שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
331
עידית שואל/ת: איך אומרים נכון: חֶבְרוֹת או חֲבָרוֹת?
רוביק עונה:
הצורה הנבדלת היא חֲבָרוֹת, כדוגמה יְלָדוֹת, צורת הנסמך היא חֶבְרוֹת. חֲבָרוֹת אמריקניות; חֶבְרוֹת קש.
332
גוני טישלר שואל/ת: מה דעתך על תקינות הצירוף מסוג "ידיד שלי", כלומר - שם עצם בלתי מיודע + של בנפרד או בנטייה?
רוביק עונה:
אין כל מניעה בשימוש הזה. נכון ש'שלי' הוא כינוי קניין מיידע, אבל במקרה של 'ידיד' (וכן חבר, תלמיד, דוד ועוד ועוד) זהו יידוע חלקי, שכן לאדם יכולים להיות כמה ידידים, חברים, תלמידים או דודים. בצירוף "ידיד שלי" אני מיודע – הידיד לא. אם נאמר "הידיד שלי", ישתמע שיש לנו רק ידיד אחד.
333
אילן שפר שואל/ת: איך נכון לומר: נוטלים תרופות או לוקחים תרופות?
רוביק עונה:
'נטל' ו'לקח' הם פעלים נרדפים. 'לוקחים תרופות' היא צורה דיבורית לגיטימית, אך כיוון ש'לוקח' הוא פועל המשמש לצרכים רבים נוצר בידול, והצורה הנאה יותר היא 'נוטלים תרופות'.
334
יעקב איילי שואל/ת: אומרים פתאום אחרַאי כמו במשקל של בעל מקצוע ולא אַחרָאִי כמו שלימדוני מורי ורבותי. אז מה נכון?
רוביק עונה:
אַחֲרַאי כבעל מקצוע או תפקיד היא היא הצורה המקורית, והיא מופיעה לא מעט בלשון חכמים, במשמעות מי שערב לאחר, מי שתפקידו לשאת באחריות ומכאן מקור המילה. הצורה החדשה אַחֲרָאִי היא שם תואר לאדם המצטיין בתכונת האחריות.
335
דודי שואל/ת: חברתי שאלה אותי ערב אחד "מה אתה עושה?" עניתי לה: "שוכב בספה". לדבריה לא אומרים 'שוכב בספה' אלא 'שוכב על הספה'. שאלתי האם ניתן נכון לומר: 'שוכב בספה', כמו שאומרים 'שוכב במיטה'?
רוביק עונה:
אין מדובר כאן ב'נכון לא נכון' אלא בנוהג. חילופי מילות יחס הם לעיתים קרובות עניין של נוהג והשפעות שונות, ולכן נאמר 'לשקר ל...' אבל 'לרמות את...' למרות שהמשמעות קרובה. הבידול בין שכיבה על הספה לבין שכיבה במיטה נובע ככל הנראה מכך שהמיטה היא יותר ממשטח מנוחה, היא 'המקום שבו ישנים', בעוד הספה היא המשטח המשמש למנוחה זמנית. כשמדובר בכורסה, למשל, שתי האפרויות קיימות: 'לשבת בכורסה' (ולהירדם מול הטלוויזיה), ו'לשבת על הכורסה' (לא ממש נוח).
336
שי שואל/ת: מדוע כאשר קרייני החדשות מקריאים את צמד במלים ״בחודשים האחרונים״ הם הוגים את האות ב׳ עם התנועה e כלומר - be-hodashim, למרות שהמילה מיודעת?
רוביק עונה:
הקריינים קוראים את המילה כך מפני שהמילה מיודעת. לפני חטף קמץ-קטן ה' הידיעה מנוקדת בסגול. אילו המילה לא היתה מיודעת היו צריכים לנקד את ב' בקמץ קטן, והמילה הייתה נשמעת bo-hodashim.
337
יובל רבינוביץ' שואל/ת: חינמי במלרע או חינמי במלעיל? האם יש כלל ברור?
רוביק עונה:
שמות תואר בעברית המסתיימים ב-י הם על פי התקן תמיד במלרע: יהודי, חברתי, עולמי ועוד, וכך גם חינמי. השימוש במילה הזו חדש יחסית וצמח מלשון הדיבור, שבה יש נטייה להגייה מלעילית, ולכן זו ההגייה המלעילית מקובלת, ואין סיבה לתקן את הדוברים.
338
אמנון שואל/ת: מה נכון יותר, לחָרֵב או להחריב?
רוביק עונה:
חירב בפיעל היא צורה לגיטימית של השורש חר"ב, באותה משמעות של החריב, בבניין הפעיל. הצורה מופיעה בימי הביניים, וצורת הסביל חוֹרַב מופיעה במקרא. הצורה בהפעיל השתלטה, ואילו חֵירב או חִירב נדד לאזור שפת הילדים.
339
אלכס שפי שואל/ת: מה נכון לומר: 'אמריקה הצפונית' או 'צפון אמריקה'? 'גרמניה המערבית/המזרחית' או 'מערב/מזרח גרמניה'? ומה לגבי 'דרום אפריקה' ו'צפון אפריקה'?
רוביק עונה:
בדרך כלל שתי האפשרויות תקינות ושקופות. ההבדל הוא תחבירי: 'צפון אמריקה' הוא צירוף סמיכות, 'אמריקה הצפונית' הוא צירוף שם עצם+שם תואר. הבעיה נוצרת כאשר כל אחד משני הצירופים עשוי להתייחס לשתי ישויות גיאוגרפיות או גיאופוליטיות שאינן זהות. כך הדבר במקרה של 'דרום אפריקה', שהוא שם המדינה, לעומת 'אפריקה הדרומית' שהוא שם כולל לכל האזור הדרומי של יבשת אפריקה. בעיה כזו אינה קיימת בביטוי 'צפון אפריקה' שאינה מדינה אלא רק אזור. דוגמה נוספת היא 'הגליל המערבי' שהוא שם של אזור מוגדר ומתוחם, לעומת 'מערב הגליל' המתייחס באופן כללי לכל האזור שבצידו המערבי של הגליל. במקרה הראשון צירוף הסמיכות הוא המגדיר, במקרה השני הצירוף התיאורי הוא המגדיר. מכאן שאין בעניין זה כל נוסחה, אלא הרגלי שימוש.
340
ליאב שואל/ת: האם נכון לומר "המעשה גורר אחריו עונש", או שמדובר בייתור, ויש לומר "המעשה גורר עונש"?
רוביק עונה:
ייתור אינו רצוי כאשר אנו חוזרים על מילה או משתמשים במילה נרדפת. במקרה זה הייתור אינו שגיאה. נכון שבמשמעות 'גורר' מוטמע הרכיב 'אחרי', אך השפה אינה בנויה על דיוק מתמטי, וצמצום יתר אינו בהכרח יתרון.
341
רועי ב שואל/ת: בעקבות איחור של אחד הסוחרים אצלנו, התעוררה בחדר המסחר שלנו השאלה האם נכון לומר: "אני מגיע באיחור" (בהנחה שהמאחר כבר יצא לדרך ועל כן השימוש בלשון הווה), או שמא יש לומר "אגיע באיחור", והאם מותר להשתמש ב"אני אגיע באיחור", או שזהו כפל מיותר?
רוביק עונה:
בעברית משמש זמן הווה למצבים שונים ולא בהכרח למה שמתרחש עכשיו. למשל: 'אני מתייצב אצלו בתשע' יכול להתייחס לעבר (התייצבתי אצלו בשעה תשע) או בעתיד (אני מתכוון להתייצב אצלו בתשע), ואפילו בציווי (אתה מתייצב אצלי בתשע!). אנו מזהים את הזמן על פי ההקשר, והשימוש בהווה לא רק נהוג אלא הולך ומשתלט על אורח הדיבור שלנו. זו ודאי אינה שאלה של 'נכון לא נכון'. לגבי 'אני אגיע באיחור', יש כאן לכאורה ייתור, אבל הביטוי 'אגיע באיחור' עשוי להישמע פורמלי מדי. שפת הדיבור אוהבת ייתורים כאלה.
342
רונן שואל/ת: במקום העבודה התקיים דיון ער בנוגע לאופן הגיית המילה ״תה״. בעוד לי נשמע נכון להגות את המילה באמצעות צירה (בדומה לספרדית), אחרים טענו כי נכון לומר ״תיי״. לי זה נשמע כמו עיוות. עם מי הצדק?
רוביק עונה:
'תיי' היא דרך יידישאית ובצלצול סלאבי של המשקה הפופולרי, בעוד 'תה' היא אכן הצורה הספרדית, 'טי' היא הצורה האנגלית, צ'אי היא הצורה על גדול הגנגס ו'תההה' (בהארכה) היא הצורה הגרמנית. כפי שיש סוגים רבים של תה, יש גם דרכים מגוונות להגות את המילה.
343
צפי שואל/ת: מה נכון, מילָא או מילֶא?
רוביק עונה:
המילה המקורית היא ארמית, מילָא בקמץ, המופיעה בתלמוד רק בצירוף מילית היחס מִ: מִמילא, במשמעות מעצמו, מאליו, ובמלרע. בעברית החדשה, אולי בהשפעת יידיש היא מעין משיכת כתף, מילא, שיהיה, במלעיל. הנוסח הדיבורי-מלעילי גרר את תנועת e גם להברה האחרונה, ואפשר לשמוע את שתי ההגיות, בקמץ ובסגול.
344
אלון רותם שואל/ת: איך ומתי קרה ששיבוש הלשון 'נראָה' שנאמר בשפה המדוברת בזמן עבר גם כשמדובר בהווה נהיה נפוץ כל-כך?
רוביק עונה:
השיבוש ותיק מאוד ונפוץ מאוד. הסיבה הפשוטה לשיבוש היא שבבניין נפעל ברוב הגזרות יש זהות בין צורת העבר נסתר והבינוני יחיד: נשבר, נגמר וכדומה, אף כי יש הבדל בניקוד, שאין לו השלכה על ההגייה.
345
יוחאי בן שמואל שואל/ת: מה מבין האפשרויות הוא הנכון לכתוב: חברה המייצרת מקררים או שמייצרת מקררים? אדם שחשוד בדבר מה או אדם החשוד בדבר מה?
רוביק עונה:
הכלל הוותיק הוא שהַ' משמשת כמילית זיקה לפני בינוני, ושֶ לפני עבר ועתיד, ולכן יש לומר המייצר, הממוקמת וכדומה, לעומת שיצר, שיתמקם וכדומה. בכתיבה ובוודאי בדיבור היום השימוש בה' הזיקה הולך ופוחת, ואין לקרות בשימוש בשֶ- לפני בינוני שגיאה אלא נוהג משתרש. אישית אני אוהב את השימוש בהַ- ומשתדל לדבוק בו.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >