שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
481
שואל/ת: הביטוי "עלה בתוהו" פירושו "לא הצליח", אז מדוע "עולים" ולא "יורדים בתוהו"?
רוביק עונה:
מקור הביטוי בספר איוב: "יילפתו אורחות דרכם, יעלו בתוהו ויאבדו" (ו' 18). אבן עזרא מסביר: "והטעם על הנחלים שיעלו באד, והעניין כי המים תולדתם לרדת למטה, וכאשר ישובו אד יעלו בתוהו ויאבדו".
482
שואל/ת: המושג "בן-אדם" מובן לי, כי כולנו בניו של אדם, שהיה הראשון. לא מובן לי המושג "בן-אנוש". הרי לא בהכרח כולנו בניו של אנוש, שכן לשת נולדו עוד בנים ובנות חוץ מאנוש?
רוביק עונה:
"אדם" ו"אנוש" הם במקרא ובעברית בכלל שמות נרדפים לכלל המין האנושי, והם קיימים במשמעות זו בגירסאות שונות בשפות שמיות אחרות. אדם ואנוש הפרטיים נגזרו מן השם הכללי, ולא להיפך. משמעות הצירופים "בן אדם" ו"בן אנוש" הוא "שייכים למין האנושי". "בן אדם" נפוץ מאוד במקרא, "בן אנוש" מופיע רק פעם אחת, בספר תהילים. יש להוסיף לכך כי הפסוק הראשון בדברי הימים א' הוא "אדם שת אנוש", ובהמשך, בפסוק 4, מגיעים אל צאצאיו של אנוש: נח, שם, חם ויפת. מכאן שעל פי הגירסה התנ"כית כולנו בניו של אנוש, ויתר הצאצאים של בניו ובנותיו האחרים נשמדו במבול. בימי הביניים נטבעו המלים "אנושי" ו"אנושיות" על מנת לבטא את המשותף לכלל בני האדם, לעומת בעלי החיים. בעברית החדשה יש להן קונוטציה של טוב לב ונדיבות.
483
שואל/ת: הנוסח "היכון, הכן, צא!" מופיע במירוצים, בדומה לרמזור: אדום צהוב ירוק. האם "היכון" ו"הכן" אינם בעצם אותה מילה?
רוביק עונה:
לצד הנוסח שהביא ליאור קיים הנוסח: "מוכנים? היכון, צא!" הצורה האנגלית של המונחים חד משמעית יותר: "steady, ready, go!". בכל מקרה, "היכון" היא התראה לקראת יציאה, בעוד "הכן" היא הוראה להתארגנות מעשית ליציאה.
484
שואל/ת: זכור לי שיר משחק מילדותי שמילותיו הן: "יש לנו תיש, לתיש יש זקן, ולו ארבע רגליים, וגם זנב קטן. במקל, בסרגל, מה שבא ליד". שאלתי היא, מה בדיוק אמורים לעשות עם המקל ולמה?
רוביק עונה:
ארבע השורות הראשונות של "יש לנו תיש" הן השיר המקורי, שנכתב בידי יצחק אלתרמן, אביו של נתן אלתרמן. על בסיס השיר יצרו ילדי ישראל התמימים גירסה חתרנית: "יש לנו רבי/לרבי יש זקן/ ולו ארבעה תלמידים/ והוא מכה אותם/ במקל, בסרגל/ מה שבא ליד". החלק עם הרבי נגנז, ונשארו רק מעלליו, המיוחסים לתיש שלא עשה כל רע.
485
שואל/ת: יש לי בעיה בהבנת המושג "אדם משכמו ומעלה". האם משכמו ומטה הוא אינו אדם?
רוביק עונה:
הביטוי מופיע פעמיים בספר שמואל א' ומתייחס לשאול. משמעותו שם פשוטה: אדם הגבוה מאחרים, כלומר, שחלק הגוף שמעל שכמו מתנשא מעבר לגובהו של אדם רגיל. בעברית החדשה קיבל הביטוי משמעות מטאפורית: אדם בעל תכונות מיוחדות.
486
שואל/ת: כיצד נכון לומר: "לא ב-ל' רבתי" או "לא ב-א' רבתי"? אני סבור שהאפשרות הראשונה היא הנכונה, כיוון שהאות הראשונה והמובילה צריכה להיות המודגשת, וזאת בדומה לאנגלית: "No with a capital N"?
רוביק עונה:
אות רבתי היא אות המופיעה במקרא, על פי המסורה, בהגדלה לצורך הבלטה, ולאו דווקא בראש המילה. כך במילה "בראשית" הפותחת את המקרא, או האותיות ע' וד' במלים "שמע" ו"אחד" ב"שמע ישראל" בספר דברים. מכאן ההשראה לגירסה העברית של הביטוי האנגלי No with a capital N, שפירושו "בשום פנים ואופן לא". "לא בא' רבתי" הועדף באופן טבעי על "לא בל' רבתי" עקב בכירות האות א', וכן להסיר ספק שהמילה אינה "לו".
487
שואל/ת: לאחרונה מרבים להשתמש בביטוי "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" במשמעות שהפוגעים במדינה באים מתוכה. האם לכך התכוון הנביא?
רוביק עונה:
ישעיהו התכוון למשהו אחר לגמרי. הפסוק המקורי מופיע בפרק מט, במסגרת נבואת נחמה, ופירושו שם שהאויב שבא להחריב את ציון יעזוב אותה. יש לציין שכמה מפרשני התנ"ך כגון מצודת דוד מבינים את הפסוק במשמעותו העכשווית.
488
שואל/ת: לאחרונה שמעתי לא אחת בתקשורת את הביטוי "הובא לקבורות". האם נכון לומר כך?
רוביק עונה:
"הובא לקבורות" הוא ביטוי חדש, אך הוא מזכיר את הביטוי התלמודי "ניתנו לקבורות" שנכתב במדרש תנחומא על הרוגי בית"ר. הוא מעין וריאציה על "הובא למנוחות", שגם הוא ביטוי מהעברית החדשה. הרעיון שהמוות הוא מנוחה מופיע כבר בתלמוד: "בכו לאבלים ולא לאבידה, שהיא למנוחה ואנו לאנחה". צורת הריבוי "מנוחות" מופיעה בהקשר זה בימי הביניים. בשני המקרים זהו גם המקור לביטוי "עזב לאנחות".
489
שואל/ת: למה אומרים "ירוק מקנאה"?
רוביק עונה:
הצבע הירוק מופיע במקורות היהדות ובשפות שונות לציון מחלה וגם כעס. הקישור הישיר שלו לקנאה מצוי בכתבי שקספיר, הן ב"הסוחר מוונציה" והן ב"אותלו" שם אומר יאגו: "היזהרו מהקנאה, היא המפלצת ירוקת העין".
490
שואל/ת: למה אומרים "ללמד סניגוריה?" מה עניין לימוד לכאן?
רוביק עונה:
הביטוי נפוץ ביותר בתלמוד, כמו גם "ללמד זכות" וכן "ללמד קטגוריה", ו"ללמד חובה". "לימד" כאן פירושו "השמיע טענות", "הביא מידע רלוונטי".
491
שואל/ת: למה אומרים בעברית "שומר ראש" ובאנגלית "שומר גוף" (body guard) . למה לא שומר אדם, למשל? .
רוביק עונה:
בשמואל א' נכתב: "לכן שומר לראשי אשימך כל הימים", ומכאן "שומר ראש". באנגלית מודגש האספקט ששומר הראש מגן על שלומו הפיזי של אדם
492
שואל/ת: לנוכח הביטוי "אזרחים חפים מפשע", האם חיילי צה"ל הם ההיפך מ"חפים מפשע"?
רוביק עונה:
הביטויים החלופיים "אזרחים חפים מפשע" ו"אזרחים תמימים" נכנסו לשפת התקשורת במקביל בעקבות האנגלית. "חפים מפשע" ו"תמימים" הם באנגלית innocent. למילה האנגלית משמעות פלילית ומכאן "חף מפשע"; ומשמעות פסיכולוגית-תפקודית, ומכאן "תמים", מי שאינו זומם להילחם או לפגוע. זו המשמעות הנכונה בענייננו: "אזרחים תמימים" הם מי שאינם מתכוונים או מיועדים לעסוק בפעולת מלחמה. השימוש בביטוי "אזרחים חפים מפשע" מעמיד בדרך הניגוד את החייל כפושע, בעוד שמול "אזרחים תמימים" החייל "משתתף בפעולות המלחמה". השימוש ב"אזרחים חפים מפשע" משחק בלי דעת לידי הטוענים שהחייל הישראלי הוא פושע מלחמה.
493
שואל/ת: מדוע "השאור בעיסה" מציין דבר מה משובח? הרי מדובר בחמץ?
רוביק עונה:
בתלמוד אכן "שאור שבעיסה" הוא דימוי ליסוד פגום ומזיק, אם כי יש לו גם כמה הופעות כיסוד חיובי. בעברית החדשה הביטוי הוא דימוי חיובי ליסוד מתסיס ומשפיע ומכאן משובח.
494
שואל/ת: מדוע אומרי 'ניצולי שואה' ללא יידוע, ו'קורבנות השואה' ביידוע?
רוביק עונה:
התשובה נעוצה בהקשר. כאשר קורבנות השואה נתפסים כקבוצה מוגדרת, קולקטיבית (כמו "אזרחי המדינה"), הם יופיעו בה"א הידיעה, וכאשר ניצולי השואה נתפסים כאנשים בודדים בטיפול פרטני, הצירוף לא יקבל יידוע. אפשר למצוא לשני המקרים דוגמאות הפוכות: "קורבנות שואה" במקרה של טיפול במשפחתו של הקורבן, ו"ניצולי השואה" כשעוסקים בגורלם ומורשתם.
495
שואל/ת: מדוע אומרים "אלוהים אדירים" ולא "אלוהים אדיר"?
רוביק עונה:
אלוהים הוא שם ברבים, והוא מתייחס במקרא לעתים לאלים רבים ("אלוהים אחרים"), ובדרך כלל לאל היחיד. גם באפשרות השנייה הפועל או התואר יהיו לעתים ברבים, כמו ב"אלוהים קדושים" בספר יהושע. הביטוי "אלוהים אדירים" התגלגל מקריאת החרדה של הפלישתים בספר שמואל א': "מי יצילנו מיד האלוהים האדירים האלה".
< הקודם ... 31 32 33 34 35  ... הבא >