שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
466
שואל/ת: האם השם "שבט משוטטֵי בכרמל" של תנועת הצופים נכון?
רוביק עונה:
"שבט משוטטי בכרמל" חגג לא מכבר יום הולדת 80. את שם השבט קבע מייסדו אריה כרוך. הצורה הזו מיוחדת: הנסמך בסמיכות מופיע ברבים, ואחריו מילת יחס המפרידה בינו לבין הסומך. היא מופיעה כמה וכמה פעמים במקרא. הבלשנית מאיה פרוכטמן מביאה בספרה "דקדוקי פיוט" כמה דוגמאות כאלה, שעליהן הצביע כבר במאה ה-13 המפרש האשכנזי אברהם בן עזריאל. ביניהן: "גמולֵי מחלב עתיקֵי משדיים" (ישעיהו כח 9), "יושבֵי על מידין והולכֵי על דרך שיחו" (שופטים ה 11), וכן הפסוק המפורסם מישעיהו ה 11: "הוי משכימֵי בבוקר שֵכר ירדופו, מאחרֵי בנשף יין ידליקם". בן עזריאל אינו סבור שזו סמיכות, אלא צורה קדומה של ריבוי. היום מקובל לראות בצירופים האלה סמיכות, במעין צורת כלאיים.
467
שואל/ת: האם יש להגות את שמה של העיר נתניה natanya, או שמא ההגייה הנוכחית netanya היא הנכונה? כמדומני שהעיר קרויה על שמו של נתן שטראוס?
רוביק עונה:
נתניה נקראת אכן על שם נתן שטראוס, אך השם הנכון הוא נְתניה במלרע. כאשר עיצור בקמץ נסוג להברה השנייה מן הסוף הוא נחטף. כפי ש"שָמר" הופך "שְמרתם", כך נָתן+יה הפך נְתניה. נָתניה במלעיל היא צורה עממית, במסגרת הנוהג להפוך שמות פרטיים למילעיליים. המגמה הזו הפילה שמות ערים רבות שהפכו מלעיליות, כמו בת ים, חיפה, גדרה, יפו, עכו, וכמובן ראשון לציון שהפכה ל"רישון".
468
שואל/ת: האם יש לומר סַכֶּרֶת או סוכרת?
רוביק עונה:
השם התקני הוא סוכרת, והוא מחבר את "סוכר" עם משקל המחלות. בהשפעת משקל המחלות הפכה המחלה בלשון הדיבור לסכרת. בשנים האחרונות, בין היתר בעקבות הקמת "ארגון חולי סוכרת בישראל", חוזרת ומתשתרשת הצורה התקנית.
469
שואל/ת: האם נכון לומר "לטוס אל על"?
רוביק עונה:
"לטוס אל על" היא המצאה פרסומאית הקושרת את משמעות הצירוף "אל על" למותג, על ידי טשטוש משמעות בין "לטוס מעלה לשמיים", ו"לטוס במטוס השייך לחברת אל על". תופעה דומה אפשר למצוא בשפת הבחירות כאשר הדרך שהשתרשה היא "הצביעו ש"ס" (במקום הצביעו עבור ש"ס), או "בחרת שרון בחרת ליברמן" (במקום בחרת בשרון וכו'). מותגים הם מקצרי דרך לשוניים. המותג מזוהה בתודעתנו עם המוצר, ולכן אין צורך להזכיר את המוצר. לכן תאמר "שמתי שלמה ארצי" במקום "שמתי במערכת תקליטור של שלמה ארצי", או "בוא נאכל מקדונלד" במקום "נאכל המבורגר של מקדונלד" או "נאכל במקדונלד".
470
שואל/ת: האם נכון לומר "פעלנו לפי המצופה"? האם מצופה אינו חטיף שמוכרים בשקם? האם לא נכון יותר "לפי הצפוי"?
רוביק עונה:
לשורש צפ"ה בבניינים פיעל ופועל שתי משמעויות, שאין ביניהם קשר. "ציפה" פירושו גם חיכה וגם עטף, ומכאן "מצופה" פירושו גם מה שמחכים לו, וגם עטוף. הכפילות הזו אינה קיימת בבניין קל, אך "צפוי" ו"מצופה" אינן זהות. "צפוי" פירושו: משהו שניתן היה לצפות שיקרה, "מצופה" פירושו: משהו שהוגדר כציפייה, ועל פי השאלה: "פעלנו לפי מה שציפו מאתנו".
471
שואל/ת: האם נכון לכתוב "כותבי ודוברי העברית..." או שיש לכתוב "כותבי העברית ודובריה"?
רוביק עונה:
הדרך המומלצת במקרה של שני נסמכים היא אכן "כותבי העברית ודובריה", אבל אין לראות בצורה "כותבי ודוברי העברית" שגיאה, ובשיחה יומיומית היא אף נשמעת טבעית יותר. יצחק אבינרי מביא כמה דוגמאות מן המקורות כמו "מבחר וטוב לבנון" (יחזקאל) או "אהבת ושנאת הבעל" (תוספות יבמות כג), וכן מרש"י ולשון התפילה. פרשן המקרא רד"ק הוטרד מן הסוגיה ובדיון בפסוק מיחזקאל הוא קורא לתופעה "סמוך על סמוך" ונותן לה דוגמאות נוספות כמו "וייתן יואב את מספר מפקד העם" (שמואל ב). בשנת 1912 התעורר בעניין ויכוח גדול בוועד הלשון, כאשר ד"ר מזיא בכבודו ובעצמו כתב באחד המאמרים "תיקון וקיום העובדות". מזיא הביא להגנתו דוגמאות רבות, גם מלשון ההשכלה. הוויכוח שב והתעורר בשנות החמישים, וועד הלשון קבע שאין להשתמש בגירסת "דוברי וכותבי העברית". אבינרי תמה על כך, ומסביר כי לעיתים הדרך השנייה עשויה לגרום לאי הבנה כמו במשפט "תלמידי המורה וחבריו", שבו לא ברור אם מדובר ב"תלמידי המורה ותלמידי חבריו", או ב"תלמידי המורה וחברי המורה". ביאליק כתב באחד ממאמריו "ראשית ואחרית הכל" ותיקן מאוחר יותר "ראשית הכל ואחרית הכל", דרך אלגנטית לפתור את הבעיה.
472
שואל/ת: האם צריך לומר דוח (דין וחשבון) בפתח, על משקל תפוח, רוח ולקוח, או שמא ההגיה המקובלת ברחוב על משקל הלוך, ברוך ומחוך היא הנכונה?
רוביק עונה:
דוּחַ מתחרז עם רוח. מילה המסתיימת באות ח' תהיה תמיד בפתח גנובה, אלא אם כן התנועה לפניה היא A.
473
שואל/ת: המורה שלי להתעמלות נוהגת לומר לנו לקחת מזרָנים. איך נכון לומר? מזרון, מזרן, או שניהם?
רוביק עונה:
מזרָן היא הצורה המקורית, מקורה בתלמוד והיא גם קיבלה את אישור התקינות של האקדמיה ללשון, מה שאין לומר על מזרון. מזרון היא צורת הגייה שהתפשטה בעברית החדשה. היא מופיעה לא רק בשפת הדיבור אלא גם בספרות ובתקשורת. שתי הצורות חיות בשלום ובתפוצה רחבה זו ליד זו. גורל דומה יש לצמד סינָר (הצורה התלמודית והתקנית) לצד סינור (הצורה הנפוצה).
474
שואל/ת: ויכוח נוקב פרץ במקומותינו: ניכוס - בכף רפה או בכף דגושה? יהיה לנו נוח יותר להגות את המילה בכף רפה, כפי שמציע גם מילון רב מלים, למרות שההיגיון והדקדוק אומרים לנו שלא זו הדרך הנכונה?
רוביק עונה:
"ניכוס" בכ' רפה היא אכן צורה "בלתי דקדוקית", אבל בהשפעת המילה הנפוצה "נכס" היא הדרך הנפוצה. שגיאה? סלנג? מה זה חשוב, בעצם. על מי שאומר באופן דקדוקי "לְכַכֵּב" או "כִּכּוּב" נאמר שהוא אולי צודק, אבל לא בהכרח חכם.
475
שואל/ת: חלק מפרסי ישראל הם בנושאים כמו "חקר הקרימינולוגיה", "חקר הסוציולוגיה" וכו'. האם זהו ניסוח נכון?
רוביק עונה:
אכן, מדובר בטעות ממלכתית מביכה. "חקר הסוציולוגיה" (וגם "חקר הביולוגיה", ואפילו "חקר מדע המדינה") הוא משובט, שכן הסוציולוגיה עצמה היא "חקר" או מדע, והזוכה המאושר אינו חוקר את הסוציולוגיה, אלא את החברה.
476
שואל/ת: ידוע כי נכון יותר לומר "להכחיש" בכ' לא דגושה, אך האם זו בהכרח טעות לומר זאת בכ' דגושה?
רוביק עונה:
הבעיה חלה גם על "הכחיל" "הכחיד", "מכחול" ועוד. הבלשן יצחק אבינרי התייחס לכך כבר לפני יותר מחמישים שנה: "יש להתיר כאן את הכף הדגושה, בניגוד לדקדוק, כי כף שוואית רפה לפני ח' קשה מאוד בדיבור". אבינרי מזכיר שכבר במקרא מופיע דגש במקרים דומים כמו במילה "להצּפינו" (שמות ב', סיפור משה בתיבה) הקרויים "דגש לתפארת הקריאה", ומוסיף: "לא אדע תפארתם מהי, אך דגש קל על להכּחיש ולהכּחיל – באמת לתפארת הוא, להקלת הדיבור". אבינרי מביא גם את המילה "כמכּחיל" בתפילות, המילה מכּחול במשניות ועוד. כלי התקשורת מחמירים עם הקריינים, והאקדמיה לא דנה בנושא. המדור הולך עם אבינרי, וכך קהיליית דוברי העברית.
477
שואל/ת: כמעט תמיד שמעתי את המילה סַפרות בפתח, ולא בחיריק כמו במילונים. מה נכון?
רוביק עונה:
יש עדיין פה ושם התעקשות נורמטיבית על סִפרות בחיריק, בהשפעת נטיית המילה "ספר": סִפרי בחיריק, אבל גם במילה מרד, למשל, אומרים "מִרדי" בחיריק ו"מַרדות" בפתח. בארמית אומרים "סַפרותא", בפתח. "סַפרות" ו"סַפרותי" בפתח הן צורות נפוצות ותקינות. במילונים החדשים כבר ניתנות שתי הצורות.
478
שואל/ת: לא מזמן אמרתי לחבר על מישהו שהוא "נאבד" בת"א. הוא תיקן אותי ואמר לי שאומרים "אבד". האם צדק?
רוביק עונה:
חברך טעה וצדק: "נאבד" במשמעות "אבד" קיים כבר בתלמוד, בעיקר במשמעות החמורה של משהו שכלה ונעלם, אבל גם במשמעות "הלך לאיבוד" (על השור נאמר "נשבה או נגנב או נאבד"). בעברית החדשה "נאבד" מאפיינת ילדים, ולכן היא נשמעת טעות בסביבת דיבור רגילה.
479
שואל/ת: למה נכון להגיד "מפחד" בהווה, ולא נכון להגיד "פיחד" בעבר?
רוביק עונה:
במקרא יש חלוקה שאין לה הסבר. "מפחד" בפיעל היא הצורה הבלעדית של ההווה, בעוד "פחד" בבניין קל היא הצורה הבלעדית של העבר. היום אומרים גם "פוחד". "פיחד" בעבר אולי נכון תיאורטית, אבל נשמע בעיקר בין ילדים.
480
שואל/ת: מאוד צורם לי באוזן כשאני שומעת קריינים וכתבי כלכלה בטלוויזיה אומרים "מדד הדאו-ג'ונס". בשביל מה ה" הידיעה? המדד נקרא ע"ש שני אנשים בשם דאו וג'ונס, כמו שיטת באדר-עופר או מונה גייגר-מילר. הוא צריך להיקרא פשוט "מדד דאו-ג'ונס"?
רוביק עונה:
ועל כך נאמר, שאלה יפה, והתשובה כלולה בתוכה. "דאו-ג"ונס" הוא שם פרטי, ולשם פרטי אין מוסיפים בדרך כלל יידוע, דומה ל"מדד תל אביב". לעומת זאת "מדד המעו"ף" מתייחס לראשי התיבות "מכשירים עתידיים ופיננסיים", ולכן ה' הידיעה תקינה. יש לציין כאן שבקבוצת מילים בעברית ניתן להציב ה' הידיעה לפני שם פרטי, שהפכה חלק משמם: נהר הירדן, אגם הכנרת, הרי הגליל, מורדות החרמון, חצי המנשה ועוד.
< הקודם ... 31 32 33 34 35  ... הבא >