שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
556
שואל/ת: מדוע חייבים להדביק תואר "נאמן" ליועצו, עוזרו, נהגו ומזכירתו של האח"מ? למה שלא שיסתפק בנאמנות אשתו?
רוביק עונה:
"נאמן" במשמעות מיופה כוח נפוץ מאוד בספרות ימי הביניים והשו"ת בעיקר בצירופים "נאמן הקהל" או "נאמני המלך".
557
שואל/ת: מדוע נאמר על שחקנים המדובבים סרטי הנפשה שהם "תורמים את קולם"? הרי הם מקבלים שכר עבור עבודתם?
רוביק עונה:
אין קשר הכרחי בין תרומה במשמעות נתינה, השקעה, לבין אי קבלת שכר. למשל, סופר שתרם רבות לתרבות האומה לא ויתר לשם כך על התמלוגים.
558
שואל/ת: מה מקור המילה "ארץ" בהתייחסות לישראל?
רוביק עונה:
המקור הוא מקראי. במקרא "ארץ" מתייחסת לישראל בצירופים שונים כגון "ארץ ישראל", "ארץ אבות", "הארץ הטובה", או בפסוק "לזרעך נתתי את הארץ", וגם "ארץ" סתם. לא קשה לטוות חוט מקשר בין "ללכת ארצה כנען" בבראשית לבין "אנו באנו ארצה" המודרני.
559
שואל/ת: מהו מקור ביטוי החיבה "אבא'לה", שבו פונים הורים יוצאי עדות המזרח, בעיקר מצפון אפריקה, לבניהם?
רוביק עונה:
יש כאן שילוב ישראלי מקסים בין עברית, יידיש וערבית. אבאלה הוא כינוי חיבה ותיק לאבא במתכונת מילות החיבה ביידיש, כמו בשיר האלמותי "אבאלה בוא ללונה פארק". "אבויה", שפירושו בערבית "אבא שלי", מקובל בצפון אפריקה דווקא ככינוי חיבה פטרוני, לילד או לחבר. "אבאלה" האשכנזי התביית על "אבויה" המזרחי, כור היתוך לשוני.
560
שואל/ת: מהיכן הגיע הביטוי "לקנח את האף", ומדוע לא משתמשים בפועל לקנח לתיאור פעולות נוספות, למשל, ניגוב הישבן?
רוביק עונה:
קינוח הוא מילה תלמודית שפירושה ניגוב. יש בתלמוד קינוח פה ו"דם הקינוח" הקשור בענייני נידה. בעברית החדשה מקנחים בעיקר את האף. בעניין הישבן, בפירוש רש"י למסכת סוכה אפשר למצוא דיון על אבנים מקורזלות שמכניסים לבית הכסא והן "ראויות לקינוח", שכן הן "מחודדות בקצה אחד" וגודלן כאגוז. נראה לך שאחרי "קינוח סעודה" תתפנה ל"קינוח ישבן"?
561
מוסי מהרצליה שואל/ת: לחדרי השירותים יש כינויים רבים. בעבר השתמשו גם במילה 'נוחיות'. מהיכן זה בא, והאם נכון לומר במשמעות הכללית 'נוחיות' או יש לומר 'נוחות'?
רוביק עונה:
נוחיות ונוחות הן מילים נרדפות. השם 'נוחיות' לבית השימוש ניתן בעקבות המונח האנגלי-אמריקני restroom, חדר מנוחה.
562
שואל/ת: איך קוראים לאשתו של סבא רבא?
רוביק עונה:
אשתו של סבא רבא (הסב הגדול) היא סבתא רבתא (הסבה הגדולה), כפי שבתרגום אונקלוס נינווה היא קרתא רבתא (העיר הגדולה).
563
אהרון בר שואל/ת: יש לי ויכוח ארוך עם אחותי האם ראשי התיבות בק"ע הינן ראשי תיבות תקניים, או שמא הם נוצרו על ידי עורכי דין למיניהם שחיפשו חיים קלים בתחום. מי צודק?
רוביק עונה:
ראשי התיבות בק"ע הם קיצור של "בקשר עם". אתר הקיצורים 'קיצור' מציין שאלה ראשי תיבות גם בשפה הצבאית: "בקשר עין". בענייני ראשי תיבות אין משמעות לתקניות אלא לשימוש בלבד. השימוש בבק"ע אכן אופייני בעיקר לעורכי דין.
564
שואל/ת: מי החליט ומתי לכנות את השמדת היהודים באירופה העולם השנייה בשם "שואה"?
רוביק עונה:
"שואה" היא מילה מקראית שמשמעותה הרס וחורבן. היא היתה נפוצה בארץ ישראל לתיאור אסונות עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כך כונו למשל הפרעות בחברון ב-1929, הפרעות בבגדד והפוגרומים ביאסי. עם פרוץ המלחמה התרחב השימוש במילה. בשנת 1940 יצא לאור ספר שכתבו שליחים שהצליחו להימלט מפולין הכבושה ושמו "ימי השואה". השימוש ב"השואה" התבסס בנובמבר 1942 עם הפרסום הרשמי והמלא על היקפי ההשמדה, ומונח זה מופיע גם במגילת העצמאות. "השואה" כמונח ממלכתי רשמי נקבע בחוק יד-ושם משנת 1953. shoah הפכה בעשורים האחרונים למילה בינלאומית.
565
שואל/ת: מי ומתי ולמה קבעו שהפועל "עלה" משמש כביטוי למחיר? מה עניין עלייה לתשלום?
רוביק עונה:
"עלה" במשמעות מחיר כספי מופיעה באופן נדיר במשנה ואצל פרשני המקרא. יתכן שהמקור לכך הוא בפסוק המקראי ממלכים א': "שש מאות זהב יעלה על הצינה האחת", כשהכוונה לכסף המוצא מן האוצר ומונח על הצינה.
566
מיכאל אביעוז שואל/ת: מה מקורו של הביטוי המעצבן "ממקום של" (כגון: "אני לא בא ממקום של כעס, אלא...")?
רוביק עונה:
השימוש הנפוץ הזה חדש יחסית, אי שם בשנות התשעים. נראה שמדובר ביצור לשוני ישראלי בעל אופי ניו-אייג'י, בהשפעת המשמעות הרוחנית-דתית של "מקום" כאחד מכינויי האלוהות.
567
מנור שפר שואל/ת: מדוע "מטאור" ('המנכ"ל הזה הוא מטאור') ו"זינוק מטאורי" מתארים הצלחה, אם מטאור הוא עצם שצונח ומתרסק?
רוביק עונה:
הסטנדאפיסט המנוח ג'ורג' קרלין שאל אותה שאלה בדיוק, ובתיאוריה שניכם צודקים. נראה שדימוי המטאור מספר לנו סיפור על חצייה מהירה של החלל ומכאן גלגולו. בכל מקרה, הביטוי העברי נוצר בהשפעת הביטוי האנגלי.
568
משה ברנט שואל/ת: כאשר כתוב "התערוכה פתוחה מלבד שבתות וחגים בכל ימות השבוע", האם הכוונה שהיא פתוחה או סגורה בשעות אלה?
רוביק עונה:
"מלבד" על פי המקרא פירושו "נוסף על", ומכאן שהתערוכה פתוחה גם בשבת. אבל בעברית החדשה נוספה לו משמעות "חוץ מ..", והיא הפכה למשמעות הנפוצה יותר וכמעט הבלעדית, בעיקר בזכות הוראת "לבד" כ"נמצא מחוץ לכלל", ולכן מן הסתם התערוכה אינה פתוחה בשבת. יש קביעה שיש לומר "חוץ מ" רק במקרה של משפטי שלילה, כאשר כאן נשמר ההוראה המקורית (לא מלבד = לא נוסף על), אך הקביעה הזו אינה עומדת במבחן השימוש.
569
משה שרייבר שואל/ת: המפקד בסרט לבנון מודיע לפיקוד האזורי שיש לו הרוג והוא צריך פינוי. הוא משתמש בביטוי "יש לי מלאך", ועל פצוע הוא אומר "יש לי פרח" מאין לקוחים ביטויים אלה בעת קרב? האם זה חלק מהסלנג הצבאי, שבו חייל הוא גפרור ומפקד הוא קודקוד?
רוביק עונה:
פרח, כמו גם קודקוד וגפרור, הם מונחים משפת הקשר הצבאי, הקרויה גם נדב"ר, כלומר, נוהל דיבור ברשת. חלק מהם נקלטו בשפת הצבא גם בדיבור רגיל, ולא רק בקשר. מילת הנדב"ר להרוג היא הרדוף, ויתכן שמדובר בביטוי שנוצר ביחידה מסוימת.
570
שואל/ת: מתי ואיך אומרים "יום חמישי זה", "יום חמישי הקרוב" או "יום חמישי הבא" (יום חמישי הוא רק דוגמה לשאר ימי השבוע)?
רוביק עונה:
"יום חמישי זה" הוא צורה מקוצרת של "יום חמישי בשבוע זה", ומתייחס לשבוע שבו מדברים. "יום חמישי הבא" הוא קיצור של "יום חמישי בשבוע הבא", ומתייחס ליום חמישי בשבוע שאחרי זה שבו מדברים. קיצור כזה לגיטימי, אך הוא יוצר אי הבנות ועלול גם להרוס דייטים. למשל, אם נאמר ביום שלישי "יום חמישי הבא" יש חשש שהצד השני יחשוב שזה בעוד יומיים, ואם נאמר זאת ביום שבת הוא עלול לחשוב שזה בעוד שבועיים. אפילו בביטוי "יום חמישי הקרוב" יש מקום לאי הבנה. עדיף להשתמש בביטויים שאין בהם מקום לבלבול: "יום חמישי השבוע"; "יום חמישי בשבוע הבא". והכי טוב להצמיד תאריך.