שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
451
מני פשיטיצקי שואל/ת: כיצד יש לומר: "תענה על השאלות" או "תענה לשאלות"?
רוביק עונה:
יש לומר שאין סיבה להכריע בין שתי האפשרויות. מילות יחס משתנות באופן חופשי בין שפות ובין תקופות, ובתנ"ך יש אפילו "לַעֲנות את". "ענה על שאלות" נפוץ מאוד, אך "ענה לשאלות" אלגנטי יותר.
452
מרים מהצפון שואל/ת: בזמן האחרון כולם, כולל שדרנים ברדיו ובטלוויזיה לוקים בתופעה מרגיזה: זביבה במקום סביבה גְביש במקום כביש, דְבֶריה במקום טבריה' וכו'. מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
התופעה מוכרת ובהחלט אינה חדשה. יש לה סיבות שונות הנובעות מנוחות, ויש אומרים עצלות פונטית. בלי להיכנס להגדרות מסובכות, בכל הדוגמאות שלמעלה הב' הרפה "מושכת" אחריה את העיצור שלפניה לכיוונה, כך שיהיה קרוב לתכונות מסוימות שלה. וכך הופכת כ' דגושה לג', ס' לז' ועוד. יש מקרים בהם שינוי מסוג זה מביא לשינוי קבוע בשפה, כמו בפועל להזדמן (במקום להזתמן), שבו האות ז' בשורש זמ"נ מושכת את הת' שאחריה והופכת אותה לד'. לתופעה זו קוראים הידמות (אסימילציה). בדוגמאות שמביאה מרים מדובר בשינויים דיבוריים לא נורמטיביים.
453
משה ברנט שואל/ת: לא פעם מודיעים "הנני שמח להודיע על נישואי בני". האם אין לומר "אני שמח", שהרי "הנני" מצביע על תכונה, כגון "הנני העני ממעש"?
רוביק עונה:
"הנני" היא צורה מליצית של "אני", והיא קיצור של "הנה אני". כבר במקרא היא משמשת גם למשפטים פעליים בבינוני כגון "הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד" (שמות ט 18).
454
משה מאלעד שואל/ת: האם ניתן, במקרים מסוימים לשים פסיק (,) לפני ו' החיבור, או שזו דרך לא תקנית?
רוביק עונה:
הכללים בתחום הפיסוק רחוקים להיות תקנות לשוניות מחייבות, וטוב שכך. הפיסוק חייב להישען על הקצב הפנימי של הטקסט, והדבר נכון בעיקר כשמדובר בפסיקים. בכל מקרה, ו' החיבור הפותחת משפט בתוך משפט מחובר צריכה בדרך כלל פסיק לפניה. ו' החיבור לפני חלק של משפט פשוט אינה צריכה בדרך כלל פסיק.
455
משה מירושלים שואל/ת: באחד הפורומים האינטרנטיים בהם אני משתתף, כתב מישהו: "אמש בבוקר". כמה העירו לו ש"אמש" פירושו "אתמול בערב". מי צודק?
רוביק עונה:
בתנ"ך "אמש" פירושה אתמול בערב. הדבר גם תואם את השפות השמיות השונות וקשור למילה הערבית מסא שפירושה ערב. בתלמוד "אמש" פירושה בדרך כלל יום אתמול. בעברית החדשה הכוונה לרוב לערב של אתמול כמו בתנ"ך, אבל המשמעות התלמודית תקינה.
456
נטלי שואל/ת: שמעתי משפט: "אני מוכן וגם מחכה לתגובות, חיוביות וביקורתיות כאחד". האם יש לומר "כאחת"? מה נכון?
רוביק עונה:
התשובה, כמו במקרים לא מעטים בעברית, היא גם וגם. "כאחד" הוא ביטוי מקראי, "כאחת" הוא ביטוי תלמודי נפוץ, ושניהם מבטאים אותו רעיון: יחד, במשותף, כאילו היו אחד, או אחת. בישעיהו פרק סה נכתב: "זאב וטלה ירעו כאחד, ואריה כבקר יאכל תבן". במסכת ברכות במשנה כתוב, למשל: "שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן".
457
שואל/ת: איך יש לומר, "להקליד" או "לקלוד"?
רוביק עונה:
"להקליד" היא מילה שראשיתה בנגינה בפסנתר, משם עברה אל מכונת הכתיבה ומשם למחשב. פירושה "להפעיל קליד", ומכאן צורת ההפעיל. אין דבר כזה "לקלוד".
458
נעם שואל/ת: פעם למדתי שנכון לומר "קניתי אותו השולחן" ולא "קניתי את אותו השולחן". מה הכלל?
רוביק עונה:
על "את אותו" נערכו קרבות בין בלשנים. הוא נפסל בטענה שיש כאן כפילות, אך הניתוח הלשוני מראה שאין כאן כל כפילות. "את" היא מילת יחס המציינת מושא, "אותו" היא כינוי רמז ("אותו שולחן" פירושו "השולחן ההוא"). במקורות אפשר למצוא כמה וכמה פעמים את הצירוף "את אותו", בעיקר בתלמוד הירושלמי וגם בתוספתא, למשל: "במי דברים אמורים? בזמן שהניח ובא ומצא את אותו המין שהניח". "את אותו" מפריע לנו מסיבות אסתטיות, אבל גם משפט כמו "קניתי אותו השולחן" נשמע רע ואפילו מבלבל.
459
עטל בוחנק שואל/ת: איך נכון לומר: "מבלי שוב" או "לבלי שוב"?
רוביק עונה:
על פי המקרא יש לומר 'לבלי שוב': בלי שתהיה שיבה, 'לבלי חוק' (ישעיהו) או 'עשוי לבלי חת' (איוב). 'מבלי' משמש בהוראת סיבה: "לכן גלה עמי מבלי דעת" (ישעיהו): משום שאין לו דעת. גם 'בבלי' קיימת, והיא זהה במשמעותה ל'בלי'.
460
עידו שואל/ת: שמעתי פרסומת בגלי צה"ל: "מדריך לָאי סדר החברתי הישראלי". האם לא צריך לומר "אי הסדר"? נתקלתי בדוגמא נוספת בספר "השקרן מאומבריה" מאת ביארנה רויטר, בתרגום של דנה כספי: "אהב את צורתו הנעימה של האי שקט". האם זו טעות או אני סתם מפגר?
רוביק עונה:
אתה ודאי לא מפגר, אבל יש לא מעט מקרים של סמיכות בהם ניתן להציב ה' הידיעה לפני הנסמך (המילה הראשונה בסמיכות) ולא כרגיל לפני הסומך (שהיא המילה השנייה), ויש לכך בסיס גם במקורות. כך בצירופי סמיכות כמו "יושב ראש" ו"יוצא דופן". כך זה בוודאי ב"דו שיח", שבו נכון לומר רק "הדו שיח". במקרים כמו "אי סדר" ו"אי שקט" שתי הצורות נכונות.
461
עמית נאור שואל/ת: בהקשר לסערת מנויי הכדורגל שצצה לאחרונה. איך נכון לומר, "מָנוי" או "מִינוי"?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא מָנוי, כלומר, אדם שמונים אותו בין האנשים הזכאים להיכנס למופע ספורט או תיאטרון, לקבל בקביעות עיתון וכדומה. מינוי הוא אדם שנקבע לתפקיד כלשהו, כלומר מי שממנים אותו לתפקיד, והוא קשור לסערות מסוג אחר, באזורי השחיתות הפוליטית.
462
צביקה שואל/ת: אנו נוטים להשתמש בביטוי היום יומי במילים "יושן.. יושנת", בעוד יש לבטא "ישן... ישנה". מנין השוני הזה? אם מבטאים יושבת, מדוע לא יושנת?
רוביק עונה:
בזמן ההווה (הבינוני) יש בעברית שלוש קבוצות. הנפוצה, במשקל פועל: הולך, עומד, יושב. שתיים נוספות הן משקל פָעֵל (ישן, גדל) ומשקל פעוֹל (יכול). תופעה דומה מצויה בערבית. "יושן" היא לשון דיבור לא תקנית, שהתפשטה בהשפעת הצורה הנפוצה יותר.
463
רונן שואל/ת: כיצד יש לומר - "לעלות על איילון" או "לרדת לאיילון"?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת יותר היא "לעלות על..". זאת במסגרת מילת היחס "על", הרווחת ביותר בענייני כבישים: "על הכביש", "עלה על הכביש" וכדומה. זאת גם בהשפעת המקובל באנגלית: on the road/motorway. הביטוי "לרדת לאיילון" (או לכבישים מהירים אחרים) נובע מטעמים גיאוגרפיים, כאשר הכביש ממנו נכנסים נמצא מעל לדרך המהירה אליה נכנסים. שתי הצורות הן בלשון הדיבור, ושתיהן לגיטימיות.
464
שואל/ת: איך נכון לומר, "רב תודות" או "רוב תודות"?
רוביק עונה:
"רוב תודות" פירושו "הרבה תודות", כנראה בהשפעת הגרמנית, והוא מתאים למשמעות הברכה. "רב תודות" פירושו מי שמרבה בתודות, כפי ש"רב פעלים" הוא מי שמרבים לפעול, "רבגוני" הוא בעל גוונים רבים, ועוד, וזו אינה כוונת הברכה. מילון הנימוס הישראלי (ההופך להיות דק מאוד עם השנים), הוציא מהמחזור את שני הביטויים.
465
שגיא מירושלים שואל/ת: ויכוח ניטש כבר זמן רב ביני ובין זוגתי. היא טוענת כי כותבים 'לנסוע' בלי להשמיט את האות נון, ובדיבור אפשר לומר 'לִסוע'. אני, טוען כי יש לומר ולכתוב באותה הצורה, והצורה הנכונה היא 'לִסוע'. מי צודק?
רוביק עונה:
זוגתך צודקת. הצורה התקנית היא 'לנסוע', כמו 'לנסוק'. האות נ' נוהגת בשם הפועל בגזרת פ"נ בצורה מבלבלת. לפעמים היא נופלת, כמו ב'ליפול', אך גם כאן נמצא את הצורה 'מט לנפול'. לפעמים היא נשארת, כמו ב'לנקום'. היא יכולה גם להופיע במקביל באותו שורש במשמעויות שונות, כמו 'להביט' מול 'להנביט'. במקרה של 'לנסוע' הבלבול רב עוד יותר, כי בעתיד נאמר 'יִסע' ולא 'ינסע', אבל 'ינסוק' ולא 'יסוק'.
< הקודם ... 31 32 33 34 35  ... הבא >