשה שמן" קיים כבר במקרא. "הרזה" המקביל ל"נעשה רזה" היא צורה חדשה, באנלוגיה ל"השמין".
459
איל מגבעתיים שואל/ת: הצבע סגול נכתב סָגול או סֶגול (כמו הניקוד), או שמא שתי האפשרויות נכונות?
רוביק עונה:
הצבע סגול הוא במשקל הצבעים, ולכן יש לומר סָגול, כמו אָדום, צָהוב וכָחול.
460
איתן וליש שואל/ת: מה דעתך בענין הצְמיג (בשווא) בפרסומות רשמיות של משרד התחבורה, לעומת צָמיג (בקמץ)? לפי אבן שושן זה בשווא, אך לפי לוח השמות של ברקלי זה בקמץ?
רוביק עונה:
אלו שתי מילים שונות במשמעותם. צְמיג הוא גלגל הגומי העוטף את גלגלי הרכב, וכך היה מאז ומתמיד. צָמיג הוא שם תואר המצביע על תכונת הצמיגות. בלשון הדיבור נוהגים לומר צָמיג גם על הגלגל.
461
אלי שנהב שואל/ת: האם המידע נמסר לי באופן 'בלעדי' או באופן 'בלבדי'? מה נכון?
רוביק עונה:
והתשובה, גם וגם. "בלעדי" מוקדמת יותר, אך שתי המילים הן שמות תואר במשמעות דומה. שתיהן נגזרו ממילות יחס: "בלעדֵי" ו"בלבד".
462
אליעזר ארז שואל/ת: מיכאל בני בן תשע שנים, ואחיו דניאל בן שלוש. האם לא נכון לומר שמיכאל גדול 'פי שלוש' פעמים יותר מדניאל? הרי פעם היא מילה בנקבה. מדוע האופנה היא לומר זאת בזכר, 'פי שלושה'?
רוביק עונה:
הנטייה הטבעית שלנו היא לומר "פי שלוש" או "פי חמש", כיוון שכמו אליעזר אנו מצרפים במחשבתנו למילה "פי" את המילה "פעמים", בנקבה, ובצדק. ובכל זאת הצורה התקינה היא בזכר, וזאת על פי המקרא, שם מופיע שלוש פעמים הביטוי "פי שניים". מן המקרא נגזרה ההוראה שאחרי "פי" יבוא תמיד מספר בזכר: פי שלושה, פי עשרה וכדומה. מה הסיבה ללשון זכר בתנ"ך? ההסבר המקובל מובא במילון בן יהודה. המילה "פה", שהיא מילה בזכר, פירושה גם חלק או קצה, ויתכן שיש כאן צורה משנית של המילה "פאה". זה ההסבר לביטוי "מלא מפה אל פה", כלומר, מקצה אל קצה. לפי ההשערה, 'פי' הוא קיצור של צורת הריבוי של 'פה' במשמעות חלק: פים, ובמקור היה צריך לומר "פים שניים", כלומר, חלקים שניים, שני חלקים. כבר בספר בן סירא מתקופת בית שני וברוב המקרים אחריו, הביטוי "פי שניים" הובן במשמעות שתי פעמים, כפליים. אבל, כאמור, כתיבת המספר בזכר היא הכלל הקובע, בעקבות המקרא.
463
אלישע פרוינד שואל/ת: שמעתי ברדיו את המונח "מטפה", אותו מיכל לכיבוי אש המכונה גם מטף. במילון אבן שושן, מופנה הקורא בערך "מטף" ל "מטפה". מה נכון?
רוביק עונה:
הצורה התקנית היא מטפּה, בפ' דגושה. היא מופיעה במונחי הכבאות של האקדמיה. המקור הוא מעורב, והוא קשור למילים כמו טיפה, והמילה התלמודית טפי שפירושה כלי לטפטוף נוזלים. המילה מַטָּף היא חלופה לא תקנית אך נפוצה. היא באה מהשורש נטף, ויש לה פירוש במונחי נגרות בניין: צינור או אמצעי ניקוז של מי הגשמים.
464
אמה וינוקור שואל/ת: האם נכון לומר "סולואים", כפי שצביקה הדר לדוגמא מרבה להגיד בהנחיית התכנית כוכב נולד, או טאבואים?
רוביק עונה:
מילים לועזיות ברבים נענות בדרך כלל לחוקי הדקדוק העברי באופן חלקי. לכן קשה לדבר על תקנים בעניין זה. "הומואים" דווקא נקלט, "סולואים" אינו שונה עקרונית מדואטים. עם זאת אנחנו חשים שלא בנוח עם הצורה הזו כי בעברית אין כמעט שמות עצם המסתיימים בתנועת O. על כן מומלצת שיטה הקרויה "טכניקת ההימנעות". במקום סולואים – שירי סולו. במקום טאבואים – תחומי טאבו.
465
אמיר מראשון לציון שואל/ת: איך יש להגות את המילה לככב?
רוביק עונה:
על פי כללי השפה יש לומר לְכַכֵּב ובעבר כִּיכֵּב. השימוש הנפוץ, בהשפעת המילה כּוֹכָב, הוא לְכַּכֵב וכִּיכֵב. זו דוגמה נאה לפער שיש לפעמים בין תקן לשוני לבין התפתחות השפה. ציבור הדוברים מתבקש להרגיש בנוח כשהוא אומר, למשל, שנתניהו ואלי ישי כִּיכְבוּ בדוח המבקר, ולהימנע מן המילה הנוראה כִּיכּוּב.