שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
256
ישי שואל/ת: : גולות, ג'ולות וג'ולים - מה תפוצתם הגיאוגרפית? אשתי טוענת שבירושלים אומרים גולות (היא ירושלמית) ובת"א ג'ולים (אבא שלה תל אביבי). לעומת זאת, ויקיפדיה אומרת שגם בירושלים וגם בת"א אומרים ג'ולות (שלא לדבר על זה שבויקיפדיה יש להם עוד שמות שלא שמעתן אוזני ולא שזפתן עיני מעולם כמו בנדורות ובלורות). היכן משחקים במה, אם כן?
רוביק עונה:
לא ידוע לי על הבחנה גאוגרפית. המילה התקנית היא גולות (במלרע), המילה המקובלת ברבים היתה בזכר – ג'ולים, אבל אפשר היה לשמוע גם את הצורה בנקבה – ג'ולות, המתאימה יותר למילה ג'ולה, שכמעט לא נעשה בה שימוש. בשירה של לאה גולדברג שר אריק אינשטיין: "מה חולמות האיילות בלילות? הן חולמות כי הפילות הגדולות שיחקו איתן בג'ולים וגולות, ובכל, בכל זכו האילות". אולי ברוח השאלה היו הפילים תל אביביים והאיילות ירושלמיות?
257
צביקה שואל/ת: האם המילה "בֶטון" והפועל "לְבַטֵן" הם חלק מהשפה העברית התיקנית?
רוביק עונה:
המילה בטון מופיעה במילוני האקדמיה כמילה תקנית אף כי תצורתה לועזית. הפועל לבטן במשמעות הקשורה בבטון אינו מופיע, אך יש לראות בו פועל תקני לכל דבר. פעלים רבים בעברית נוצרים ממה שקרוי 'שורש גזור שם', כשהשם ממנו נגזר השורש הוא לועזי. במילוני האקדמיה נמצאים כבר פעלים כמו לסנכרן ולהקליק, ואין סיבה לא להכניס לרשימה זו את 'לבטן'.
258
שדמה שואל/ת: פגשתי בצירוף המילים "ניתן להתפרש", למשל במשפט: "הדבר אינו ניתן להתפרש במילים". משהו בתחביר הזה (סביל על סביל) צורם לי. האם לא נכון יותר לומר, "הדבר אינו יכול להתפרש במילים" או "הדבר אינו ניתן לפירוש במילים"?
רוביק עונה:
המשפט אכן מסורבל וכל עורך מתחיל היה מתבקש למצוא לו חלופה הולמת. גם ההצעות החלופיות המוצגות בשאלה סובלות מצרימה. החלופה המועדפת היא שם פועל בבניין שאינו סביל: "לא ניתן לפרש את הדבר (או 'זאת') במילים".
259
אורי קליין שואל/ת: זה נכון או שרק נדמה לי ש"עוצמתי" נכנס לשימוש בשנים האחרונות? קודם לכן היה פשוט "חזק" "גדול", ואם רוצים עוצמה אז היה "בעל עוצמה" או "מלא עוצמה". נדמה לי שזה התחיל בצה"ל. מה דעתך?
רוביק עונה:
'עוצמתי' שייך לשמות תואר שונים שנכנסו לעברית בעשורים האחרונים והרחיבו את גוני השפה, גם במסגרת הנטייה לכווץ צירופים למילים בודדות. השימוש בשם התואר, וכן המונח 'עוצמתיות', התרחבו בשפה הצבאית.
260
עזרא שמוש שואל/ת: האם המילה "מאוד" יצאה מהלקסיקון, כי כמעט ולא שומעים אותה מרבים להשתמש במקומה במילה "נורא". בתור אדם שמדבר כבר 75 שנה עברית, המילה "נורא" לא נשמעת לי תמיד מתאימה במקום המילה "מאוד".
רוביק עונה:
השימוש ב'נורא' במשמעות מאוד אינו חדש כלל וכלל, והוא ותיק אפילו יותר מ-75 שנות השואל. מקורו בגרמנית, שם נהוג שימוש בשם התואר furchtbar במשמעות מעצימה, אך יש לו מקבילה גם באנגלית. 'נורא' במשמעות מאוד מאפיין שפה דיבורית, וככזה הוא נטוע בשפה ואין לפסול אותו. שימוש במילים מעצימות בעלות גוון שלילי גם להעצמה חיובית אופייני לשפת הדיבור הישראלית, ולא רק לה.
261
אורי קליין שואל/ת: מה דעתך על נוהגם של צברינו להחליף את "הרבה" או "המון ב"מלא", כגון: "במסיבה היו מלא אנשים".
רוביק עונה:
'מלא' במשמעות 'הרבה' משמש בסלנג הישראלי מקדמת דנא, לפחות מאז קום המדינה, וזאת בעקבות המילה הערבית 'מלאן', בשימוש דומה ובמשמעות דומה. היום השימוש בו פחת. כביטוי סלנג הוא לגיטימי בהחלט.
262
אילן אגרא שואל/ת: היה לי ויכוח עם חבר בנושא הנדוש של גמר\סיים. חברי טוען שאלו מילים נרדפות חד משמעית. טענתי היא: גמר יכול לשמש גם במשפט "גמרתי לאכול את המרק" וגם "גמרתי את המרק" ואילו באשר לסיום אפשר לומר "סיימתי לאכול את המרק", אך אי אפשר לומר "סיימתי את המרק". זה פשוט נשמע רע. נראה לי שהמילה סיום מתאימה אך ורק לפעולות ולא לחומר. האיש סיים\גמר לבנות את הכביש – נכון. האיש גמר את הכביש – נכון. האיש סיים את בניית הכביש – נכון. האיש סיים את הכביש - לא נכון.
רוביק עונה:
אין כל רע ב'סיימתי את המרק', שהוא צורת קיצור של 'סיימתי את אכילת המרק', או 'סיימתי את הכביש', קיצור של 'סיימתי את סלילת הכביש'. גמר וסיים הן מילים נרדפות לכל דבר.
263
אפרת שואל/ת: מאין הגיעה המילה "הירצחה" (נודע דבר הירצחה)? שם הפעולה ההגיוני לדעתי היה צריך להיות רציחה > רציחתה ואילו שם הפעולה היה "הירצחות", היינו לכאורה אמורים לומר: הירצחותה.
רוביק עונה:
אחת מנטיות הפועל בעברית היא צורת המקור. בתנ"ך היא נפוצה ביותר, בעברית החדשה היא נדירה יותר, וקיימת בעיקר בשם הפועל: במקרה שלנו לרצוח (ל+רָצוח), להירצח (ל+הירצח). צורת המקור מקבלת גם את אותיות בכ"מ (מהירצח, בהירצח, כהירצח), וניתנת לנטיות: הירצחו, הירצחה, הירצחם. 'הירצחותה' נכונה מבחינה השפה, אך מסורבלת יותר. עם זאת, כאמור, השימוש בדפוס דומה בעברית החדשה נמוך.
264
הקטור וייסברגר שואל/ת: השמות "ניצול" ו"שורד" מבטאות פסיביות. ניצול (ניצול שואה) מבחינה לשונית, הוא פסיבי, הלשון אומר לנו שהוא היה פסיבי, הוא תוצאה של אחרים, הוא לא גרם לכך ששרד. תמיד הפריע לי השם ניצול שואה, כאשר אין ניצול שואה שהיה פסיבי כדי לשרוד. בקשתי, תמצא מילה מתאימה.
רוביק עונה:
הוויכוח האם יש לקרוא למי ששרד את השואה 'ניצול שואה' או 'שורד שואה' אינו חדש. 'שורדי שואה' לא התקבל בציבור, למרות שהפועל המקובל הוא דווקא 'שרד את השואה' ולא 'ניצל בשואה'. קשה מאוד לקבוע מה מבטא פסיביות במידה רבה יותר – שורד או ניצול, וגם קשה לקבוע האם ההינצלות או ההישרדות של ניצולי השואה בפועל היתה אקטיבית או פסיבית. נראה שהשפה לא תצליח למצוא מונחים ראויים לכל מה שקשור לשואה. בוודאי אין סיבה לעסוק היום בשינוי מושגים 70 שנה ויותר לאחר השואה.
265
חיים שואל/ת: קצת מבלבל; על פי האקדמיה ללשון המילה גילאים, מחד, היא תקינה. מאידך, היא ממליצה שלא להשתמש בה ולהשתמש פשוט במילה גילים. מה דעתך?
רוביק עונה:
'גילאים' אכן משמש במשמעות 'בני אותו גיל', בעוד 'גילים' הוא שם כללי המציין את מספר שנות חייו של אדם. ההבדל בין המילים אינו מובהק ואף מבלבל, ולכן בהמלצה (אם ישנה כזו, אינה מוכרת לי) יש היגיון מעשי של הסתגלות לנוהג רווח.
266
משה מגן שואל/ת: בשיר "לכל אחד יש" מהלל אותה [עוזי חיטמן] במילים נהדרות, אבל בהמשך הוא שר, "בלעדייך אני בעצם כלום" והרי כלום פירושו משהו. אז מה קורה פה?
רוביק עונה:
כלום הוא אכן משהו, לא כלום - היעדר משהו. אלא שבמקורות 'כלום' מופיעה כמעט תמיד במשפטי שלילה, וכך עד ימינו: לא היה כלום, אין כלום, וכמעט שאין לו הופעות ללא תווית שוללת. עם הזמן ספגה המילה כלום (וכמוה גם 'מאום' או 'מאומה') את המשמעות השלילית גם כשאין לידה תווית שלילה, ולכן בשיר 'אני בעצם כלום' אומר הזמר 'אני בעצם לא כלום'.
267
דגכע שואל/ת: האם "זהו" במשמעות "זה הסוף" הוא תרגום של "that's it"?
רוביק עונה:
התשובה חיובית. 'זהו' (או 'זהו זה') משמשת כאן במה שקרוי פעולת דיבור, אמירה שנועדה להניע לפעולה או לשינוי כלשהו במציאות, במקרה זה, לסיים דיון או מאורע. הביטוי האנגלי קרוב במשמעות המילים ובפעולה הכרוכה בו.
268
איתמר הר אבן שואל/ת: אני מתחבט לא פעם איך נכון לכתוב ולומר: "השאלה נשואת ההליך שלפנינו"; "השאלה שההליך שלפנינו עוסק בה"; "השאלה שעליה ערעור זה נסוב"; "העניין מושא ההליך שלפנינו", ויש עוד כמה וכמה "סגנונות". אנא האר את עיני!
רוביק עונה:
התחביר העברי, בוודאי התחביר המודרני, מאפשר גמישות רבה בסדר המילים במשפט. ההבדל במבני המשפט השונים הוא משלבי. "הילד הלך לבית הספר" הוא משלב יומיומי-תקשורתי, "הלך הילד לבית הספר" מרמז על משלב גבוה יותר. לעיתים אנו בוחרים לפתוח במילה מסוימת כדי להדגיש את חשיבותה. בדרך כלל אני ממליץ על הסֵדֶר הנגיש והפשוט ביותר, ולהימנע מצורות סבילות. "השאלה שעליה ערעור זה נסוב" היא בעיני הדרך המוצלחת יותר, אך "השאלה נשואת ההליך שלפנינו" מעלה ניחוח של ניסוח משפטני, ולפעמים יש בכך תועלת.
269
שדמה קידר שואל/ת: האם תחביר כגון זה - "החטא הקדמון בגן עדן והגירוש ממנו" – תקין, במובן שברור כי הגירוש הוא מגן עדן ולא מן החטא? או יש לכתוב כך: "החטא הקדמון בגן עדן והגירוש מגן עדן"?
רוביק עונה:
האפשרות השנייה שהוצגה בשאלה ודאי איננה סבירה עקב העודפות. במקרה זה גם קשה להניח שמישהו יחשוב שמדובר בגירוש מן החטא הקדמון. לפעמים עלולה להיווצר אי הבנה במשפטים מסוג זה ויש דרכים לעקוף אותה, אך אין כלל אחד שמתאים לכל המקרים.
270
דוד פז שואל/ת: באחד הטורים האחרונים כתבת: "הסוציולוג המנוח קימרלינג כתב". לדעתי, תואר השם "המנוח" אינו במקומו, כי מטבע הדברים, שוכני עפר אינם מסוגלים לכתוב גם אם יתאמצו (תכריכים לוחצים, מחסור חמור בכלי כתיבה בקבר, וכדומה). שימוש דומה בו נתקלתי לא אחת: בכיתוב לצילום של אישים שהלכו לעולמם, דוגמת רבין, נכתב: יצחק רבין ז"ל. הרי כשהצילום האמור נעשה, רבין היה חי ובועט! ואם זה הכלל, אז למה לא להוסיף ז"ל לגדולי אומה נוספים, כל אימת שמזכירים אותם: ביאליק ז"ל, בן גוריון ז"ל, ש"י עגנון ז"ל, עופרה חזה ז"ל וכך הלאה? אולי הגיעה השעה להניח למנוחים?
רוביק עונה:
אין כל פסול ב"ברוך קימרלינג המנוח כתב", שהרי כתב מציין שמדובר בזמן עבר. אין גם פסול לכתוב ז"ל מתחת לתמונתו של אדם, כדרך לההנצחתו. השאלה החשובה יותר היא מתי מציינים ליד שמו של אדם שהוא אינו בין החיים. בדרך כלל אנחנו עושים זאת כשאנו מניחים שהקורא אינו יודע אם האיש חי או מת, כמו במקרה של ברוך קימרלינג, וזה בעצם מידע משלים מתבקש. על אותו עיקרון אנחנו מציינים "ייבדל לחיים ארוכים" לאדם שהוזכר בצמידות לשמו של אדם שנפטר, כדי ליידע את השומע או הקורא שהאיש חי וסובב בינינו. במקרה של רבין, התוספת הנשמעת לא אחת "יצחק רבין ז"ל" מציינת צער וכבוד.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >