שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
376
גלעד פלד שואל/ת: "היא שהיא; הוא שהוא" - האם יש דרך אלגנטית להתחיל את המשפט באותו האופן, אבל להתחמק מציון שני כינויי גוף סמוכים, שכל אחד מהם מתייחס לעצם אחר, כמו למשל במשפט "אחד הדברים שהכי מפריעים לי בעברית *הוא שהיא* לפעמים קצת מבלבלת".
רוביק עונה:
הבלבול נובע מכך שהמילה הוא (או היא) משמשת כאן פעם אחת כאוגד ומיד לאחר מכן ככינוי גוף. הדרך להתחמק מהניסוח הזה היא בשתי דרכים – מציאת מילת אוגד חלופית, למשל 'זה' (מה שמפריע לי זה שהיא...), או חציצה בין שתי המילים (מה שמפריע לי היא העובדה שהוא...).
377
שירה שואל/ת: רשות מקומית מוגדרת במילון כגוף שמנהל את הישוב, אבל בשפת היום יום משתמשים בביטוי במשמעות של "יחידה גיאוגרפית מנהלית". למשל: "מספר התושבים המקובל ברשות מקומית יכול להשתנות מאוד..." האם זה אותו ביטוי או שני ביטויים נפרדים?
רוביק עונה:
מילולית רשות מקומית אכן משמשת במשמעות הניהולית-בירוקרטית, על פי משמעותה של המילה רשות, שפירושה הגוף המנהל ארגון או תחום, מרשות השידור ועם רשות הנמלים. במקרה של רשות מקומית חל תהליך סמנטי הקרוי מטונימיה. הגוף שאותו מנהל הרשות, כלומר, השטח הגיאוגרפי (המקום) עליו הרשות אחראית, ספג מן המונח 'רשות מקומית' את מרכיב המשמעות של תחום גיאוגרפי, בלי ההיבט הניהולי של הביטוי. מטונימיות רווחות מאוד בשפה, ואנחנו משתמשים בהן בלי לתת לעצמנו על כך דין וחשבון.
378
אורי פיפר שואל/ת: היום קיבלתי מייל ובו נוסח לא שיגרתי: ״אני מורה לך לבצע...״ מה המשמעות של המשפט? האם היא 'אני מצווה עליך לעשות?' מי ומתי משתמשים בנוסח זה?
רוביק עונה:
הוראה היא סוג מרוכך של ציווי או פקודה. "אני מורה לך לעשות" אכן קובע במפורש ובאופן סמכותי שעליך לבצע דבר מה אף כי זו לא ממש פקודה צבאית. אם הציווי לא היה החלטי, הנוסח היה "אני ממליץ", "אני מציע" וכדומה.
379
אסנת שואל/ת: האם המילה העברית 'מין' במשמעות זיווג חודשה גם היא על ידי אליעזר בן יהודה, בעקבות שמו של האל המצרי "מין" הנקשר למין ופוריות? אם לא – מהיכן היא הגיעה? הרי בתורה יש למילה משמעות שונה - דהיינו - מיון של טבע, ובדברי חז"ל נמצא את "מין ואפיקורס".
רוביק עונה:
אין ככל הידוע קשר בין 'מין' לבין האל המצרי, או לכופרים. במקורה המקראי, כבר בספר בראשית, פירוש המילה הוא סוג כלשהו, ללא קשר ליחסי זכר ונקבה, ובוודאי לא לסקס או לפוריות. בלשון חכמים השימוש במילה באותה משמעות נרחב. בלשון ימי הביניים נוצרו המונחים 'מין זכר' ו'מין נקבה' לצורכי הבחנה דקדוקית. במקביל התפתחה באנגלית ובשפות אירופיות נוספות משמעות המילה sex. כאן עמדה בבסיסה כבר ההבחנה בין זכר ונקבה, אך לאו דווקא בהקשר ארוטי. הזיהוי בין סקס בהוראת זכר-נקבה לבין המשמעות הארוטית מתבקש, אך הוא מאוחר הרבה יותר. הזיהוי הזה השפיע בעברית החדשה על השימוש במילה מין באותה דרך.
380
עודד שואל/ת: באחת מתשובותיך ציינת כי 'העורכים צודקים, לפחות ברמת העובדות'. אני טוען שזו טעות, ויש לכתוב 'במישור' העובדתי. דברים נתונים במישור, ובו דנים עליהם. 'רמה' משקפת גודל כמותי או איכותי של דבר המצוי במישור הדיון. "במישור העיוני התקיים דיון ברמה גבוהה, אבל במישור המעשי, הפעולה היתה ברמה בינונית".
רוביק עונה:
"במישור העיוני" – בסדר גמור. "ברמת העובדות" – גם בסדר. ניתן לתאר כאן מבנה גיאומטרי שבו יש רמות, שלבי גובה שונים ואפילו היררכיה, ובו רמה של עובדות, רמה של רעיונות, רמה של אמונות וכדומה. ככלל, שפה אינה מערכת גיאומטרית או שיעור בטופוגרפיה, היא בנויה על דימויים, חלקם חופשיים. גם 'מישור' וגם 'רמה' הם דימויים כאלה. השימוש ב'רמה' מושפע מהמונח האנגלי level.
381
גל מרדכי שואל/ת: מתי החל השימוש במילה 'שדרן' במקום במילה 'שַדָּר'?
רוביק עונה:
השימוש המקובל היום הוא דווקא שַדָּר ולא שדרן. שימוש זה התקבל במילון התקשורת של האקדמיה ללשון משנת 2012, אבל משקף שימושים מוקדמים בהרבה. השימוש ב'שדרן' נמצא בירידה מסוימת משנות התשעים של המאה הקודמת.
382
רן פורסט שואל/ת: מה משמעות המילה סלסול בביטוי 'נהג סלסול בעצמו'? האם יש קשר לסלסול במובנים היותר מקובלים של המילה?
רוביק עונה:
הפועל לסלסל מופיע כבר בתנ"ך, בספר משלי, ובמקורות המאוחרים יותר בשלל פירושים אך לכולם מכנה משותף. בספר משלי המשמעות דווקא מופשטת, מטאפורית: סלסלה ותרוממך, והכוונה לחוכמה, כלומר, תרים את כבודה של החכמה. ואולם המשמעות הפשוטה המופיעה במשנה היא עשיית תלתלים, הגבהה של השיער, הרחבה של הפועל סלל שפירושו הגביה. 'סלסל בקולו' הוא פיתוח חדש: הגביה את קולו גלים גלים. נהג סלסול בעצמו הוא אכן ביטוי גנאי תלמודי, והוא מתייחס לכוהנים המתגאים במעמדם. יש לכך מקבילה עברית חדשה: עף על עצמו. גם המילה האופנתית 'מתנשא' מתייחסת למי שמגביה עצמו מעל אחרים.
383
אפי שואל/ת: האם ניתן לומר 'שִיוּם' במשמעות עדכון נתוני עובדים בגיליון אלקטרוני כגון excel, או לחלופין התאמת שמות שקיימים בגיליון אלקטרוני למשימות?
רוביק עונה:
'שיום' וכן לשיים הוא פועל חדש יחסית שנגזר מן המילה 'שם', אף כי שם ביסודו אינו מן השורש שי"ם. פירושו קריאה בשמות לדברים, מטלה שהוטלה כבר על האדם הראשון. עדכון נתוני עובדים אינו שייך לעניין. באשר להתאמת שמות בגיליון אלקטרוני למשימות, יש לכך פועל שקוף ונפוץ: שיבוץ, ואין צורך לגייס לצורת העניין את 'שיוּם'.
384
עודד שואל/ת: מדוע נעלמו שמות העצם של הפעולות? היום במהדורות החדשות, בהקשר לעזיבת בריטניה את האיחוד האירופי, אמר הקריין: 'מחנה הלעזוב', 'מחנה הלהישאר'. מדוע לא 'העזיבה', 'ההישארות'? עוד נפוצות הצורות 'בללכת', 'בלחשוב' במקום 'בהליכה', 'בחשיבה'.
רוביק עונה:
התופעה עליה מצביע עודד היא הפיכת שם הפועל (ללכת, לעזוב) לשם עצם, כחלופה לשם הפעולה (עזיבה, הישארות) שהוא שם עצם בהגדרתו הדקדוקית. זו דרך דיבורית ההולכת ומתפשטת וחבל. היא מכוערת, מעידה על עילגות, וקשה להאמין ששדרים בתחנות רדיו משתמשים בה.
385
אסתי אנגל שואל/ת: מאיזה גיל אדם נחשב 'קשיש', ומתי הוא 'ישיש'?
רוביק עונה:
'ישיש' הוא אדם זקן מאוד. מקורו בספר איוב שם המילה מופיעה ארבע פעמים: "גַּם־שָׂב גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים". מהו זקן מאוד? עניין יחסי. במאה ה-21 נכון לטעון שהישישים הם בני תשעים ומעלה, וגם זה לא תמיד. המילה 'קשיש' בתלמוד דומה במשמעותה לישיש, אך בעברית החדשה, גם זאת בעקבות שימושים תלמודיים, היא בדרך כלל מילה בעלת אופי יחסי: "אני קשיש ממך בשנתיים", בלי קשר לגילֵי שנינו. בעידן התקינות הפוליטית מילים המבליטות זקנה, כמו ישיש, זקן או קשיש במשמעות התלמודית אינן רצויות, ובדרך כלל משתמשים ב'מבוגר'.
386
חי שואל/ת: יש בעברית מילים שהן בעלות משמעות הפוכה. למשל, 'לקלס' יכול להיות לשבח או לעלוב. 'משנה למלך' הוא מי שתחת המלך, אבל 'משנה זהירות' היא זהירות רבה יותר מסתם זהירות. מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
שתי הדוגמאות אינן מאותו סוג. 'לקלס' במשמעות לשבח ו'לקלס' במשמעות לקלל הם פעלים ממקורות שונים, והזהות ביניהם מקרית. בדוגמה השנייה ל'משנה' משמעות דומה בשני המקרים: "מה שבא שני". 'משנה למלך' הוא מי שבא אחרי המלך בהיררכיה. משנה זהירות – זהירות נוספת, שבאה אחרי הזהירות הרגילה.
387
יעלי שואל/ת: האם אפשר לומר 'טועם' על מאכל? דוגמא: "הממתק הזה טועם כמו דבש". כלומר, טעמו דומה לדבש. אמא שלי טוענת שמאכל לא יכול להיות פעיל; יש לו טעם, אבל הוא אינו יכול 'לטעום'.
רוביק עונה:
הפועל 'לטעום' מתייחס במקורות ובעברית החדשה לאדם (או בעל החיים) הטועם מזון. במקורות יש מקרים לא רבים שבהם פועל פעיל משמש גם במשמעות סבילה, כגון "החולצה תולה בחצר", אך לא בפועל זה. נראה שבשימוש הזה יש השפעה של האנגלית, שבה taste הוא גם הפועל המיוחס לטועם, וגם למאכל. תופעה דומה שכן חדרה לשפת הדיבור היא הפועל "מרגיש", המשמש גם לבעל הרגשות, וגם למה שמעורר רגש (זה מרגיש, זה מרגיש לי), וגם כאן ההשפעה אנגלית.
388
דור שואל/ת: האם תינוק שעבר ברית מילה הוא אך נימול, או שמא הוא אף מהול?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, שכן במקורות משמשים לפעולת כריתת בשר העורלה שני שורשים: מו"ל ומה"ל. מו"ל משמש במקרא, ומכאן "וימל אברהם את יצחק" וכן צורת הסביל בנפעל, נימול. מה"ל משמש בלשון חכמים, ומי שמלו אותו הוא אכן מהול. בלשון חכמים גם נקבע שם בעל המקצוע בשורש מה"ל: מוהל.
389
בת חן שואל/ת: לאחרונה עברתי ניתוח. הרופא שם לי 'מִשְתָל'. כל הרופאים הפלסטיים במחלקה השתמשו בשם 'משתל', ולא ב'שֶתֶל' כמו שהכרתי.
רוביק עונה:
קיימת הבחנה בניתוחים הרפואיים בין שֶתֶל לבין מִשְתָל. שֶתֶל היא רקמה ביולוגית המושתלת בגוף, באנגלית: graft. משתל היא ממקור לא ביולוגי, כגון מסתם פלסטי. באנגלית: implant.
390
שחר שואל/ת: האם האין ישנו? בתור טרחן בהתהוות עלתה אצלי השאלה הלשונית-פילוסופית האם ניתן לומר כי 'קיים חוסר'? לדוגמה, האם ניתן לומר כי: "הייתה אי הבנה", "קיים חוסר דיוק" וכדומה?
רוביק עונה:
טענה בנוסח "קיימת אי ודאות" מקובלת, מובנת ותקינה. ברמה הפילוסופית יש להבחין כאן בין אונטולוגיה (תורת היש) לבין תורת ההכרה. אונטולוגית האין מוגדר בכך שאינו קיים. ואולם בתודעתנו קיים מושג של אַיִן, של אי היות, של שלילת הקיום, ולכן ניתן להוסיף אליו מילות קיום כמו 'יש' וחברותיה.
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >