שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
ציונה בר-טוב שואל/ת: האם נכון לקרוא לפרדסים שנעקרו והפכו לשדה בור פרדסים מוּבָרים?
רוביק עונה:
שימוש נכון ונאה. הובר בעברית החדשה פירושו נעזב, הפסיקו לעבד אותו. זו צורת הסביל של הפועל התלמודי הוֹבִיר, בהפעיל, השאיר שדה לא מעובד.
17
גילת גור שואל/ת: יש בביתנו מסננת מפלסטיק המשמשת, בין היתר, לסינון פסטה מהמים אחרי הבישול. למרבה הצער נוצר בה מה שאני קוראת לו קרע (קטן), אך ילדיי מתעקשים - מה פתאום קרע? מדובר בסדק. המסננת לא נקרעה הם אומרים, היא נשברה. אז איזה כיף לנו שיש כל כך נגיש מומחה לשוני שיוכל להכריע.
רוביק עונה:
הפעם אמא צודקת. סדק או שבר נוצרים באובייקט מוצק שלם מחומר קשיח: קיר, מוצר מתכתי, כלי חרס וכדומה. כאשר החומר אינו קשיח כגון פלסטיק גמיש, ובוודאי שאינו רציף כדוגמת מסננת, מדובר בקרע: וכך בבגד, בצמיג, בנייר ועוד. בגוף האדם יש סדק או שבר בעצמות הקשיחות, לעומת קרע בשריר, שאינו קשיח.
18
ירון שביט שואל/ת: בשיר המפורסם של להקת הנח"ל נכתב: "יודע חקלאי פיקח, והוא הנחיל זאת לצבא, שאת הזן יש לשבח, ולהיטיב בהרכבה". האם לא צריך היה לכתוב 'להשביח'? האם המשורר לא הקריב את המשמעות עבור החרוז?
רוביק עונה:
מילון אבן שושן קובע כי 'שיבח' פירושו גם טייב את הקרקע או את הגידולים החקלאיים. על פי מילון רב מילים משמעות זו אינה קיימת, ובדיקה מדגמית מראה שאינה משמשת. נראה אכן שיחיאל מוהר, שחיבר את "הורה היאחזות", בחר בצורה למען החרוז, ואולי אבן שושן הלך בעקבותיו.
19
אביב שוובר שואל/ת: האם מורידים או מרימים צלחת מן השולחן?
רוביק עונה:
השאלה מעידה שהשפה אינה פועלת תמיד על פי היגיון יבש. נכון שבפעולת הסרת הצלחות עלינו להרים אותן מן השולחן, אבל מהות ומטרת הפעולה היא להסיר אותן כדי שלא יעמדו עוד על השולחן, ולכן נאמר שאנחנו 'מורידים' אותן, ובשפה יפה: 'מסירים'.
20
איציק שואל/ת: בשיר החדש, והנפלא בעיניי, של להקה בשם התקווה 6 - העברית החדשה - יש שורה אחת המעוררת בי שתי תמיהות ושאלות לבירור: לעברית יש בעיות, אז מלווים ומלווים ומלווים. א. האם הלוואה לא קשורה רק לענייני ממון וכספים? והאם הכוונה היא להשאלה. ב. ניתן להבין שכוונת הכותב הייתה, שמכיוון שחסרות מילים לבטא נושא בעברית, אז לוֹוים ולוֹוים. לא מַלווים. או שואלים, לא משאילים. או שאני טועה לחלוטין (וצריך להתבייש בשאלה...).
רוביק עונה:
אין סיבה להתבייש בשאלה. אכן, 'הלוואה' מיוחדת בדרך כלל לכספים, ו'השאלה' לחפצים, ובהרחבה בתחום הלשון, להעברת מילים וביטויים משפה אחת לרעותה. אבל השימוש בשפה נוטה למטפורות, ובמקרה זה 'הלוואה' עוברת מתחום הכסף לתחום השפה באותה דרך מטפורית כמו השאלה. לגבי החלק השני, השימוש אכן שגוי אם כי זו שגיאה נפוצה. 'לווה' הוא מי שמקבל את ההלוואה, 'מלווה' הוא הנותן. בעברית המדוברת נוהגים לערבב את השימוש, וכמו בשיר הזה גם המקבל הוא 'מַלווה'. בלבול דומה נמצא גם בין 'שואל' ו'משאיל': "השאלתי מהשכנים כיסאות" (הנכון: שאלתי), ובין 'משכיר' ל'שוכר': "השכרתי ממנו דירה" (הנכון: שכרתי).
21
עליזה פרי שואל/ת: איך קרה שאומרים היום ״אני חייב עכשיו כוס קפה״ איך ״זקוק״ או ״צריך״ הפך ל״חייב״? איך מחליפה המילה ״שווה״, גם בשיחת העיתונאים, מלים כמצוין ואיכותי? שמעתי ״חופשה מאד שווה״ ״מותג מאד שווה״.
רוביק עונה:
שתי המילים שבשאלה מעידות על תהליכי התפתחות לגיטימיים בשפת הדיבור. בדרך כלל הן נועדו לענות על חסר לשוני, ונובעות מתהליכי קיצור ועיבוד. 'חייב' אינו זהה ל'זקוק' או 'צריך', הוא מעיד על דחיפות וצורך מיידי, ומייצג משפט מובלע: "אני חייב (לשתות עכשיו) כוס קפה (כדי להתעורר)". 'שווה' לעצמו מעיד על שוויון לדבר מה אחר, אבל כאן מובלע הערך הכספי: התכשיט הזה שווה (הרבה כסף), ומכאן כמטפורה התייחסות לערך גבוה של עניינים גם אם אינם נמדדים בכסף, מבחור מבוקש ועד מסיבת ריקודים או מסעדה.
22
אורן שואל/ת: האם מותר להגיד את המילה ״מדי״ בלי אף מילה אחרת לצידה? לדוגמא: היום מדי חם במקום היום יותר מדי חם, יותר מדי, מדי פעם? האם קיים משפט שבו אני יכול להשתמש רק המילה מדי בלי מילת עזר ליד?
רוביק עונה:
'מִדַּי' שייכת לקבוצת מילים בעברית הקרויים מעצימים. מעצים חייב בשם עצם, תואר או פועל שאליו הוא מתייחס: אהבנו מאוד, הרבה אנשים, הכי יפה וכדומה. 'מדַי' ללא אובייקט התייחסות הוא חסר משמעות. 'יותר מדי' הוא מעצים מורכב, אבל גם הוא אינו יכול להופיע לבדו. 'חם מדי' אפשרי, המעצים כאן מתייחס לשם תואר. 'מִדֵּי' משמש בתיאורי זמן ומסמן חזרתיות מזדמנת: מִדֵי פעם, מִדֵי יום ביומו וכדומה. גם הוא אינו יכול להופיע לבדו.
23
מעיין שואל/ת: האם ידוע לך מה מקורו של השימוש העברי במלה "צֶמַח" לתיאור אדם שמצוי בתרדמת, או בהגדרה הרפואית "מצב וגטטיבי"?
רוביק עונה:
זהו תרגום ישיר מאנגלית, שבה מכונה אדם במצב של תרדמת ממושכת vegetable. השימוש הזה נחשב פוגעני, אך הביטוי vegetative state הוא במעמד רפואי רשמי. באנגלית 'צמח' הוא גם כינוי לאדם טיפש וחסר כישורים קוגניטיביים.
24
נגה שואל/ת: ויכוח חסר סיכוי ניטש בעבודה סביב השאלה מהן השעות הרשמיות לבוקר, צהריים, ערב ולילה. אם מדובר בשעות אור, האם ההגדרות משתנות מהקיץ לחורף?
רוביק עונה:
אין שעות רשמיות לחלקי היום, הכוללים גם את לפנות בוקר, לפני הצהריים, אחר הצהריים, לפנות ערב ועוד. גם הלילה מחולק לאשמורות. תיאור הזמן היחיד החופף לשעה מדויקת הוא חצות: חצות היום וחצות הלילה. השימושים משתנים על פי תרבויות שונות ועל פי מחזור השקיעה והזריחה. לצד הנוהג המקובל יש בעברית גם הבחנות הלכתיות על פי מצב השמש והכוכבים, ובהתייחסות להלכות שונות הקובעות את כניסת השבת ואת זמני התפילה.
25
לימור פרידר שואל/ת: לקראת ל"ג בעומר הילדים יוצאים לאסוף קרשים למדורה. אני מתעקשת שצריך להגיד איסוף קרשים. הצעירים מתעקשים להגיד אסיפת קרשים. מי צודק? ומדוע?
רוביק עונה:
הצדק אתך, אם כי יש היגיון גם בטענת הילדים. בשורש אס"ף מתקיימת תופעה חריגה שבה שם הפעולה אינו באותו בניין של הפועל. כך כבש (במשמעות השתלט על שטח) כפועל לצד כיבוש כשם פעולה (כבישה מתייחסת להחמצת ירקות). אסף הוא פועל בבניין קל, אבל שם הפעולה שלו אכן בבניין פיעל – איסוף. 'אסִיפה' היא שם הפעולה המתאים בבניין קל והיא מופיעה במשנה, אבל אינה מקובלת בעברית החדשה.
26
גוני עתריה שואל/ת: אני רואה שמשתמשים במילה "אוכף" גם עבור כיסא של אופניים. האם שימוש זה תקני, או שאוכף הוא כלי ישיבה על גבי בהמות בלבד?
רוביק עונה:
'אוכף' הוא בהחלט גם מושב האופניים. השימוש בו במקורות כְכַר הרכיבה על הבהמה הועבר בדרך הדימוי לאופניים. כמו כן המילה משמשת בטופוגרפיה, במשמעות שֶקַע באזור הררי המזכיר אוכף.
27
רות שקדי שואל/ת: השימוש במילה "אנוכי" משמע אני, כדוגמא: "יעל ואנוכי נגיע למסיבה"... מעלה בי מיד את הציטוט "אנוכי ה' צבאות"... ונראה לי כמו שימוש מופלץ של אדם שמייחס לעצמו עודף משמעות, או שפשוט אינו יודע להשתמש בשפה נכון. מתי משתמשים באנוכי? והאם זה לא משלב סופר גבוה, שיש להשתמש בו במשורה או כלל לא?
רוביק עונה:
'אנוכי' היא מילה מקראית שאינה משמשת כמעט בלשון חכמים. בתנ"ך אין העדפה בין 'אני' ל'אנוכי', אם כי 'אני' מופיעה כמעט פי שלושה מ'אנוכי'. בעברית החדשה 'אנוכי' נחשבת מילה גבוהה. בעיניי יש דווקא משום כך חן מסוים בשימוש בה במקרים מסוימים, מעין הכרזה חגיגית.
28
נעמי הימן שואל/ת: יש לי ויכוח עם העורכת את הדוחות שלי. האם נכון לומר בעל השכלה אקדמאית? או בעל X שנות לימוד? בעל מוגבלות? האם מדובר פה על בעלות בכלל?
רוביק עונה:
המילה 'בעל' משמשת במגוון רחב מאוד של נושאים ועניינים, ולא עוסקת רק בבעלות על רכוש. למעשה, כל מה שיש לאדם יכול להתאים לשימוש ב'בעל': בעל שם טוב, בעל לקות למידה, בעל תפקיד, בעל תשובה ועוד ועוד. ודאי שאין סיבה לפסול את המילה כשמדובר בנכס השכלתי.
29
רחלה שואל/ת: מה נכון לומר: לובשת סינר או חוגרת סינר?
רוביק עונה:
שתי הצורות אפשריות ומשמשות בדיבור. 'חגר/ה' סינר עדיף על 'לבש/ה' שהוא פועל גנרי.
30
איתי שלמקוביץ שואל/ת: כשאני מלביש את הילדה, הפנייה "תלבשי את המכנס!" היא שגויה. אבל האם ניתן להשתמש ב"מכנס" כשם לאחד משרוולי המכנסיים, ולומר לה "תכניסי את הרגל למכנס"?
רוביק עונה:
'מכנס' במשמעות מכנסיים משמש בשפת הדיבור וגם בחנויות בהרחבה, ומקורו בשימושים דומים בערבית היהודית הצפון אפריקנית. לצד זה 'מכנס' הוא אכן שרוול אחד משני שרוולי המכנסיים, והשימוש שבשאלה תקין.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >