שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
226
מידן שואל/ת: במהדורות החדשות, מדווחים על הקלות והתאמות לציבור הערבי לרגל "חודש רמדאן". מכיוון שרמדאן הוא חודש, ברור מדוע לא מיידעים את המילה רמדאן. אולם, בהמשך המשפט אומרים לעתים קרובות "בַרמדאן" ו"הרמדאן". מדוע כך? אם מדובר בשם של חודש, האם לא צריך יהיה לומר: "בְרמדאן" כמו שאומרים למשל: "בְכסלו"?
רוביק עונה:
רמדאן הוא אכן שם של חודש אבל בזכות מעמדו המיוחד הוא הפך למושג הכולל את הצום והפולחנים המתקיימים בו, מה שהופך אותה לשם מיודע. אפשר אפילו לומר "בחודש רמדאן מתקיים צום הרמדאן", כפי שנאמר "בחודש ניסן מתקיים טקס העומר". כאשר נאמר 'הרמדאן' בלבד זוהי תופעה לשונית הקרויה אליפסה, כאשר חלק מצירוף מקבל את משמעות הצירוף כולו, שהוא כאמור מיודע. 'הרמדאן' פירושו 'צום הרמדאן'.
227
אדם שואל/ת: האם אפשר להגיד, ''היא היתה גרה?''
רוביק עונה:
אפשרי, אם כי הנוסח הזה לא מקובל היום. המקור הוא בתלמוד, שם משמש פועל העזר 'היה' כמעין עבר מתמשך: "הוא היה אומר" במשמעות "הוא נהג לומר", "היא היתה גרה" – היא נהגה לגור או גרה לאורך זמן במקום מסוים.
228
אלון כץ שואל/ת: האם נכון להגיד לִשְכַּב? אם כן, למה מילה זו לא על משקל לרכוב, לכתוב וכו?
רוביק עונה:
לשכַב, פתח בע' הפועל, היא צורה נדירה של שם הפועל בבניין קל. היא מופיעה שבע פעמים בתנ"ך, וכך נשמרת עד היום. צורת שם הפועל מתאימה גם לצורות העתיד והציווי: ישכַב, שכַב, שכנראה השפיעו על צורת שם הפועל. הצורה 'לכתוב' מייצגת את הדרך הרווחת של שם הפועל, בחולם בע' הפועל: לשמור, לפתור, וגם כאן באנלוגיה לצורות הציווי והעתיד: ישמור, שְמור. התהייה היא לגבי שורשים שבהם אין התאמה בין צורות העתיד והציווי לשם הפועל. למשל ינהַג/לנהוֹג; ירכַב/לרכוֹב. אי ההתאמה קיימת כבר בתנ"ך, והנוהג הוא שאין משנים צורות קדומות. עם זאת הצורה לרכַב רווחת מאוד, גם בהשפעת ישכַב, והמאבק נגדה מוגזם. אין סיבה לא לקבל כאן שתי צורות: עתיקה וחדשה.
229
אלמוג שואל/ת: מה נכון לומר לבחורה... האמיני לי או תאמיני לי?
רוביק עונה:
מה שבא לך, ומה שמתאים לבחורה. החילופים בעברית בין צורות ציווי לעתיד נפוצים מאוד כבר בעברית הקדומה. הציווי נועד לפקודות, לזירוז, לבקשה ועוד, אך את כל הפעולות האלה אפשר לבצע גם בעתיד, וזו הדרך המקובלת יותר. שימוש בציווי מעיד על שפה גבוהה יותר.
230
שדמה שואל/ת: האם השמטת שין השעבוד במשפטים כמו: "ההנחה לפיה..." או "העניין בו.." או "הדבר אותו..." וכו' (עניין שרווח מאוד בכתיבה) היא תקינה בעיניך?
רוביק עונה:
הכלל אומר שיש לשלב שין שעבוד במשפטים במבנה הזה. ההשמטה של ש' נפוצה למדי, ובעיני איננה שיבוש שראוי להתעכב עליו, אלא התפתחות טבעית של השפה.
231
רני שואל/ת: יש הפוסלים את "מאז ש". מה הבעיה בצירוף? מדוע פוסלים אותו?
רוביק עונה:
'מאז' משמשת כבר במקרא במשמעות 'מן הזמן שבו התרחש דבר מה', כמו בספר שמות: "לא היתה כמוהו בארץ מצרים מאז היתה לגוי". אחרי 'מאז' יבואו לפעמים שם עצם (מאז חודש ינואר) ולפעמים פסוקית שעבוד כמו בפסוק משמות. בדרך כלל נהוג להציב לפני פסוקית שעבוד את המילית ש..., ולכן נוצר המבנה 'מאז ש...' למרות שבמקורות הוא אינו נדרש, ואין לראות בו בשום אופן שימוש לא תקין.
232
ריקי שפי ורד שואל/ת: ורד ״לנו יש אותך״ זה משפט תקין בעברית?
רוביק עונה:
לא ממש. מבנה "יש לי את X" המוכר ממשפטים כמו "יש לי את הספר" אינו תקין, אך אין רואים בו שגיאה אלא נוהג לשוני לגיטימי. ואולם במשפט באותו מבנה, "לנו יש אותך" אי-התקינות בולטת יותר. עדיף: "אנחנו יכולים להיעזר בך", "אתה אתנו" וכדומה.
233
גיורא שנר שואל/ת: איני בטוח שנכון לכתוב כך: "המבנה הארגוני מהודק, ובנובע מכך מצומצם המשאב האנושי". האם נכון לומר "בנובע מכך"? או שיש לומר "הנובע מכך", או רק "נובע מכך"?
רוביק עונה:
'בנובע מכך' היא מוטציה תחבירית שנולדה בטקסטים בירוקרטיים, ומדיפה ריח של מסמך צבאי נוסח 'בכפוף ל...'. במקרים כאלה עדיף לפתוח את המשפט באמצעות מילה או שתיים: "המבנה האנושי מהודק, ומכאן נובע שהמשאב האנושי מצומצם". ומדוע לא בפשטות: "המבנה האנושי מהודק, ועל כן המשאב האנושי מצומצם".
234
עודד שואל/ת: 'שרד ב', או 'שרד את'? מן 'הספריה החדשה' כתבו לי: 'זו אינה שגיאת לשון אלא בחירה מכוונת. כך, יש הבדל בין "לשרוד את השואה" לבין "לשרוד בשואה". מודה, אינני יודע מה ההבדל. סברתי שנכון לומר 'שרד ב'. בציבור נפוץ מאד 'שרד את'. במילון אבן שושן לא מצויינת היחסה הנחוצה.
רוביק עונה:
הספרייה החדשה צודקת. יש הבדל בין 'שרד את השואה' לבין 'שרד בשואה', ולכן מדובר בבחירה ביו חלופות לגיטימיות. 'שרד בשואה' מתייחס לתקופת השואה עצמה, ולמה שעובר על האדם במהלכה. 'שרד את השואה' מתייחס למעמדו של אדם בתקופה שלאחר השואה, ומעיד שיצא ממנה בחיים. התוצאה זהה: האדם לא נספה בשואה, אבל הדגש התכני שונה.
235
רות שואל/ת: כיצד ניתן לדעת מהו השימוש הנכון במילת היחס? למשל, האם אוכלים במזלג או עם מזלג? נוסעים ברכבת או עם רכבת? כותבים בעט? עם עט?
רוביק עונה:
השימוש התקני בקבוצת המילים המשמשות אותנו, כמו מכשירים, מכונות וכלי רכב, הוא במילית היחס ב-, וזאת בעקבות המקרא, כמו בפסוק בירמיהו יז: "חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר". השימוש במילת היחס 'עם' במקרים אלה הוא דיבורי, ומקורו בגרמנית, שבה משמשת במקרים אלה מילת היחס mit.
236
חדוה דריאנגל שואל/ת: איך אומרים: 'תמשיכו לשאוף' או 'המשיכו לשאוף'?
רוביק עונה:
על פי הגיון השפה הפשוט יש לומר 'המשיכו לשאוף', בציווי, צורת פועל שנועדה לענייני הוראה, הנחיה או בקשה. ואולם בעברית מאז ימי המקרא ולאורך הרבדים השונים של השפה משמשת גם צורת העתיד לצורכי בקשה או הנחיה, ומחליפה את הציווי. אין כל פסול ב'תמשיכו לשאוף', אף כי היא נשמעת בעלת אופי דיבורי יותר מ'המשיכו לשאוף'.
237
עודד שואל/ת: השדרית קרן נויבך אמרה בשידור: 'נדבר על איך הגעת למצב...' הביטוי נראה שגוי ועילג בעיני. האמנם? 1. היחסה 'על' דורשת שם. לכן 'נדבר על האופן בו / הדרך בה הגעת...'. האפשר אחרת? 2. האם הפועל 'נדבר' מחייב 'על' ? למשל: 'נדבר שלום'.
רוביק עונה:
המשפט שהשמיעה על פי הציטוט קרן אכן אינו הולם את התקן הלשוני, אם כי הוא נשמע בשפת הדיבור. 'נדבר' מצריך 'על' כאשר המושא הוא עניין כלשהו, המיוצג בשם עצם כללי או פרטי: נדבר על שלום, נדבר על המצב, נדבר על ביבי, וכדומה. במשפט המצוטט המושא אינו שם עצם אלא משפט שאלה: הניסוח הנכון היה אמור להיות: "נדבר על המצב שאליו הגעת".
238
אריאל שואל/ת: לפני כניסת החג שלחתי לכל מכרי ברכה באמצעות מסרון, והתלבטתי האם עלי לרשום 'אברכם בחג שמח' או 'אברככם בחג שמח'.
רוביק עונה:
'אברכְכֶם' היא המילה הנכונה לאנשים שאליהם אתה פונה, בעוד 'אברְכֶם' מתייחס לאנשים שאינך פונה אליהם. עדיף להשתמש בצורה הנפרדת: 'אברך אתכם', 'ברצוני לברך אתכם' וכדומה.
239
אדר שואל/ת: מה נכון יותר לומר, "בהכרָח" או "בהכרֵחַ"?
רוביק עונה:
הצורה המקורית, שנטבעה בימי הביניים, היא הֶכְרֵחַ. הכרַח היא צורת הסמיכות, ואולם השימוש בה התגבר גם בצורות שאינן סמיכות, והיום אין לראות בכך שגיאה.
240
אריאל שואל/ת: : במשך שנים רבות יש לנו ויכוח משפחתי איך יש להגות את המילה שעועית. האם שומעים את האות עין הראשונה או לא? כלומר, האם יש להגות "שעועית" או "שועית"?
רוביק עונה:
ההגייה היפה והתקנית היא כמובן שעועית – she-u-it. ההגייה שועית (shu-it) נפוצה מאוד ויש לכך סיבות פונטיות של נוחות הגייה. בלשון הדיבור היומיומית ההקפדה אינה נדרשת, אבל בשימוש פורמלי יותר כדאי לנסות ולהגות את הע' הראשונה ולא רק את השנייה.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >