שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
391
אפרת שרון שואל/ת: התבקשתי למצוא סימוכין לכך שהצירוף "טעה לחשוב" הוא תקין ונכון. להפתעתי חיפוש מהיר לא העלה דבר, מלבד מאמרים נוספים שבהם נעשה שימוש בצירוף. אז האם יש סימוכין לזה?
רוביק עונה:
המבנה של פועל עזר (המציין נטייה או כיוון)+שם הפועל מקובל מאוד בעברית ואין סיבה למנוע שימוש בו בפעלים שונים. אין הבחנה מובהקת בין 'עמד ללכת', 'נטה למות' ו'טעה לחשוב'. כשמדובר בשם הפועל 'לחשוב' יש דוגמאות נוספות כמו 'השכיל לחשוב', 'נטה לחשוב' ועוד.
392
יגאל שואל/ת: חתול בשק, האם הוא משהו שעטוף בשק? או חתול מיאו?
רוביק עונה:
חתול מיאו. מקור הביטוי ביידיש, אַ קאַץ אין אַ זאַק: חתול בשק, והוא גלגול של הביטוי האנגלי buy a pig in a poke, חזרזיר באמתחת.
393
אלכס שפי שואל/ת: איך נכון לומר: "זה לא נגמר עד שזה לא נגמר", או: "זה לא נגמר עד שזה נגמר"? לדעתי הצורה הראשונה משובשת וחסרת היגיון, למרות שהיא נפוצה מאד. אם נלך לפי האנגלית, it’s ain't over till it’s over - הרי שנכונה דווקא הצורה השנייה. מה דעתך?
רוביק עונה:
אכן 'זה לא נגמר עד שזה לא נגמר' הוא שיבוש, אבל בעיני שיבוש חביב שגם אינו גורם לשיבוש בהבנת הנשמע. צורה תקינה יותר ופחות דיבורית היא 'זה לא נגמר כל עוד זה לא נגמר'. 'זה לא נגמר עד שזה נגמר' הוא משפט נכון אבל נשמע מעט בנאלי.
394
שירה שואל/ת: מהו הצירוף הנכון: ראש העיר, או ראש העירייה?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, שכן בעל התפקיד נחשב גם האיש הבכיר בעיר, מעין מנהיג, והוא גם מי שמנהיג את המוסד המנהל את העיר, העירייה. הצירוף 'ראש העיר' מצוי במקורות. במדרש נאמר: "אמר הקדוש ברוך הוא: בוא וראה טובות שעשיתי להם, שהלכו לתור את הארץ, כל מקום שהיו נכנסים הייתי עושה לראש העיר לָמוּת, וכיוון שהיו נכנסין מוצאין כל בני העיר מטפלים עם ראש העיר, ולא היו נותנים דעתם להם". 'עירייה' היא מילה שחודשה על ידי אליעזר בן יהודה, בהשפעת המילה המקבילה בערבית בַּלַדִיָּה. ראש העיר קרוי בערבית רָאִיס אלְבַּלַדִיָּה. השימוש בשתי הצורות נפוץ במידה כמעט שווה.
395
משה היפו שואל/ת: מה זה "מֶחַפְּצֶה מֶנֶמְצֶה"?
רוביק עונה:
הביטוי זכור לטוב משירה של רביעיית מועדון התיאטרון "גוי של שבת", וכולו יידיש: מעכאפּט זיי, מענעמט זיי: חוטפים אותם, לוקחים אותם. הוא חלק מן הבית החוזר שכולו יידיש: "אוי, מעכאַפּט זיי מענעמט זיי, מעכאַפּט זיי מענעמט זיי! / כ'זע נישט גאָרנישט, כ'זע נישט גאָרנישט! / אוי פֿופֿצן, זעכצן, פֿופֿצן, זעכצן/ פֿינף און אַכציק, פֿינף און אַכציק! / זיבעציק אַכציק, זיבעציק אַכציק! " תרגום: חוטפים אותם, נותנים אותם/ אני לא רואה כלום/ שנים עשר, שישה עשר/ שמונים וחמש". לגוי, אגב, קוראים ג'וני.
396
אלכס שפי שואל/ת: מה זה 'אכלו לו את הראש'?
רוביק עונה:
'אכלו את הראש' הוא ביטוי סלנג חדש יחסית בעברית. הוא מתייחס למי שמכביר במילים, מונחים בלתי מובנים וסתם נדנוד.
397
מאיה שואל/ת: אני מורה לתנ"ך. לימדתי את הביטוי "נחבא אל הכלים" במסגרת המלכתו של שאול המלך, והסברתי את מקור הביטוי. הביטוי גרם לתלמידים לנסות להבין את הביטוי "יצא מכליו", והאם הוא קשור.
רוביק עונה:
הביטוי יצא מהכלים מקורו ביידיש: אַרויסגיין פֿון די כּלים. מאחר שמדובר בשפה יהודית ובשימוש במילה העברית 'כלים', קיימת סברה מבוססת שזהו מעין צירוף-הנגדה ל"נחבא אל הכלים', מה גם שאין לביטוי מקבילות בשפות אחרות.
398
פרופ' יוסף מנצ'ר שואל/ת: מה דעתך על השימוש הנרחב (ולא תמיד המוצדק) ב"כזה או אחר" או "כאלה ואחרים"?
רוביק עונה:
השימוש תקין אבל לא מלהיב. בדרך כלל הביטויים האלה אינם מוסיפים מידע למשפט, ומגרעתם שהפכו לקלישאות והתרוקנו מתוכנם.
399
ג'ק שואל/ת: מה מקור הכינוי "הקדוש ברוך הוא"? האם אין בכינוי זה סתירה פנימית? הרי לפי האמונה הדתית אלוהים הוא מקור הקדושה. כיצד אם כך הוא יכול להיקרא קדוש?
רוביק עונה:
'קדוש' פירושו 'מה שניחן בתכונת הקדושה' כפי ש'גדול' ניחן בגדולה ו'יפה' ביופי. אלוהים מוגדר כקדוש במקרא בכמה וכמה פסוקים, ולצידו נמצא גם מקום קדוש או אדם קדוש, מי שאלוהים קידשם. 'ברוך' פירושו מהולל, וגם הוא משמש במקרא לאלוהים ולאדם. הצירוף 'הקדוש ברוך הוא' מאחד את שני התארים.
400
יעל לוי שואל/ת: לאחרונה שומעים יותר ויותר את הביטוי "לנצח את התחרות", "לנצח את הקרב" וכד'. כיצד החלה הרעה החולה הזאת?
רוביק עונה:
מקור השימוש הוא באנגלית, בעקבות win the game, win the battle. חילופי מילות יחס בין שפות נפוצים מאוד, ואינם עניין של נוסחה דקדוקית או סמנטית אלא של נוהג וגלגולי שפה.
401
אמיתי הנדלר שואל/ת: האם הביטוי 'לקחת חלק' הינו ביטוי תקין בעברית, או שמא הוא שאול מאנגלית, בדומה ל״לקחת מקלחת״ (take a shower)?
רוביק עונה:
'לקח חלק' במשמעות 'השתתף' הוא מטבע לשון תקין וגם ותיק בעברית החדשה. יש לו גם מקור מקראי: "עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם" (בראשית יד 24), וכאן הכוונה מוחשית ואיננה מטבע לשון. הביטוי במשמעות החדשה הוא תרגום שאילה מאנגלית: take part, וכן מיידיש, גרמנית וצרפתית, אך זה אינו הופך אותו לבלתי תקין. 'לקחת מקלחת' הוא תרגום שאילה מאנגלית, והוא לא נקלט בשפה, וטוב שכך. למה לקחת מקלחת כשאפשר פשוט להתקלח?
402
יוסף בלכר שואל/ת: אני מבקש לדעת מדוע הביטוי "בלאו הכי" מציין משהו חיובי, למרות שכלולה בו המילה השלילית: לאו, שפירושה לא?
רוביק עונה:
בלאו הכי אינו חיובי או שלילי, אלא מסתייג מעצם הזכרת דבר מה, במשמעות "הרי ממילא". הפירוש המילולי הארמית הוא: בלי זה.
403
יעקב לוינגר שואל/ת: מה משמעות הצירוף 'נפשי בשאלתי'?
רוביק עונה:
המקור במגילת אסתר אסתר (ז 3): "וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר: אִם־מָצאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב, תִּנָּֽתֶן־לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִֽי". הכוונה כאן לכך שגורלה של אסתר טמון בתשובה לשאלתה, וגורל עמה תלוי בבקשתה. הצירוף משמש בספרות השו"ת כשם לקובצי שאלות המופנות לסמכות רוחנית, ומרמזות לכך שעבור השואל אלה שאלות חשובות ביותר, שאלות שבנפשו.
404
מודי ברודצקי שואל/ת: הביטוי "כפוי טובה" מדבר על אדם שמאשימים אותו שלא החזיר טובה למי שהיטיב עמו. כפשוטו, הביטוי אומר לכאורה את ההפך הגמור: מי שעשו לו טובה נכפה עליו להחזיר טובה. איך מיישבים את הסתירה?
רוביק עונה:
מקור הביטוי 'כפוי טובה' במדרש: "באותה שעה ירד גבריאל אצל אחשוורוש והיה מנדד שנתו מעיניו, וחובטו בקרקע שס"ו פעמים, ואמר לו כפוי טובה, שלם טובה לבעליו". 'כפוי' פירושו כאן איננו 'מי שכפו עליו' אלא 'מי שהפך את היוצרות: נתנו לו טובה, והחזיר תודה'. משמעות ההיפוך של הפועל 'כפה' מוכרת בשפות שמיות רבות, ובעצם, גם מי שכופים עליו משהו, הופכים או מכופפים את רצונו הטבעי.
405
אאופירה לביא שואל/ת: אם המילים ״ראוי לשבח״ הינן נשוא מורחב או נשוא ומושא?
רוביק עונה:
השאלה חושפת את הבעייתיות המסוימת בקביעת הגדרות תחביריות לחלקי המשפט. במשפט "דוד ראוי לשבח" 'דוד' הוא נושא, 'ראוי' הוא לכאורה הנשוא, ו'לְשֶבַח' הוא מושא. אלא ש"ראוי לשבח" הפך לצירוף כבול, וככזה אנו רואים בו יחידה אחת, בניגוד לצירוף חופשי שבו לכל חלק מעמד עצמאי. "דוד ראוי לשבח" מקביל בדפוסו ל"דוד חכם". לכן יש לראות ב"ראוי לשבח" נשוא, ואם תרצו, נשוא מורחב. לעומת זאת במשפט "דוד ראוי לִפְרָס", 'לפרס' יהיה מושא, כיוון שאין כאן צירוף כבול.
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >