שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
241
אריאל שואל/ת: איך אומרים? ari-el או aryel?
רוביק עונה:
השאלה 'איך אומרים' היא דו-משמעית. אם פירושה 'איך צריך לומר', ברור שיש לבטא היטב את ההבחנה בין שתי ההברות ואת שני עיצורי א': ארי-אל. אם פירושה 'איך נהוג לומר', כאן יש נטייה להבליע את הא' השנייה. הבלעת א' בעברית היא תופעה נרחבת.
242
נועם שואל/ת: מה נכון, אצלם או אצלהם?
רוביק עונה:
הנכון הוא 'אצלם'. 'אצלהם' היא אנלוגיה למילות יחס אחרות המקבלות נטייה: ביניהם, שלהם וכדומה, אך 'אצלם' היא הצורה המופיעה בתנ"ך ובתלמוד, ו'אצלהם' נחשבת צורה עילגת. על פי המחקר מדובר בשיבוש ותיק בעברית הישראלית.
243
שי שואל/ת: האם תקין להגיד 'לאיפה נעלם' (על משקל 'לאן נעלם')? בנוסף, אני שומעת לעיתים קרובות מאוד שאומרים 'שוב פעם' ('וכעת נעשה זאת שוב פעם'). האם לא נכון יותר להגיד 'פעם נוספת' או 'נעשה זאת שוב'?
רוביק עונה:
'לאיפה נעלם' היא צורה דיבורית הנשמעת ילדותית משהו. עדיף 'לאן נעלם' או 'להיכן נעלם', אך אין מדובר בשגיאה דקדוקית. 'שוב פעם' היא לכאורה עודפות, אך השפה מלאה עודפויות. 'שוב פעם' מופיעה פעמים רבות בתלמוד. 'פעם' פירושה צעד, ומכאן שבמקור זו אינה עודפות, והמשמעות היא 'עוד צעד'.
244
אסף רזון שואל/ת: בעקבות חוסר הסכמה עם אשתי - איך מבטאים את המילה הארמית חינגה, במלעיל או במלרע?
רוביק עונה:
ככל הנראה ההגייה המקורית היא במלרע, כמו גם המילה התאומה 'הילולה'. המקור בארמית: הלולֵי וחינגֵי, וכאן זו בוודאי הגייה מלרעית. ההגייה המלעילית מקובלת יותר והיא מושפעת מהיידיש המלעילית. כפילות הגיות דומה אפשר למצוא במילים כמו משכנתא, שאילתא, דווקא וכדומה, והבחירה היא משלבית.
245
עודד שואל/ת: מה שם העצם של הפועל 'היה': 'הוא היה טרוד בלחשוב', לדעתי צ'ל שם עצם: 'בחשיבה'. אבל בציבור מרבים לשמוע את הצורה 'בלחשוב' ודומיה. הצורה 'בלחשוב', האם היא תקינה?
רוביק עונה:
'לחשוב' הוא שם הפועל של חש"ב בבניין קל, כלומר, צורה פעלית. לכן 'הוא היה טרוד בלחשוב' אינו תקין. אותיות בכל"ם יכולות לבוא לפני פועל רק אם הוא בצורת מקור (ומכאן גם 'לחשוב'). יש לומר 'הוא היה טרוד בחשיבה', או במחשבה.
246
מידן שואל/ת: במהדורות החדשות, מדווחים על הקלות והתאמות לציבור הערבי לרגל "חודש רמדאן". מכיוון שרמדאן הוא חודש, ברור מדוע לא מיידעים את המילה רמדאן. אולם, בהמשך המשפט אומרים לעתים קרובות "בַרמדאן" ו"הרמדאן". מדוע כך? אם מדובר בשם של חודש, האם לא צריך יהיה לומר: "בְרמדאן" כמו שאומרים למשל: "בְכסלו"?
רוביק עונה:
רמדאן הוא אכן שם של חודש אבל בזכות מעמדו המיוחד הוא הפך למושג הכולל את הצום והפולחנים המתקיימים בו, מה שהופך אותה לשם מיודע. אפשר אפילו לומר "בחודש רמדאן מתקיים צום הרמדאן", כפי שנאמר "בחודש ניסן מתקיים טקס העומר". כאשר נאמר 'הרמדאן' בלבד זוהי תופעה לשונית הקרויה אליפסה, כאשר חלק מצירוף מקבל את משמעות הצירוף כולו, שהוא כאמור מיודע. 'הרמדאן' פירושו 'צום הרמדאן'.
247
אדם שואל/ת: האם אפשר להגיד, ''היא היתה גרה?''
רוביק עונה:
אפשרי, אם כי הנוסח הזה לא מקובל היום. המקור הוא בתלמוד, שם משמש פועל העזר 'היה' כמעין עבר מתמשך: "הוא היה אומר" במשמעות "הוא נהג לומר", "היא היתה גרה" – היא נהגה לגור או גרה לאורך זמן במקום מסוים.
248
אלון כץ שואל/ת: האם נכון להגיד לִשְכַּב? אם כן, למה מילה זו לא על משקל לרכוב, לכתוב וכו?
רוביק עונה:
לשכַב, פתח בע' הפועל, היא צורה נדירה של שם הפועל בבניין קל. היא מופיעה שבע פעמים בתנ"ך, וכך נשמרת עד היום. צורת שם הפועל מתאימה גם לצורות העתיד והציווי: ישכַב, שכַב, שכנראה השפיעו על צורת שם הפועל. הצורה 'לכתוב' מייצגת את הדרך הרווחת של שם הפועל, בחולם בע' הפועל: לשמור, לפתור, וגם כאן באנלוגיה לצורות הציווי והעתיד: ישמור, שְמור. התהייה היא לגבי שורשים שבהם אין התאמה בין צורות העתיד והציווי לשם הפועל. למשל ינהַג/לנהוֹג; ירכַב/לרכוֹב. אי ההתאמה קיימת כבר בתנ"ך, והנוהג הוא שאין משנים צורות קדומות. עם זאת הצורה לרכַב רווחת מאוד, גם בהשפעת ישכַב, והמאבק נגדה מוגזם. אין סיבה לא לקבל כאן שתי צורות: עתיקה וחדשה.
249
אלמוג שואל/ת: מה נכון לומר לבחורה... האמיני לי או תאמיני לי?
רוביק עונה:
מה שבא לך, ומה שמתאים לבחורה. החילופים בעברית בין צורות ציווי לעתיד נפוצים מאוד כבר בעברית הקדומה. הציווי נועד לפקודות, לזירוז, לבקשה ועוד, אך את כל הפעולות האלה אפשר לבצע גם בעתיד, וזו הדרך המקובלת יותר. שימוש בציווי מעיד על שפה גבוהה יותר.
250
שדמה שואל/ת: האם השמטת שין השעבוד במשפטים כמו: "ההנחה לפיה..." או "העניין בו.." או "הדבר אותו..." וכו' (עניין שרווח מאוד בכתיבה) היא תקינה בעיניך?
רוביק עונה:
הכלל אומר שיש לשלב שין שעבוד במשפטים במבנה הזה. ההשמטה של ש' נפוצה למדי, ובעיני איננה שיבוש שראוי להתעכב עליו, אלא התפתחות טבעית של השפה.
251
רני שואל/ת: יש הפוסלים את "מאז ש". מה הבעיה בצירוף? מדוע פוסלים אותו?
רוביק עונה:
'מאז' משמשת כבר במקרא במשמעות 'מן הזמן שבו התרחש דבר מה', כמו בספר שמות: "לא היתה כמוהו בארץ מצרים מאז היתה לגוי". אחרי 'מאז' יבואו לפעמים שם עצם (מאז חודש ינואר) ולפעמים פסוקית שעבוד כמו בפסוק משמות. בדרך כלל נהוג להציב לפני פסוקית שעבוד את המילית ש..., ולכן נוצר המבנה 'מאז ש...' למרות שבמקורות הוא אינו נדרש, ואין לראות בו בשום אופן שימוש לא תקין.
252
ריקי שפי ורד שואל/ת: ורד ״לנו יש אותך״ זה משפט תקין בעברית?
רוביק עונה:
לא ממש. מבנה "יש לי את X" המוכר ממשפטים כמו "יש לי את הספר" אינו תקין, אך אין רואים בו שגיאה אלא נוהג לשוני לגיטימי. ואולם במשפט באותו מבנה, "לנו יש אותך" אי-התקינות בולטת יותר. עדיף: "אנחנו יכולים להיעזר בך", "אתה אתנו" וכדומה.
253
גיורא שנר שואל/ת: איני בטוח שנכון לכתוב כך: "המבנה הארגוני מהודק, ובנובע מכך מצומצם המשאב האנושי". האם נכון לומר "בנובע מכך"? או שיש לומר "הנובע מכך", או רק "נובע מכך"?
רוביק עונה:
'בנובע מכך' היא מוטציה תחבירית שנולדה בטקסטים בירוקרטיים, ומדיפה ריח של מסמך צבאי נוסח 'בכפוף ל...'. במקרים כאלה עדיף לפתוח את המשפט באמצעות מילה או שתיים: "המבנה האנושי מהודק, ומכאן נובע שהמשאב האנושי מצומצם". ומדוע לא בפשטות: "המבנה האנושי מהודק, ועל כן המשאב האנושי מצומצם".
254
עודד שואל/ת: 'שרד ב', או 'שרד את'? מן 'הספריה החדשה' כתבו לי: 'זו אינה שגיאת לשון אלא בחירה מכוונת. כך, יש הבדל בין "לשרוד את השואה" לבין "לשרוד בשואה". מודה, אינני יודע מה ההבדל. סברתי שנכון לומר 'שרד ב'. בציבור נפוץ מאד 'שרד את'. במילון אבן שושן לא מצויינת היחסה הנחוצה.
רוביק עונה:
הספרייה החדשה צודקת. יש הבדל בין 'שרד את השואה' לבין 'שרד בשואה', ולכן מדובר בבחירה ביו חלופות לגיטימיות. 'שרד בשואה' מתייחס לתקופת השואה עצמה, ולמה שעובר על האדם במהלכה. 'שרד את השואה' מתייחס למעמדו של אדם בתקופה שלאחר השואה, ומעיד שיצא ממנה בחיים. התוצאה זהה: האדם לא נספה בשואה, אבל הדגש התכני שונה.
255
רות שואל/ת: כיצד ניתן לדעת מהו השימוש הנכון במילת היחס? למשל, האם אוכלים במזלג או עם מזלג? נוסעים ברכבת או עם רכבת? כותבים בעט? עם עט?
רוביק עונה:
השימוש התקני בקבוצת המילים המשמשות אותנו, כמו מכשירים, מכונות וכלי רכב, הוא במילית היחס ב-, וזאת בעקבות המקרא, כמו בפסוק בירמיהו יז: "חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר". השימוש במילת היחס 'עם' במקרים אלה הוא דיבורי, ומקורו בגרמנית, שבה משמשת במקרים אלה מילת היחס mit.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >