שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
אסף שואל/ת: האם נכון להגיד "אני מסכים לך"? אם לא, האם יש לכך הסבר בלשני או דקדוקי משביע רצון?
רוביק עונה:
"אני מסכים לך" היא חלופה דיבורית ל"אני מרשה לך" (או בשפה גבוהה: "אני מתיר לך"). הגלגול הוא סמנטי: 'מסכים' פירושו מקבל, מאשר. "אני מסכים לך" פירושו: אני נותן לך את הסכמתי לעשות כך וכך. לצורה הדיבורית הזו יש אם כך היגיון, אבל היא אינה מקובלת כתקינה, כפי שקורה במקרים רבים אחרים. הדקדוק אינו חזות הכל, יש גם (ואולי בעיקר) נוהגים לשוניים מוסכמים.
302
גיא שואל/ת: האם ניתן לכתוב "הוא היה הולך..." או "הוא היה עושה...", או שהנוסח הנכון הוא "הוא הלך..."?
רוביק עונה:
לא רק ניתן או נכון, אלא נאה ונטוע במקורות. משפטי "הוא היה" הם דרך המלך בסגנון התלמודי. למשל: "ר' יונה, בשעה שרואה בן גדולים שירד מנכסיו והוא מתבייש ליקח, היה הולך אצלו". וכך בפעלים נוספים: היה אומר, היה נותן ועוד ועוד.
303
עידו שואל/ת: האם יש אפשרות וזה נכון להגיד 'המעיל התרטב'? או שמא אפשר לומר רק 'המעיל נרטב'?
רוביק עונה:
המעיל נתמיד נרטב. 'התרטב' היא פעולה חוזרת, כלומר, אדם מרטיב את עצמו. לפעמים אומרים גם על אדם שספג מכת מים 'התרטב', אך לא ראוי לומר זאת על חפצים.
304
ויק שואל/ת: איך אומרים: לחָרֵב את המגדל או להחריב? והאם בכלל המילה לחָרֵב נכונה?
רוביק עונה:
השימוש בבניין פיעל בשורש חר”ב במקורות קיים בלשון ימי הביניים: “אספסיאנוס שחֵרֵב את הבית”. בעברית החדשה שימוש זה מקובל רק בשפת הדיבור, והצורה המקובלת היא הצורה המקראית החריב.
305
מירב שואל/ת: לעתים קרובות נאמר "הוא שרד את השואה". האם לא נכון לומר "שרד בשואה"?
רוביק עונה:
לכאורה אין היגיון בביטוי "שרד את השואה", שהרי שרד הוא פועל עומד, אבל לא תמיד ההיגיון הקר מנחה את ההתפתחות הלשונית. כאשר אנחנו אומרים "שרד את השואה", וכן "שרד את הקור המקפיא" או "שרד את העינויים" אנו מעניקים להישרדות משמעות מעין אקטיבית של התגברות וניצחון, ולכן יש מקום למושא ישיר ולמילת היחס 'את'.
306
גיל שרעבי שואל/ת: פעם נהגו להבדיל בעברית בין subscription לבין appointment בהתאמה, מָנוי ומינוי. היום קוראים ברדיו ובטלוויזיה לשני הפירושים מינוי. מה נכון?
רוביק עונה:
בעבר היתה קיימת הבחנה תקנית בין מָנוי לתיאטרון, גם במשמעות בעל הכרטיס וגם במשמעות הכרטיס, לבין מינוי לתפקיד ציבורי. מנוי במשמעות האדם – subscriber - הוא הצעה של יצחק אבינרי, בעקבות שימוש כזה בתלמוד. האקדמיה קבעה לפני כ-15 שנה לאחר דיונים מעמיקים הבחנה נוספת. נקבע שהכרטיס הקבוע – subscription - ייקרא מינוי, כדי להבדילו מהאדם נושא הכרטיס, שהוא כאמור מָנוי. ההבחנה הזו יצרה עם זאת בלבול עם המשמעות השנייה של מינוי במשמעות קביעה לתפקיד - appointment. דעתי בעניין היא שמדובר בהחלטה שגויה. הקישור ואפילו הזיהוי הלשוני בין בעל הכרטיס לבין כרטיסו הוא טבעי, וחבל שנוצרה ביניהם הבחנה שהגבירה את הבלבול.
307
דן שואל/ת: כיצד נכון להגות את המילה 'סלטים', במלעיל או במלרע?
רוביק עונה:
'סלט' היא מילה לועזית. בריבוי (וגם בנקבה) של מילים לועזיות אין כלל מוצק אלא נוהג. בדרך כלל מילים לועזיות שומרות בצורת הריבוי על הטעם המקורי שלהן גם בנטיות, בניגוד למילים עבריות. לכן אנחנו אומרים למשל מנגלים, דוקטורים, טנדרים וכו' בהטעמה קדם-מלעילית ולא מלרעית, וכן סלטים, מיליארדים, צ'יפסים ומנטרות בהטעמה מלעילית ולא מלרעית. לגבי כמה מילים יש נטייה לגייר אותן חלקית על ידי הטעמה מלרעית בריבוי, כמו אוניברסיטאות, אוטובוסים, מיליונים וכדומה. במקרה של סלטים יש כאן דווקא מהלך עממי הפוך: סלטים במלרע נחשב דיבורי יותר מסלטים במלעיל.
308
אנטולי שואל/ת: האם הביטוי הנכון הוא 'יום הולדת' או 'יום הולדה'? על פניו נראה ש"יום הולדת" משמש כנסמך כאשר הוא מלווה בשם: "יום הולדת (את) פרעה". אך האם כך הוא הדבר גם כשרוצים להשתמש בביטוי ללא סמיכות ("חוגגים לי יום הולדת")?
רוביק עונה:
הולֶדֶת במקורה המקראי אינה נסמך בצירוף שמני אלא צורה פעלית נדירה: מקור נסמך של בניין הופעַל של השורש יל"ד. לכאורה כפועל הוא יכול לבוא רק עם תוספת מושא, כפי שהוא מופיע בפסוק שצוטט בשאלה. ואכן כך זה בנטיות: יום הולדתך –היום שבו ילדו אותך. בהתפתחות טבעית של הלשון הפכה 'הולדת' לשם עצם, נרדפת ללידה או להולדה, ובצירוף 'יום הולדת' היא משמשת כסומך. השימוש הזה מופיע כבר במדרש.
309
דליה שואל/ת: האם ניתן לומר "ישב מקדימה"? בסיפור השבועי של סייד קשוע תיקנו את העברית שלו. הוא אמר "אמי ישבה מקדימה", והעירו את תשומת ליבו שאומרים "ישבה מלפנים".
רוביק עונה:
'מקדימה' ו'מאחורה' הן גירסאות דיבוריות של 'מלפנים' ו'מאחור'. השיבוש נובע מכך ש'קדימה' ו'אחורה' מייצגות כיוון (צעדנו קדימה, הסתכלנו אחורה) ולא מקום סטטי. נראה שתחילה התפשטה הצורה 'מאחורה', בעקבות 'מאחור', ומכאן היא הועתקה באנלוגיה ל'מקדימה'. ככל צורה דיבורית אין לפסול את 'מקדימה' בשיחה חופשית, אבל בטקסט כתוב האמור להיות תקני היא עשויה לצרום.
310
שחר שואל/ת: איך נכון לומר: 'יש אנשים' או 'ישנם אנשים'?
רוביק עונה:
הצורה 'ישנו' וכן י'שנה', 'ישנם' וכדומה מקורה במקרא, כמו בפסוק הבא בספר דברים: "כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיוֹם". בצורות האלה ובדרך כלל 'ישנו' כמו גם 'איננו' יופיע אחרי שם העצם, בעוד 'אין' ו'יש' לפני שם העצם: יש אנשים (אבל 'האנשים ישנם' ולא 'האנשים יש'), אין אוכל (אבל 'האוכל איננו'). עם זאת במקרא מצוי 'ישנו' גם לפני שם העצם: "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים".
311
נורית לוינסון שואל/ת: גבר נושא אישה. אישה נישאת לגבר. כך היה מקובל מאז ומעולם. עכשיו אני שומעת על גבר שנישא. נכון לומר כך?
רוביק עונה:
החלוקה הברורה בין הגבר הנושא לבין האשה הנישאת קיימת במקורות, אך בעברית החדשה היא היטשטשה. זאת גם בהשפעת רוח הזמן השוויונית, וגם בזכות צורות נטייה שונות כגון המילה 'נישואין', והפועל ברבים: נישאו. 'ניר וטלי נישאו בחולון' היא אפשרות בלעדית. על כן 'ניר נישא לטלי' היא חלופה מקובלת ל'ניר נשא את טלי לאשה'. עם זאת כנראה גם לשוויון יש גבולות, והשימוש ב'נשא' לאשה ('טלי נשאה את ניר לאיש') נדיר, אם בכלל.
312
רות צדק שואל/ת: מהו שם הפועל הנכון, לנגוע או ליגוע?
רוביק עונה:
בגזרת חסרי פ"נ הנ' נוהגת לעיתים להיעלם ולעיתים להישאר. לכן נאמר 'להנציח', אבל 'להביט' או 'להגיע'. בבניין קל נמצא את 'ינבוט' או 'לנבוט' ולעומת זאת 'יפול' ו'ליפול', ולעיתים אפילו באותו שורש: יִסע בעתיד לצד שם הפועל לנסוע. במקרה של נג"ע נאמר בעתיד יִגַע, אבל בשם הפועל נהוגות שלוש צורות: עם נ', לנגוע, ובלי נ' – לגעת, וכן הצורה הארכאית ליגַע. ליגוע אינה נהוגה, והיא נחשבת שגיאה או שפת ילדים.
313
עופר שואל/ת: מה נכון: מבטאה או מבטאת? ממלאה או ממלאת? האם יש כלל אחד לכולם או שזה משתנה בין הפעלים?
רוביק עונה:
גם בתחום הפועל וגם בתחום השם יש חילופי ה' ות' בצורות נקבה, שהרי ה' מייצגת ריכוך של ת' קדמונית. בצורות המקראיות ת' שלטת: יוצאת, יושבת וכדומה. הצורות בסיומת ה' כגון יוצאה, יושבה, מקנאה, מופיעות בלשון חז"ל ובימי הביניים. היום משמשות הצורות המסתיימות בה' בעיקר בשירה ובשפה מליצית. בדוגמאות לעיל שבהן ל' הפועל היא א' נוצרה בשפת הדיבור הגייה המבטלת את א': מְמַלָּה, מְקַנָּה, וזה בוודאי שיבוש.
314
ענת שטרן שואל/ת: האם זו טעות לומר 'אני אלך' (או כל פועל אחר), כשברור ש'אלך' זה רק אני?
רוביק עונה:
זו ודאי אינה טעות. בשפת הדיבור עדיף לפרש את כינוי הגוף, גם לצורכי הדגשה וגם כדי למנוע אי הבנות. במקרה של גוף שלישי כינוי הגוף הכרחי: "הוא ילך".
315
יוחנן שואל/ת: האם צריך לכתוב 'מנשק לה' או 'מנשק אותה'?
רוביק עונה:
השורש נש"ק יכול לבוא גם בבניין קל: 'נשק', וגם בבניין פיעל: 'נישק'. במקרא יש עירוב שימושים, ואפשר למצוא בשני הבניינים את שתי מילות היחס. בעברית היום בדרך כלל מילת היחס אחרי 'נישק' בפיעל היא אֶת ונגזרותיה: נישק את אהובתו; ואחרי נשק בבנין קל מילת היחס ל-: הוא נשק לה, אך זו אינה קביעה דקדוקית אלא ייצוג של הנורמות המקובלות.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >