שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
166
אלעד שואל/ת: נכון לומר שתיתי כדור? או שצריך להגיד לקחתי כדור?
רוביק עונה:
שתי הצורות מקובלות בדיבור יומיומי ואין כאן שאלה של נכון או לא נכון אלא של הרגל. 'שתיתי' נחשב צורה דיבורית יותר, לעומת זאת השימוש ב'לקחתי' מתייחס לעניינים רבים ולכן עדיף להשתמש בפועל ספציפי כמו 'בלעתי' או 'שתיתי', או בלשון גבוהה 'צרכתי'.
167
נועה שואל/ת: במקומות רבים מופיע הצירוף "עמד על" אחרי מספר או כמות. למשל: מספר ההרוגים עמד על 120, משך הזמן הממוצע עמד על 5 שבועות, וכיו"ב. האם נכון להשתמש בצירוף במשמעות זו?
רוביק עונה:
ניתן וראוי בהחלט, ויש לכך גם שורשים במקורות. במסכת ערכין נכתב: "מכרה לו במנה, והשביחה, ועמדה על מאתיים". השימוש כאן ב'עמד על' בהתייחסות לכמות התפשט לתחומים שונים שבהם מתקיימת ספירה, ולא רק במחיר.
168
רותי בית אור שואל/ת: מאין נחתה עלינו הסיומת ״וּש״, כביטוי חיבה: סבתוש, בתמצווש, אבּוּש, אינסטוּש... ושאר קרובי משפחתם? והאם יש סיבה לכך שזה שגור בד״כ בפי בנות ולא בפי בנים? לא שמעתי בן שיש לו ברמִצווש, או שמכנה את אביו אבּוּש...
רוביק עונה:
-וּש נכנסה לחיינו במסגרת מה שקרוי פקצית, שפת "הבלוגים הוורודים" שהשפיעה על השפה ברשת והשפה בכלל מאז ראשית שנות האלפיים. מקורה ביידיש (בהשפעה סלבית), ככינוי חיבה בהשלמה לשם פרטי או מילה, והיא חלק מהמגמה בשפה הפקצית לשימוש באלמנטים מיידיש. המקור הפקצי מרמז אולי על שפת בנות, אבל קשה לקבוע שבנים אינם משתמשים בה כלל.
169
דב עילם שואל/ת: כידוע המספר 13 הוא מספר רע ביהדות ולא מביא מזל טוב. כיצד זה מתיישב עם העובדה שאנחנו חוגגים בר-מצווה בהגיענו לגיל 13?
רוביק עונה:
מקור האמונה ש-13 מביא מזל רע אינו ביהדות. אחד המקורות, כנראה לא היחיד, הוא בסיפור הסעודה האחרונה של ישו, שהתקיימה ביום שישי ובה השתתפו 13 איש, ובה בגד יהודה איש קריות בישו. מאז "יום שישי ה-13" הוא בתרבות הנוצרית והכללית יום המביא מזל רע. ביהדות לעומת זאת 13 מתייחס לעניינים חיוביים וחשובים. ביניהם 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם, 13 המידות המהוות את הלוגיקה התלמודית, וכן גיל 13, שבו הילד הופך לגבר האחראי למעשיו ולקיום המצוות, כפי שגיל זה נתפס בימים קדומים.
170
יוחאי אוזן שואל/ת: האם נכון לומר לְצַלְחֵת, שזה להניח אוכל בצלחת שפת הטבחים?
רוביק עונה:
הטבחים יצרו את הפועל מן המילה 'צַלַּחַת', והוא לגיטימי בהחלט גם אם לא קיבל תו תקן. השורש צלח"ת הוא פועל גזור-שם. בעברית אלפי שורשים גזורי שם, והם יכולים להיגזר גם משם בסיומת נקבה. אין הבדל דקדוקי או אחר בין 'לְצַלְחֵת' מ'צַלַחַת' לבין 'לְתַצְפֵּת' מ'תצפית' וכדומה.
171
דב שגב שואל/ת: שמעתי ברדיו - קול המוזיקה: היצירה, בביצוע נגן הכינור ׳כך וכך׳, נגן הצ׳לו ׳כך וכך׳ והצ׳מבליסט ׳כך וכך׳. האם נכון לאמר כך, או שהיו צריכים לאמר ונגן הצ׳מבלו ׳כך וכך׳?
רוביק עונה:
צ'מבליסט הוא השם הלועזי של נגן הצ'מבלו. שתי הצורות לגיטימיות. במשפט שהובא יש לכאורה אי סדירות, ועדיף: הכנר ... הצ'לן ... הצ'מבליסט ... אבל זו אינה טעות לשונית.
172
יונתן פורמן שואל/ת: כיצד נכון לומר: המוצר שנבדק עונה לדרישות התקן, או עונה את דרישות התקן?
רוביק עונה:
'עונה' כאן פירושו מתאים, עומד בתנאים מסוימים. הצורות הנכונות הן 'עונה לדרישות התקן', או 'עונה על דרישות התקן', אך לא 'עונה את דרישות התקן'.
173
דנה שואל/ת: רציתי לשאול לגבי המילה 'כמה'. כשאני שואלת מישהו כמה ילדים יש לך, או אומרת "אני רוצה לקנות כמה דברים". האם זה תקין? לגבי המילה היכן: אם אני רוצה לכתוב 'הוא סיפר לה היכן הוא היה ומה הוא עשה', האם זה תקין? היכן זו מילת שאלה, ולא מילה שאמורה לתאר מקום.
רוביק עונה:
אין כל בעיה בשאלה 'כמה ילדים יש לך', וזו למעשה הדרך הנכונה והבלעדית כמעט לשאול את השאלה. גם "אני רוצה לקנות כמה דברים" תקין בהחלט, אם כי "אני רוצה לקנות מספר דברים" נשמע מהוגן ומעט גבוה יותר. כך גם לגבי 'היכן'. מילות השאלה משמשות בדרך כלל גם במסגרת שאינה שאלה. 'מה אמרו בחדשות?' היא שאלה, "הוא סיפר לי מה אמרו בחדשות' הוא משפט חיווי, וכך גם "מה שנאמר בחדשות הוא...", וכן "דבר מה", "ויהי מה" וכדומה. 'היכן (או איפה) היית?' היא שאלה, "תגיד לי היכן היית" הוא משפט חיווי.
174
איצ'ה שואל/ת: מה נכון להגיד במקום בעלה של פלונית? והאם נכון להגיד האיש של פלונית?
רוביק עונה:
השימוש במונח 'בעל' או 'בעלה של' הוא עניין של השקפה ואופנה חברתית. יש היום, במידה רבה של צדק, התנגדות למונח 'בעל' המניח בעלות של הגבר על האשה, ולכן יש נטייה למונחים חלופיים. "האיש של פלונית" נדיר למדי, ועדיף 'בן הזוג', למרות שזה יכול להתייחס גם לקשר שאינו פורמלי. בכל מקרה אין כאן שאלה של "נכון או לא נכון" אלא של נוהג חברתי-לשוני.
175
אלימלך גזית שואל/ת: לפנים היו כל דוברי העברית אומרים "דבר כזה", אך לאחרונה - גם בפי יודעי לשון השתרש הביטוי "כזה דבר". מה לעשות?
רוביק עונה:
התחביר העברי הוא גמיש, ופרט לכמה עקרונות קשיחים ניתן להחליף את סדר המילים במשפט בלי פגיעה במשמעות, וכך גם בסוגיית "דבר כזה"/"כזה דבר". בדרך כלל הצורה השנייה אופיינית ללשון הדיבור.
176
זאב סטרניק שואל/ת: מה בקשר "ההחלטה נפלה" ו"ההצעה נפלה", בשני מובנים מנוגדים - התקבלה או נדחתה?
רוביק עונה:
אכן יש כאן מקרה שבו פועל יכול לשמש במובנים הפוכים. 'ההצעה נפלה', כלומר לא התקבלה, הוא שימוש פשוט ב'נפל'. 'ההחלטה נפלה' הוא פיתוח של הביטוי המקראי 'הפור נפל', שבמקורו מתייחס לנפילה הפיזית של הפור או הגורל המכריע עניין מסוים: "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן".
177
יהודה בן יהודה שואל/ת: כיצד ומתי התחילה המילה "שווה" להחליף את "כדאי"? איני יודע אם זה שווה התייחסות אך בוודאי כדאי לתת על זה את הדעת.
רוביק עונה:
'שווה' במשמעות כדאי היא מילת סלנג ותיקה ויציבה. למרבה ההפתעה יש לה שורשים בתנ"ך, במגילת אסתר. המן אומר לאחשוורוש: "וְכָל־זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי, בְּכָל־עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת־מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּֽלֶךְ" (ה 13). 'שווה' בסלנג פירושו גם ראוי, טוב.
178
ירדנה שואל/ת: מה נכון לומר: האירה או העירה את תשומת ליבי?
רוביק עונה:
הפעלים 'העיר' ו'האיר' וכן שמות העצם 'הערה' ו'הארה' זכו עם השנים לקרבת משמעות כאשר מדובר בהתייחסות לעניין כלשהו, תגובה וכדומה, ונהוג להחליף ביניהם. כאשר הם נאמרים גם איננו מרגישים בהבדל, ומדובר במה שקרוי 'הומופונים'. כאשר הם נכתבים יש שימוש משתנה בהם. מבחינת המשמעות יש כאן גיוון מסוים. 'להעיר': להגיב או להוסיף על עניין מסוים. 'להאיר': לשפוך אור חדש על עניין מסוים.
179
תלמה הורוביץ שואל/ת: בתקופה האחרונה רווח הביטוי "לדייק" במובן של להביא ביטוי, רעיון, פעולה לשלב מדויק יותר. אני יכולה להבחין ביתרון בשימוש בהטיה זו כדרך לקיצור המשפט, אבל האם זה עומד בתקן השפה העברית?
רוביק עונה:
תקניות היא מונח גמיש. צורות שלא היו מקובלות בעבר נכנסות לשימוש ובשלב מסוים זוכות לתו תקן רשמי או לפחות הופכות לנורמה לשונית מקובלת. במקרה המעניין של הפועל 'לדייק', הוא אכן הרחיב את שימושיו מהפועל העומד: דייקתי, כלומר, הגעתי בזמן, לפועל יוצא: "דייקתי את המידע", הצגתי אותו באופן מדויק יותר. זוהי התפתחות לגיטימית פנים-עברית ואין בה כל פסול.
180
דליה צור שואל/ת: הרבה אנשים אומרים: מאחורה ומקדימה, שזו כמובן טעות כי ה'הא' בסוף המילה כבר מראה על הכיוון אל, וצריך לומר מאחור או מהחזית או מלפנים (שגם כאן קיימת אותה הבעיה, בעצם). אבל מה אומרים כשצריכים להתחיל מלמטה או מלמעלה? הרי גם כאן ה'הא' בסוף המילה מצביעה שהכיוון הוא אל.
רוביק עונה:
קבוצת המילים אחורה, קדימה, מעלה, מטה, פנימה וכדומה מייצגת כיוון, באמצעות ה' המגמה. המילים 'מעלה' ו'מטה' זכו כבר במקרא להרחבה באמצעות המילית ל': למעלה, למטה, ונוצרה לצד משמעות המגמה משמעות המצב: מי שנמצא מעל הדברים, או מתחת לדברים. לצורות האלה נוספה בחלק מהמקרים, כבר בתנ"ך, המילית מ': מלמטה, מלמעלה, וכאן השימוש מתייחד למצב. אני עולה מלמטה: אני עולה מהמקום שבו אני נמצא מתחת לדבר מה. תהליך דומה הוא במילה 'פנים', שזכתה מצד אחד לה' המגמה: פנימה, ומצד שני לתוספת ל': לפנים (המבמשמעות מצב מסוים במרחב או בזמן) וגם לתוספת מ: מלפנים. לעומת זאת אחורה וקדימה לא זכו לתוספת ל', והשימוש התפצל. "אני הולך אחורה": אני הולך לאחור, "אני הולך קדימה", אני הולך לפנים. הצורות 'מקדימה' ו'מאחורה' הן אנלוגיות דיבוריות ל'מלמעלה' ו'מלמטה'. כל אלה מעידים שהשפה אינה מערכת מתמטית אלא מערכת פתוחה ורבת גוונים.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >