שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
226
רות שואל/ת: כיצד ניתן לדעת מהו השימוש הנכון במילת היחס? למשל, האם אוכלים במזלג או עם מזלג? נוסעים ברכבת או עם רכבת? כותבים בעט? עם עט?
רוביק עונה:
השימוש התקני בקבוצת המילים המשמשות אותנו, כמו מכשירים, מכונות וכלי רכב, הוא במילית היחס ב-, וזאת בעקבות המקרא, כמו בפסוק בירמיהו יז: "חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר". השימוש במילת היחס 'עם' במקרים אלה הוא דיבורי, ומקורו בגרמנית, שבה משמשת במקרים אלה מילת היחס mit.
227
חדוה דריאנגל שואל/ת: איך אומרים: 'תמשיכו לשאוף' או 'המשיכו לשאוף'?
רוביק עונה:
על פי הגיון השפה הפשוט יש לומר 'המשיכו לשאוף', בציווי, צורת פועל שנועדה לענייני הוראה, הנחיה או בקשה. ואולם בעברית מאז ימי המקרא ולאורך הרבדים השונים של השפה משמשת גם צורת העתיד לצורכי בקשה או הנחיה, ומחליפה את הציווי. אין כל פסול ב'תמשיכו לשאוף', אף כי היא נשמעת בעלת אופי דיבורי יותר מ'המשיכו לשאוף'.
228
עודד שואל/ת: השדרית קרן נויבך אמרה בשידור: 'נדבר על איך הגעת למצב...' הביטוי נראה שגוי ועילג בעיני. האמנם? 1. היחסה 'על' דורשת שם. לכן 'נדבר על האופן בו / הדרך בה הגעת...'. האפשר אחרת? 2. האם הפועל 'נדבר' מחייב 'על' ? למשל: 'נדבר שלום'.
רוביק עונה:
המשפט שהשמיעה על פי הציטוט קרן אכן אינו הולם את התקן הלשוני, אם כי הוא נשמע בשפת הדיבור. 'נדבר' מצריך 'על' כאשר המושא הוא עניין כלשהו, המיוצג בשם עצם כללי או פרטי: נדבר על שלום, נדבר על המצב, נדבר על ביבי, וכדומה. במשפט המצוטט המושא אינו שם עצם אלא משפט שאלה: הניסוח הנכון היה אמור להיות: "נדבר על המצב שאליו הגעת".
229
אריאל שואל/ת: לפני כניסת החג שלחתי לכל מכרי ברכה באמצעות מסרון, והתלבטתי האם עלי לרשום 'אברכם בחג שמח' או 'אברככם בחג שמח'.
רוביק עונה:
'אברכְכֶם' היא המילה הנכונה לאנשים שאליהם אתה פונה, בעוד 'אברְכֶם' מתייחס לאנשים שאינך פונה אליהם. עדיף להשתמש בצורה הנפרדת: 'אברך אתכם', 'ברצוני לברך אתכם' וכדומה.
230
אדר שואל/ת: מה נכון יותר לומר, "בהכרָח" או "בהכרֵחַ"?
רוביק עונה:
הצורה המקורית, שנטבעה בימי הביניים, היא הֶכְרֵחַ. הכרַח היא צורת הסמיכות, ואולם השימוש בה התגבר גם בצורות שאינן סמיכות, והיום אין לראות בכך שגיאה.
231
אריאל שואל/ת: : במשך שנים רבות יש לנו ויכוח משפחתי איך יש להגות את המילה שעועית. האם שומעים את האות עין הראשונה או לא? כלומר, האם יש להגות "שעועית" או "שועית"?
רוביק עונה:
ההגייה היפה והתקנית היא כמובן שעועית – she-u-it. ההגייה שועית (shu-it) נפוצה מאוד ויש לכך סיבות פונטיות של נוחות הגייה. בלשון הדיבור היומיומית ההקפדה אינה נדרשת, אבל בשימוש פורמלי יותר כדאי לנסות ולהגות את הע' הראשונה ולא רק את השנייה.
232
אלי שואל/ת: כיצד נכון לומר ו/או מה ההבדלים בין המשפטים 'אין עוד מתנה כזאת לפסח', או 'אין עוד מתנה כזו לפסח'?
רוביק עונה:
אין במקורות, וגם בעברית של היום, הבדל בשימוש ובמשמעות בין 'זו' ל'זאת', שתי המילים כשרות בכל שימוש, והדבר תקף גם לגבי 'כזו' ו'כזאת'.
233
רועי שואל/ת: לי ולחבריי היה ויכוח סוער בשאלה האם יש לומר "רוחש כבוד" או רוכש כבוד". נודה לך את תיישב את הסוגיה, ותחזיר את כבודו האבוד של חלקנו...
רוביק עונה:
הבלבול בין 'רוכש כבוד' ל'רוחש כבוד' מוכר ורבים טועים בו. בתנ"ך רחש פירושו הביע, אמר דבר מה בלחישה, ומכאן הצירוף רחש-לחש. בעברית החדשה הפועל הרחיב את משמעותו ל'הרגיש', וזאת בהשפעת הפסוק "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב" (תהלים מה 2). מכאן התפתח גם אצל סופרים בעברית החדשה הביטוי 'רוחש כבוד'. 'רוכש כבוד' אינו עומד במבחן המשמעות, הרי איננו 'רוכשים' את הכבוד ממישהו אלא מעניקים אותו לאדם אחר, אלא אם כן מדובר באדם הקונה בכספו תואר של כבוד באחת האוניברסיטאות.
234
אלברט חברוני שואל/ת: האם מטביעים או מטַבְּעים ציפורים?
רוביק עונה:
אפשר להטביע ציפורים, אבל זו פעילות סדיסטית ובלתי חוקית בעליל. נכון הוא להטביע טבעת לצורך סימון הציפורים, ובעזרת טבעת זו לטַבֵּע את הציפור, כלומר, לבצע פעולה של טיבוע הציפורים.
235
יוני ברלין שואל/ת: האם נכון לכתוב 'לצד זה' או יש לכתוב 'לצד זאת'?
רוביק עונה:
'זה' ו'זאת' הם כינויי רמז. כאשר אנו מציגים טענה מסוימת ומוסיפים הערה משלימה או מסתייגת, אנו רומזים לטענה הראשונה באמצעות כינוי הרמז. במקרה זה הכינוי אינו מובהק מבחינה מינית, שהרי הוא יכול להתייחס לטענה או תופעה (נקבה), אבל גם לרעיון או משפט (זכר), וכדומה. לכן שתי הצורות נכונות באותה מידה.
236
רוני כהן שואל/ת: האם אומרים: 'אני לא שמח' או 'איני שמח'?
רוביק עונה:
הכלל הוא שלפני צורות בינוני יבואו המילים בנטיות של 'אין' דוגמת 'אינני', בעוד השימוש ב'אני לא' הוא לשון דיבור. השימוש המקובל היום נוטה יותר ויותר אל 'אני לא שמח', בעוד 'אינני שמח' נחשב לשון גבוהה.
237
רועי שואל/ת: ליבי אתכם או ליבי עמכם? יש צורה נכונה? מה המקור?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, 'ליבי עמכם' הוא במשלב כגבוה במקצת מ'ליבי אתכם'. מקור הביטוי בשפות שונות כגון אנגלית: my heart is with you.
238
שדמה שואל/ת: הוצאתי תלמיד שהפריע בכיתה החוצה. הילד בן השמונה התקומם על כך שרק הוא נענש ולא ילדים נוספים שהפריעו ואמר: למה רק אני מְעוּנָש? כמחווה על ההטיה החמודה הרשיתי לו לחזור לכיתה. שואלת, בעצם מה לא תקין בהטיה הזו?
רוביק עונה:
הילד הרוויח ביושר את החזרתו לכיתה בזכות היצירתיות. עם זאת, מְעוּנָש אינו בשימוש, שהרי צורת בניין הפעיל היא העניש, ולא עִינֵש. לכן צורת הסביל תבוא בבניין הופעל "הוענש', ולא בבניין פועל: עוּנַש, ובבינוני: מעונש.
239
דוד שואל/ת: "יפה למדי" או "די יפה"?
רוביק עונה:
הביטוי 'יפה למדי' תקין ונאה. הביטוי 'די יפה' הוא התפתחות בלשון הדיבור. 'דֵי' במשמעות 'במידה מספקת' מופיעה כבר במקרא, אך המילה עומדת תמיד לפני שם עצם או מקור. העמדתה לפני שם תואר היא השפעה של שפות לועזיות, כגון באנגלית: quite good.
240
אילן שואל/ת: לפי התקן, אין שמים את אחרי יש. איך אומרים אפוא "יש לנו זה את זה" בשפה תקנית?
רוביק עונה:
"יש לי את הספר" כמשפט מדגים אמנם אינו עומד בכללי התחביר, אך אין לראות בו שגיאה. הדרך הנכונה על פי הדקדוק המחמיר היא "יש לי הספר", אך צורה זו נשמעת מוזרה, ולא במקרה. המשפט "יש לנו זה את זה" בוודאי עומד בכל הכללים, שכן 'את' קושר בין שני הכינויים (זה-זה), והמושא הוא הצירוף כולו: 'זה את זה'.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >