שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
241
אילן שואל/ת: לפי התקן, אין שמים את אחרי יש. איך אומרים אפוא "יש לנו זה את זה" בשפה תקנית?
רוביק עונה:
"יש לי את הספר" כמשפט מדגים אמנם אינו עומד בכללי התחביר, אך אין לראות בו שגיאה. הדרך הנכונה על פי הדקדוק המחמיר היא "יש לי הספר", אך צורה זו נשמעת מוזרה, ולא במקרה. המשפט "יש לנו זה את זה" בוודאי עומד בכל הכללים, שכן 'את' קושר בין שני הכינויים (זה-זה), והמושא הוא הצירוף כולו: 'זה את זה'.
242
זיו שואל/ת: האם הביטוי "אף לא אחד" נכון, כמו במשפט: "מי היה שם?" "אף לא אחד." או שיש לומר "לא היה אף אחד"?
רוביק עונה:
"אף לא אחד" היא צורה ספרותית המופיעה במקורות, ומצויה גם בספרות ההשכלה. "לא היה אף אחד" או "אף אחד לא..." היא הצורה המקובלת היום בעיקר בשפת הדיבור. צורה נוספת המקובלת יותר בשפת התקשורת: "איש לא (היה שם)".
243
איציק שואל/ת: "הוא שבר לי את המחשב" או "הוא שבר את המחשב שלי"?
רוביק עונה:
'שבר' הוא פועל יוצא המחייב מושא, ולכן הצורה התקינה היא 'הוא שבר את המחשב שלי'. הצורה 'הוא שבר לי את המחשב' היא דיבורית, ומייצגת רגש של עלבון וכעס. כלשון דיבור היא לגיטימית בהחלט.
244
ירדן שואל/ת: רציתי לדעת אם ניתן לומר ״כמעט תמיד״, הרי ״תמיד״ הוא אבסולוטי, וברגע שאומרים ״כמעט תמיד״ זה בעצם מוציא את המשמעות של המילה ״תמיד״, ואז נראה לי שלא אפשרי להשתמש בה.
רוביק עונה:
אין כל בעיה בביטוי 'כמעט תמיד'. 'תמיד' שייכת לקבוצת מילים המייצגות מצב שלם ומוחלט, כמו סוף, הכל וכדומה. התוספת 'כמעט' אומרת שהמצב המוחלט לא הושלם עדיין, אך הוא קרוב להשלמה. לכן 'זה כמעט הסוף', 'זה כמעט הכל' או 'כמעט תמיד' הם ביטויים תקינים ומובנים.
245
ליאור שואל/ת: האם במשפט 'יש לנו בית' יש דגש ב-ב', או האם משמיטים את הדגש בגלל ההברה הקודמת?
רוביק עונה:
במסורת המקראית נהוג שכאשר לפני אותיות בגד כפ"ת מסתיימת מילה בתנועה, בג"ד כפ"ת יהיו רפות, שכן יש לראות בהן מעין המשך של המילה הקודמת. בעברית בת ימינו הכלל הזה אינו תקף, ואותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה תהיינה תמיד דגושות.
246
אסתי שואל/ת: האם נכון להגיד 'פירות יבשים' או 'פירות מיובשים'?
רוביק עונה:
'פירות מיובשים' אינו בלתי נכון מבחינת התוכן, שהרי אלה פירוש שעברו תהליך ייבוש, אך הביטוי אינו מקובל ואין סיבה שלא להשתמש ב"פירות יבשים" שהפך למונח נפוץ ושקוף.
247
תומר שואל/ת: האם נכון להגיד "נולדת" (על משקל נושמת)? בספר הסוקר היסטוריה של אישה, היא כתוב "נולדת בשנת..."
רוביק עונה:
אין כל פגם דקדוקי ב'נולדת'. התחושה שזהו שימוש מוזר נובעת מכך שלידה היא אירוע קצר וכמעט אי אפשר לדבר עליו בלשון הווה. בצורת הזכר 'נולד' השימוש רב גם מפני שצורת הבינוני זהה לצורת העבר, וגם מפני שהבינוני הפך למעין שם תואר: 'הרך הנולד'. בטקסט המצוטט "האשה נולדת בשנת..." יש שימוש בלשון ההווה לתיאור אירועים מן העבר, סגנון לגיטימי אף כי הוא אינו אהוב עלי במיוחד.
248
גד סמואל שואל/ת: במייל האחרון שלך כתבת על פול אוגדן שהלך לעולמו, “אנחנו נחסר אותו”. האם לא צ”ל “הוא יחסר לנו”?
רוביק עונה:
שני השימושים תקינים. במשפט 'אנחנו נחסר אותו' 'אנחנו', אלה שחסר להם דבר מה, הוא הנושא, אותו (פול אוגדן) – מי שאיננו, הוא המושא. בספר תהילים נכתב על פי אותו מבנה: "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב". במשפט 'הוא יחסר לנו' הנושא 'הוא' (פול אוגדן) הוא מה שחסר, ו'לנו' – המרגישים בחסר - מושא עקיף. גם השימוש הזה מקובל במקורות. בברכת המזון נאמר: "אל יחסר לנו מזון לעולם ועד". כאמור, שני המבנים נכונים, בהירים ומעידים על הגמישות הרבה של השפה העברית.
249
דליה שואל/ת: המילה לטייחְ.... האם מבטאים אותה כפי שהיא, או שמוסיפים א....לטייאח.. האם יש יוצא מן הכלל בפועל זה?
רוביק עונה:
הפועל לטיַיחַ מסתים בפתח גנובה, ממש כמו ריח, תפוח, מצליח וכדומה.
250
ויקי יאיר שואל/ת: תְמָנוּן או תַמְנוּן (ת' בשוא או בפתח?) ומדוע?
רוביק עונה:
המילה הנכונה היא תְמָנוּן. המילה חודשה כהלחם של שתי מילים בארמית: תְמָנְיָא (שמונה), נוּן (דג). ההגייה העברית תְמָנוּן שומרת על ההגייה הארמית המקורית.
251
יעקב רוזנראוך שואל/ת: מה היא ההגייה הנכונה של המלה מעין: מַעֲיָן או מַעְיָן? ולמה?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות מבחינת הדקדוק ואין לפסול אחת מהן. בהגיית הע' הגרונית הנטייה היום היא בדרך כלל להפוך שווא נח לאחד החטפים: נֶעֱלָם, מַעֲשִיר. ואולם, במילים רבות במקרא ע' מקבלת שווא נח, וביניהם המילה מַעְיָן, וככל הנראה זו גם דרך ההגייה המקורית. בעברית החדשה ע' שוואית זוכה לשתי הגיות. האחת היא היעלמות, ריכוך, כמו למשל בפועל שמעתי הנהגה shamati. במערכון חידון התנ"ך של לול יכולנו לשמוע את ההגייה השוואית של 'שמעתי' מפי חתן התנ"ך התימני, אך זו הגייה נדירה. השנייה היא חיטוף. על כן ע' במילה מַעֲיָין מקבלת תנועה a חטופה, והכתיב משקף זאת.
252
מרגלית שואל/ת: האם נכון לומר "אחוּב" מלשון אהיה חייב לך בעתיד?
רוביק עונה:
בהחלט. זהו הפועל הנכון. במסכת אבות נכתב: "חכמים היזהרו בדבריכם, שמא תחוּבו חובת גלות".
253
ציבי גפני שואל/ת: האם יש לומר "חַפּות" או "חָפות", הממונה "בפּועל" או "בפועל"?
רוביק עונה:
חפות היא מן השורש הכפול חפ"ף ולכן יש לומר חַפּות. הצורה השגויה חָפות הולכת בעקבות צורת היחיד – חַף. לגבי 'בפועל', כאשר הביטוי מיודע – בַפּועל, פ' תקבל דגש. כאשר אינו מיודע – בְפועל, פ' תהיה רפה.
254
ברוריה שואל/ת: איך אומרים וכותבים - רְחָבָה או רַחֲבָה?
רוביק עונה:
הצורה התקנית שמקורה בתלמוד היא רְחָבָה. היא גם משטח ציבורי פתוח, וכן יש לה שימוש במשחק הכדורגל: רחבת השער או רחבת השש-עשרה ורחבת החמש. מילה זו זהה גם לצורת הנקבה של שם התואר רָחָב. השימוש, הנפוץ למדי, בצורה רַחֲבָה נולד מצורת הסמיכות (רַחֲבַת-), אולי בהשפעת הכדורגל, שבו רוב השימושים הם בסמיכות.
255
יוליאנה שואל/ת: האם נכון לומר "הודעה שכזו", או שיש לומר הודעה כזו?
רוביק עונה:
תוספת המילית ש- לתיבות כזה, כזו, כאלה נועדה להדגשה ולהבעת התפעלות או רגש אחר. 'הודעה שכזו' מתאימה כאשר ההודעה היא ייחודית ומעוררת עניין והתרגשות.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >