שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
151
רותי שואל/ת: מה הקשר - אם יש - בין המילים מגרש (כמו מגרש משחקים או מגרש לבנייה), גירושין והטעם גרש וגרשיים.
רוביק עונה:
'מגרש' הוא במקור המילה המרחב או האזור שאליו מוציאים את הבקר למרעה, כלומר 'מגָרשים' אותו למרעה. מכאן שהקשר ל'גירושין' ברור. לעומת זאת אין לנו מקור משכנע להולדתו של הסימן 'גֶרֶש' במערכת הפיסוק, שהתעצבה בימי הביניים.
152
יובל שואל/ת: האם קיים קשר בשימוש בסלנג בין המילה''דפוק'' ל''דפקט''? למשל: ''המכונה הזו דפוקה'', או ''המכונה הזו דפקט". שתי המילים זהות במשמעותן (מקולקל) ודומות באופן מפליא בצלילן.
רוביק עונה:
הדמיון מקרי בהחלט. 'דפוק' הוא מילת סלנג מהשורש העברי הוותיק דפ"ק, ואולי יש במשמעות החדשה השפעה צלילית (אך לא אטימולוגית) של fucked. דֶפֶקְט היא מילה אנגלית שהתגלגלה מצרפתית אך מקורה לטיני: defectus.
153
יוסף שואל/ת: מה הקשר בין אימוץ adopt, אומֶץ bravery, ומאמץ effort?
רוביק עונה:
שלושת המילים באות מאותו שורש, אמ"ץ, הקשור לכוח ולהתגברות. אומץ הוא מעשה גבורה, מאמץ הוא התגברות על קשיים. 'אימוץ' במשמעות המקובלת היום נשען על פסוק בתהלים: "וְכַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָה יְמִינֶךָ, וְעַל־בֵּן אִמַּצְתָּה לָּֽךְ". לפסוק הזה פרשנויות שונות, אך הוא נקשר למעגל המשמעות של אמ"ץ.
154
אבישי אזולאי שואל/ת: מה מקור השורש ש.כ.נ, האם קיים קשר בין המילה "שכן" ל"סחינה" במשמעות של קירבה וחום בין השכנים?
רוביק עונה:
שכ"נ הוא שורש שמי הקיים בגירסאות שונות בשפות השמיות, ביניהם השורש הערבי סכּ"נ. אין לכך קשר לשורש הערבי סח'"נ הקשור לחום, ממנו גם שמו של החמין המרוקאי, סחינה, וכן החום האנושי המוצג בשאלה.
155
אריה קרישק שואל/ת: כיצד קורה/יתכן שיש מילה כמו - פרכוס, והיא גם - עוויתות ובאותו השורש והכיתוב והצליל - התקשטות, איפור...? מבלבל.
רוביק עונה:
אכן מבלבל, וההסבר עשוי לבלבל עוד יותר. הזהות בין 'פרכס' בשני המובנים מקרית בהחלט, למרות ששניהם נוצרו בתקופת לשון חכמים. פרכס במשמעות איפר, צבע מישהו או את עצמו לשם יופי הוא צורה מורחבת של הפועל פקס, צבע או איפר, שהתגלגל מהמילה פיקָס שפירושה ארגמן, שהיא ככל הנראה גלגול של המילה העברית פוך, במשמעות צבע איפור. פרכס במשמעות התעוות קשורה ככל הנראה לפועל היווני פריסֵאין ומילים כמו פריקס ופריקוס במשמעות דומה.
156
ד"ר דפנה קירש שואל/ת: האם יש קשר בין "חץ" ל"חצי"? האם נקרא כך כי הוא חוצה את האוויר במעופו, או שזו אטימולוגיה עממית יפה וממש לא קשורה?
רוביק עונה:
הדעה הרווחת היא שיש קשר ברור בין 'חץ' לבין הפועל חצה, באשר החץ חוצה את האוויר או את המטרה אליה נשלח. פועל זה קשור כמובן ל'חצי', הנוצר על ידי חציה לשניים של חפץ, שטח, עניין וכדומה. אגב, בתנ"ך המילה 'חֵצִי' היא צורת משנה של 'חץ'.
157
דודי אהרוני שואל/ת: שמעתי באחת ההרצאות בחכמת הקבלה שיהודי הוא מלשון ייחודי, כלומר מי שמאוחד ומייחד עצמו לכוח העליון. האם יש בסיס שורשי לקשר בין "יהודי" ל"ייחודי"?
רוביק עונה:
המרצה שלך היה אולי חכם קבלה, אבל רחוק מלהיות חכם לשון. השימוש המופקר בדמיון בין מילים בטקסטים של מקובלים ומחזירים בתשובה מקומם ומופרך. 'יהודי' הוא מי שהתגלגל משבט יהודה, כלומר, מאדם בשם יהודה, בן יעקב, שעל שמו יש מדרשים שונים. 'ייחודי' הוא מן השורש יח"ד, ובמקרה זה במשמעות התבדלות דווקא, ואין כל קשר הגיוני, אטימולוגי או אחר ל'יהודה'. 'ייחודי' היא מילה מודרנית שאינה מוכרת במקורות. 'ייחוד' מופיע החל מלשון חז"ל במשמעויות שונות, אך כאמור קישור המילים בשורש הזה ל'יהודה' ו'יהודי' מופרך. אזכור אחר ברשת מעלה את הטענה המופרכת עוד יותר לפיה השם 'יהודה' מקורו ב'הוֹד'. באותה רוח ניתן גם לומר שיהודי מקורו בייעודי (העם שנועד לגדולות), שמקורו ב'יודי' כי הוא מתחיל ונגמר בי', והרי יי הוא אלוהים.
158
קובי שואל/ת: רציתי לברר האם המילה משרה (עבודה) מגיעה מלשון שר (כמו שר בממשלה)?
רוביק עונה:
המילה שׂר היא בשורש שר"ר שממנו נגזר הפועל שרר, שלט, וכן המילה שררה. המילה מִשְׂרָה מופיעה בספר ישעיהו במשמעות שלטון, מן הפועל שׂרה, שגם משמעותו שלט, וכן נלחם, ומכאן השם ישראל, ששרה עם המלאך ויכול לו. למרות הדמיון אין רמזים לקשר בין השורשים שׂר"ר לשׂר"ה.
159
דני ב. שואל/ת: פרא אדם - משתולל? חסר תרבות? ועל מי שמתפרע מטילים עליו את ההאשמות או האמירות הנ"ל. פרא - באות א'. מתפרע - באות ע'. למה?
רוביק עונה:
הדמיון בין שני השורשים ככל הנראה מקרי. השימוש ב'פרא' כתכונה אנושית התגלגל משמו של בעל החיים פרא, חמור הבר, שמשמעותו הקדומה 'בעל החי הרץ'. פר"ע הוא שורש שמי נפוץ במשמעויות המוכרות לנו. חלופי א/ע מוכרים בעברית, כמו בביטוי 'פתע פתאום', אך זה אינו המקרה.
160
יצחק צפדיה שואל/ת: האם המילה מגן מקורה בביטוי הארמי "אסיא דמגן מגן שווי", ואם כן איך החיבור ביניהן.
רוביק עונה:
מָגֵן היא מילה מקראית במשמעות שריון או מחסה. מַגָּן בתלמוד הבבלי היא מילה ארמית שפירושה חינם, ללא תשלום. "אסיא דמגן מגן שווי" – ריפוי בחינם שווה חינם (כלומר: אינו שווה כלום). אין קשר בין המילים וכאמור הן גם שונות בהגייה.
161
מריון שואל/ת: מה קדם למה – לחם או מלחמה?
רוביק עונה:
שתי המילים באו לעברית יחד בתקופה קדומה, ואין ביניהן כל קשר, למרות השורש הזהה.
162
איה נח שואל/ת: תהיתי האם יש קשר בין הפועל לציין, ציון במבחן, וציוֹן כשם העיר ירושלים.
רוביק עונה:
יש ויכוח רב שנים בין המומחים על מקור השם 'ציון', ואחת מהן תומכת בהשערה שבשאלה. סברה אחת אומרת שצִיּוֹן פירושה מקום מבוצר, והיא גזורה מהשורש צו"ן, המוכר בערבית ובגעז במשמעות הגנה. אפשרות אחרת היא שציון גזורה מהשורש צי"ן, המוכר בתנ”ך במילים לאבנים המשמשות לסימון כמו צִיֻּנִים (ירמיהו לא 20), צִיּוּן (יחזקאל לט 15) ועוד, ומכאן שהשם נקשר למצבת זיכרון עתיקה. רוב החוקרים מעדיפים לראות ב'ציון' שם הקשור ליובש: "וְעַתָּה שְׁתוּלָה בַמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצָמָא" (יחזקאל יט 13). ציון היא על פי השערה זו מקום צחיח. אפשרות נוספת היא שהשם ציון נגזר משמן של חיות שחיו באזור: "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים" (ישעיהו יג 21). אף אחת מהשערות אלה, כאמור, לא זכתה להסכמה מלאה בין החוקרים.
163
אריאל נובופלנסקי שואל/ת: קראתי את תגובתך על שאלה 11 בנושא "חורש מזימה" בעניין רב. אתה טוען שם שאין קשר בין חורש מזימה לחורש בשדה, אבל האם ייתכן כי שני המושגים קשורים בחרושת, היינו, יצירה/עשייה? זה גם יכול להסביר קשר ל"חרושת שמועות", ולאו דווקא במשהו שנעשה בשקט/חרש/חשאי? מה דעתך?
רוביק עונה:
הביטוי 'חרושת שמועות' מקורו בצרפתית: fabrication de fausses nouvelles (יצירה של ידיעות כוזבות). 'חרושת' וכן 'בית חרושת' קשורים במקורם המקראי לעבודת חרש הברזל, המסגר הקדמוני, שיצר את המחרשה ומכאן מקצוע החורש. קשה לראות קשר ביניהם ל'תעשייה' של מזימות, ואין ספק שמדובר בחר"ש במשמעות שקט וחשאיות.
164
גבי מנדלסון שואל/ת: מה מקור המילה 'השאה' (סוגסטיה) , והאם קשור למשא ומתן (מה זה משא בהקשר זה?)
רוביק עונה:
השאה ומשא אינן מאותו שורש. המילה היא השָׁאָה, בש' ימנית, והשורש הוא נשׁ"א. המילה מחזירה אותנו לספר בראשית שבו מתלוננת חוה כי "הנחש השׁיאני ואוכל", הנחש שכנע אותי לאכול מפרי עץ הדעת. הַשָׂאָה (למשל של משואות) וכן מַשָּׂא ומתן וכדומה הן מהשורש נש"א, בש' שמאלית.
165
משה מיה שואל/ת: מדרש חביב במסכת סנהדרין קורא את המילה "תחבולות" כ"חבילות": "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כד ו), א'ר אחא בר' חנינא אמר רב אמ' רבי אמ' ר' יוחנן: "במי את מוצא מלחמתה שלתורה? במי שיש בידו חבילות חבילות שלמשנה". ברור ששתי המילים הן משורש זהה "חבל". מה הקשר האטימולוגי בין שתיהן? אציין כי המלבי"ם בפירוש המילות שלו מפרש את משלי א 5 סבור "תחבולות - שורשו מעניין חבל, שקושר כמה חוטין זה בזה לעשות ממנו חבלים, וכן יקשור כמה היקשים או עצות וירכיבם זה על זה... וכן בא על מי שמזמין בליבו עצות שונות על עניין אחד, שבעת שלא תעלה בידו עצה אחת ישתמש באחרת...".
רוביק עונה:
הדעה הרווחת היא שאכן 'תחבולה' קשורה ל'חבל', ומתייחסת להתרת החבלים ברציף לצורך הפלגת הספינה, ומכאן גם 'חובל'. דעה אחרת היא שהמילה קשורה למשמעות שממנה נגזר הביטוי 'חבלי לידה', כלומר, התחבולה היא מעין היריון שממנו נולד מעשה. מאחר שמדובר במילה יחידאית בתנ"ך אפשר אולי לקשור את תחבולה למשמעות אחרת של השורש חב"ל, הקשורה בפגיעה מכוונת, ומכאן המילים מחבל, חבלה ועוד.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >