שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
46
נמרוד ברקוביץ שואל/ת: "מצב רפואי המחייב השתלה או טיפול מיוחד בחו"ל". השאלה: האם ניתן לטעון כי "המצב רפואי המחייב" מתייחס הן ל"השתלה" והן "לטיפול המיוחד בחו"ל"? האם זה רשום נכון מבחינת תחבירית?
רוביק עונה:
הניסוח מדויק ובוודאי נכון. מילת הברירה 'או' יוצרת מצב שבו 'מחייב' מתייחס באופן שוויוני לשני צידי משוואת הברירה.
47
שרון שואל/ת: האם תקין לומר "לשלוח לי מייל", או שיש לומר "לשלוח אליי מייל"?
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות, ובמקרה זה גם משמשות לאותה משמעות או כוונה, אם כי הן מדגישות היבטים סמנטיים שונים. 'שלח לי...' הוא בקטגוריית פעלי הנתינה נוסח 'תן לי', 'מסור לי'. 'שלח אלי' מדגיש את פעולת ההעברה מנקודת לנקודה, דוגמת 'העבר אלי'.
48
אילן ספיר שואל/ת: "הוא מכהן כראש העיר". אבל – האם "היא משמשת שק איגרוף"? או "היא משמשת כשק איגרוף"? וכן – "שק איגרוף" או "שק חבטות"? מה המקור? מה ההבדל?
רוביק עונה:
'מכהן' או 'משמש' וכן 'משרת', הן מילים בשדה הסמנטי של מילוי משרות, ובמקרים אלה נדרשת מילית היחס כ-. 'שק אגרוף' אינו משרה אלא דימוי ולכן אין צורך במילית זו. שק חבטות מקורו באנגלית: punching bag. הוא כלי עזר באימוני האגרוף ולכן נקרא גם 'שק אגרוף'. בשני המקרים ובשתי השפות הוא דימוי לאדם או מוסד הזוכה לביקורת קשה, לענישה לא מידתית ועוד.
49
איתמר שואל/ת: האם אפשר לומר, ליפה, מלשון יותר יפה? ליפה את המצב, או שרק ליפות?
רוביק עונה:
שם הפועל של גזרת נחי ל"ה ( לו"י) הוא תמיד בסיומת –וֹת: לראות, לשַנות, להתוות – וגם לייפות. מבנה זה אכן שונה מגזרות רבות אחרות שבהן שם הפועל אנלוגי לצורות העבר והעתיד - שכב, ישכב - לשכב, השמיט – להשמיט, שיפר - לשפר וכך הלאה.
50
מרים שואל/ת: האם מילת היחס "ב" היא מילת היחס המוצרכת היחידה המצטרפת לפועל "להסתכל"? כלומר יש לומר "להסתכל ב". מה פסול בביטוי: להסתכל עליו?
רוביק עונה:
במקורות 'הסתכל' מופיע תמיד בתוספת ב', כמו "אל תסתכל בקנקן" ומופעים רבים אחרים. פירושו כאן 'התבונן ולמד', בעקבות השורש סכ"ל/שכ"ל המדגיש את המחשבה וההבנה. בעברית החדשה עיקר השימושים ב'הסתכל' מתייחסים לצפייה בדבר מה, וכאן התאימה יותר המילית 'על'. כמובן שאין ב'הסתכל על' כל פסול.
51
שמעון וייזר שואל/ת: האם נכון לומר "עוד לפני" או בפשטות "לפני"?
רוביק עונה:
'עוד לפני' מייצג לכאורה עודפות, אבל עודפות אינה בהכרח שגיאה ולפעמים היא מתבקשת. 'עוד' משמשת כאן להדגשת העובדה שדבר מה מסוים התרחש לפני זמן רב, או לפני אירוע מסוים.
52
יהודה שואל/ת: האם משפט זה תקני: "דנים בתופעה של חוסר שיוון, והדרכים למנוע זאת." המילה "זאת" היא איזכור לחוסר שיוון, וחוסר שיוויון זה זכר?
רוביק עונה:
המשפט תקני בהחלט, וזאת מכמה היבטים. ראשית, 'זאת' כבר במקרא אינה רק כינוי רמז לנקבה אלא גם כינוי רמז סתמי המתאים לשני המינים. שנית, אפשר לומר ש'זאת' מתייחסת ל'תופעה' ולא ל'חוסר שוויון'. אם רוצים למנוע פרשנויות שונות עדיף להשתמש במקום ב'זאת' בכינויי מושא: 'אותו' (חוסר שוויון) או 'אותה' (תופעה).
53
ד"ר שלמה וולשטיין שואל/ת: מדוע הביטוי "כנה" בצירה/סגול שגוי, ויש לומר "כן" בצירה בלבד?
רוביק עונה:
'כֵנֵה' במשמעות מי שתוכו כברו נכנס לשימוש במקום 'כֵן' תקופה מסוימת, כנראה כדי להבחין בין 'כן' במשמעות אישור או חיוב, לבין 'כן' במשמעות אדם שפיו ולבו שווים. למילה אין בסיס במקורות, ותוספת ה' שניתנה ל'כן' אינה מוצדקת.
54
רותי שואל/ת: האם זה תקני לומר: 'אתה זוכר את הזמן שעסקת בציור'? או שיש להוסיף 'את הזמן שבו עסקת בציור'?
רוביק עונה:
הדרך התקינה מחייבת את התוספת 'שבו': הזמן שבו עסקת, הדרך שבה הלכת ועוד. יש גם נטייה לתר על ש-: הדרך בה הלכת, היום בו עסקת. יש רואים בה שגיאה אך ספק אם היא פסולה.
55
יונית וולפשטיין נחום שואל/ת: איך נכון יותר לומר מבחינה תחבירית: כדי לא ללכלך בבוץ את ביתה, או כדי לא ללכלך את ביתה בבוץ? צבי רשף שואל באותו עניין: איך נכון לומר: אני שומע, או שומע אני. ומה המשמעות לצורת הביטוי?
רוביק עונה:
סדר המילים בעברית הוא גמיש. יש אמנם דרכים מקובלות יותר ופחות, אך אלה אינם כללים מחייבים. במקרה שבשאלה הראשונה מופיע במשפט הראשון מושא ישיר (את ביתה) ואחריו מושא עקיף (בבוץ), וזו הדרך המקובלת יותר, ובמקרה השני הסדר מתהפך, ומעניק למשפט אופי מעט ספרותי יותר. במקרה השני, 'אני שומע' הוא במבנה כינוי גוף+פועל המקובל בעברית של היום, בעוד 'שומע אני', פועל+כינוי גוף (ותחבירית: נשוא לפני נושא) הוא בעל אופי ספרותי, ואופייני בעיקר לשפת המקרא.
56
יעקב אנגלרד שואל/ת: בספר שאני קורא בימים אלה, (הוצ' רסלינג) נתקלתי במשפט: "איש אינו ביטא את טבעה המהפכני של החשיבה טוב יותר מברטרנד ראסל...." משום מה הצרוף הזה צרם לי, מתוך מחשבה ששלילת עבר יכולה להעשות רק ע"י "לא" (איש לא ביטא..), ושלילה באמצעות אין (אינו אינה וכד') יכולה להיעשות רק בזמן הווה - "איש אינו מבטא וכו'. שיבוש? או דקדוקי עניות?
רוביק עונה:
'אינו ביטא' הוא בהחלט שיבוש. הדפוס 'אינו הלך' או 'אינו ילך' מוכר כשיבוש מתפשט בין דוברי העברית בעיקר בדורות חדשים, אבל הוא שיבוש לכל דבר. אין אפשרות להשתמש ב'אין' לנטיותיה לפני פועל בעבר או בעתיד, אלא בבינוני בלבד. העובדה שמדובר בהוצאה רצינית כמו רסלינג מטרידה בהחלט.
57
הארווי באק שואל/ת: האם השימוש בצירוף של צורת בינוני של הפועל "ללכת" עם שם פועל, לציון פעולה עתידית---דוגמת "מחר אני הולך לכתוב לראובן"---עברה לדעתך את סף התקינות? האם ידוע מתי התחילו להשתמש בתצורה (בהשפעת האנגלית, אני מבין, לפי הכתוב ב"מילון הצירופים")? והאם מתפתח בידול משמעות כלשהו בינה ובין העתיד הדקדוקי המסורתי? מתן שאולי כותב באותו עניין: "האם נכון להגיד 'אני הולך היום בשמונה בערב לסרט', או יש לומר 'אני אלך לסרט'?
רוביק עונה:
השימוש בצורות הווה לתיאור אירועים בעבר או בעתיד פשה בעברית מסיבות שונות, אך אין כאן שאלה של תקינות אלא של סגנון. אנחנו מתארים אירוע בעבר או בעתיד כאילו אנו צופים בו בזמן אמת. לשימוש הזה בעתיד יש גם שורשים במקורות, כמו בסיפור אלישע: "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן" (מלכים ב ד). השימוש ב'הולך' כפועל עזר אכן מושפע מאנגלית, שבה going to מקדים פעלים רבים. השימוש הזה הוא בעל אופי דיבורי אם כי פשט גם לתקשורת, ומוכר כבר משנות החמישים, כמו המשפט הבא בעיתון 'הבוקר' מנובמבר 1957, בטקסט בעל אופי דיבורי, במדור "גלויות מבית המשפט": "חבר'ה, הולך להיות היום משפט עצום".
58
יטי שואל/ת: איך נכון להשתמש בשורש ש.מ.ר: על או את? לדוגמא: 'שומר על הבית' או 'שומר את הבית'?
רוביק עונה:
שני השימושים נכונים, אך ההקשר שונה. 'שומר על הבית' פירושו מגן על הבית, דואג שהבית לא ייפרץ או ייהרס. 'שומר את הבית', או 'שומר את האוצר', 'שומר את כתב היד' פירושו מחזיק בדבר מה כקניין. הגבול בין השימושים האלה אינו חד.
59
יעל כהנא שואל/ת: יש לי התלבטות עם משפט במבנה "הייתה זו שעת שקיעה", מבנה רווח בשירה ובספרות, כמו למשל בשירו של יוסי בנאי "היה זה בחצות הליל, בחולות". אבל לפי אבא בנדויד המבנה התקני הוא "זו הייתה שעת שקיעה", וגם לפי שושנה בהט, אשר מציינת שמבנה כזה אפשרי רק במשפט עם משלים - כאשר הפועל בעבר או בעתיד אז המשלים יקדים לפועל והנושא יבוא אחריו. השאלה מדוע "הייתה זו שעת שקיעה" לא תקין. האם הדוגמה מבראשית "ויהי בוקר ויהי ערב" אין בה כדי לאשר את תקינותו משפט כזה? או - האם יש אפשרות לראות במשפט מעין "משפט חסר", למשל כזה שהושמט ממנו לוואי משלים? וכך לאשר את תקינותו של סדר המילים?
רוביק עונה:
אין כל בעיה ב"הייתה זו שעת שקיעה" ובכל משפט במבנה דומה. התחביר העברי מגוון וגמיש ומושפע מדגמים שונים בעברית הקלסית ובשפות משפיעות. הפועל יכול לבוא בראשית המשפט (כנהוג במקרא), אחרי הנושא (זו הדרך המקובלת), או אחרי תיאור "בחצות הליל נפל דבר". שני השמות שהזכרת הם בעלי זכויות רבות אך הם מייצגים תפיסה של תקנות יתרות ואיסורים שאינם תואמים את רוח השפה והדינמיקה שלה.
60
כנרת שואל/ת: מה נכון להגיד: .. בתאריך 1.1.18 נבדק בפני רופא ... או בתאריך 1.1.18 נבדק ע"י רופא...
רוביק עונה:
נכון לומר 'נבדק על ידי': "הרופא בודק אותי, אני נבדק על ידי הרופא". מילת היחס 'בפני' מתאר מצב של זה לעומת זה: "עמד בפני ועדה רפואית", "ניצב בפני שופט".
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >