שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
271
דנה שואל/ת: רציתי לשאול לגבי המילה 'כמה'. כשאני שואלת מישהו כמה ילדים יש לך, או אומרת "אני רוצה לקנות כמה דברים". האם זה תקין? לגבי המילה היכן: אם אני רוצה לכתוב 'הוא סיפר לה היכן הוא היה ומה הוא עשה', האם זה תקין? היכן זו מילת שאלה, ולא מילה שאמורה לתאר מקום.
רוביק עונה:
אין כל בעיה בשאלה 'כמה ילדים יש לך', וזו למעשה הדרך הנכונה והבלעדית כמעט לשאול את השאלה. גם "אני רוצה לקנות כמה דברים" תקין בהחלט, אם כי "אני רוצה לקנות מספר דברים" נשמע מהוגן ומעט גבוה יותר. כך גם לגבי 'היכן'. מילות השאלה משמשות בדרך כלל גם במסגרת שאינה שאלה. 'מה אמרו בחדשות?' היא שאלה, "הוא סיפר לי מה אמרו בחדשות' הוא משפט חיווי, וכך גם "מה שנאמר בחדשות הוא...", וכן "דבר מה", "ויהי מה" וכדומה. 'היכן (או איפה) היית?' היא שאלה, "תגיד לי היכן היית" הוא משפט חיווי.
272
איצ'ה שואל/ת: מה נכון להגיד במקום בעלה של פלונית? והאם נכון להגיד האיש של פלונית?
רוביק עונה:
השימוש במונח 'בעל' או 'בעלה של' הוא עניין של השקפה ואופנה חברתית. יש היום, במידה רבה של צדק, התנגדות למונח 'בעל' המניח בעלות של הגבר על האשה, ולכן יש נטייה למונחים חלופיים. "האיש של פלונית" נדיר למדי, ועדיף 'בן הזוג', למרות שזה יכול להתייחס גם לקשר שאינו פורמלי. בכל מקרה אין כאן שאלה של "נכון או לא נכון" אלא של נוהג חברתי-לשוני.
273
אלימלך גזית שואל/ת: לפנים היו כל דוברי העברית אומרים "דבר כזה", אך לאחרונה - גם בפי יודעי לשון השתרש הביטוי "כזה דבר". מה לעשות?
רוביק עונה:
התחביר העברי הוא גמיש, ופרט לכמה עקרונות קשיחים ניתן להחליף את סדר המילים במשפט בלי פגיעה במשמעות, וכך גם בסוגיית "דבר כזה"/"כזה דבר". בדרך כלל הצורה השנייה אופיינית ללשון הדיבור.
274
זאב סטרניק שואל/ת: מה בקשר "ההחלטה נפלה" ו"ההצעה נפלה", בשני מובנים מנוגדים - התקבלה או נדחתה?
רוביק עונה:
אכן יש כאן מקרה שבו פועל יכול לשמש במובנים הפוכים. 'ההצעה נפלה', כלומר לא התקבלה, הוא שימוש פשוט ב'נפל'. 'ההחלטה נפלה' הוא פיתוח של הביטוי המקראי 'הפור נפל', שבמקורו מתייחס לנפילה הפיזית של הפור או הגורל המכריע עניין מסוים: "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן".
275
יהודה בן יהודה שואל/ת: כיצד ומתי התחילה המילה "שווה" להחליף את "כדאי"? איני יודע אם זה שווה התייחסות אך בוודאי כדאי לתת על זה את הדעת.
רוביק עונה:
'שווה' במשמעות כדאי היא מילת סלנג ותיקה ויציבה. למרבה ההפתעה יש לה שורשים בתנ"ך, במגילת אסתר. המן אומר לאחשוורוש: "וְכָל־זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי, בְּכָל־עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת־מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּֽלֶךְ" (ה 13). 'שווה' בסלנג פירושו גם ראוי, טוב.
276
ירדנה שואל/ת: מה נכון לומר: האירה או העירה את תשומת ליבי?
רוביק עונה:
הפעלים 'העיר' ו'האיר' וכן שמות העצם 'הערה' ו'הארה' זכו עם השנים לקרבת משמעות כאשר מדובר בהתייחסות לעניין כלשהו, תגובה וכדומה, ונהוג להחליף ביניהם. כאשר הם נאמרים גם איננו מרגישים בהבדל, ומדובר במה שקרוי 'הומופונים'. כאשר הם נכתבים יש שימוש משתנה בהם. מבחינת המשמעות יש כאן גיוון מסוים. 'להעיר': להגיב או להוסיף על עניין מסוים. 'להאיר': לשפוך אור חדש על עניין מסוים.
277
תלמה הורוביץ שואל/ת: בתקופה האחרונה רווח הביטוי "לדייק" במובן של להביא ביטוי, רעיון, פעולה לשלב מדויק יותר. אני יכולה להבחין ביתרון בשימוש בהטיה זו כדרך לקיצור המשפט, אבל האם זה עומד בתקן השפה העברית?
רוביק עונה:
תקניות היא מונח גמיש. צורות שלא היו מקובלות בעבר נכנסות לשימוש ובשלב מסוים זוכות לתו תקן רשמי או לפחות הופכות לנורמה לשונית מקובלת. במקרה המעניין של הפועל 'לדייק', הוא אכן הרחיב את שימושיו מהפועל העומד: דייקתי, כלומר, הגעתי בזמן, לפועל יוצא: "דייקתי את המידע", הצגתי אותו באופן מדויק יותר. זוהי התפתחות לגיטימית פנים-עברית ואין בה כל פסול.
278
דליה צור שואל/ת: הרבה אנשים אומרים: מאחורה ומקדימה, שזו כמובן טעות כי ה'הא' בסוף המילה כבר מראה על הכיוון אל, וצריך לומר מאחור או מהחזית או מלפנים (שגם כאן קיימת אותה הבעיה, בעצם). אבל מה אומרים כשצריכים להתחיל מלמטה או מלמעלה? הרי גם כאן ה'הא' בסוף המילה מצביעה שהכיוון הוא אל.
רוביק עונה:
קבוצת המילים אחורה, קדימה, מעלה, מטה, פנימה וכדומה מייצגת כיוון, באמצעות ה' המגמה. המילים 'מעלה' ו'מטה' זכו כבר במקרא להרחבה באמצעות המילית ל': למעלה, למטה, ונוצרה לצד משמעות המגמה משמעות המצב: מי שנמצא מעל הדברים, או מתחת לדברים. לצורות האלה נוספה בחלק מהמקרים, כבר בתנ"ך, המילית מ': מלמטה, מלמעלה, וכאן השימוש מתייחד למצב. אני עולה מלמטה: אני עולה מהמקום שבו אני נמצא מתחת לדבר מה. תהליך דומה הוא במילה 'פנים', שזכתה מצד אחד לה' המגמה: פנימה, ומצד שני לתוספת ל': לפנים (המבמשמעות מצב מסוים במרחב או בזמן) וגם לתוספת מ: מלפנים. לעומת זאת אחורה וקדימה לא זכו לתוספת ל', והשימוש התפצל. "אני הולך אחורה": אני הולך לאחור, "אני הולך קדימה", אני הולך לפנים. הצורות 'מקדימה' ו'מאחורה' הן אנלוגיות דיבוריות ל'מלמעלה' ו'מלמטה'. כל אלה מעידים שהשפה אינה מערכת מתמטית אלא מערכת פתוחה ורבת גוונים.
279
מריאן עוואד שואל/ת: מה ניתן לומר 'התקבלה התייחסות ע"י בעל העסק בקשר לתיקון ליקויים אשר נדרש לתיקונם', או/ 'נתקבלה התייחסות...' מה נכון?
רוביק עונה:
'נתקבלה' היא הצורה התלמודית של הפועל התקבלה בבניין התפעל. צורות בניין נתפעל משמשות לא מעט בטקסטים חדשים בפעלים מסוימים, ונתפסות כמעין צורה קישוטית: "נתבקשתי על ידכם להתייחס בחוות הדעת המעודכנת", "היום ... נתקבל במשרדי עיריית פתח תקווה האישור", "נתאספנו כאן.." ועוד. היא לגיטימית, אך רצוי לא להרבות בה.
280
אלה שואל/ת: האם אפשר לומר "חייהם" במקום החיים שלהם?
רוביק עונה:
הצורה 'חייהם' קרויה 'כינוי קניין חבור' – התוספת '-הם' נצמדת למילה: חייהם, דבריהם וכדומה. 'החיים שלהם' היא הצורה הפרודה. הצורה הראשונה בלעדית בתנ"ך, השנייה אופיינית למשנה ולתלמוד. שתיהן כמובן נכונות.
281
אלי אהרונוביץ שואל/ת: כידוע אומרים שועית, אך כותבים שעועית. מדוע?!
רוביק עונה:
אנחנו הוגים לעיתים קרובות מילים לא על פי הדרך שנכתבו אלא על פי התניות פונטיות. למשל, לא נאמר 'תשומת לב' בהפרדה ברורה בין ת' לש', אלא צוּמת לב, ומכאן מילת הסלנג צוּמי. הנטייה לוותר על ע' במילה שעועית ולומר שוּעית מייצגת תופעה רחבה של בליעת עיצורים, הבלעה פונטית, בעיקר כשמדובר בגרוניות כמו א', ע' וגם ה'. הדוגמאות רבות: מַתָה רוצה (מה אתה רוצה), שֵלָה (שאלה), מַדִים (מדהים) ועוד רבות, וכך גם 'שועית'.
282
יהודה בן יהודה שואל/ת: כשאומרים לי "אתה לא נראה טוב" אני משיב - תתקרב. איך נכון לומר על אדם שאינו במיטבו - אתה נראה לא טוב, או אתה לא נראה טוב?
רוביק עונה:
שתי הצורות אפשריות, אבל הצורה השנייה עדיפה. היא מעודנת יותר, והצלצול העברי שלה נאה יותר. "אתה נראה לא טוב" היא פנייה בוטה, ועדיף כבר: "אתה נראה רע".
283
פידא שואל/ת: האם נכון להגיד "מה קוראים לך??"
רוביק עונה:
זו צורה דיבורית שאפילו בלשון הדיבור רצוי להימנע ממנה. היא הכלאה של שתי צורות תקינות: "איך קוראים לך?" הדיבורית, "מה שמך?" הגבוהה יותר.
284
דור שואל/ת: במדעי החברה נהוג לציין שני סוגי מחקרים: אלו המבוססים על ראיונות עומק ואלו המבוססים על סטטיסטיקה. הרבה פעמים קוראים להם בהתאמה מחקר איכותני ומחקר כמותני. האם הנו"ן במקום? או שצריך להגיד מחקר איכותי או כמותי? או ששתי הצורות תקינות?
רוביק עונה:
תוספת נ' לשם תואר המסתיים ב-י רווחת מאוד בעברית החדשה. היא מאפשרת להעניק לשמות תואר רגילים תכונה נוספת. לעיתים היא שלילית: לאומי-לאומני, מיני-מינני, ולעיתים היא מדגישה תכונה ייחודית כלשהי. מחקר איכותי הוא מחקר משובח, איכותני – מחקר על בסיס ראיונות. מחקר כמותי – מחקר הבודק כמויות. מחקר כמותני – מחקר המבוסס על סטטיסטיקה.
285
מאיר מינדל שואל/ת: המלה שמרתקת אותי - מזל. מדוע רק ב"התפעל" אפשרי השימוש בשורש מ.ז.ל? האם אוכל להשתמש בשם עצם זה גם בבניינים אחרים? "הרב מברך וממזל את מאמיניו" "מזלתיך אתמול" - במקום "ברכתי אותך בברכת מזל טוב" (ניסוח ארכני ומגושם, לא כן?) מה דעתך?
רוביק עונה:
רוב השורשים בעברית אינם מופיעים בכל הבניינים. הסיבות לכך רבות. לעיתים בניין כלשהו אינו מתאים למשמעות השורש, לעיתים הסיבות הן קשיי הגייה. במקרים אחרים הסיבה פרוזאית: אין משתמשים כי אין משתמשים, ומז"ל היא דוגמה נאה. התמזל מזלו של בניין התפעל ורש"י השתמש בו: "האומר גד גדי – התמזל מזלי" (פרשנות למסכת שבת סז ב). אפשר לשמוע גם את 'ממוזל', בבניין פועל.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >