שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
406
אמוץ פלג שואל/ת: מדי פעם אני שולח הזמנה לישיבה משותפת של שתי הנהלות, ואני מתחבט האם לשלוח ל'חברי ועד הנהלות', או ל'חברי ועדי הנהלה'.
רוביק עונה:
הנכון הוא "חברי ועדי הנהלה (וגם: חברי ועדי הנהלות), שכן מדובר בכמה ועדים. עדיף לא להשתמש בשרשרת של סמיכויות, אלא לכתוב: 'אל חברי הוועדים של הנהלות...'.
407
יוסי שואל/ת: האם נכון לומר 'ישראל ידועה בתור מדינת הסטארט אפ', או 'ישראל ידועה כמדינת הסטארט אפ'?
רוביק עונה:
האפשרות הראשונה היא דיבורית, ואילו בטקסטים מוקפדים יש להשתמש באפשרות השנייה. 'בתור' במשמעות כ' הוא גלגול של המילה 'בתורת'. מנהיגי ישראל הצעירה נהגו לומר 'בתוּר'.
408
אילנית שואל/ת: האם יש לומר 'גובר והולך' או 'הולך וגובר'?
רוביק עונה:
גם וגם. הצורה קדומה יותר היא "הולך וגובר", ובמשנה מופיע הביטוי "הולך ופוחת". הצורה ההפוכה, "פוחת והולך" אופיינית ללשון הביניים, אם כי אפשר למצוא בה גם את "הולך וגובר". נתן זך סיכם את המחלוקת ב"שיר ערב": "והייתי מסתבך והולך, והולך והולך ומסתבך".
409
אסתר כרמל שואל/ת: מדוע רוב האנשים, כולל קריינים מקצועיים, אומרים 'מֵגיע' בצירה במקום מַגִּיע בפתח או 'מֵכּירים' במקום מַכּירים?
רוביק עונה:
הסיבה לשיבוש היא האנלוגיה. אנו אומרים מֵגיע (שורש נג"ע) בהקבלה ל'מֵבין' (שורש בו"ן) שכן אלה שורשים עלולים (שבמימושים שלהם מופיעים תמיד או לעיתים שני עיצורים ולא שלושה). מצד שני אפשר לשמוע גם את "מָבין", באנלוגיה הפוכה.
410
דורית פרידמן שואל/ת: האם יש חוק המתנגד לשימוש באות ה' במקום ש' בהוראת אשר?
רוביק עונה:
ה' בראש פסוקית בתוך משפט היא הצורה התקנית כאשר הפועל הוא בבינוני: "האיש ההולך ברחוב". הוויכוח הוא האם מותר להמיר אותה בש', ולומר או לכתוב "האיש שהולך ברחוב". על פי רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון, הנטייה היום היא לא לפסול את האפשרות הזו. גדיש מוסיפה כי האקדמיה לא קבעה בנושא הזה כללים.
411
אתי פליקס שואל/ת: בתי שבכיתה ז' הציגה שאלה חשובה: למה אומרים "גר בפתח תקווה" בפ' לא דגושה, אבל אומרים "יש חמאה בפופקורן" בפ' דגושה?
רוביק עונה:
בעברית פ' דגושה ו-פ' רפה מתחלפות ביניהן לפי כללים קבועים, ולכן נאמר "שנה חדשה בַפֶּתח', אבל 'נסעתי לְפֶתח תקווה'. הכלל הזה לא חל על מילים לועזיות, שם f ו-p מייצגות עיצורים נפרדים ועצמאיים, ולכן אין לשנות אותן. פּופקורן יהיה תמיד בפ' דגושה, פנטזיה וגם פֶסטיבל, תמיד בפ' רפה.
412
דנה שואל/ת: בני נבחן בלשון על תבניות ומשקלים, ויש לי הרגשה שפסלו לו תשובות לא בצדק: האם תבנית המילה ״מקדח״ זהה לתבנית המילה ״מסמר״? האם תבניות המילים ״בררן״ ודאגן״ זהות לתבנית המילה ״שקדן״? משה שמואלי שואל באותו עניין: מדוע אומרים צלבנים בב' רפויה ולא צלבָּנים בב' דגושה?
רוביק עונה:
'מקדח' ו'מסמר' הן כמובן באותו משקל, המאפיין מכשירי: מַקְטֵל. 'בררן', 'צלבן' ו'דאגן' שייכות למשקל המתעתע קַטְלָן (או פַעֲלָן). במשקל הזה ע' הפועל היא לעיתים בחצי תנועה (דאגן ובררן) ולעיתים באפס תנועה, כמו שקדן. רינה בן שחר מוסיפה כי בעבר הבדילו בין מילים במשקל זה המבוססות על בניין פיעל כמו קַבְּלָן, דַבְּרן, וַכְּחן, ניקדו דגש חזק בעיצור השני (ע’ הפועל), והשווא נחשב לשווא נע; לבין מילים במשקל זה המבוססות על בניין קל: קַבְרן, צַרְכָן, או על שם עצם כגון ‘צְלָב’, שאין סיבה להדגיש את העיצור השלישי שלו. לימים החליטה האקדמיה ללשון להאחיד את המשקל ולהימנע מסימון דגש בע’ הפועל: ‘סַדְרָן’, שדרן’, אבל השאירו את ההיגוי הדגוש המורגל של ‘וכּחן’, ‘קבּלן’, ‘דבּרן’ ועוד כמה.
413
עדנה שואל/ת: מה נכון לומר: להעז או להעיז?
רוביק עונה:
כאשר מדובר במהלך הדורש אומץ וחוצפה, הצורה הנכונה היא להעֵז, וכן הֵעֵז, מעֵז ויעֵז, שכן השורש הוא כפול: עז"ז. אנו אומרים, למשל, להסֵב משורש סב"ב ולא להסִיב. להעיז משורש עו"ז פירושו לאסוף ולכנס, והשימוש בו נדיר. מן השורש הזה נוצרה המילה מָעוז.
414
אבשלום בן השבע שואל/ת: שואל: איך אומרים, חמישה מטבעות או חמש מטבעות?
רוביק עונה:
אבשלום, שאלה נהדרת, מפני ש'מטבע' היא מילה מעניינת: היא גם זכר, וגם נקבה. לכן שתי הצורות נכונות: חמישה מטבעות (בזכר), חמש מטבעות (בנקבה). בדרך כלל נאמר 'חמש מטבעות', גם מפני שהסיום של המילה מטבעות הוא סיום של נקבה.
415
עמירה הגני שואל/ת: איך נכון לומר: מילגות או מלָגות?
רוביק עונה:
על פי הנחיות האקדמיה הצורה הנכונה היא מְלָגות, ויש גם צורה משנית: מִלגאות. עם זאת, מילים במשקל הזה ודומיו נהגות יותר ויותר בעקבות צורת היחיד, כמו קַסְדָה/קַסְדות (ולא על פי התקן, קְסָדות) ויש לראות ב'מִלגות' צורה נהוגה גם אם לא תקנית, עדיין.
416
ד"ר אלישע פרוינד שואל/ת: "מחלת האנטרקס נקראת בעברית גַחֶלֶת, אבל בפרסומי משרד החקלאות היא נקראת גַמֶרֶת. מקור המילה ברור אבל לא ברור מי טבע את הערך הזה למחלה אצל בעלי החיים, לעומת הגחלת אצל בני אדם".
רוביק עונה:
מקור המילה צריך הסבר. גַמֶּרֶת היא מן השורש גמ"ר שפירושו הקטיר קטורת והוא אכן קרוב במשמעותו לגחלת, הגחלילית למשל נקראה גם "גומרת הלילה". גַמֶרֶת היא אכן השם הנפוץ בין החקלאים לאנטרקס של בעלי החיים. הגולשים מוזמנים לתרום לשאלתו של ד"ר פרוינד (שאינו וטרינר אלא אורטופד דווקא), מי טבע את השם "גַמֶרֶת"?
417
אליסיה סיסו רז שואל/ת: השימוש במילה 'כנסו' כשהכוונה היא ל'היכנסו' תופס לו אחיזה גם בעיתונים. מה עושים?
רוביק עונה:
כנסו' בוודאי אינו תקין, אבל בזכות 'כנסו כנסו' האינטרנטי הוא מטפס במעלות" העברית המקובלת ומכאן הדרך לעיתון קצרה. הוא אופייני לקיצורי ציווי בבניינים נפעל והתפעל כמו למשל 'סתלק מכאן' במקום הסתלק.
418
אמיר שואל/ת: בתקשורת שומעים לא מעט 'אני מֵכּיר' במקום 'אני מַכּיר', וכך גם 'אני מֵצִיע' במקום 'מַצִיע'. האם זה הנכון?
רוביק עונה:
נכון לומר מַכּיר, אבל אפילו מחברי תמלילים לשירים נפלו כאן. הטעות נולדה באנאלוגיה לצורות תקינות במשקלן כמו 'מֵבין', 'מֵרים' וכדומה.
419
מיקי כהן שואל/ת: מה דעתך על השימוש הנרחב במילה מרוויח? כאשר המדובר בעובדים שכירים, חובה לדעתי לומר משתכר.
רוביק עונה:
מיקי צודק, אבל לא לגמרי. הרוויח פירושו כבר בתלמוד זכה ברווח כתוצאה מהשקעה. אדם שם כסף, והכסף מניב רווח. זה אינו המצב כאשר אדם מקבל משכורת תמורת עבודתו. המשקיע או המעביד מרוויח – או מפסיד, השכיר משתכר. במקרה הזה, כמו ברבים אחרים, המשמעות בעיקר בלשון המדוברת התרחבה, וכל מי שמקבל כסף בדרך כל שהיא "מרוויח". "כמה אתה מרוויח בחודש?" לא הכי אלגנטי, אבל בהחלט לגיטימי.
420
שואל/ת: פרשני הכדורגל מרבים להשתמש בפועל "יָכַל", יכול בצורת עבר. נתקלתי בהתקוממות הטוענת שיש לומר "יכול היה". מי צודק?
רוביק עונה:
הפרשנים טועים מאוד, המתקוממים טועים במידה חלקית. הפועל בעבר הוא יָכֹל (בכתיב מלא: יכול), והוא מופיע באופן עצמאי במקרא "ולא יָכֹל להשיבה אליו". "יכול" הוא גם המקור ("יכול אוכל") וגם צורת הבינוני, המופיעה גם בצירוף הלגיטימי "היה יכול". השיבוש העילג והמעצבן יָכַל נולד בהשפעת צורת הנסתרת והנסתרים: יכלה, יכלו, באנלוגיה לצורה הנפוצה עָמַד, הָלַך וכדומה.
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >