שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
256
גד סמואל שואל/ת: במייל האחרון שלך כתבת על פול אוגדן שהלך לעולמו, “אנחנו נחסר אותו”. האם לא צ”ל “הוא יחסר לנו”?
רוביק עונה:
שני השימושים תקינים. במשפט 'אנחנו נחסר אותו' 'אנחנו', אלה שחסר להם דבר מה, הוא הנושא, אותו (פול אוגדן) – מי שאיננו, הוא המושא. בספר תהילים נכתב על פי אותו מבנה: "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב". במשפט 'הוא יחסר לנו' הנושא 'הוא' (פול אוגדן) הוא מה שחסר, ו'לנו' – המרגישים בחסר - מושא עקיף. גם השימוש הזה מקובל במקורות. בברכת המזון נאמר: "אל יחסר לנו מזון לעולם ועד". כאמור, שני המבנים נכונים, בהירים ומעידים על הגמישות הרבה של השפה העברית.
257
דליה שואל/ת: המילה לטייחְ.... האם מבטאים אותה כפי שהיא, או שמוסיפים א....לטייאח.. האם יש יוצא מן הכלל בפועל זה?
רוביק עונה:
הפועל לטיַיחַ מסתים בפתח גנובה, ממש כמו ריח, תפוח, מצליח וכדומה.
258
ויקי יאיר שואל/ת: תְמָנוּן או תַמְנוּן (ת' בשוא או בפתח?) ומדוע?
רוביק עונה:
המילה הנכונה היא תְמָנוּן. המילה חודשה כהלחם של שתי מילים בארמית: תְמָנְיָא (שמונה), נוּן (דג). ההגייה העברית תְמָנוּן שומרת על ההגייה הארמית המקורית.
259
יעקב רוזנראוך שואל/ת: מה היא ההגייה הנכונה של המלה מעין: מַעֲיָן או מַעְיָן? ולמה?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות מבחינת הדקדוק ואין לפסול אחת מהן. בהגיית הע' הגרונית הנטייה היום היא בדרך כלל להפוך שווא נח לאחד החטפים: נֶעֱלָם, מַעֲשִיר. ואולם, במילים רבות במקרא ע' מקבלת שווא נח, וביניהם המילה מַעְיָן, וככל הנראה זו גם דרך ההגייה המקורית. בעברית החדשה ע' שוואית זוכה לשתי הגיות. האחת היא היעלמות, ריכוך, כמו למשל בפועל שמעתי הנהגה shamati. במערכון חידון התנ"ך של לול יכולנו לשמוע את ההגייה השוואית של 'שמעתי' מפי חתן התנ"ך התימני, אך זו הגייה נדירה. השנייה היא חיטוף. על כן ע' במילה מַעֲיָין מקבלת תנועה a חטופה, והכתיב משקף זאת.
260
מרגלית שואל/ת: האם נכון לומר "אחוּב" מלשון אהיה חייב לך בעתיד?
רוביק עונה:
בהחלט. זהו הפועל הנכון. במסכת אבות נכתב: "חכמים היזהרו בדבריכם, שמא תחוּבו חובת גלות".
261
ציבי גפני שואל/ת: האם יש לומר "חַפּות" או "חָפות", הממונה "בפּועל" או "בפועל"?
רוביק עונה:
חפות היא מן השורש הכפול חפ"ף ולכן יש לומר חַפּות. הצורה השגויה חָפות הולכת בעקבות צורת היחיד – חַף. לגבי 'בפועל', כאשר הביטוי מיודע – בַפּועל, פ' תקבל דגש. כאשר אינו מיודע – בְפועל, פ' תהיה רפה.
262
ברוריה שואל/ת: איך אומרים וכותבים - רְחָבָה או רַחֲבָה?
רוביק עונה:
הצורה התקנית שמקורה בתלמוד היא רְחָבָה. היא גם משטח ציבורי פתוח, וכן יש לה שימוש במשחק הכדורגל: רחבת השער או רחבת השש-עשרה ורחבת החמש. מילה זו זהה גם לצורת הנקבה של שם התואר רָחָב. השימוש, הנפוץ למדי, בצורה רַחֲבָה נולד מצורת הסמיכות (רַחֲבַת-), אולי בהשפעת הכדורגל, שבו רוב השימושים הם בסמיכות.
263
יוליאנה שואל/ת: האם נכון לומר "הודעה שכזו", או שיש לומר הודעה כזו?
רוביק עונה:
תוספת המילית ש- לתיבות כזה, כזו, כאלה נועדה להדגשה ולהבעת התפעלות או רגש אחר. 'הודעה שכזו' מתאימה כאשר ההודעה היא ייחודית ומעוררת עניין והתרגשות.
264
אלברט חברוני שואל/ת: שמעתי מומחים ללשון העברית האומרים למראיינת "תשמעי".... האם אין לומר זאת בציווי "שמעי"?
רוביק עונה:
מעמדו של הציווי בעברית מעורער עוד מימי התנ"ך. שימוש בעתיד במקום בציווי אינו שגיאה, ובדרך כלל זהו הנוהג המקובל. במקרה של 'שמעי' דווקא לצורת הציווי כשהיא נאמרת במלעיל יש אופי דיבורי.
265
נוני שואל/ת: כמוהם או כמותם? בינם או ביניהם? דברם או דבריהם?
רוביק עונה:
במקרה של 'דבר' יש הבדל בין 'דברם': הדבר שלהם, לבין 'דבריהם' – הדברים שלהם. במקרים האחרים שתי הצורות נכונות. 'כמוהם' היא הצורה המקראית, 'כמותם' – הצורה התלמודית. 'ביניהם' היא הצורה המקראית, 'בינם' מופיעה במדרש, ואפשר גם בצורה הספרותית 'בינותם'.
266
גליה מלמוד שואל/ת: האם ניתן לומר: חבאו במקום: התחבאו? והשאלה הנצחית המנדנדת: לנסוע או לסוע - אותי לימדו בתיכון לבגרות לסוע - לפני 40 שנה.
רוביק עונה:
'חבאו או 'תחבאו הן צורות דיבוריות האופייניות לצורות ציווי של בנייני נפעל והתפעל. מכאן גם הצורה הנפוצה 'כנסו' (לצד היכנסו התקנית), וגם הציווי שמרו בערבית 'תְחפף. הצורות התקינות נחשבות מסורבלות, וכמעט אין משתמשים בהן. ליסוע הייתה תמיד צורה דיבורית לא תקנית. הצורה הנכונה והיחידה של שם הפועל נסע היא לנסוע. נכון שבפועל נפל קיימות שתי צורות: ליפול ולנפול, ובפועל נטע – לנטוע ולטעת, אך זו דוגמה לכך שהשפה אינה מערכת סגורה, ולעיתים קרובות יש בה אי סדירות.
267
נוני שואל/ת: באחת התשובות כתבת "למרות שיש לה עקבות כבר במקרא" למרות ש... אינה שגיאה?
רוביק עונה:
התשובה הפשוטה והמיידית היא שאין לראות שגיאה בביטוי שגור, שקוף ותקשורתי כמו 'למרות ש...'. נכון שבמקור השימוש של 'למרות' מופיע לפני שמות עצם ("למרות ההתנגדות העזה", "למרות הכול") וכדומה. ואולם, למילית הזיקה המופיעה אחרי 'למרות' יש תפקיד מקשר לפני פסוקית. במקום "הלכתי למסיבה למרות ההתנגדות של הורי" תופיע פסוקית זיקה: "למרות שהורי התנגדו". במקום "למרות מזג האוויר הסגרירי", ייכתב "למרות שמזג האוויר היה סגרירי".
268
לאה רוס שואל/ת: פעם נהגו לומר: גַאווה, רַאווה, רָחבה וכד', וכיום אני שומעת לעתים קרובות: גֶאווה, רֶאווה, רֶחבה. ועוד, בירושלים נהגנו לומר: ארמון הנָציב, וכיום אני שומעת יותר ויותר: ארמון הנְציב. אודה על עצתך אשר לאופן ההגייה הנכון של המילים.
רוביק עונה:
בכל המקרים האלה באה לידי ביטוי תופעת האנלוגיה. אנו משווים את המילה באופן חצי מודע למילה קרובה אליה במשקל כלשהו, ומעניקים לה את המשקל החדש. במקרה של נציב, ההגייה הנכונה היא אכן נְצִיב, אבל האנלוגיה מביאה לכך שאנו משווים את המילה למילים כמו קָצִין, פָקִיד, נָגִיד וכדומה. במקרים של גאווה, ראוה ורחבה השיבוש מוכר, והוא נולד מאנלוגיה למילים כמו נְקָמָה, בֶהָלָה ואחרות, שבהן האות הראשונה נשמעת בתנועת e. ההגייה הנכונה היא גַאֲוָוה, רַאֲוָוה, רַחֲבָה. במקרים אלה משפיעה על ההגייה גם העובדה שהאות השנייה היא גרונית.
269
נדב שרי שואל/ת: שמעתי בדיווח חדשותי כי משהו יקרה "בתוך עשרים דקות". נדמה לי שזו שגיאה, וכי יש לומר "תוך עשרים דקות". האם הצדק עמי?
רוביק עונה:
המצב הפוך. 'בתוך' במשמעות במסגרת זמן מוקצב היא הצורה התלמודית. 'תוך' היא צורת קיצור בעברית החדשה. שתי האפשרויות תקינות.
270
אלכס שפי שואל/ת: מה נכון לומר: "יצא מגִדְרו" או "יצא מגְדֵרו"? המילונים חלוקים לגבי השאלה הזאת. ומה לגבי משמעות הצירוף הזה: האם היא חיובית או שלילית, או שתי האפשרויות נכונות? דוד מייזלמן מוסיף: האם נכון להגיד בסמיכות גֶדֶר? שמעתי אומרים גְדֵר הפרדה בשווא.
רוביק עונה:
על פי המשקל (קָטֵל) יש לומר גְדֵרו, ואצל ביאליק אלה אכן ההגייה והניקוד של המילה בנטייה. הנוהג הלשוני, מסיבות של נוחות פונטית, סיגל את נטיית משקל הסגוליים, גִדרו, אולי בהשפעת צורת הסמיכות גֶדֶר. גְדֵר כסמיכות היא אנלוגיה למילים האחרות במשקל כגון חָצֵר, שהסמיכות שלה היא חֲצַר-, אך זו אינה הצורה הנכונה. אמור מעתה: גֶדֶר הפרדה, יצא מגִדְרו. לגבי המשמעות המקובלת לצירוף, במקורה, בלשון ימי הכיניים, הכוונה היא למי שחורג מן הגבולות המותרים לו. היום המונח מתייחס למי שעושה מעל ומעבר להשגת מטרה מסוימת.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >