שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
286
חי שואל/ת: שמתי לב שיוצאי ברית המועצות נוהגים להחליף מושא ישיר בעקיף. למשל: ישראלי יגיד: "מה אתה מזיין לי ת'שכל" (ת'-מושא ישיר). רוסי: "מה אתה מזיין לי בשכל" (ב-עקיף). מה מקור השגיאה?
רוביק עונה:
ההבחנה בין מושא ישיר ועקיף בעייתית מלכתחילה, למרות מה שלימדו אותנו בבית הספר התיכון, ויש מקרים רבים של מושא הנחשב ישיר שחוברת לו מילת יחס שאינה 'את'. בכל מקרה, בשפה הרוסית ה' הידיעה אינה קיימת, ועל כן משתמשים הרוסים בביטוי כדוגמת מה שהובא בשאלה במילות היחס הנהוגות ברוסית, ומתאימות למבנים התחביריים שלה.
287
משה כהן שואל/ת: האם נכון לומר "אנשים העוסקים בתחום החברה או התקשורת", או "בתחומי החברה או התקשורת"?
רוביק עונה:
מדובר במקרה זה בסמיכות מורכבת, שבה לנסמך (תחום) שני סומכים (החברה, התקשורת). ההיגיון התחבירי מחייב בדרך כלל שאם יש כמה סומכים, הנסמך יבוא ברבים, ולכן נאמר "בתחומי החברה ו/או התקשורת". אתר האקדמיה ללשון מביא דוגמאות לתופעה מן המקורות: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, ד), "דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" (אסתר ט, ל), "אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים" (דברי הימים א כט, ב, ז), ובימינו: 'בני הקיבוצים והמושבים'. דוגמה נוספת באתר היא "החלטת השר והמנכ"ל". כאן הכלל שונה, שכן מדובר בהחלטה אחת שאותה קיבלו יחד שר ומנכ"ל. אם היה מדובר בכמה החלטות שונות הניסוח הנכון היה: "החלטות השר והמנכ"ל".
288
חיה שואל/ת: איך אומרים נכון 'בְבַר המצווה', ב' רפה, או בְּבַּר המצווה, ב' דגושה?
רוביק עונה:
אחרי שווא נע או הברה פתוחה ב' תהיה תמיד רפה. לכן אחרי ב' של אותיות בכל"ם ב' דגושה שבראש המילה הופכת לרפה, ויש לומר בְּבַר המצווה.
289
שלי שואל/ת: האם נכון השימוש באיחול: "הרבה בהצלחה"? לי נראה שנכון לומר "הרבה הצלחה", או פשוט "בהצלחה".
רוביק עונה:
'הרבה בהצלחה' הוא ביטוי דיבורי המכיל אמירה מורכבת יותר: "אני מאחל או מאחלת לך מאוד את הברכה 'בהצלחה'". הביטוי נשמע עילג, אך הוא נולד כאנלוגיה לביטוי הנפוץ שאין בו בעיה דקדוקית: "הרבה תודה", כאשר 'תודה' נתפסת כברכה, כפי ש'בהצלחה' נתפסת כברכה.
290
עידית שואל/ת: איך אומרים נכון: חֶבְרוֹת או חֲבָרוֹת?
רוביק עונה:
הצורה הנבדלת היא חֲבָרוֹת, כדוגמה יְלָדוֹת, צורת הנסמך היא חֶבְרוֹת. חֲבָרוֹת אמריקניות; חֶבְרוֹת קש.
291
גוני טישלר שואל/ת: מה דעתך על תקינות הצירוף מסוג "ידיד שלי", כלומר - שם עצם בלתי מיודע + של בנפרד או בנטייה?
רוביק עונה:
אין כל מניעה בשימוש הזה. נכון ש'שלי' הוא כינוי קניין מיידע, אבל במקרה של 'ידיד' (וכן חבר, תלמיד, דוד ועוד ועוד) זהו יידוע חלקי, שכן לאדם יכולים להיות כמה ידידים, חברים, תלמידים או דודים. בצירוף "ידיד שלי" אני מיודע – הידיד לא. אם נאמר "הידיד שלי", ישתמע שיש לנו רק ידיד אחד.
292
אילן שפר שואל/ת: איך נכון לומר: נוטלים תרופות או לוקחים תרופות?
רוביק עונה:
'נטל' ו'לקח' הם פעלים נרדפים. 'לוקחים תרופות' היא צורה דיבורית לגיטימית, אך כיוון ש'לוקח' הוא פועל המשמש לצרכים רבים נוצר בידול, והצורה הנאה יותר היא 'נוטלים תרופות'.
293
יעקב איילי שואל/ת: אומרים פתאום אחרַאי כמו במשקל של בעל מקצוע ולא אַחרָאִי כמו שלימדוני מורי ורבותי. אז מה נכון?
רוביק עונה:
אַחֲרַאי כבעל מקצוע או תפקיד היא היא הצורה המקורית, והיא מופיעה לא מעט בלשון חכמים, במשמעות מי שערב לאחר, מי שתפקידו לשאת באחריות ומכאן מקור המילה. הצורה החדשה אַחֲרָאִי היא שם תואר לאדם המצטיין בתכונת האחריות.
294
דודי שואל/ת: חברתי שאלה אותי ערב אחד "מה אתה עושה?" עניתי לה: "שוכב בספה". לדבריה לא אומרים 'שוכב בספה' אלא 'שוכב על הספה'. שאלתי האם ניתן נכון לומר: 'שוכב בספה', כמו שאומרים 'שוכב במיטה'?
רוביק עונה:
אין מדובר כאן ב'נכון לא נכון' אלא בנוהג. חילופי מילות יחס הם לעיתים קרובות עניין של נוהג והשפעות שונות, ולכן נאמר 'לשקר ל...' אבל 'לרמות את...' למרות שהמשמעות קרובה. הבידול בין שכיבה על הספה לבין שכיבה במיטה נובע ככל הנראה מכך שהמיטה היא יותר ממשטח מנוחה, היא 'המקום שבו ישנים', בעוד הספה היא המשטח המשמש למנוחה זמנית. כשמדובר בכורסה, למשל, שתי האפרויות קיימות: 'לשבת בכורסה' (ולהירדם מול הטלוויזיה), ו'לשבת על הכורסה' (לא ממש נוח).
295
שי שואל/ת: מדוע כאשר קרייני החדשות מקריאים את צמד במלים ״בחודשים האחרונים״ הם הוגים את האות ב׳ עם התנועה e כלומר - be-hodashim, למרות שהמילה מיודעת?
רוביק עונה:
הקריינים קוראים את המילה כך מפני שהמילה מיודעת. לפני חטף קמץ-קטן ה' הידיעה מנוקדת בסגול. אילו המילה לא היתה מיודעת היו צריכים לנקד את ב' בקמץ קטן, והמילה הייתה נשמעת bo-hodashim.
296
יובל רבינוביץ' שואל/ת: חינמי במלרע או חינמי במלעיל? האם יש כלל ברור?
רוביק עונה:
שמות תואר בעברית המסתיימים ב-י הם על פי התקן תמיד במלרע: יהודי, חברתי, עולמי ועוד, וכך גם חינמי. השימוש במילה הזו חדש יחסית וצמח מלשון הדיבור, שבה יש נטייה להגייה מלעילית, ולכן זו ההגייה המלעילית מקובלת, ואין סיבה לתקן את הדוברים.
297
אמנון שואל/ת: מה נכון יותר, לחָרֵב או להחריב?
רוביק עונה:
חירב בפיעל היא צורה לגיטימית של השורש חר"ב, באותה משמעות של החריב, בבניין הפעיל. הצורה מופיעה בימי הביניים, וצורת הסביל חוֹרַב מופיעה במקרא. הצורה בהפעיל השתלטה, ואילו חֵירב או חִירב נדד לאזור שפת הילדים.
298
אלכס שפי שואל/ת: מה נכון לומר: 'אמריקה הצפונית' או 'צפון אמריקה'? 'גרמניה המערבית/המזרחית' או 'מערב/מזרח גרמניה'? ומה לגבי 'דרום אפריקה' ו'צפון אפריקה'?
רוביק עונה:
בדרך כלל שתי האפשרויות תקינות ושקופות. ההבדל הוא תחבירי: 'צפון אמריקה' הוא צירוף סמיכות, 'אמריקה הצפונית' הוא צירוף שם עצם+שם תואר. הבעיה נוצרת כאשר כל אחד משני הצירופים עשוי להתייחס לשתי ישויות גיאוגרפיות או גיאופוליטיות שאינן זהות. כך הדבר במקרה של 'דרום אפריקה', שהוא שם המדינה, לעומת 'אפריקה הדרומית' שהוא שם כולל לכל האזור הדרומי של יבשת אפריקה. בעיה כזו אינה קיימת בביטוי 'צפון אפריקה' שאינה מדינה אלא רק אזור. דוגמה נוספת היא 'הגליל המערבי' שהוא שם של אזור מוגדר ומתוחם, לעומת 'מערב הגליל' המתייחס באופן כללי לכל האזור שבצידו המערבי של הגליל. במקרה הראשון צירוף הסמיכות הוא המגדיר, במקרה השני הצירוף התיאורי הוא המגדיר. מכאן שאין בעניין זה כל נוסחה, אלא הרגלי שימוש.
299
ליאב שואל/ת: האם נכון לומר "המעשה גורר אחריו עונש", או שמדובר בייתור, ויש לומר "המעשה גורר עונש"?
רוביק עונה:
ייתור אינו רצוי כאשר אנו חוזרים על מילה או משתמשים במילה נרדפת. במקרה זה הייתור אינו שגיאה. נכון שבמשמעות 'גורר' מוטמע הרכיב 'אחרי', אך השפה אינה בנויה על דיוק מתמטי, וצמצום יתר אינו בהכרח יתרון.
300
רועי ב שואל/ת: בעקבות איחור של אחד הסוחרים אצלנו, התעוררה בחדר המסחר שלנו השאלה האם נכון לומר: "אני מגיע באיחור" (בהנחה שהמאחר כבר יצא לדרך ועל כן השימוש בלשון הווה), או שמא יש לומר "אגיע באיחור", והאם מותר להשתמש ב"אני אגיע באיחור", או שזהו כפל מיותר?
רוביק עונה:
בעברית משמש זמן הווה למצבים שונים ולא בהכרח למה שמתרחש עכשיו. למשל: 'אני מתייצב אצלו בתשע' יכול להתייחס לעבר (התייצבתי אצלו בשעה תשע) או בעתיד (אני מתכוון להתייצב אצלו בתשע), ואפילו בציווי (אתה מתייצב אצלי בתשע!). אנו מזהים את הזמן על פי ההקשר, והשימוש בהווה לא רק נהוג אלא הולך ומשתלט על אורח הדיבור שלנו. זו ודאי אינה שאלה של 'נכון לא נכון'. לגבי 'אני אגיע באיחור', יש כאן לכאורה ייתור, אבל הביטוי 'אגיע באיחור' עשוי להישמע פורמלי מדי. שפת הדיבור אוהבת ייתורים כאלה.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >