שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
61
יעל שואל/ת: האם אפשר לומר 'אם היית פה זה היה מושלם'? כשהכוונה היא בעצם זה היה יכול להיות מושלם (האם 'היה יכול להיות' זה תקין?)
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות. הבחירה היא סגנונית. במקרה הראשון אנחנו מתארים מצב אפשרי שלא התממש: "זה היה מושלם (אילו התממש)". במקרה השני אנחנו מצביעים על מצב נפשי של ציפייה ואכזבה: זה היה יכול להיות מושלם, אך זה לא קרה.
62
נעה אורן שואל/ת: מה נכון לומר, לבחור ב.. או לבחור את? מה ההבדל?
רוביק עונה:
חילופי מילות יחס בעברית כמו בשפות אחרות הן עניין נפוץ. בתנ"ך, מכל מקום, יש שוויון. במחצית המקרים 'בחר' מוביל למושא ישיר, בדרך כלל ללא מילת יחס, אבל לעיתים בתוספת אֶת – "ויבחר את שבט יהודה" (תהילים). במחצית השנייה של הופעות הפועל מקובלת האפשרות של 'בחר ב...' – "והיה האיש אשר אבחר בו" (במדבר). בעברית החדשה נוצר פיצול בשימוש על פי המשלב. הצירוף 'בחר ב...' נחשב שפה נאה 'בחר את', מתאים יותר לסגנון דיבורי.
63
אורנה דוקטורי שואל/ת: האם נכון להגיד שתי שעות?
רוביק עונה:
נכון אבל לא רצוי. הצורה 'שעתיים' יפה ופשוטה ואין סיבה לוותר עליה. במקרים מסוימים 'שתי שעות' מקובל יותר, כמו בתיאור של לוח שעות אקדמי: "שתי שעות סימסטריאליות".
64
עומר שואל/ת: האם יש שלילה כפולה במשפט "אף אחד לא קם", ואם לא, האם המשפט "אף אחד קם" תקף תחבירית?
רוביק עונה:
אין כאן שלילה כפולה. "אף אחד" פירושו "גם אחד", ופירוש המשפט שבשאלה הוא הוא "גם אחד לא קם", כלומר, אין אחד שקם. בביטוי "אף אחד" דבקה משמעות השלילה גם כשהוא מופיע ללא מילת שלילה: "כמה הגיעו לישיבה?" "אף אחד!" לביטוי "אף אחד קם" אין משמעות, בוודאי לא שלילית. תופעות דומות נמצא גם במילים כלום, שום דבר ועוד.
65
אדם שואל/ת: האם נכון לומר נותחה או התנתחה, נותח או התנתח? ע"פ אתר מילוג (מילון עברי-עברי במרשתת), לכאורה ניתן לומר בשני האופנים.
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות ומופיעות במקורות בלשון ימי הביניים. נוּתח היא הצורה הסבילה של ניתח המופיעה בתנ"ך, התנתח מופיעה גם היא. היום משמשת בעיקר הצורה בבניין פועל: נוּתח, והיא גם הגיונית יותר, שכן אדם אינו מנתח את עצמו, אך התנתח היא צורת שימוש לגיטימית.
66
חלי עסיס שואל/ת: מה נכון לכתוב על קיר בבית הספר - תחלמו, תשאפו, תתמידו או הצליחו, שאפו, חלמו? אורלי מוסיפה: מזה זמן רב, שבכל אמצעי התקשורת מרבים להשתמש בצורת העתיד במקום בצורת הציווי. לי זה צורם מאד. מה דעתך?
רוביק עונה:
שימוש בצורת העתיד לאיחולים, בקשות, הוראות ואפילו פקודות לגיטימי ומוכר מאז ומתמיד בעברית. במקרה של שימושים רכים כמו בקשות ואיחולים הוא גם עדיף על צורת הציווי הנוקשה.
67
יהודה שואל/ת: האם ההוריקן מכה בצפון קרוליינה או בקרוליינה הצפונית? נראה לי שאותה טעות רווחת גם בהתייחסות לשתי הקוריאות. לעומתן אני סבור שיש יבשת אחת אמריקה ולכן נכון לומר צפון אמריקה ולא אמריקה הצפונית. מה דעתך?
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות בכל המקרים שבשאלה, וגם משמשות במקביל ללא העדפה. קרוליינה נחשבה בעברה מדינה אחת, ולאחר שחולקה בשנת 1712 חלקה הצפוני הוא 'הצפון של קרוליינה' (בסמיכות: צפון קרוליינה) או קרוליינה השוכנת בצפון המדינה המחולקת (קרוליינה הצפונית). וזה המצב בקוריאה, ובוודאי ביבשת אמריקה. אפשר לטעון שהשם "צפון קוריאה" יכול להתייחס לחלק הצפוני של כל אחת משתי הקוריאות, אך זהו פלפול.
68
שמעון שואל/ת: האם נכון לומר ״על ידיה״ או צריך לומר ״על ידה״?
רוביק עונה:
מדובר בשני ביטויים נבדלים: על-יד ועל-ידי. משמעות הביטוי לביטוי 'על ידה' הוא בקרבתה, בסמוך אליה, כאשר הביטוי ללא נטיות הוא 'על יד'. 'יד כאן מופיעה בצורת היחיד, ובמקרה זה הנטייה תמיד ביחיד: על ידה, וגם על ידו, על יָדִי וכדומה. 'על ידיה' פירושו באמצעותה, כאשר הביטוי ללא נטייה הוא 'על ידֵי', המעיד ש'יד' כאן היא ברבים, ולכן יש לומר 'על ידיה', 'על ידיהם' וכדומה.
69
אודי דנון שואל/ת: האם נראֶה עם אלף סגולה זה בזמן הווה ונראָה באלף קמוצה זה בעבר?
רוביק עונה:
אכן: נראֶה בהווה, נראָה בעבר. זה הכלל בגזרת נחי ל"ה: נדמֶה/נדמָה, נגלֶה/נגלָה, נבנֶה/נבנָה ועוד. הבלבול במקרה של נראֶה/נראָה בשפת הדיבור רב.
70
שירן בן שואל/ת: האם ניתן לומר "כיוון ואני?" כיוון מלשון כיוון ש...
רוביק עונה:
"כיוון ו..." היא מוטציה לשונית. הצורה הנכונה היא "כיוון ש..."
71
אילן שואל/ת: איך נכון לומר: המשיכו להינות מהחופש? או תמשיכו להינות מהחופש?
רוביק עונה:
השימוש בצורת הציווי 'המשיכו' מוקפד יותר, אך בשפת הדיבור נהוג ולגיטימי להשתמש בצורת העתיד 'תמשיכו'. הכתיב הוא 'ליהנות'.
72
אדי שואל/ת: איך נכון להגיד? הייתי הולכת הרבה לקניון או הלכתי הרבה לקניון?
רוביק עונה:
השאלה מתייחסת ל'הייתי הולכת' לעומת 'הלכתי'. 'הלכתי' היא הצורה המקובלת בעברית, והיא כמובן תקינה. 'הייתי הולכת' מזכיר את הדגם התלמודי "הוא היה אומר" שפירושו "הוא היה נוהג לומר". כאשר למשל אשה אומרת היום "הייתי הולכת", הכוונה היא למשמעות העבר הפשוט 'הלכתי' ולא למשמעות המתמשכת "הייתי נוהגת ללכת". במשמעות זו זהו נוהג דיבורי שיש לו שורשים ביהודית הצפון אפריקאית, הוא לא מתאים לשפה רשמית או לעיתונות, אבל בחיים היומיום אין לראות בו שגיאה.
73
רותי יודוביץ שואל/ת: האם זה לא נכון לומר: האיש שהולך (בזמן הווה), ויש לומר: האיש ההולך? ואם כן, מה ההסבר?
רוביק עונה:
הכלל הדקדוקי הקפדני הוא שלפני צורת בינוני תבוא מילית הזיקה ה- במקום מילית הזיקה שֶ-, וזאת על פי נוהג במקורות. הכלל הזה התערער מאוד בשימוש, והיום התפשטה מאוד המילית ש- לפני בינוני ולא רק לפני עבר ועתיד, עד כדי כך שמעטים רואים בכך שגיאה.
74
אהרן שואל/ת: לאחרונה נתקלתי כמה פעמים בצירוף של הפועל ״להתנגד״ עם מילת היחס ״אל״ בהטיה. הנה דוגמה: ״ההתנגדות אליו (אל החוק) מקיפה מגוון משונה של קולות״. האם זה נכון? הרי הפועל ״להתנגד״ אינו מציין תנועה (גם לא מטפורית), ודאי לא בכיוון מושא ההתנגדות. לי נשמע נכון: ״אני מתנגד לחוק״ (ולא אל חוק), ולפיכך: ״ההתנגדות לו מקיפה״.
רוביק עונה:
הצירוף 'התנגד אל...' אינו רצוי, ועדיפה כמו שהוצג בשאלה הצורה 'להתנגד ל...'. הסיבה לשימוש ב'אל' היא במילת היחס ל-, שיש לה שימושים מגוונים. היא משמשת בעיקר במשמעות כיוון, וכאן 'אל' היא חלופה תקינה: 'צעדתי אל העיר הקרובה' לצד 'צעדתי לעיר הקרובה'. השימוש הזה נגרר גם למקרים שבהם ל- אינה מציינת כיוון.
75
גבריאל דהאן שואל/ת: האם נכון לומר ״בהשתתפות של אנשי חינוך״?
רוביק עונה:
הצורה שבשאלה אינה רצויה. מילת הקניין 'של' הנפוצה מאוד בחז"ל משמשת בדרך כלל בצורות סמיכות קניין מיודעות: "הבית של הזקן" או "ביתו של הזקן", לצד הצורה המתאימה למבנה התנכי: בית הזקן. גם הצורה 'ביתו של זקן' מיידעת את 'בית': הבית של אדם זקן. הנוסח 'בהשתתפות של אנשי חינוך' אינו מתאים לדגמים האלה. או שיש יסוד של יידוע המתייחס למילה 'השתתפות', ואז יש לומר: בהשתתפותם של אנשי חינוך; או שמוותרים על היידוע ואז יש לכתוב 'בהשתתפות אנשי חינוך'. ההבדל בין שתי החלופות האלה סגנוני ולא מהותי.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >