שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
451
אסף שואל/ת: כיצד נכון לומר, ביצים או בֵצים? זיתים או זֵתים? כלומר, האם היו"ד נשמעת במילים אלו?
רוביק עונה:
הצירה המלא מרמז על קיומה של י' כעיצור במקורה של המילה או בשורש שלה, ובדרך כלל ניתן למצוא לכך סימוכין בשפות שמיות מקבילות (כמו זית וביצה בגירסה הערבית). מקדם העצלות בהתפתחות השפה (או עקרון ההרס, בלשונו של גיא דויטשר בספר "גלגולי מילים"), מעמעם את נוכחות הי' בדרך כלל, ולא רק בביצים ובזיתים.
452
שואל/ת: באחד הערבים כשנשאלתי בדבר מגבת אובדת עניתי: "המגבת תולה במקלחת". נתקלתי בצחוק רועם מצד חברי. האם בצדק? ".
רוביק עונה:
מאז לשון ימי הביניים "תלה" פירושו גם "היה תלוי". הוא מופיע בספרות ימי הביניים וגם בספרות החדשה, כגון אצל יהושע בר יוסף, יורם קניוק ומאיר שלו. הבלשן מנחם צבי קדרי פסל את השימוש במאמר מפורט בנושא. לעניות דעתי יש בשימוש הזה חן רב. "תולה" הוא תיאור תנוחה, ותנוחות מופיעות בדרך כלל בבינוני פועל: עומד, יושב, שוכב, ואין מדובר רק בבני אדם: הבית עומד על תלו, השמש עומדת בשמים. נכון ש"תולה" הוא בדרך כלל פועל יוצא, אבל במקרה זה אי אפשר לטעות ולחשוב ש"השמלה תולה בארון" פירושו "השמלה תולה משהו בארון
453
ארז חולון שואל/ת: איך אומרים, 'הלכתי ללוויה' או 'הלכתי להלוויה'?
רוביק עונה:
גם וגם. לוויה, וגם הלוויה, מופיעות בתלמוד.
454
בֶני שואל/ת: כיצד יש לבטא את האות ת' במילה תְּאוֹ? האם כשווא נח או שמא כשווא נע, כפי שמבטאים סגול וצירה?
רוביק עונה:
עקרונית צריך להגות כל שווא נע בקירבה לצירה, ובצורה נבדלת מן השווא הנח. בפועל רוב השוואים הנעים בעברית היום הפכו לנחים, בעיקר בראש מילה, ולכן אנחנו אומרים tmuna ולא temuna, או kvish ולא kevish. דווקא במילה תאו הת' אינה נחה לגמרי, בהשפעת הא' הבאה אחריה. בכל מקרה, אלה אינם חוקים דקדוקיים אלא תיאור של ההגייה בפועל.
455
גיא הרלינג שואל/ת: מה הוא שמו הנכון של אבן גבירול?
רוביק עונה:
פרופסור ישראל לוין, חתן פרס ישראל שתחומו הוא ספרות ימי הביניים, משיב שלמשורר הדגול היה שם אחד, בעברית ובערבית: אִבְּן גַבִּירוֹל. באותה תקופה התקיים העיצור ג' שאינו מצוי היום בערבית. השם המקובל אֶבֶן גְבִירוֹל מכיל אם כך לפחות שלושה שיבושים. גם הערבים שיבשו את שמו, ויש שקראו לו אִבְּן גַ'בְּרִיל.
456
גליה מתל אביב שואל/ת: כיצד נכון לומר: "העורך דין" או "עורך הדין"?
רוביק עונה:
יש לומר "עורך-הדין": ה' הידיעה לפני המילה השנייה בסמיכות (הסומך). "העורך-דין" היא צורה לא תקנית, ומעידה עם זאת שהביטוי נתפס כבר כמילה אחת. השיבוש נפוץ גם בצורה "הבית ספר" שהתגלגלה ל"הבֶצֶפר". מסתבר שדווקא רש"י נטה לסמיכות מהסוג, למרות שהוא עצמו קובע שמדובר בשיבוש. וכך אפשר למצוא אצלו סמיכויות כמו "השטר חוב", הבעלי דינים", "התלמידי חכמים", "הבית אב", "התלמוד תורה" ועוד. הבלשן יצחק אבינרי שפירט את הדוגמאות האלה מדגיש שבכולן מדובר בצירופים קבועים ולא בצירוף מזדמן.
457
גלעד שור שואל/ת: איך נכון לומר, "נחשב בעיני מישהו" או "נחשב על ידי מישהו"?
רוביק עונה:
הצירוף "נחשב בעיני" מקורו בלשון ימי הביניים, כמו אצל אבן עזרא: "וגם מה שלקחו מן השבי נחשב בעיני יעקב עבודה זרה". "נחשב על ידי" הוא צירוף מסורבל ולא מומלץ. מקורו באנגלית: considered by someone.
458
דודי מנוה איתן שואל/ת: טחנת קמח? תחנת קמח? תחנת רוח? טחנת רוח? פלונטר!!! מה נכון??
רוביק עונה:
אכן פלונטר, ולא במקרה. טחנה היא מקום שבו טוחנים קמח, ולכן "טחנת קמח" היא האופציה היחידה. "טחנת רוח" היא בגירסאות עתיקות טחנת קמח העובדת באמצעות הרוח והמים, ולכן תהיה בט'. בעולמנו החדש חדובר במעין תחנת חשמל, באנגלית: station, המייצרת חשמל בכוח הרוח, כמו ברמת הגולן, והיא תהיה בת'. התערבבו ללא הכר, כבר אמרנו?
459
דור לזר שואל/ת: כיצד יש להגות בעברית את תרגום המילה shell. צֶדֶף, צְדָף או צְדָפָה, ומה מקור הגרסאות השונות?
רוביק עונה:
צֶדֶף (shell) הוא החלק הקשה והמבריק שאנו אוספים על שפת הים, ברבים צדָפים. צִדְפָּה (clam, oyster) היא בעל החיים המוגש במסעדות יוקרה ובשרו נאכל מתוך הצדף, וברבים: צדָפות. צֶדֶף היא מילה שהופיעה בעברית בימי הביניים בהשפעה ערבית, בעוד צִדְפָּה היא מילה חדשה שנגזרה ממנה. צְדָף היא צורה דיבורית שנגזרה לאחור מ"צדָפים", שהילדים הוגים במלעיל. צדָפָה היא צורה דיבורית שנגזרה לאחור מ"צדָפות".
460
דייויד סלע שואל/ת: נתקלתי במשפט הבא, הנאמר באיום מרומז, "אבאל'ה, בוא נדבר בטובות". מה נכון לומר, 'בטובות' או 'בטוב'?
רוביק עונה:
שתי הצורות דיבוריות, ולכן אין כאן שאלה של "נכון לא נכון" אלא של נוהג. "בטובות" הוא ביטוי שמקורו בלדינו: קון בואינאס. "בטוב" נשמע בעיקר בצירוף "נגמר בטוב".
461
דן אמיתי שואל/ת: באוטובוס ראיתי שלט "מפני שיבה תקום". האם לא צריך לכתוב ולומר "בפני שיבה תקום", כלומר, לכבוד השיבה?
רוביק עונה:
רבים אכן אומרים "בפני שיבה תקום", אך המקור בספר ויקרא חד משמעי: "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן".
462
שואל/ת: האם זה תקני לשלב שני זמנים במשפט כגון: "ביום שישי הבא יוצא סיור לגליל" במקום "יצא סיור לגליל", או "פעם הייתי אוכלת" במקום "פעם אכלתי"?
רוביק עונה:
שתי הדוגמאות מצביעות על תופעות שונות. בדוגמה הראשונה יש שימוש אופייני ומרגיז בשפת ההווה. אין כל סיבה לתאר דברים שקרו או יקרו כאילו הם מתרחשים עתה. זה פשוט מכוער. השנייה תקנית לגמרי: "היה" הוא כאן פועל עזר המצטרף בתפוצה רחבה לפעלים בבינוני כמו בדוגמה שהבאת. ראשית השימוש הזה כבר במקרא, כמו בפסוק "אני דניאל הייתי מתאבל", הוא נפוץ מאוד בתלמוד ("רבן גמליאל היה אומר"). מירי הורביץ בת-משה מציעה הבחנה נוספת: "השימוש בזמן הווה לציון עתיד, אפשרי בשפה הטבעית רק בהתקיים תנאי אחד: תנאי הוודאות. הווה אומר, יש ודאות אצל הדובר שהאירוע העתידי יתקיים. כך למשל, לא קבילים ולא תקפים יהיו ההיגדים 'מחר אני זוכה בפיס', 'בשבוע הבא אני נפצעת בתאונת דרכים', משום שאין ודאות, ולא יכולה להיות ודאות, בעניין התרחשותם של האירועים. מנגד, קבילים ותקפים יהיו ההיגדים 'בקיץ אני נוסעת לארה"ב', 'ביולי אני מתחתנת', 'אני נכשלת בבחינה בלשון בסוף הסמסטר', משום שיש ודאות (גם אם היא עשויה להימצא מתבדה) אצל הדוברת באשר להתרחשות האירועים. מלבד זאת, שימוש בהווה לציון עתיד לעולם מלווה בציון זמן ('בשבוע הבא', 'ביולי', 'מחר' וכו'). אות הוא שאין כאן רשלנות של הדוברים, אלא התכוונות של ממש: עתיד ודאי".
463
דנה ניצן שואל/ת: אני וחברה שלי נכנסנו לאוטו ואמרתי לה: "אני צריכה להתחגר". היא תיקנה אותי ואמרה שצריך לומר: "אני צריכה לחגור". איך נכון להגיד? "
רוביק עונה:
"אני צריכה לחגור" היא צורת קיצור של "אני צריכה לחגור את עצמי", המקבילה לצורת התפעל: להתחגר. אפשר לראות ב"לחגור" גם את השימוש המקראי "ללבוש חגורה" כמו בפסוק "אל יתהלל חוגר כמפתח", כך ששתי הצורות נכונות.
464
דקלה שואל/ת: כיצד יש לומר: חביתת-יָרָק או חביתת-יֶרֶק?
רוביק עונה:
בתנ"ך יש הבחנה. יָרָק הוא פרי האדמה (כמו ב"ארוחת יָרָק" ו"גן יָרָק"), ויֶרֶק הוא כינוי כללי לצמחייה ירוקה, כולל עשבים וצמחי בר. בעברית החדשה יֶרֶק הוא פרי האדמה, ויָרָק נחשבת מילה מליצית. אז שתי המילים נכונות, אבל יש להתחשב בלוקיישן, ואצל מוכר הסביח רצוי בהחלט לבקש חביתת יֶרֶק.
465
הדר שואל/ת: "אני עובדת עם ילדים קטנים, ואנו מנסות להקפיד על עברית נכונה: לאחרונה עלתה השאלה איך נכון לומר אני קולפת תפוז או מקלפת תפוז"?
רוביק עונה:
והתשובה היא, גם וגם. "קולפת" נשמעת גבוהה ו"נכונה" יותר, "מקלפת" נחשבת היום דיבורית יותר, אבל בתלמוד קיימות שתי הצורות ללא היררכיה.