שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
346
אפרת שואל/ת: רציתי לדעת את מקור הפתגם "יא איבן אל-כלב" [בן כלב]. למה זאת קללה?
רוביק עונה:
'כלב' הוא גידוף נפוץ בשפות רבות, ומשמש כינוי לאדם מנוול, ובנקבה לאשה מרשעת: צ'ילבה בערבית ו-bitch באנגלית. בתנ"ך הגידוף מופיע כשבע פעמים: "הראש כלב אנוכי אשר ליהודה?", "עבדך הכלב" ועוד. 'בן כלב' מרמז לאביו של האדם אותו מגדפים, מבנה מקובל מאוד בקללות. בערבית 'יא אבן אל-כלב', ומכאן התגלגל ל'כלב בן כלב' בעברית, באנגלית: son of a bitch, ועוד.
347
משה אליאב שואל/ת: בבתי הדפוס היו כל מיני סוגים של אותיות לפי מספרים. לדוגמא: 2 פונקט, 5 פונקט וכו'. היה גם סוג של "אותיות טל ומטר", אני מבין שהיו אלה אותיות קטנות, מדוע לא כינו אותן במספר פונקטים?
רוביק עונה:
'פונקט' היא יחידת המידה הקטנה ביותר בעולם הדפוס, ובה נמדדים אותיות, רווחים בין מילים ושורות וכדומה. היחידה הזו היא גם יחידה המידה של אותיות במחשבים. המילה היא גרמנית, כחלק מהמילון המסורתי של תחום הדפוס. הביטוי 'אותיות טל ומטר' לקוח מעולם הלימוד היהודי. אלה הן אותיות קטנות וקשות לקריאה, והמקור הוא בכך שהמילים "טל ומטר" מודפסות בסידור התפילה באותיות זעירות. מילים אלו מיועדות לחורף בלבד ("ותן טל ומטר לברכה"), ואילו בקיץ נאמר "ותן ברכה", ושני הנוסחים מובאים באותיות קטנות. הביטוי הוא ניגוד מאוחר לביטוי הידוע 'אותיות קידוש לבנה', אותיות מוגדלות. מובן שיש להן גם מידת פונקטים אך הדבר אינו סותר כינוי מן המסורת.
348
צביה תולעת ספרים שואל/ת: מה הביטוי המדויק: 'תינה אהבים' או 'התנה אהבים'?
רוביק עונה:
מקור הביטוי הוא 'התנו אהבים': "כִּי הֵמָּה עָלוּ אַשּׁוּר פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ אֶפְרַיִם הִתְנוּ אֲהָבִים" (הושע ח 9). בעברית החדשה שונה הביטוי ל'תינו אהבים', אולי מפני ש'התנו' נקשר בתודעה לתנאים ובימינו להסכמי ממון. בלשון ימינו זהו אם כן ביטוי מדויק, למרות שהוא אינו הביטוי המקורי.
349
לירן שואל/ת: במהלך לימודיי לקורס הפסיכומטרי נתקלתי במושג 'יושב על המדוכה', ולא הצלחתי למצוא לו הסבר. חשבתי שאולי לפני שכותשים משהו עם המדוכה (המכתש) צריך לשבת ואז להתחיל בפעולה של הכתישה, ולכן המושג מתאים לפירוש 'התלבט לפני שהגיע לפתרון'.
רוביק עונה:
מקור הביטוי בלשון חכמים. במסכת יבמות נכתב: "מעיד אני עלי שמים וארץ, שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא". 'מדוכה' היא מילה מקראית שהוראתה מכתש, ומכאן שהדימוי מתייחס למפגש כתישה במכתש. על פי השערה אחרת פירושה מקום, בעקבות ארמית: דוך, דוכתא.
350
ניצה בוים שואל/ת: מה פירוש הביטוי "בן נעוות המרדות"?
רוביק עונה:
על פי רש"י פירוש הביטוי, אחת הקללות העתיקות בעברית אם לא ה-, הוא בן הזונה, וכך הוא כותב: "לשון נע, אשה נעה ונדה, יוצאנית. כאשר תאמר זעוה מן זע, כן תאמר נעוה מן נע, והתי"ו מן הדיבוק שהוא דבוק למרדות. המרדות - שהיא ראויה לרדות ולייסר" (כלומר, ראויה לעונש). רד"ק מסכים למשמעות הביטוי, בן הזונה, אבל הפרשנות הלשונית שלו שונה: "בן סמוך לנעוות, כי הוא נקוד סגול, ונעוות אמר על אמו. שורשו עו"ה, תאמר הנפעל נעוות לזכר ונעווה לנקבה, ובסמוך נעוות, והוא סמוך אל המרדות. כלומר, מאמך היה לך זה שהיא מורדת ברצוני, וכמו כן אתה מורד במה שאני רוצה, ואוהב מה שאני שונא".
351
עופר שואל/ת: מדוע אומרים 'זכות קְדימה', ולא 'זכות קָדימה'?
רוביק עונה:
זכות קְדימה היא הזכות לקדום למישהו אחר, בכביש, במועמדות לתפקיד וכדומה. קְדימה היא אם כן שם הפעולה של הפועל לקדום. 'קָדימה' היא צורת המגמה, והיא משמשת קריאה להתקדמות, ולכן לא נכון להכניס אותה לצורת סמיכות. בלשון הדיבור השימוש ב'זכות קָדימה' רב, אך זה כאמור שיבוש.
352
הארווי באק שואל/ת: נראה לי שהצורה התקנית של המילה "הורג", בביטוי "להוציא להורג", היא צורת פועל בינוני, במלרע, אבל שומעים אותה נהגית לעתים קרובות כשם סגולי, במלעיל. האם ההגייה המלעילית היא פרי קריאה מוטעית? והאם מקור הביטוי הוא בהושע ט' 13, "ואפרים להוציא אל הֹרֵג בניו"?
רוביק עונה:
'הורג' במלעיל אינה קיים כמילה עברית עצמאית תקנית. גם על פי הפסוק בהושע יש להגות את 'הורג' בהטעמה מלרעית, ופירושו להוציא אל האדם ההורג. האפשרות שמדובר בקריאה מוטעית אינה מופרכת, ואפשר גם לראות כאן השפעה של קריאה אשכנזית מלעילית.
353
אלכס שפי שואל/ת: מה המשמעות המטאפורית של הביטוי 'אפשר לגנוב איתו סוסים', ואת מי מכנים במטאפורה 'גנב סוסים'?
רוביק עונה:
גניבת סוסים אינה מקצוע מבוקש בימי המכוניות והמטוסים, אבל היא היתה כזו במאות קודמות. ב-1971 יצא לאקרנים הסרט "סיפורו של גונב סוסים" העוסק במצוקות היהודים תחת שלטון הצאר. בדימוי הרווח היום גנב סוסים הוא אדם נכלולי הקושר קשרים עם טיפוסים כמוהו לביצוע מעשים לא כשרים, ובדרך כלל איש ציבור העושה מעשים לא כשרים בחשאי, עם שותפים כדמותו. כל האזכורים שמצאתי בהקשר הישראלי מתייחסים לפעילות פוליטית לא כשרה, שהעושה אותה יוצא ללא פגע, ובעיקר על דרך השלילה ככינוי לאדם ישר: "אי אפשר לגנוב אתו סוסים". לא מצאתי מקבילות בשפות אחרות, ואם יש כאלה אשמח לשתף את קוראינו.
354
חרות רדא שואל/ת: האם ניתן להתחיל משפט בצירוף 'אלף כל' ולאחר מכן 'בית כל' כשמונים פעולות הבאות זו אחר זו?
רוביק עונה:
זהו נוהג דיבורי ידוע, והוא כמובן לא תקין, אם כי על הדיבור אין חלים תקנים מחמירים. מקורו בביטוי 'ראשית כל', המשמש כציון התחלת הדברים בספרות ימי הביניים, אך מצוי כבר במקרא כצירוף חופשי: 'ראשית כל פרי האדמה' (דברים כו 2). ממנו התגלגל הביטוי הדיבורי אף הוא 'שנית כל', ומהם הצורות המוזרות משהו 'אלף כל', 'בית כל' ועוד.
355
רמי שואל/ת: מה המשמעות של המילה 'משא' בביטוי משא ומתן?
רוביק עונה:
משא ומתן הוא תהליך של 'נשיאה' (החזקה והבאה, הצגה) ונתינה של הדבר הנישא לאחר. משם הפעולה והפועל נשא נגזר שם העצם: משא. במסכת ברכות נכתב: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פרייה ורבייה ולא משא ומתן", וכאן כנראה במשמעות הדיון ההלכתי. בתוספתא נכתב: "מתחילין בחמישה, נושאין ונותנין וגומרין בשבעה", וכאן בהוראת מי שדן בסוגיה שעל הפרק. ההוראה העסקית המפורשת מופיעה בספרות תורנית מן המאה ה-15.
356
אילן ספיר שואל/ת: "כוונת מכוון" - האם הביטוי תקני, סלנג לגיטימי, או שיבוש?
רוביק עונה:
משמעות הביטוי 'בכוונת מכוון' היא 'על פי תכנון מוקדם ומובהק'. מקורו בלשון ימי הביניים: "וגדול האדם בחכמה נפלאה משְׁדֵי האֵם עד שיגדל, והכל בכוונת המכוון והנהגת המנהיג" (רד"ק תהלים כב 10), וכאן הוראתו מעשה האלוהים.
357
אילנה זילברגרג שואל/ת: האם הצירוף 'נורא יפה' או 'נורא טוב' נחשב לעברית מדוברת נכונה, כמו למשל awful good?
רוביק עונה:
'עברית מדוברת נכונה' הוא מונח בעייתי, שהרי שפת הדיבור מכילה גם ביטויים או צורות שאינם נחשבים נכונים. 'נורא' כמילת העצמה חיובית מקובלת מאוד בשפת הדיבור, והיא מגיעה גם מאנגלית, ובעיקר מגרמנית: furchtbar nett.
358
שי שואל/ת: מדי פעם שומעים ביטוי ובו מילה שאחריה חוזרת המילה השנייה לאחר האות מ', לדוגמא: "שאלות משאלות שונות", "נתונים מנתונים שונים". מה המקור של זה?
רוביק עונה:
מקור הצורה הזו במקרא, במגילת אסתר: "וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ". היא מקובלת במקורות המאוחרים יותר, למשל, בספרות ימי הביניים. כך בפירוש עקידת יצחק מן המאה ה-15 נכתב: "מאמרות המחלקים הנמצאות למינים ממינים שונים, וטבעים מטבעים מתחלפים".
359
אלכס שפי שואל/ת: יש לי מספר שאלות לגבי הצירוף הלך רוח: מה הניקוד של הלמד בהלך: האם זה קמץ גדול או קמץ קטן, כלומר הלוֹך בכתיב מלא; מה הריבוי של הצירוף הזה: הלך הרוחות, הלוך הרוחות, הלכי הרוח או הלכי הרוחות? ומה הניקוד של הלכי -?
רוביק עונה:
הצירוף המקורי הוא הֲלָך נפש: "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ" (קהלת ו 9). קיימת מחלוקת האם יש לקרוא את ההברה לָך בקמץ גדול (תנועת a) או בקמץ קטן (תנועת o), ונראה כי צורת o היא מקראית וצורת a היא חדשה. הֲלָך רוח היא גירסה של אותו ביטוי בעברית החדשה. הריבוי הוא הֲלָכִים (במקביל לכפר/כפרים), והסמיכות הִלְכֵי או הֲלָכֵי. ריבוי הצירוף הוא בריבוי הנסמך: הלכי הרוח או הלכי הרוחות. ריבוי הסומך משאיר את הסמיכות כצורת יחיד.
360
מיכאל אביעוז שואל/ת: איך ניתן לקשר בין המוות, שעניינו קץ החיים, לבין הביטויים הסלנגיים "אני מת לעשות", "אני מת לקוקה קולה" ודומיהם?
רוביק עונה:
לביטויים אלה גילויים בשפות רבות, וככל הנראה הגיעו לעברית מיידיש: ער שטאַרבט נאָך עפּעס/עמעצן. באנגלית אומרים: die over something. בערבית של יהודי עיראק אומרים 'יַמוּת עַלַיהָא', וכן בלהגים נוספים. אפילו בפיוטי יניי מן המאה השישית כתוב: "ועל כן מתה רחל לנחול בנים", המתייחס למקרא: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל 1). הקשר בין אהבה למוות שקוע עמוק בהווייה האנושית, שניהם נחשבים הכוחות החזקים ביותר המניעים את הנפש, כמו גם בצמד המיתולוגי ארוס וטנטלוס, ובפסוק המקראי "עזה כמוות אהבה".
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >