שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
241
מנחם רוזנברג שואל/ת: מה דעתך על הנוהג של אנשים לומר, בעיקר מרואיינים בתקשורת, 'אני בא ואומר', 'אני רוצה לבוא ולומר' וכדומה?
רוביק עונה:
לא רק שאין בנוהג הזה פסול ויש בו גם יופי מסוים, הוא משמש בלשון חכמים, כמו בדוגמה הבאה ממסכתות קטנות: "לסוף הגיע זמנו למות, אותו מלאך בא ואומר לו תכירני". כאן הוא מורכב משני פעלים עוקבים: המלאך בא, ואז אומר. עם הזמן קפא הצירוף 'בא ואומר' לפעולה אחת.
242
משה מגן שואל/ת: בביטוי 'ארץ זבת חלב ודבש', האם הכוונה לחלב פרה? פעם סיפרו לי שבעת קטיף התאנה מטפטף מעין מיץ לבן הדומה לחלב. האם לזאת הכוונה?
רוביק עונה:
על הצירוף 'זבת חלב ודבש' החוזר כמה פעמים במקרא יש פרשנויות ומחלוקות רבות. חלק רואים בו חלב צאן, שהוא בעל החיים נותן החלב החשוב באותה תקופה, אבל הפרשנות הזו מעלה שאלות רבות. לכן התפתחה הטענה שמדובר בחלב פירות, השמן המופק מן הפירות השונים, והיא מקובלת גם במדרש. טענה שלישית היא שמדובר במטפורה שאינה מתייחסת למאכל ספציפי. לטענה שמדובר בחלב פירות יש היגיון רב.
243
ענת ברמי שואל/ת: ממתי ומהיכן הגיע הנוהג להגיד בוקר טוב?
רוביק עונה:
הנוהג קיים ככל הנראה החל מהמאה ה-19, בעקבות יידיש: גוט-מאָרגן, גרמנית, אנגלית: good morning!, וכך בשפות רבות נוספות. כך גם בערבית: סַבָּאח אֶל חֵ'יר. באותה תקופה גם החל נוהג יהודי לברך בארמית, 'צפרא טבא', אולי בעקבות 'ערבא טבא' המופיע במדרשים. הרב זוננפלד, איש המאה העשרים, כותב: "הפוגע בחבירו בשוק קודם תפילת השחר, אם רגיל לומר בלשון אשכנז 'גוט מארגען' יאמר לו 'צפרא טבא' והוי שינוי, ואם רגיל לומר 'צפרא טבא' יאמר לו בלשון אשכנז".
244
רפי סטנגר שואל/ת: מדי פעם בפעם אני תוהה מדוע ישנם אנשים המשתמשים בביטוי "כמות-שהוא" או "כמות-שהיא" ושאר ההטיות. כשנתקלתי בדברים הכתובים בקהלת פרק ג' פסוק יט, חשבתי שאולי מדובר בשיבוש שמקורו בתנ"ך: "כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל".
רוביק עונה:
'כמות' היא צורה משנית של 'כמו' המושפעת מארמית. היא משמשת בעיקר בנטיות, 'כמותי' ו'כמותו' כחלופה של כמוני וכמוהו. בספר קהלת הכוונה היא אחרת: כפי שהאדם הוא בן תמותה, כך הבהמה, ולכן נוצרה כאן זהות, מפתיעה ומרתקת, אך מקרית.
245
שואל/ת: האקדמיה ללשון מתירה הן את הצירוף חברה בת והן את הצירוף חברת בת . האם הדבר נכון גם לגבי חברה אם וחברת אם?
רוביק עונה:
האקדמיה אכן אישרה את שתי הצורות ביחס ל'חברת בת', אך אינה מתייחסת ל'חברת אם' (או חברה אם). כמובן שניתן להקיש מצורות הבת על צורות האם, וגם מבחן השימוש מאשר זאת.
246
עזרא אלמוג שואל/ת: אני נתקל לפעמים בשימוש בביטויים שהם בניגוד להבנתי. 1. חזר אליו כמו בומרנג. הבומרנג חוזר למטיל מתוך כוונה תחילה ולא פוגעת בו. 2. חלום ושיברו. שיברו של החלום הנו פתרונו ולא האכזבה על שהחלום לא התגשם. 3. אות קין. האות ניתן לקין על מנת להגן עליו.
רוביק עונה:
לכל אחד משלושת הביטויים בשאלה סיפור שונה, אך שלושתם מייצגים את הכלל שצירופי לשון נפרדים מהמשמעות המקורית של חלקיהם השונים. בביטוי 'חזר אלי כמו בומרנג' הדימוי מתייחס לעצם החזרה, אך השימוש בו מתייחס רק למצב שבו אדם אינו רוצה שמה שעשה יחזור אליו. במקרה של 'חלום ושברו' הסברה הרווחת היא ששברו בשין ימנית הוא צורת משנה של שברו בש' שמאלית, כלומר, סברו, פירושו. יש גם טענה ששברו הוא אכן פתרון החלום, דרך 'לשבור' את החלום. במקרה של 'אות קין', המשמעות של אות קלון נצחית ניתנה על ידי הנוצרים, וכך חזרה לעברית ושינתה את הכוונה המקראית.
247
שמחה ליברמן שואל/ת: "יש מחריש מאין מענה ויש מחריש כי רֹאֶה עת" (בן סירא כ', ה). מה פירוש "רואה עת"?
רוביק עונה:
ספר בן סירא מצוי על התפר שבין לשון המקרא ללשון חכמים, ההיכרות אתו לאורך הדורות היתה מקוטעת ואין לגביו פרשנות מסורתית. ניתן להבין מן הפסוק שמדובר באדם שאינו מדבר מפני שהוא חכם מכולם, והמסורת היהודית ממליצה לחכמים על שתיקה.
248
אפרת רז שואל/ת: מה פשר ההיפוך ב'קפה הפוך'?
רוביק עונה:
המקור הוא בהולנדית, שם נקרא קפה על בסיס חלב Koffie verkeerd. ההיפוך הוא ביחסי החלב והמים בקפה. הסבר נוסף למקור הצירוף, אף כי יש לראות בו מדרש מאוחר על המקור ההולנדי: בשנות החמישים היו המלצריות בערי ישראל מביאות לשולחן רק קפה שחור. מי שרצה בקפה עם חלב היה מבקש 'קפה עם הפוך', ומקבל כוסית נחושת קטנה עם חלב הולנדי מרוכז, שהמלצריות היו הופכות אל הקפה.
249
אורי בית אור שואל/ת: מה עומד מאחורי הכפתור והקשרו לפרח? למה דווקא אלה הדבקים? מה מאחורי ההצמדה בין חלב לדבש? למה דווקא אלה הצמידים?
רוביק עונה:
'כפתור' בתנ"ך הוא הניצן ממנו יוצא הפרח. המשמעות הנוספת של כפתור כחלק מן הבגד משמשת בעברית החדשה, וזאת ככל הנראה בהשפעת שפות אירופה. אליעזר בן יהודה מגדיר במילונו את הכפתור במשמעותו הבוטנית, אך קושר אותו לכפתור המוכר לנו: "דבר עבה קצת עגול, כמו מה שמתהווה בצמחים שמקום שיציץ שם הציץ או יסתעף הסעיף". בן יהודה מציג את המילים המקבילות במשמעות באנגלית, גרמנית וצרפתית. המילה הצרפתית היא bouton, שהיא גם ציץ הפרח וגם כפתור הבגד, ומכאן button באנגלית. לגבי החלב והדבש, אלה מוצרי חקלאות מן החי המשמשים למאכל, וככל הנראה היו בתקופה הקדומה יקרי המציאות ופסגת התוצרת החקלאית.
250
עודד שואל/ת: 'כפה הר כגיגית'. ההר גדול וכבד. הגיגית קטנה וקלה. כפה גיגית כהר זה מובן, אבל הר כגיגית? בקישור הבא מצאתי פרוש לפיו 'כפה' משמעו 'כפף'. ההר כביכול מאיים לכסות על העם כגיגית הפוכה. האם טוב בעיניך?
רוביק עונה:
הדימוי להר כגיגית הפוכה העומדת לקבור את הניצבים מתת להר מצוי במקור הביטוי במסכת שבת: "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר [הר סיני] כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם". כָפָה קרוב לכָפַף, ויתכן שיש להם מקור זהה (העיצורים כ-פ). אפשר לראות כאן את כפה במשמעות הפך וכפף (את ההר כאילו היה גיגית), אבל גם המשמעות של כפייה ואילוץ אינה זרה לביטוי.
251
גדעון נח שואל/ת: מי קבע או צירף את המילה "בכפו" למשפט 'על לא עוול בכפו'? מה הקשר לעוול?
רוביק עונה:
הביטוי בנוסח הזה מצוי אצל מנדלי מוכר ספרים בספרו "תולדות הטבע".. הניב הוא חיבור שני פסוקים מקראיים: "עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה" (איוב טז 17); "אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי" (תהלים ז 4). בתיבה 'בכפי' משמשות כפות הידיים דימוי למה שאדם עושה או משויך לו.
252
נסים נחום שואל/ת: האם קיים הביטוי בעברית "חוויה מענוות"? האם זה התרגום הנכון לביטוי Humbling experience?
רוביק עונה:
השורש ענ"ו אינו מופיע בעברית בבניין פיעל, אף כי אין מניעה דקדוקית לכך. גם השורש הנרדף צנ"ע אינו נותן פתרון ראוי. הפועל הצניע משמש אמנם גם במשמעות הענווה והקטנת האני (והצנע לכת) אך השימוש העיקרי בו הוא הסתרה. פתרון נוסח 'חוויה משפילה' אינו ראוי שכן הוא מדגיש את היסוד השלילי שבהקטנת העצמי. הפתרון היחיד, אף כי הוא ארוך יותר הוא "חוויה המביאה לידי ענווה", ואולי "חוויית ענווה".
253
אלה זיידנברג שואל/ת: איך התגלגל הבטוי "לשבור את הכלים" למשמעותו בשפה המדוברת, שהיא להביא לכלל משבר, לשחק שלא לפי כללי המשחק. אני מבינה שמקור הבטוי הוא בקבלה, ושם משמעותו שונה לחלוטין.
רוביק עונה:
הרעיון של שבירת כלים במשמעות סיום שלב והכחדה של כל מה שמצוי בו עומד ביסוד התיאור הקבלי של שבירת הכלים, ומופיע גם בספרות התחייה, וזה כנראה גם מקור השימוש במשחקי הילדים. כיוון שמדובר במשחק עממי קשה להצביע על מקור ידוע וממוסמך.
254
גלי שואל/ת: מה הקשר בין 'חמלה' לבין 'מחמלי' או 'מחמל נפשי/לבי'? אחד זה רחמים והשני ביטוי אהבה. לא כן? שלמה אלה מוסיף: מה משמעות הביטוי מחמל נפשי ומהיכן הגיע?
רוביק עונה:
מקור הביטוי 'מחמל נפשי' הוא בספר יחזקאל: "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם" (כד 21). על פי הפסוק אין ספק שמדובר באהבה גדולה. קשר כזה נמצא גם בישעיהו: "באהבתו ובחמלתו הוא גאלם". נראה שבלשון המקרא משמעות חמלה היתה קרובה לאהבה. מי שחומלים עליו אינו דווקא מסכן או נמוך בהיררכיה מן החומל. עם הזמן התרחקה המילה ממשמעות האהבה, וקרבה למשמעות רחמים.
255
יאיר יוגב שואל/ת: האם נכון לומר 'לעשות עלייה' לטעמי זהו ביטוי שאול מהאנגלית שבה יש do. בני הצעיר, שמתעתד להדריך במחנה קיץ, בשליחות הסוכנות, אומר שכך אומרים כולם. מי צודק?
רוביק עונה:
אכן בין יהודי ארצות הברית התפשט הצירוף 'to make Aliyah’, על פי הדפוס שבו to make או to do משמשים בצירופי לשון רבים העוסקים במימוש. אלה תורגמו לעברית, וכך יש לנו 'לעשות חברים', 'לעשות כסף', וגם 'לעשות עלייה'.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >