שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
316
אדלה שואל/ת: האם אומרים אמביציוני או אמביציוזי?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא אמביציוזי, וזאת בעיקר בעקבות הגרמנית שבה שם התואר מסתיים בעיצור s ובהגייה המזכירה את העיצור ז'. הצורה האנגלית של שם העצם המסתיימת בעיצור n אינה רלוונטית, ובכל מקרה המילה אמביציה המשמשת בעברית היא צורה סלבית.
317
אייל שואל/ת: אשמח לדעת מה מקורה של הצורה המליצית-משהו להבעת חזרתיות "חזור ואמור". נתקלתי בה גם להבעת פעולות שאינן אמירה, ורציתי לוודא: האם כדי להשתמש בצורה זו לתיאור פעלים אחרים (שאינם אמירה) נכון יהיה להשתמש בתבנית "חזור+ציווי בגוף שני-זכר-יחיד"? למשל "איציק קילל אותי שוב ושוב"=איציק קילל אותי חזור וקלל? "יובל צקצק בלשונו שוב ושוב"=יובל צקצק בלשונו חזור וצקצק?
רוביק עונה:
"חזור ואמור" היא במקורה הוראה בלשון מציווי המופיעה במדרשים: חֲזור ואֱמור, כלומר, אמור שוב ושוב. בעברית החדשה נולדה צורה מליצית המשתמשת בצורות המקור המוחלט: חָזור ואָמור. השימוש שעליו מצביע השואל הוא מוטציה, מקור+ציווי. צריך להחליט: או חֲזור ואֱמור, כציווי, או חָזור ואָמור, כצורת העצמה מליצית. בחלק מן הבניינים אחרים, וביניהם פיעל והתפעל, יש זהות בין הציווי והמקור, ולכן 'חָזור וקַלֵל' אינו שגוי. ככלל צורת המקור המוחלט הולכת ונעלמת, ולא רצוי להשתמש בה אלא בשעת חירום או לצרכים סטיריים.
318
רינה גרטל שואל/ת: הם אפשר לומר 'כל מיני סוגים של הפתעות?' או מספיק לומר 'כל מיני הפתעות'?
רוביק עונה:
'כל מיני' הוא ביטוי דיבורי המתייחס לריבוי וגיוון. בדרך כלל הוספת 'סוגים של' מיותרת, אלא אם כן מדובר במגוון של סוגים נבדלים: "כל מיני פרחים" אינו זהה ל"כל מיני סוגים של פרחים".
319
מזי בראשי שואל/ת: איך אומרים בעברית תקנית: למכור עם דגש באות כ' או לא? במילה כספי הממשלה, איך מנקדים נכון את המילה בסמיכות "כספי"?
רוביק עונה:
בשני המקרים האות כ' מופיעה עם דגש, כלומר, כ' דגושה. הכלל בעברית הוא שאחרי שווא נח, כלומר, שווא הסוגר הברה, אותיות בג"ד כפ"ת מקבלות דגש (קל), באשר הן פותחות הברה חדשה. מקרה מיוחד הוא למשל 'מלכי' שבו הכ' רפה, ויש לכך סיבות היסטוריות.
320
טל שואל/ת: האם נכון לומר בכותרת מכתב פנייה למשטרה: 'בקשה לסגור תיק חקירה?' או 'בקשה לסגירת תיק חקירה'.
רוביק עונה:
שתי הצורות אפשריות. 'לסגור' הוא שם הפועל, 'סגירה' היא שם הפעולה. הבחירה היא סגנונית. למילה 'סגירה' אופי רשמי יותר, בעוד 'לסגור' הוא סיפורי-דיבורי יותר.
321
משה שואל/ת: האם מוכרת לך הצורה הדבורה "ניסיתי אותו/אותה, [והוא לא ענה]" במשמעות של "ניסיתי לתפוס אותו [טלפונית]"? האם זו עילגות?
רוביק עונה:
הצורה הדבורה הזו היא דוגמה אחת מני רבות מאוד למה שקרוי בבלשנות אליפסה, ובעברית: הֶשְמֵט. באליפסות אנו מייחסים לחלק מביטוי את משמעות הביטוי השלם. אין מדובר בעילגות או שגיאה, אלא בנוהג טבעי שאינו בהכרח רק דיבורי. דוגמאות: "הלכתי ל(שירות) מילואים", חגגנו את (חג ה)חנוכה, ועוד.
322
לילי סמואל שואל/ת: באחד מטוריך אתה כותב "חיברו עבורנו את קודקס התקינות הלשונית 'ודייק', והיינו אמורים ללמוד אותו בעל-פה". אני למדתי ולימדתי (בעבר הרחוק) להבחין בין על-פה ובעל-פה. כמו באנגלית by heart, aurally, ובגרמנית auswendig, muendlich. האין כך היום בעברית?
רוביק עונה:
היה בעבר הרחוק ניסיון להבחין בעברית בין 'בעל פה' במשמעות בדיבור, ללא נוסח כתוב; לבין 'על פה' במשמעות שינון מן הזיכרון, אולי כדי להתאים את העברית להבחנה הקיימת בשפות אחרות, אך זו הבחנה מלאכותית ומבלבלת ואינה מסייעת לדיוק בדיבור. מהי למשל תורה שבעל פה? תורה שאינה כתובה, ותורה המועברת באמצעות הזיכרון והשינון מדור לדור. השימוש בצורה 'על פה' נדיר מאוד ובוודאי אינו הכרחי לצורכי התקשורת הלשונית. אפילו "ודייק" אינו מצביע על ההבחנה הזו.
323
גיורא שנר שואל/ת: על פי הדיווח באתר מעריב שרת החוץ לשעבר, ח"כ ציפי לבני זומנה לתשאול ביחידה לפשעי מלחמה של משטרת בריטניה. האם משטרת בריטניה חשודה בפשעי מלחמה? האם לא נכון יותר לכתוב: היחידה של משטרת בריטניה לפשעי מלחמה?
רוביק עונה:
דרכי הסמיכות והקניין בעברית מציבים שלל בעיות בבניית המשפט, והדוגמה שמביא גיורא היא אחת מני רבות. ניסוח מוקפד יכול לפתור את רוב הבעיות, אך הוא עלול גם לסרבל את המשפט. בדרך כלל מניחים המנסחים שהקוראים יבינו את משמעות המשפט מן ההקשר, ולא יסברו שמשטרת בריטניה מואשמת בפשעי מלחמה. עם זאת, הניסוח שמציע גיורא מוצלח יותר.
324
ראובן שואל/ת: ראיתי במאמרים רבים שאין לכתוב ש' לאחר המילה "כנראה". לאחר מחשבות מספר על כך, הבנתי את העניין – המילה "כנראה" מחביאה בעצמה שתי מילים – "כמו שנראה", לכן לא סביר לכתוב "כנראה שדני...", כי אז יתקבל הצירוף "כמו שנראה שדני", בעוד רצינו לומר "כמו שנראה דני לא יצליח ל...". אם כך, מדוע השתמשת ב־"כנראה ש..." באחד ממאמריך? מדובר בשגיאת ניסוח או בהחלטה מכוונת?
רוביק עונה:
הקביעה לפיה "כנראה ש..." לפני פסוקית זיקה היא שגיאה היא מה שקרוי 'תקנת מדקדקים'. יש לתקנה זו נימוקים שונים, חלקם מפותלים, אך בשום פנים אין לראות בשימוש זה ב'כנראה ש....' שגיאה. התנגדות דומה יש לשימוש ב'כמובן ש...", אם כי שם ההנמקות שונות. במקרים אלה ודומים להם גובר הנוהג הלשוני על תקנות המדקדקים. דוגמאות לעודפות בשפה יש לרוב, וזו אינה סיבה לפסול נוהג לשוני שהשתרש. 'כנראה' הפכה למילה קפואה, ופירוקה לחלקיה כדי לפסול אותה אינו ממין העניין.
325
משה דרדיקמן שואל/ת: מה נכון לומר: 'להעיר תשומת הלב' או 'להאיר תשומת לב'?
רוביק עונה:
הקִרבה בין הפעלים 'להאיר' ו'להעיר' יוצרת מעין נדידת משמעות בין שני הפעלים. כך במשפט "האם למישהו יש הערות או הארות". לפעלים כאלה קראתי "הומופונים נודדים". מבחינת המשמעות נכונה יותר האפשרות הראשונה: תשומת הלב 'נרדמת', ומישהו מעורר אותה, אך 'להאיר תשומת לב' אינה אפשרות מופרכת.
326
גדליהו בורן שואל/ת: שמעתי ברדיו ובטלוידיה את המשפט "נפצע גבר בן חמישים וארבע קל". מה דעתך על המשפט הזה, שהוא רק דוגמה?
רוביק עונה:
המשפט אינו תקין. "נפצע קל" הוא צירוף שאין לפרק אותו. יש לומר "גבר בן חמישים וארבע נפצע קל", או "נפצע קל גבר בן חמישים וארבע". האפשרות השנייה הכרחית כאשר היא המשך של משפט: "בתאונה נפצע קל..." וכדומה.
327
מיכל רנון שואל/ת: כיצד נכון לומר בעברית: "באתי לחברה שלי" או "באתי אל חברה שלי"? "הלכתי לדני" או "הלכתי אל דני"?
רוביק עונה:
השימוש במילות יחס אינו נתון תמיד לכללים נוקשים, וחילופי 'אל' ו'ל' המשמשים לסימון כיוון הם לגיטימיים. בדרך כלל אנחנו נוטים להשתמש במילת היחס 'אל' כשאנו מתייחסים לבני אדם: באתי אל דני, ניגשתי אל האנשים, ובמילת היחס ל' כשאנו מתייחסים למקומות: נסעתי לתל אביב, טסתי לפריס.
328
אשר שואל/ת: כיצד נכון לומר: 'אני לא חש בטוב' או 'אני חש לא בטוב'?
רוביק עונה:
אין כאן שאלה של נכון לא נכון, ומשמעות המבעים זהה, אלא של בחירה סגנונית. 'אני לא חש בטוב' הוא ניסוח זורם יותר.
329
אפרת שואל/ת: עד כמה שידוע לי לא נכון להשתמש במילת התנאי "בְּאִם" אלא רק "אִם". אודה שתבהיר נושא זה.
רוביק עונה:
'באם' כחלופה של 'אם' מופיעה בספרות הרבנית, ויש לה שורשים גם בתלמוד הבבלי, בטקסטים ארמיים. בעברית החדשה היא אינה נחשבת שיבוש אלא סגנון לא ראוי, מאחר שאין ל'ב' תפקיד כלשהו המבחין בין 'אם' לבין 'באם'.
330
אלון ריבק שואל/ת: איך נכון לומר ברבים: תתי אלופים, תת אלופים או תתי אלוף? בתי כנסת או בתי כנסיות? בני מצוה או בני מצוות?
רוביק עונה:
דרך המלך בריבוי סמיכות היא ריבוי הנסמך: בתי כנסת, בני מצווה, בתי ספר וכדומה. בקבוצה קטנה של צירופי לשון, בעיקר מלשון חז"ל, נמצא ריבוי גם של הסומך, כמו 'בתי כנסיות' לצד 'בתי כנסת'. דוגמאות מן המקורות שאותם מביא אתר האקדמיה ללשון: בתי מדרשות, בעלי בתים, ראשי שנים, ערבי שבתות, מיני בשמים, דיני נפשות ועוד. גם בתנ"ך דוגמאות לריבוי כפול של הסמיכות, כמו לוחות אבנים, חרשי עצים, עמי ארצות ועוד. במקרה של תת-אלוף, הצירוף שייך לצירופים שבהם המרכיב הראשון הוא תחילית. בדרך כלל יחול כאן הכלל הרגיל: רבי-שיח, אבל יש גם נטייה לריבוי כפול שכאמור אינו פסול: תתי-אלופים, רבי-סרנים (אך לא תת-אלופים, תתי-אלוף, רב-סרנים, רבי-סרן), ולעיתים רק של הסומך, בעיקר כשיש בעיה פונטית בריבוי הנסמך: אי-ודאויות, תת-שפות.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >