שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
226
נוני שואל/ת: באחת התשובות כתבת "למרות שיש לה עקבות כבר במקרא" למרות ש... אינה שגיאה?
רוביק עונה:
התשובה הפשוטה והמיידית היא שאין לראות שגיאה בביטוי שגור, שקוף ותקשורתי כמו 'למרות ש...'. נכון שבמקור השימוש של 'למרות' מופיע לפני שמות עצם ("למרות ההתנגדות העזה", "למרות הכול") וכדומה. ואולם, למילית הזיקה המופיעה אחרי 'למרות' יש תפקיד מקשר לפני פסוקית. במקום "הלכתי למסיבה למרות ההתנגדות של הורי" תופיע פסוקית זיקה: "למרות שהורי התנגדו". במקום "למרות מזג האוויר הסגרירי", ייכתב "למרות שמזג האוויר היה סגרירי".
227
לאה רוס שואל/ת: פעם נהגו לומר: גַאווה, רַאווה, רָחבה וכד', וכיום אני שומעת לעתים קרובות: גֶאווה, רֶאווה, רֶחבה. ועוד, בירושלים נהגנו לומר: ארמון הנָציב, וכיום אני שומעת יותר ויותר: ארמון הנְציב. אודה על עצתך אשר לאופן ההגייה הנכון של המילים.
רוביק עונה:
בכל המקרים האלה באה לידי ביטוי תופעת האנלוגיה. אנו משווים את המילה באופן חצי מודע למילה קרובה אליה במשקל כלשהו, ומעניקים לה את המשקל החדש. במקרה של נציב, ההגייה הנכונה היא אכן נְצִיב, אבל האנלוגיה מביאה לכך שאנו משווים את המילה למילים כמו קָצִין, פָקִיד, נָגִיד וכדומה. במקרים של גאווה, ראוה ורחבה השיבוש מוכר, והוא נולד מאנלוגיה למילים כמו נְקָמָה, בֶהָלָה ואחרות, שבהן האות הראשונה נשמעת בתנועת e. ההגייה הנכונה היא גַאֲוָוה, רַאֲוָוה, רַחֲבָה. במקרים אלה משפיעה על ההגייה גם העובדה שהאות השנייה היא גרונית.
228
נדב שרי שואל/ת: שמעתי בדיווח חדשותי כי משהו יקרה "בתוך עשרים דקות". נדמה לי שזו שגיאה, וכי יש לומר "תוך עשרים דקות". האם הצדק עמי?
רוביק עונה:
המצב הפוך. 'בתוך' במשמעות במסגרת זמן מוקצב היא הצורה התלמודית. 'תוך' היא צורת קיצור בעברית החדשה. שתי האפשרויות תקינות.
229
אלכס שפי שואל/ת: מה נכון לומר: "יצא מגִדְרו" או "יצא מגְדֵרו"? המילונים חלוקים לגבי השאלה הזאת. ומה לגבי משמעות הצירוף הזה: האם היא חיובית או שלילית, או שתי האפשרויות נכונות? דוד מייזלמן מוסיף: האם נכון להגיד בסמיכות גֶדֶר? שמעתי אומרים גְדֵר הפרדה בשווא.
רוביק עונה:
על פי המשקל (קָטֵל) יש לומר גְדֵרו, ואצל ביאליק אלה אכן ההגייה והניקוד של המילה בנטייה. הנוהג הלשוני, מסיבות של נוחות פונטית, סיגל את נטיית משקל הסגוליים, גִדרו, אולי בהשפעת צורת הסמיכות גֶדֶר. גְדֵר כסמיכות היא אנלוגיה למילים האחרות במשקל כגון חָצֵר, שהסמיכות שלה היא חֲצַר-, אך זו אינה הצורה הנכונה. אמור מעתה: גֶדֶר הפרדה, יצא מגִדְרו. לגבי המשמעות המקובלת לצירוף, במקורה, בלשון ימי הכיניים, הכוונה היא למי שחורג מן הגבולות המותרים לו. היום המונח מתייחס למי שעושה מעל ומעבר להשגת מטרה מסוימת.
230
רני סנה שואל/ת: נטען בפניי שלא נכון להגיד 'כשכבר'. לדוגמה: 'הלכתי הביתה כשכבר היה חושך בחוץ. למיטב הבנתי, 'כש' = כאשר, ועל כן כשכבר = כאשר כבר, ולכן זה תקין. תוכל לשפוך אור על הסוגיה?
רוביק עונה:
שֶ- היא חלופה של אשר, שתיהן מתפקדות כמילות זיקה. בדרך כלל 'אשר' היא הצורה התנ"כית, שֶ – הצורה התלמודית, למרות שיש לה עקבות כבר במקרא. במקביל, כְשֶ- מופיעה בתלמוד ובמדרשים, כאשר מופיעה במקרא, וברור ששתיהן תקינות.
231
אלי אשרף שואל/ת: האם אפשר לומר ״הדף נקמט לי״?
רוביק עונה:
הצורה 'נקמט' במשמעות התקמט או קוּמַט קיימת בלשון ימי הביניים. היא יצאה מן השימוש, והיום היא נשמעת בעיקר בפי ילדים.
232
הגר שואל/ת: בהרבה פרסומות מופיעות צורות יחיד שונות ממה שהכרנו עד כה. צְמיג במקום צָמיג. כנ"ל לגבי פָריט, הנהגה פְריט. מה זה ומאיפה זה צץ?
רוביק עונה:
זו הדרך הנכונה: צְמיג, פְריט. אלו מילים מחודשות במשקל הנפוץ קְטיל, שבו נמצא מילים עתיקות וחדשות כמו כְביש, שְביל, שְתיל ועוד. אחת הסיבות לבחירת המשקל הזה והעדפתו על משקל קָטיל היא כדי למנוע בלבול עם מילים המציינות תכונה. צָמיג הוא מי שיש לו תכונה של צמיגות, פָריט הוא מה שניתן לפרוט אותו, וכדומה.
233
סתיו שואל/ת: איפה נכון יותר לשים את שם התואר המעצים, למשל: יותר, מאוד וכו׳, לדוגמה: הרבה יותר או יותר הרבה? יפה מאוד או מאוד יפה? וכן הלאה.. האם יש ביניהם הבדל?
רוביק עונה:
העברית הקלאסית מתאפיינת בהצגת המעצים לאחר שם התואר: יפה מאוד, טוב יותר. בעברית החדשה יש השפעה של שפות אירופה, שבהן המעצים קודם לשם התואר, ולכן רווחות הצורות "מאוד יפה", "יותר חשוב", וכדומה. יש כאלה שאינם אוהבים את הדרך הזו, אך היא משמשת בשפה ואין לפסול אותה.
234
חיים טוביאס שואל/ת: האם זה נכון שהאקדמיה ללשון התירה לומר האי-וודאות לצד הצורה הנכונה אי-הוודאות?
רוביק עונה:
בצירופים שלהם מילה תחילית כמו אי-, רב-, לא- וכדומה, ה' הידיעה תבוא לפני הצירוף. לכן יש לומר האי-ודאות, הרב-שיח, הדו-משמעות והתת-אלופים. הדבר מעוגן בהחלטה של האקדמיה משנת 1994.
235
אילן ספיר שואל/ת: למדנו שאין לומר "איפה שלמדתי ..". האם תקין לומר "היכן שלמדתי ...?" או שראוי "מקום שלמדתי ...", שהרי "היכן" נרדפת ל"איפה". האם שימוש במילה נרדפת יש בכוחו "לרפא" ביטוי שגוי?
רוביק עונה:
הצורה 'היכן ש..' מופיעה במקורות על אף שהיא נדירה, והיא כמובן תקינה. 'איפה ש..' אכן זהה במשמעות, אך היא נדחקה לשפת הדיבור, למעשה לשפת הילדים. אין לראות בה שגיאה, אלא צורה דיבורית לאותו רעיון.
236
רונה שואל/ת: מהו היידוע הנכון: "מְטוס האדיר" (כדרך סמיכות) או "המטוס אדיר" (כדרך צמידות)?
רוביק עונה:
'המטוס אדיר' הוא כמובן ביטוי נכון, ממש כמו "הילד משה" או "הכלב פלוטו". אלא שבכמה תחומים נבחרים בעברית זוכה השם הפרטי לה' הידיעה, ונוצרת צורת סמיכות: נהר הירדן, הר החרמון, מוזיאון הלובר ועוד. גם מטוסי חיל האוויר זכו לכבוד הזה, ממטוסי הפנטום, דרך מטוס הלביא שלא המריא, ועד מטוס האדיר.
237
טלי סחר שואל/ת: בראיון עבודה, כשנשאלתי לתחביביי עניתי "הייתי רוקדת, הייתי מציירת.." המראיין העיר לי שעלי לומר רקדתי ציירתי. האם נכון?
רוביק עונה:
התשובה המדויקת תהיה 'נהגתי לרקוד' או 'התחביב שלי היה ריקוד'. התשובה "הייתי רוקדת" אינה שגיאה אך היא נופלת בין הכיסאות. היא עשויה להישמע כשפת דיבור, ומצד שני היא שימוש לא מדויק בשפה, שכן "הייתי רוקדת" מציינת זמן מתמשך, מבנה משפט שיש לו שורשים בתלמוד: "בזמן שהוא דיבר אלי הייתי רוקדת".
238
חיים שואל/ת: "גדלתי" על לוא דווקא ואילו לאחרונה נתקלתי בכמה מקורות בגרסה ,לי אישית צרמה, 'לאו דווקא'? אודה על הערותיך המלומדות.
רוביק עונה:
הצורה 'לוא דווקא' היא שיבוש, היא אינה קיימת בעברית או בארמית התלמודית. הצורה היחידה הנכונה, והנפוצה מאוד, היא 'לאו דווקא'.
239
אירי שואל/ת: האם נכון לומר כיוון ש... או מכיוון ש... או שניהם?
רוביק עונה:
במקור התלמודי יש בידול בין שני הביטויים. 'מכיוון ש...' מתייחס לזמן: מכיוון שאירע א', אירע ב', כלומר, ברגע שאירוע א' מתחולל, בא בעקבותיו אירוע ב'. 'מכיוון ש-' מתייחס לסיבה או תנאי, במשמעות המקובלת היום: אירוע א' הוא הסיבה להתרחשות אירוע ב'. השימוש המקורי, הזמני, ב'כיוון ש..' לא נקלט בעברית החדשה, מאחר שיש גם בו יסוד של סיבתיות, נפוץ גם הוא בשימוש הסיבתי, ושתי הצורות משמשות היום זו לצד זו.
240
יוסף דווייב שואל/ת: האם נכון להגיד שמעתי לך? אם אדם אומר לי לקום מהכיסא, אני שומע לו וקם מהכיסא?
רוביק עונה:
הצורה המקראית היא בכמה חלופות: 'נשמעתי לו', 'שמעתי בקולו' ו'שמעתי לקולו'. במדרשים מופיעה כבר הצורה 'שמעתי לו', והיא ראויה כמו האחרות.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >