שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
211
עדינה רוזנפלד שואל/ת: קריינים ומגישים משתמשים הרבה פעמים במילה 'טוב' בין נושאים שונים. מאין נולד ביטוי זה?
רוביק עונה:
'טוב' משמשת בשפת הדיבור כמה שקוראים 'מילת חלל', קַשָר, מילה שמאפשרת לקדם את הדיבור בלי שהיא תורמת להבנת המשפט. בדרך כלל 'טוב' מתחילה משפט וכאילו מחברת אותו למשפט קודם או שאלה: "טוב, אז איפה עמדנו?", "טוב, מה אנחנו לומדים מכך?" השימוש ב'גיט' ביידיש וכן gut בגרמנית במילה זו מקובל למטרה זו, וזה כנראה מקור השימוש.
212
גדעון גלעדי שואל/ת: איך נכון לומר לגבי הליכה לשרותים: האם להיפנות או להתפנות?
רוביק עונה:
הפועל המתאים הוא להתפנות, בבניין התפעל, מאחר שבמהלך אדם 'מפנה את עצמו', משחרר את עצמו מהשתן או הצואה.
213
יוחאי שואל/ת: איך יש להגות את המילה ״פריט״ בסמיכות וללא סמיכות?
רוביק עונה:
המילה היא פְריט, ועל כן הצורה העצמאית והצורה בסמיכות זהות.
214
ליאורה שואל/ת: איך אומרים 'ראיתי אותן' בסמיכות?
רוביק עונה:
סמיכות היא יחס בין שני שמות עצם. כוונת השאלה היא כנראה צורת המושא החבור. במקרה זה הצורה היא רְאִיתִין.
215
ניר שואל/ת: האם תמיד נכון להחליף אתה ב"הנך"? מרגיש לא נכון כאשר מדובר בפעולה - הנך רץ/רואה/מדבר - וכן נכון כאשר מדובר במצב - הנך נמצא/יכול... כמו כן איך נכון לכתוב הנך/הננו או עם י׳ - הינך/היננו?
רוביק עונה:
'הנני', 'הנך' וכדומה הן נטיות של מילת ההדגשה וההעצמה 'הִנֵה'. הנה אני: הנני. הנה הוא: הינו, וכדומה. הצורות האלה באות לפני פעלים בבינוני, ויש לכך הופעות שונות בתנ"ך: "הנני מביא את המבול", "הנני מקים עליך רעה" כדומה. אין כל הגבלה בשימוש בצורות אלה, והחשיבות שלהן היא בהדגשה ובחגיגיות שלהן. באשר לכתיב, הצורות המקובלות הן ללא י' – הנני, הנך, אך כאשר יש חשש לקריאה שגויה מומלץ לכתוב עם י': הינם, הינך, או לנקד את ה' בחיריק.
216
עירא שואל/ת: זוגתי צוחקת עלי כשאני אומר ש"החלב טועם לי מקולקל". מדוע מריח לי טעים או מרגיש לי רטוב, אבל לא "טועם לי"? האם זה תרגום מאנגלית או צורה של עגה שאבדה להיסטוריה? (למשל דיאלקט ירושלמי מול תל-אביבי?)
רוביק עונה:
טעם או טועם משמשים גם כפועל יוצא: 'טעמתי את האוכל', וגם כפועל עומד: 'האוכל טעם לי'. זה אמנם שימוש נדיר יחסית, אך יש לו שורשים בתנ"ך: "וחך אוכל יטעם לו" בספר איוב. נראה עם זאת נראה ש"החלב טועם לי מקולקל" מושפע מאנגלית: ‘it tastes good/bad’ בדומה ל'זה מרגיש לי'. דוגמה קרובה היא הפועל 'תלה', שהוא בדרך כלל יוצא (תליתי את הכביסה) אבל במקורות יש לו גם שימוש כפועל עומד (הכביסה תולה בחצר).
217
עירא שואל/ת: משום מה נשתרש אצלי בילדות "לשפשף שיניים" במקום לצחצח. ראיתי שזה מופיע בעוד מקומות פה ושם בחיפוש גוגל, כך שהטעות הזו לא פרטית של המשפחה שלי. ידוע אולי המקור?
רוביק עונה:
בשנות החמישים והשישים 'לשפשף שיניים' היה הביטוי הנפוץ, 'לצחצח' יועד לנעליים. בשפות שהשפיעו על העברית משמש אותו פועל גם לשפשוף השיניים וגם לצחצוח הנעליים, putzen בגרמנית, brush באנגלית. שפשף וצחצח הם פעלים נרדפים המופיעים בלשון חכמים, והנטייה בעברית הייתה ליצור פעלים נבדלים לבגדים או לאיברים שונים. עם הזמן גברה מגמת ההאחדה, ו'צחצח' נדד מן הנעליים אל השיניים.
218
כרמית שואל/ת: במשפט: ״רשאי דוד להזמין כל אדם שיש לו קשר עסקי עם מיכל והיכול, לפי דעתו, לספר בעניין עסקיה״. האם המילה *היכול* באה לרבות כשני תנאים מצטברים: קיים קשר עסקי + לספר בעניין עסקיה ? או שעומדת כתנאי נפרד: קיים קשר עסקי / היכול לספר בעניין עסקיה ? אודה לפרשנותך.
רוביק עונה:
אפשר בהחלט להבין את המשפט (המסורבל למדי, יש לומר...) בשני האופנים, ולכן עדיף לפרק אותו על פי כוונת המזמין. אפשרות ראשונה (יש התניה): ״רשאי דוד להזמין כל אדם שיש לו קשר עסקי עם מיכל. עליו להיות מסוגל, לפי דעתו, לספר בעניין עסקיה״. אפשרות שנייה: ״רשאי דוד להזמין כל אדם שיש לו קשר עסקי עם מיכל, ו/או להיות מסוגל, לפי דעתו, לספר בעניין עסקיה״. בכל מקרה הייתי נמנע מהצורה "היכול".
219
איציק שואל/ת: איך הפך יישר כח למישכוייח באידיש, ויש הנוטים לקצר ולהפטיר שכוייח?
רוביק עונה:
יישכוייח היא צורה מקוצרה של יישֵר כויֵיח, המחברת בין שתי המילים בהברה אשכנזית ומבליעה את ההברה -ֶר. לפעמים היא נשמעת בתוספת מ' לנוחות ההגייה – מישכוייח, ובדרך כלל היא מתקצרת עוד יותר: שְכּוֹיֵיח. קיצורים כאלה במילות שיח בסיסיות אינם נדירים. באנגלית אומרים ביי במקום גוד ביי, ובעברית – ת'ראות, או להית, במקום להתראות.
220
אריה ראאד שואל/ת: האם נכון לומר תוצאים רפואיים?
רוביק עונה:
המילה 'תוצא' פירושה אפקט. היא חודשה לפני כחמישים שנה ומשמשת בתחומי מדע וטכנולוגיה. השימוש בה מעבר לתחומים אלה נדיר.
221
דפנה קירש שואל/ת: שאלה שעלתה בשיחה עם מתקן האופניים שלי, ברוך: האם נכון לומר "התנמך" או "נמך" לגבי משהו שירד בגובהו (למשל כיסא האופניים)? שני הביטויים נשמעים מוזרים ולא תקינים, בין השאר מפני שנדיר להזדקק להם, כי גדילה לגובה היא נפוצה יותר...
רוביק עונה:
כפי שאין 'התגבה', אין גם 'התנמך'. לציון הפיכת דבר מה לנמוך מתאימים יותר בניין קל (נָמַך) ובניין הפעיל (הנמיך). בבניין הפעיל נוצרת דו-משמעות, הנמיך הוא גם הפך נמוך יותר, וגם גרם למשהו להיות נמוך יותר, כך שעדיפה הצורה נמך.
222
דליה גנור שואל/ת: נראה שתפקידו של הציווי השתנה. השימוש בו כנראה נשמע כבלתי מנומס ומוגבל. "בוא" "קחי" נשמעים כמקובלים ו "למד" "בשל" דחויים ומועדפים בדרך נימוסית : בבקשה ל.... האם יש דרך להבין את השונות הזאת?
רוביק עונה:
הסיבה לתופעה הזו אינה קשורה לתוכן הפועל אלא לצורתו. הפעלים שבהם מקובל בעברית החדשה (ובמידה רבה גם לפניה) להשתמש בציווי הם פעלים עלולים או חסרים: לך, קח, טוס וכדומה, שבהם נשמרת תחושת הנחרצות של הציווי. בפעלים השלמים צורת הציווי מסתרבלת, וההעדפה נוטה אל העתיד. נטיית הציווי אל העתיד מוכרת גם בעברית הקלסית.
223
חיים דגן שואל/ת: איך זה שהמילה "מתפשט" היא בעלת הרבה מובנים. כמו מתרחב וכו', וגם מוריד את בגדיו ועוד מובנים, הכל במילה אחת עם הטיותיה?
רוביק עונה:
השורש 'פשט' מתייחס להתרחבות, לתפיסת שטח או נפח רב יותר במרחב. גם בהסרה של דבר מה, כמו הפרדת בגד מן הגוף, יש יסוד של התרחבות. פישוט הטקסט או 'פְשָט' מתייחסים להסרת פרשנויות ורעיונות מורכבים מעניין כלשהו.
224
לורה שואל/ת: האם יש מילה כזו בעברית נכונה - להגביה?
רוביק עונה:
להגביה הוא פועל המופיע בתנ"ך 10 פעמים, כמו בפסוק הידוע "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה7). כאן המשמעות היא לעלות למעלה, ובמקרים אחרים פירושה להפוך דבר מה לגבוה יותר.
225
משה שמואלי שואל/ת: מדוע אומרים לחלוץ פקק כשמוציאים אותו מהבקבוק, ולחלוץ נעליים כשמוציאים את הרגליים מהנעל, ולא את הנעל מהרגל?
רוביק עונה:
בשני המקרים מדובר בפעולה דומה, פעולת החליצה (ובהרחבה החילוץ): שליפה של חפץ כלשהו מאובייקט אחר. האובייקט קבוע ועומד, החפץ הנשלף ניתן להזזה, החזרה וכדומה. במשוואה זו הבקבוק והרגל הם האובייקט הקבוע והעומד, הפקק והנעל הם החפץ המוזז או נשלף ממנו.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >