שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
211
רועי שואל/ת: לי ולחבריי היה ויכוח סוער בשאלה האם יש לומר "רוחש כבוד" או רוכש כבוד". נודה לך את תיישב את הסוגיה, ותחזיר את כבודו האבוד של חלקנו...
רוביק עונה:
הבלבול בין 'רוכש כבוד' ל'רוחש כבוד' מוכר ורבים טועים בו. בתנ"ך רחש פירושו הביע, אמר דבר מה בלחישה, ומכאן הצירוף רחש-לחש. בעברית החדשה הפועל הרחיב את משמעותו ל'הרגיש', וזאת בהשפעת הפסוק "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב" (תהלים מה 2). מכאן התפתח גם אצל סופרים בעברית החדשה הביטוי 'רוחש כבוד'. 'רוכש כבוד' אינו עומד במבחן המשמעות, הרי איננו 'רוכשים' את הכבוד ממישהו אלא מעניקים אותו לאדם אחר, אלא אם כן מדובר באדם הקונה בכספו תואר של כבוד באחת האוניברסיטאות.
212
אלברט חברוני שואל/ת: האם מטביעים או מטַבְּעים ציפורים?
רוביק עונה:
אפשר להטביע ציפורים, אבל זו פעילות סדיסטית ובלתי חוקית בעליל. נכון הוא להטביע טבעת לצורך סימון הציפורים, ובעזרת טבעת זו לטַבֵּע את הציפור, כלומר, לבצע פעולה של טיבוע הציפורים.
213
יוני ברלין שואל/ת: האם נכון לכתוב 'לצד זה' או יש לכתוב 'לצד זאת'?
רוביק עונה:
'זה' ו'זאת' הם כינויי רמז. כאשר אנו מציגים טענה מסוימת ומוסיפים הערה משלימה או מסתייגת, אנו רומזים לטענה הראשונה באמצעות כינוי הרמז. במקרה זה הכינוי אינו מובהק מבחינה מינית, שהרי הוא יכול להתייחס לטענה או תופעה (נקבה), אבל גם לרעיון או משפט (זכר), וכדומה. לכן שתי הצורות נכונות באותה מידה.
214
רוני כהן שואל/ת: האם אומרים: 'אני לא שמח' או 'איני שמח'?
רוביק עונה:
הכלל הוא שלפני צורות בינוני יבואו המילים בנטיות של 'אין' דוגמת 'אינני', בעוד השימוש ב'אני לא' הוא לשון דיבור. השימוש המקובל היום נוטה יותר ויותר אל 'אני לא שמח', בעוד 'אינני שמח' נחשב לשון גבוהה.
215
רועי שואל/ת: ליבי אתכם או ליבי עמכם? יש צורה נכונה? מה המקור?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, 'ליבי עמכם' הוא במשלב כגבוה במקצת מ'ליבי אתכם'. מקור הביטוי בשפות שונות כגון אנגלית: my heart is with you.
216
שדמה שואל/ת: הוצאתי תלמיד שהפריע בכיתה החוצה. הילד בן השמונה התקומם על כך שרק הוא נענש ולא ילדים נוספים שהפריעו ואמר: למה רק אני מְעוּנָש? כמחווה על ההטיה החמודה הרשיתי לו לחזור לכיתה. שואלת, בעצם מה לא תקין בהטיה הזו?
רוביק עונה:
הילד הרוויח ביושר את החזרתו לכיתה בזכות היצירתיות. עם זאת, מְעוּנָש אינו בשימוש, שהרי צורת בניין הפעיל היא העניש, ולא עִינֵש. לכן צורת הסביל תבוא בבניין הופעל "הוענש', ולא בבניין פועל: עוּנַש, ובבינוני: מעונש.
217
דוד שואל/ת: "יפה למדי" או "די יפה"?
רוביק עונה:
הביטוי 'יפה למדי' תקין ונאה. הביטוי 'די יפה' הוא התפתחות בלשון הדיבור. 'דֵי' במשמעות 'במידה מספקת' מופיעה כבר במקרא, אך המילה עומדת תמיד לפני שם עצם או מקור. העמדתה לפני שם תואר היא השפעה של שפות לועזיות, כגון באנגלית: quite good.
218
אילן שואל/ת: לפי התקן, אין שמים את אחרי יש. איך אומרים אפוא "יש לנו זה את זה" בשפה תקנית?
רוביק עונה:
"יש לי את הספר" כמשפט מדגים אמנם אינו עומד בכללי התחביר, אך אין לראות בו שגיאה. הדרך הנכונה על פי הדקדוק המחמיר היא "יש לי הספר", אך צורה זו נשמעת מוזרה, ולא במקרה. המשפט "יש לנו זה את זה" בוודאי עומד בכל הכללים, שכן 'את' קושר בין שני הכינויים (זה-זה), והמושא הוא הצירוף כולו: 'זה את זה'.
219
זיו שואל/ת: האם הביטוי "אף לא אחד" נכון, כמו במשפט: "מי היה שם?" "אף לא אחד." או שיש לומר "לא היה אף אחד"?
רוביק עונה:
"אף לא אחד" היא צורה ספרותית המופיעה במקורות, ומצויה גם בספרות ההשכלה. "לא היה אף אחד" או "אף אחד לא..." היא הצורה המקובלת היום בעיקר בשפת הדיבור. צורה נוספת המקובלת יותר בשפת התקשורת: "איש לא (היה שם)".
220
איציק שואל/ת: "הוא שבר לי את המחשב" או "הוא שבר את המחשב שלי"?
רוביק עונה:
'שבר' הוא פועל יוצא המחייב מושא, ולכן הצורה התקינה היא 'הוא שבר את המחשב שלי'. הצורה 'הוא שבר לי את המחשב' היא דיבורית, ומייצגת רגש של עלבון וכעס. כלשון דיבור היא לגיטימית בהחלט.
221
ירדן שואל/ת: רציתי לדעת אם ניתן לומר ״כמעט תמיד״, הרי ״תמיד״ הוא אבסולוטי, וברגע שאומרים ״כמעט תמיד״ זה בעצם מוציא את המשמעות של המילה ״תמיד״, ואז נראה לי שלא אפשרי להשתמש בה.
רוביק עונה:
אין כל בעיה בביטוי 'כמעט תמיד'. 'תמיד' שייכת לקבוצת מילים המייצגות מצב שלם ומוחלט, כמו סוף, הכל וכדומה. התוספת 'כמעט' אומרת שהמצב המוחלט לא הושלם עדיין, אך הוא קרוב להשלמה. לכן 'זה כמעט הסוף', 'זה כמעט הכל' או 'כמעט תמיד' הם ביטויים תקינים ומובנים.
222
ליאור שואל/ת: האם במשפט 'יש לנו בית' יש דגש ב-ב', או האם משמיטים את הדגש בגלל ההברה הקודמת?
רוביק עונה:
במסורת המקראית נהוג שכאשר לפני אותיות בגד כפ"ת מסתיימת מילה בתנועה, בג"ד כפ"ת יהיו רפות, שכן יש לראות בהן מעין המשך של המילה הקודמת. בעברית בת ימינו הכלל הזה אינו תקף, ואותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה תהיינה תמיד דגושות.
223
אסתי שואל/ת: האם נכון להגיד 'פירות יבשים' או 'פירות מיובשים'?
רוביק עונה:
'פירות מיובשים' אינו בלתי נכון מבחינת התוכן, שהרי אלה פירוש שעברו תהליך ייבוש, אך הביטוי אינו מקובל ואין סיבה שלא להשתמש ב"פירות יבשים" שהפך למונח נפוץ ושקוף.
224
תומר שואל/ת: האם נכון להגיד "נולדת" (על משקל נושמת)? בספר הסוקר היסטוריה של אישה, היא כתוב "נולדת בשנת..."
רוביק עונה:
אין כל פגם דקדוקי ב'נולדת'. התחושה שזהו שימוש מוזר נובעת מכך שלידה היא אירוע קצר וכמעט אי אפשר לדבר עליו בלשון הווה. בצורת הזכר 'נולד' השימוש רב גם מפני שצורת הבינוני זהה לצורת העבר, וגם מפני שהבינוני הפך למעין שם תואר: 'הרך הנולד'. בטקסט המצוטט "האשה נולדת בשנת..." יש שימוש בלשון ההווה לתיאור אירועים מן העבר, סגנון לגיטימי אף כי הוא אינו אהוב עלי במיוחד.
225
גד סמואל שואל/ת: במייל האחרון שלך כתבת על פול אוגדן שהלך לעולמו, “אנחנו נחסר אותו”. האם לא צ”ל “הוא יחסר לנו”?
רוביק עונה:
שני השימושים תקינים. במשפט 'אנחנו נחסר אותו' 'אנחנו', אלה שחסר להם דבר מה, הוא הנושא, אותו (פול אוגדן) – מי שאיננו, הוא המושא. בספר תהילים נכתב על פי אותו מבנה: "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב". במשפט 'הוא יחסר לנו' הנושא 'הוא' (פול אוגדן) הוא מה שחסר, ו'לנו' – המרגישים בחסר - מושא עקיף. גם השימוש הזה מקובל במקורות. בברכת המזון נאמר: "אל יחסר לנו מזון לעולם ועד". כאמור, שני המבנים נכונים, בהירים ומעידים על הגמישות הרבה של השפה העברית.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >