שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
376
אברהם שרון שואל/ת: בתי, נטלי, מתלבטת מה נכון יותר, אם בכלל, לכתוב: חרטה על דגלה או חרתה על דגלה. ככל שחיפשתי, כל אחת משתי החולפות קבילה, תקינה ואפשרית. מה דעתך?
רוביק עונה:
לא רק ששתי הצורות תקינות, לשתיהן אותה משמעות, דוגמה לא יחידה לחילופי ת' וט' כבר במקורות. היום נוהגים לכתוב בת' בהתייחסות לעניינים חגיגיים וסמליים (חרתה על דגלה, חָרות על הלוחות), ובחרטה בפעולת החריטה, אך זה אינו נגזר מהמשמעות הבסיסית של המילה.
377
דליה שואל/ת: האם יש לומר אדם 'גאה' או אדם 'גא'? האם לומר 'גאה' נחשב שגיאה?
רוביק עונה:
בשום פנים לא. שתי הצורות מופיעות במקרא, 'גא' פעם אחת, 'גאה' ארבע פעמים. שתיהן תקינות, וכל הנטיות שלהן זהות: גאה, גאים, גאות. 'גא' נדירה יחסית היום לעומת 'גאה', כמו במקרא.
378
אלכס שפי שואל/ת: מה נכון יותר לומר: 'החפצת האישה' או 'חיפצון האישה', במובן של התייחסות אליה כמו לחפץ? באינטרנט שני המונחים רווחים בשימוש. שאלה אחרת היא מה המקור האנגלי: objectification או reification?
רוביק עונה:
המילה התקינה שאף אושרה על ידי האקדמיה היא 'החפצה'. 'חפצון' מצויה בשימוש, אך קשה לראות הצדקה לאות נ' המצטרפת לשורש. באשר לאנגלית, על פי מילון אוקספורד המילה המתאימה היא objectification, בעוד reification פירושה שונה – הפיכת המופשט למוחש.
379
גאולה לפיד שואל/ת: המילה מְחַיֶּה מוכרת בצירוף 'מחיה נשמות' ואחרים. לאחרונה, בשיר שחובר במקומותינו לכבוד אירוע חגיגי, כתב המחבר את הצירוף "נשמתה מַחְיֶה". התעורר ויכוח בינינו על הגיית המילה, והיות והשיר אמור להיות מושמע באירוע פומבי, חגיגי, חשוב לי שיהיה נכון וללא שיבושים. אשמח לפסיקתך.
רוביק עונה:
מְחַיֶּה הוא בבניין פיעל, מַחְיֶה הוא בבניין הפעיל. מבחינת המשמעות אין בין שתי הצורות הבדל, בשני המקרים הכוונה היא 'הביא חיים', או 'החזיר לחיים'. מְחַיֶּה בפיעל הוא במשלב גבוה מעט יותר, וגם מושפע מיידיש, ומהביטוי הנפלא "א-מחיֶה". אם מדובר בטקסט שירי, עדיפה הצורה הזו.
380
יוסי אבידור שואל/ת: שלחתי הודעה במייל, בזו הלשון: "מיכל ביקשה אותי לומר לך כי.... ". מקבלת ההודעה הודתה לי, אבל העירה לי כי אין אומרים "ביקשה אותי", אלא צריך לכתוב "ביקשה ממני". אני טוען שהצורה שאני השתמשתי בה נכונה, אולי יותר ספרותית. מי צודק?
רוביק עונה:
מקבלת ההודעה צודקת, אם כי גם אתה אינך טועה לגמרי. 'ביקשתי ממנו' היא הצורה המקובלת יותר, ומקורה במקרא, כלומר, היא לא רק יומיומית אלא גם ספרותית. במקרא נפוץ מאוד 'ביקשתי את מישהו', אך פירושו הוא 'חיפשתי את מישהו'. נראה שבהשפעת השימוש הזה במקרא חדר 'ביקשתי את' במשמעות 'רציתי משהו ממישהו' לשפת הדיבור, ואין לראות בה שגיאה אלא גירסה רווחת.
381
אלון שואל/ת: רציתי לדעת מה עומד מאחורי ההסתייגות מביטוי דוגמת "לולב כותבים עם ל'" במקום "לולב כותבים ב-ל'".
רוביק עונה:
השימוש במילות יחס שונה משפה לשפה ולא תמיד יש לו הסבר הגיוני. בעברית 'עם' מציין שיתוף או סימטריה מסוימת, ולכן "לכתוב עם ל'" נשמע עילג, שהרי ל' לא משתתפת בתהליך הכתיבה. "כתיבה בל' מציינת שימוש: כתיבת באמצעות ל'. לשימוש ב'עם' ניכרת השפעה אנגלית: written with the letter L.
382
יונה קרוננברג שואל/ת: הברכה המקובלת אחרי עיטוש וגם במקרים נוספים היא לבריאות. האם נכון להגות אותה עם לִבְריאות כפי שלדעתי מתבקש, או לַבְּריאות, כשהכוונה לביטוי המיודע 'להבריאות'?
רוביק עונה:
מקור הברכה הוא בגרמנית וביידיש, שם מברכים לאחר התעטשות 'גֶזונטהייט', כלומר, בריאות. תוספת ל' אופיינית לברכות כמו 'לחיים', 'לשלום' וכדומה. לכן הצורה הקרובה יותר לדפוסים הקיימים היא לִבְריאות, והיא נחשבת תקינה יותר. לעומתה לַבְּריאות היא הצורה הנפוצה בלשון הדיבור, והיא אף נאמרת בהגייה קדם-מלעילית בניגוד לנוהגי העברית. למרות התקינות, אם מישהו אומר לי "לִבְריאות" במלעיל ובפרצוף של טהרן עברי, בא לי מיד להתעטש שוב, והפעם בפרצופו.
383
אריה רוטר שואל/ת: ראיתי בפסק דין ששופט כותב: אליבא דהַעורר; אליבא דהַמשיבה; וכדומה. האם זה נכון?
רוביק עונה:
הביטוי האהוב על משפטנים 'אליבא ד' שמקורו תלמודי, גורר אחריו כמעט תמיד שם פרטי או ישות ידועה: אליבא דר' שמואל, אליבא דבית הלל וכדומה. פירוש הביטוי הוא "על פי", ומילולית "בעקבות ליבו של". במקורות לא מצאתי צורה מיודעת בנוסח 'אליבא דהמשיבה', אבל היא בהחלט אפשרית על פי הגיון הביטוי, הגורר אחריו כאמור יידוע. ביחס לביטוי זה קיים גם שיבוש של ממש בכתיבה, כגון "אליבא דה נתניהו", "חורבן הבית אליבא דה נחמיה" (ראו קפה דהמארקר). שיבוש דומה המצוי בכתבי שופטים הוא 'לית מאן דה פליג', ואביעד הכהן מצטט גם פלוני שהכיר גברת ששמה 'דינה דה מלכותא'.
384
אלדד שילוח שואל/ת: לאחרונה שמעתי פעמיים מאמני שחייה ממוצא רוסי משתמשים בצורה הזוגית regelayim בהתייחסות לרגל. האם יש בכך היגיון? מהם הכללים במקרה זה?
רוביק עונה:
השימוש השגוי שעליו הצבעת הוא על דרך האנלוגיה: מאחר שבמילים מסוימות צורות זוגי היא צורת היחיד+-ַיִם מניחים הדוברים שכך זה גם במקרה של רֶגֶל. ואולם, ההכפלה כפופה לחוקי נטייה עבריים. המילים הסגוליות-מלעיליות בעברית מקורן במילים בנות הברה אחד. כך כֶלֶב מקורו על דרך הערבית: כַלְבְּ. בסמיכות ובנטיות חוזרת התנועה לצורה המקורית ולכן נאמר כַלְבֵּי- כַלְבֵּיהֶם וכו', ובהתאמה רַגְלֵי-, רַגְלֵיהם, ובצורת הזוגי: רַגְלַיִם. כאשר המקור אינו סגולי מתקיימים כללים אחרים: כָתֵף=כְתֵפַיים (על פי חוק הקרוי חוק החיטוף), שֵן=שִנַּיים (התנועה ביחיד ארוכה ובזוגי קצרה), ולצד אלה יָד=יָדַיים, שַד=שַדּיים, אף=אַפַּיים, שבהם אין שינוי בתנועת a במעבר לזוגי.
385
סמדר יאיר שואל/ת: האם נכון לומר, עשרים שקל, מאה שקל או מיליון שקל, או שהדרך הנכונה היחידה היא עשרים שקלים, מאה שקלים וכדומה?
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות, אך הצורה ביחיד, עשרים שקל, חסכונית ונאה יותר. על פי אותו עיקרון 'מאה שנה' אלגנטי יותר מ'מאה שנים', אך שתי הצורות תקינות.
386
אפרת מור שואל/ת: איך נכון לומר: לקרוא סיפור לילדים או להקריא סיפור? לחנות את המכונית או להחנות אותה?
רוביק עונה:
יש רתיעה מהשימוש ב'להקריא סיפור', שכן הפעיל הוא בניין גורם, והרי איננו גורמים לסיפור לעשות דבר מה. על פי "ודייק" להקריא פירושו לגרום למישהו אחר לקרוא, והדבר נסמך על המשנה שבה כאשר מקריאים מישהו, גורמים לאדם שאינו יודע לקרוא להשמיע את הטקסט. ואולם, גם 'הקריא' במשמעות קרא טקסט כתוב מופיע במקורות, ואין לפסול אותו. במקרה השני המצב ברור: אפשר להחנות מכונית, כלומר, לגרום למכונית לעמוד בחניה, ואפשר סתם לחנות.
387
שירלי אברמי שואל/ת: האם ניתן להגיד 'אל מול התמודדות משרד הבטחון', 'אל מול משרד ראש הממשלה' וכדומה?
רוביק עונה:
'אל מול' הוא צירוף יחס המחבר שתי מילות יחס: אל+מול. הוא רווח במקרא ומופיע שם 16 פעמים ומכאן השימוש היום, הנחשב גבוה ויש אומרים פלצני. עקרונית אפשר להסתפק ב'מול'.
388
יוחאי שולמן שואל/ת: כיצד יש לומר: לרכוב על אופניים או לרכב על אופניים?
רוביק עונה:
הצורה התקינה היא 'לרכוב', הצורה המקובלת והמדוברת היא 'לרכַב', בהשפעת צורת העתיד 'ירכַב', ופועל נפוץ אחר: 'לשכַב' (ולא לשכוב). המלצתי לך ולאחרים: אמרו לרכַב, ותרגישו שאתם בסדר גמור. התקן הלשוני ילך בעקבותיכם.
389
מרים שרון שואל/ת: האם נכון לומר בעתיד רבות 'תמשכנה'?
רוביק עונה:
נכון כמובן ואף נאה, אך גם הצורות 'תמשיכו' או 'ימשיכו' תקינות.
390
שלומית שואל/ת: נתקלתי במשפט "שוקולד לבן הוא קצת כמו הילד החנון מבית הספר..." האם אין צורך ליידע את השוקולד הלבן?
רוביק עונה:
שתי האפשרויות נכונות. 'שוקולד לבן' אינו שוקולד מסוים, ולכן אפשר להציגו ללא ה' הידיעה. כאשר זו נוספת היא קרויה 'ה' הסוג', והיא אינה מתייחסת לפריט ספציפי אלא לסוג כולו. כך את הפתגם הידוע "החתול נופל תמיד על הרגליים", אפשר לנסח גם "חתול נופל תמיד על הרגליים" ללא פגיעה במשמעות.
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >