שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
256
משה שואל/ת: האם יש קשר בין אִגֶּרֶת, אַגְרָה ואגירה?
רוביק עונה:
'אגירה' והפועל אגר אינם קשורים לאיגרת ולאגרה, או לשורש קרוב אחר בשפות שמיות. יש סבורים שיש כאן גלגול מהשורש גר"ר. איגרת ואגרה שתיהן שאולות מן המילים הארמיות אגרתא ואגרא. לשתי מילים אלה מקור באכדית. יתכן שיש קשר כלשהו במקור האכדי בין תשלום או שכר לבין איגרת, אך אין לכך אסמכתא.
257
יוגב ויינברג שואל/ת: מה הקשר בין הלבוש 'סרבל' לשורש מסורבל?
רוביק עונה:
'סרבל' היא מילה ארמית המופיעה בספר דניאל, ופירושה מעיל או מכנסיים. מכאן התגלגלה לתלמוד ונגזר ממנה השורש סרב"ל, ושם התואר 'מסורבל', המתייחס למי שלובש בגד על בגד. בעברית החדשה משמעות המילה התבדלה לבגד עבודה, אוברול, ומשמעות הפועל מתייחסת למי שמתקשה בתנועה.
258
אביבה גרשון שואל/ת: האם המילה חַכָּה גזורה מהמילה חֵך? שהרי הדג נתפס כשהקרס בחיכו.
רוביק עונה:
רעיון חביב, אבל אין קשר. חֵך הוא מן השורש חנ"ך, ומכאן המילים חינוך, חנוכה ועוד. חַכָּה גזורה כנראה מן השורש חכ"ך, והיא קרובה לפועל ערבי, שבו אין נוכחות לעיצור נ'.
259
עמליה שואל/ת: מהו השורש של בירוא יערות?
רוביק עונה:
לשורש בר"א שלושה מימושים שאין ביניהם כל קשר, וזאת אנו יודעים על פי המשמעות, וגם בהשוואה לשפות שמיות אחרות. בר"א 1 קשור ליצירת העולם ומלאכת הבריאה. בר"א 2 קשור לבריאות, בריא בתנ"ך פירושו שמן. בר"א 3 קשור לכריתת יערות.
260
תהלה שואל/ת: מה בין השועל והשיעול? היללה הגרונית?
רוביק עונה:
אין קשר בין שיעול לשועל, הדמיון מקרי, כפי שאין קשר בין חתול לחיתול ועוד מאות רבות של מילים דומות, שנפגשו במקרה בצומתי הלשון העברית.
261
אברהם שואל/ת: נאמר לי כי מקור המילה מלחמה הוא בעצם הלחם של שתי מילים: לחם ומים. זאת בשל העובדה כי המלחמות בעבר היו על מקורות מים ושטחי חקלאות. האם זה נכון?
רוביק עונה:
למרבה הצער הדיון הלשוני זרוע בדברי הבל, כמו במקרה זה. המילה 'מלחמה' קשורה באמצעות השורש לח"ם לעולם המאבקים והקרבות. גם המילה לֶחֶם היא משורש לח"ם, אך הזהות בין השורשים מקרית (בערבית, אגב, לַחְם פירושו בשר). המילה מים ודאי אינה קשורה לעניין, שכן ב'מלחמה' מ' אחת היא של המשקל, ושנייה של השורש.
262
תמר בן שלום שואל/ת: מה מקור המילה "התגשם"? התגשם כמו שנעשה גשם, או שנעשה גשמי=ממשי?
רוביק עונה:
לשורש גש"ם שתי משמעויות: ירידת מטר, או מימוש, הפיכה דבר מה לממשי. המשמעות הראשונה גזורה מהמילה המקראית גֶשֶם. המילה השנייה גזורה מהמילה הארמית-מקראית גְשַם, שפירושה גוף, וזו הכוונה כשאנו אומרים כשמשהו "התגשם". מכאן גם שם התואר 'מגושם'. אין קשר בין שני השורשים, למרות שהם זהים בעיצוריהם.
263
מיכל לשצ'ינסקי שואל/ת: : מה מקור המילה ''חבישה'' (של כובע)? מדוע היא זהה למילה חבישה בהקשר של פצע, ומה הקשר בין השתיים?
רוביק עונה:
הקשר קרוב למדי. חבש פירושו כיסה. חובש כובע: מכסה את ראשו בכובע. חובש פצע – מכסה את הפצע בתחבושת. חבש את החמור – כיסה את החמור באוכף או אמצעי ישיבה מתאים. ומכאן גם 'חבש את ספסל הלימודים'.
264
נתי שואל/ת: תמיד כשמישהו משתמש ב"יוקרתי" אני מחליף אותו ב"יקר", ומגחך למשמעות החדשה של המשפט. למשל, "צימר יוקרתי", "עיצוב יוקרתי" וכד'. רציתי לשאול מה פשר המילה יוקרה, ואיך לדעתך היא מעדנת עבור כולנו את השורש י.ק.ר ואת היוקר של הפריט/השירות שאנחנו צורכים? פרסטיג' האנגלית היא בעלת משמעות רחבה יותר מאשר המשמעות החבויה בשורש י.ק.ר (למשל בהקשר הצלחה, דרג וכד')?
רוביק עונה:
יוקרה פירושה אכן פרסטיז'ה, אך אין לכך קשר ליוקר ולעושר דווקא. זוהי גירסה עברית של המילה הארמית יוקרא שפירושה כובד, והיא מזכירה לנו את המילה הארמית יְקָרָא שפירושה כבוד, וכן יְקָר, שפירושה בעברית כבוד, כמו בצירוף "כבוד ויקר". מכאן שב'יוקרה' הדגש אינו על היוקר והמחיר, אלא על הכבוד והמוניטין.
265
יגאל שואל/ת: איך קרה ששתי המשמעויות של הפועל 'לבקר' הן בעלות משמעות והקשר הפוכות. לבקר חבר מזכיר "להתקרב" אל אדם, ולבקר בהקשר ביקורת מסמל התרחקות מאמפטיה לאותו אדם או אובייקט.
רוביק עונה:
מדובר באותו שורש, שמקורו בתנ"ך. לבקר פירושו לסור אצל אדם מסוים או מקום מסוים. לפעמים זהו ביקור נימוסים, ולפעמים זהו ביקור לצורך בדיקה ופיקוח. מכאן גם שתי מילים נוספות שמקורן בתנ"ך: ביקורת ובקרה.
266
בנצי שואל/ת: האם יש קשר בין להצטיין ולהזדיין? אולי מי שיזדיין לפני הקרב יוכל להצטיין?
רוביק עונה:
אין כל קשר, הקשר נוצר באמצעות סיסמת הפרסום הפרובוקטיבית "לך תצטיין", שרמזה לאמירה הבוטה "לך תזדיין". להצטיין פירושו לעשות דבר מה הראוי לציון. להזדיין הוא שורש בשתי משמעויות: לשאת נשק, בעקבות 'כלי זין', ולקיים יחסי מין, בעקבות המשמעות הסלנגית של 'זין'.
267
הדס שואל/ת: האם יש קשר לשוני בין מוּסָר למוסֵרוֹת - הרצועות שבהן מכוונים את הבהמה לדרך הנכונה, והאם יש קשר לשוני בין 'גוי' ל'גוויה'? נתקלתי בשתי שאלות אלה בעבודתי ואשמח לתשובה מלומדת.
רוביק עונה:
במקרה הראשון אין קשר. 'מוסרות' הן מלשון איסור, במוסרות אוסרים את הבהמה. 'מוסר' הוא מלשון ייסורים, בעקבות 'ייסרוני כליותי', שממנו התגלגל הביטוי 'מוסר כליות'. לגבי 'גוי' ו'גווייה' קשה לראות קשר, אך קליין טוען כי קשר כזה אפשרי: 'גוייה' קשורה לגֵו (גוף), 'גוי' הוא גוף אתני או לאומי.
268
ברק שואל/ת: האם המילה 'מזיד' קשורה בנזיד? המילה 'מזיד' לא מופיעה במקרא. בספרים המאוחרים מופיעים "זד" ו"זדון". המקור הקדום יותר מופיע בשמות: "וְכִי־יָזִד אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה", אך פועל כמעט זהה נמצא בבראשית כה, כט': "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד". האם זו רק יד המקרה? באותו הקשר האם יכול להיות ש"יזד נזיד" הוא האב הקדמון של "לבשל את הדייסה..."?
רוביק עונה:
המילים 'נזיד' ו'זד', וכן 'זדון', 'מזיד' וכו' באים מן השורש זו"ד. יש הרואים כאן שורשים שונים, הראשון קשור ברשעות ומזימה, השני בבישול. האטימולוג קליין סבור שיש קשר בין השורשים ומדובר באותו שורש: הזיד פירושו גם בישל, הרתיח ומכאן נזיד, ובהרחבה התנהג באופן מוגזם, רתח, גרם נזק וכדומה, ומכאן זד וזדון. לגבי 'בישל את הדייסה', המקור הוא ביידיש: פֿאַרקאָכט אַ קאַשע.
269
נעה זמשטיין שואל/ת: השורש טפ"ח מייצר מילים בעלות משמעויות שלפחות נראות שונות מאוד: לטפוח - לתת מכות קטנות; לטפח - לעודד; טֶפַח - פיסה; האם יש קשר בין המילים הללו?
רוביק עונה:
טיפח וטֶפַח קשורים, ולשניהם מקור בלשון המקרא. טפח הוא רוחב קו היד, מה שקוראים בלשון היום 'שיבר', והוא שימש מידה לבנייה, ומכאן גם "מן המסד עד הטפחות". טיפח במשמעות עודד, בנה, וכדומה קשור למילה זו ואולי אפילו נגזר ממנה. 'טָפַח' במשמעות היכה הוא פועל תלמודי שאין לו כל קשר לטיפח. יש השערה שהוא קרוב אל 'קיפח'.
270
רותי שואל/ת: איך מתקשרות המילים סוף ולהוסיף? או במילים תנ"כיות: סוף ויסף (כמו: ולא יסף עוד)?
רוביק עונה:
אין קשר בין סוף לבין להוסיף, ולמעשה יש כאן ניגוד. כך בביטוי "ולא יסף עוד" 'ולא' שולל את 'יסף', ולכן קובע שהגיע הסוף. במילים מקבילות של 'סוף' ובעברית עצמה לא נמצאה י' שורשית כמו ב'יסף'.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >