שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
151
דודי אהרוני שואל/ת: שמעתי באחת ההרצאות בחכמת הקבלה שיהודי הוא מלשון ייחודי, כלומר מי שמאוחד ומייחד עצמו לכוח העליון. האם יש בסיס שורשי לקשר בין "יהודי" ל"ייחודי"?
רוביק עונה:
המרצה שלך היה אולי חכם קבלה, אבל רחוק מלהיות חכם לשון. השימוש המופקר בדמיון בין מילים בטקסטים של מקובלים ומחזירים בתשובה מקומם ומופרך. 'יהודי' הוא מי שהתגלגל משבט יהודה, כלומר, מאדם בשם יהודה, בן יעקב, שעל שמו יש מדרשים שונים. 'ייחודי' הוא מן השורש יח"ד, ובמקרה זה במשמעות התבדלות דווקא, ואין כל קשר הגיוני, אטימולוגי או אחר ל'יהודה'. 'ייחודי' היא מילה מודרנית שאינה מוכרת במקורות. 'ייחוד' מופיע החל מלשון חז"ל במשמעויות שונות, אך כאמור קישור המילים בשורש הזה ל'יהודה' ו'יהודי' מופרך. אזכור אחר ברשת מעלה את הטענה המופרכת עוד יותר לפיה השם 'יהודה' מקורו ב'הוֹד'. באותה רוח ניתן גם לומר שיהודי מקורו בייעודי (העם שנועד לגדולות), שמקורו ב'יודי' כי הוא מתחיל ונגמר בי', והרי יי הוא אלוהים.
152
קובי שואל/ת: רציתי לברר האם המילה משרה (עבודה) מגיעה מלשון שר (כמו שר בממשלה)?
רוביק עונה:
המילה שׂר היא בשורש שר"ר שממנו נגזר הפועל שרר, שלט, וכן המילה שררה. המילה מִשְׂרָה מופיעה בספר ישעיהו במשמעות שלטון, מן הפועל שׂרה, שגם משמעותו שלט, וכן נלחם, ומכאן השם ישראל, ששרה עם המלאך ויכול לו. למרות הדמיון אין רמזים לקשר בין השורשים שׂר"ר לשׂר"ה.
153
דני ב. שואל/ת: פרא אדם - משתולל? חסר תרבות? ועל מי שמתפרע מטילים עליו את ההאשמות או האמירות הנ"ל. פרא - באות א'. מתפרע - באות ע'. למה?
רוביק עונה:
הדמיון בין שני השורשים ככל הנראה מקרי. השימוש ב'פרא' כתכונה אנושית התגלגל משמו של בעל החיים פרא, חמור הבר, שמשמעותו הקדומה 'בעל החי הרץ'. פר"ע הוא שורש שמי נפוץ במשמעויות המוכרות לנו. חלופי א/ע מוכרים בעברית, כמו בביטוי 'פתע פתאום', אך זה אינו המקרה.
154
יצחק צפדיה שואל/ת: האם המילה מגן מקורה בביטוי הארמי "אסיא דמגן מגן שווי", ואם כן איך החיבור ביניהן.
רוביק עונה:
מָגֵן היא מילה מקראית במשמעות שריון או מחסה. מַגָּן בתלמוד הבבלי היא מילה ארמית שפירושה חינם, ללא תשלום. "אסיא דמגן מגן שווי" – ריפוי בחינם שווה חינם (כלומר: אינו שווה כלום). אין קשר בין המילים וכאמור הן גם שונות בהגייה.
155
מריון שואל/ת: מה קדם למה – לחם או מלחמה?
רוביק עונה:
שתי המילים באו לעברית יחד בתקופה קדומה, ואין ביניהן כל קשר, למרות השורש הזהה.
156
איה נח שואל/ת: תהיתי האם יש קשר בין הפועל לציין, ציון במבחן, וציוֹן כשם העיר ירושלים.
רוביק עונה:
יש ויכוח רב שנים בין המומחים על מקור השם 'ציון', ואחת מהן תומכת בהשערה שבשאלה. סברה אחת אומרת שצִיּוֹן פירושה מקום מבוצר, והיא גזורה מהשורש צו"ן, המוכר בערבית ובגעז במשמעות הגנה. אפשרות אחרת היא שציון גזורה מהשורש צי"ן, המוכר בתנ”ך במילים לאבנים המשמשות לסימון כמו צִיֻּנִים (ירמיהו לא 20), צִיּוּן (יחזקאל לט 15) ועוד, ומכאן שהשם נקשר למצבת זיכרון עתיקה. רוב החוקרים מעדיפים לראות ב'ציון' שם הקשור ליובש: "וְעַתָּה שְׁתוּלָה בַמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצָמָא" (יחזקאל יט 13). ציון היא על פי השערה זו מקום צחיח. אפשרות נוספת היא שהשם ציון נגזר משמן של חיות שחיו באזור: "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים" (ישעיהו יג 21). אף אחת מהשערות אלה, כאמור, לא זכתה להסכמה מלאה בין החוקרים.
157
אריאל נובופלנסקי שואל/ת: קראתי את תגובתך על שאלה 11 בנושא "חורש מזימה" בעניין רב. אתה טוען שם שאין קשר בין חורש מזימה לחורש בשדה, אבל האם ייתכן כי שני המושגים קשורים בחרושת, היינו, יצירה/עשייה? זה גם יכול להסביר קשר ל"חרושת שמועות", ולאו דווקא במשהו שנעשה בשקט/חרש/חשאי? מה דעתך?
רוביק עונה:
הביטוי 'חרושת שמועות' מקורו בצרפתית: fabrication de fausses nouvelles (יצירה של ידיעות כוזבות). 'חרושת' וכן 'בית חרושת' קשורים במקורם המקראי לעבודת חרש הברזל, המסגר הקדמוני, שיצר את המחרשה ומכאן מקצוע החורש. קשה לראות קשר ביניהם ל'תעשייה' של מזימות, ואין ספק שמדובר בחר"ש במשמעות שקט וחשאיות.
158
גבי מנדלסון שואל/ת: מה מקור המילה 'השאה' (סוגסטיה) , והאם קשור למשא ומתן (מה זה משא בהקשר זה?)
רוביק עונה:
השאה ומשא אינן מאותו שורש. המילה היא השָׁאָה, בש' ימנית, והשורש הוא נשׁ"א. המילה מחזירה אותנו לספר בראשית שבו מתלוננת חוה כי "הנחש השׁיאני ואוכל", הנחש שכנע אותי לאכול מפרי עץ הדעת. הַשָׂאָה (למשל של משואות) וכן מַשָּׂא ומתן וכדומה הן מהשורש נש"א, בש' שמאלית.
159
משה מיה שואל/ת: מדרש חביב במסכת סנהדרין קורא את המילה "תחבולות" כ"חבילות": "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כד ו), א'ר אחא בר' חנינא אמר רב אמ' רבי אמ' ר' יוחנן: "במי את מוצא מלחמתה שלתורה? במי שיש בידו חבילות חבילות שלמשנה". ברור ששתי המילים הן משורש זהה "חבל". מה הקשר האטימולוגי בין שתיהן? אציין כי המלבי"ם בפירוש המילות שלו מפרש את משלי א 5 סבור "תחבולות - שורשו מעניין חבל, שקושר כמה חוטין זה בזה לעשות ממנו חבלים, וכן יקשור כמה היקשים או עצות וירכיבם זה על זה... וכן בא על מי שמזמין בליבו עצות שונות על עניין אחד, שבעת שלא תעלה בידו עצה אחת ישתמש באחרת...".
רוביק עונה:
הדעה הרווחת היא שאכן 'תחבולה' קשורה ל'חבל', ומתייחסת להתרת החבלים ברציף לצורך הפלגת הספינה, ומכאן גם 'חובל'. דעה אחרת היא שהמילה קשורה למשמעות שממנה נגזר הביטוי 'חבלי לידה', כלומר, התחבולה היא מעין היריון שממנו נולד מעשה. מאחר שמדובר במילה יחידאית בתנ"ך אפשר אולי לקשור את תחבולה למשמעות אחרת של השורש חב"ל, הקשורה בפגיעה מכוונת, ומכאן המילים מחבל, חבלה ועוד.
160
משה שמואלי שואל/ת: במילה חרפ משתמשים כ-לקלל (גלית חרף מערכות אלהים חיים, שפחה חרופה), לסכן (מחרף נפשו) ולמרות (חֵרֶף החלטת בגץ הממשלה ...). מאין השימושים הרבים במילה זאת.
רוביק עונה:
מילת ההסתייגות חֵרֶף מופיעה בספר תהלים: "יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה, יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּו" (נז 4). המילה נפוצה מאוד בכתיבה המשפטית. חוקר השפה אבא בנדויד טוען כי זו "מלה שלא הייתה ולא נבראה. הממציא שבדה אותה ניסה לאנוס מליצה סתומה שבתהלים". הפועל חירף במשמעות גידף קשור לשימושים רבים בשורש חר"ף הקשורים לחדות, לדקירה: חריפות הלשון והמחשבה, וחירוף וגידוף, אמירת דברים קשים ודוקרים. חר"ף הוא שורש נוסף הקשור לחורף, הן לעונת השנה והן להזדקנות. והפרשנים קושרים דווקא אליו את "חירף נפשו למות", כפי שנאמר על זבולון. הכוונה ככל הנראה: הזדקן באחת, דחף עצמו לקראת מותו.
161
עדנה אפק שואל/ת: מה הקשר, אם בכלל, בין שבועות [חג] ושבועה?
רוביק עונה:
הקשר עקיף. שבועות נקרא כך כידוע מאחר שהוא חל שבעה שבועות לאחר פסח. המילה שבוע נגזרת מן המספר שבע: שבעה ימים. המילה שבועה נגזרת אף היא מן המספר שבע. ההנחה המקובלת היא שהקשר נוצר מפעולת השבועה או פעולות פולחניות שחזרו שבע פעמים. ואכן, בתורה הכוהן מַזֶה שבע פעמים מן הדם (ויקרא ד, ו); בפגישה בין יעקב לעשיו השתחווה יעקב שבע פעמים (בראשית לג, ג), ועוד. השבועה מופיעה גם בגרסה ארמית, אבל הקשר בין המספר שבע לשבועה הוא ככל הנראה ייחודי ליהדות.
162
אלכס שואל/ת: האם יש קשר בין קֶצֶב שהוא תדירות, לבין קַצָּב שהוא עובד עם בשר?
רוביק עונה:
יש ויש. השורש קצ"ב מתייחס לחיתוך. קַצָב חותך את הבשר, קֶצֶב היא תבנית, מידה קצובה, ומכאן חלוקה של קטע מוזיקלי, למשל, לקטעים קצרים היוצרים את הרצף. בהרחבה התפתח השימוש בקֶצֶב גם למדדי מהירות: קצב מהיר, קצב איטי.
163
עורב שואל/ת: שמתי לב שהמילים "חמור" (חיה), "חומר" ו"חומרה" (במובן של מעשה חמוּר) הם בעלי שורש זהה, חמ"ר. אך עם זאת, המשמעות שלהן שונה לחלוטין. יתכן שאיני מבחין בהיגיון המקשר בין משמעויות המילים, או יתכן כי מדובר במילים שונות לחלוטין שרק נשמעות דומה בעברית בת ימינו?
רוביק עונה:
התשובה בשאלה. מדובר בשלושה שורשים שונים והדמיון מקרי. חמור היא מילה נטולת שורש במקורה, שממנה נגזרה בהמשך גם חַמָּר, מוביל החמור והפועל התלמודי לחַמֵר, ללכת אחרי הבהמה. חמוּר, חוּמרה ועוד קשורים למשמעות שנייה, קושי. במשמעות שלישית חומר היא צורת משנה של חֵמָר, הנקשרת גם לאדמת החמרה, האדמה האדומה, בערבית. לשורש חמ"ר משמעויות נוספות. הוא קשור גם לתסיסה ורתיחה, ומכאן חֶמֶר במשמעות יין, ו'חמרמורת', הנג-אובר. בלשון התלמוד חָמַר פירושו שרף או צרב, ובמשמעות שישית – צבר ערימות. על הפסוק מעלילות שמשון הגיבור "בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם, בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ" תלו פרשנויות רבות. אבן עזרא דורש את הצירוף שם בהוראת "חומרים חומרים [ערימות ערימות] של חללים" בעקבות ספר שמות ח 10. אחרים רואים כאן כינוי גנאי לחמור.
164
אברהם שואל/ת: האם שאיפה במשמעות רצון קשורה לשאיפת אויר?
רוביק עונה:
שאף הוא פועל בעל משמעויות מגוונת הקשורות זו בזו. המקור קשור לתהליך נשימה, אך הוא התרחב למשמעות כמיהה, רצון. המשמעות הזו התגלגלה מפסוק בספר איוב: "כעבד ישאף צל", וכאן הכוונה אמנם לנשימה, אבל היא מתייחסת לרצונו של העבד לצל ולמנוחה.
165
שדמה שואל/ת: המילה 'צל' והמילה 'צלול' הן מאותו שורש, אבל משמעותן כמעט הפוכה. מה הקשר ביניהן?
רוביק עונה:
השורש צל"ל הוא שורש הומונימי משולש, כלומר, יש לו שלוש הופעות בשפה שאין ביניהן קשר. משמעות אחת קשורה בחשיכה ומכאן צל וצללים, השנייה בקולות ומכאן צליל, מצילתיים ומצלול, והשלישית בשקיעה במים ומכאן צלילה, וכן צלול – נוזל שהמשקעים המעכירים אותו צללו או שקעו לקרקעית.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >