שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
286
עזרא שמוש שואל/ת: האם המילה "מאוד" יצאה מהלקסיקון, כי כמעט ולא שומעים אותה מרבים להשתמש במקומה במילה "נורא". בתור אדם שמדבר כבר 75 שנה עברית, המילה "נורא" לא נשמעת לי תמיד מתאימה במקום המילה "מאוד".
רוביק עונה:
השימוש ב'נורא' במשמעות מאוד אינו חדש כלל וכלל, והוא ותיק אפילו יותר מ-75 שנות השואל. מקורו בגרמנית, שם נהוג שימוש בשם התואר furchtbar במשמעות מעצימה, אך יש לו מקבילה גם באנגלית. 'נורא' במשמעות מאוד מאפיין שפה דיבורית, וככזה הוא נטוע בשפה ואין לפסול אותו. שימוש במילים מעצימות בעלות גוון שלילי גם להעצמה חיובית אופייני לשפת הדיבור הישראלית, ולא רק לה.
287
אורי קליין שואל/ת: מה דעתך על נוהגם של צברינו להחליף את "הרבה" או "המון ב"מלא", כגון: "במסיבה היו מלא אנשים".
רוביק עונה:
'מלא' במשמעות 'הרבה' משמש בסלנג הישראלי מקדמת דנא, לפחות מאז קום המדינה, וזאת בעקבות המילה הערבית 'מלאן', בשימוש דומה ובמשמעות דומה. היום השימוש בו פחת. כביטוי סלנג הוא לגיטימי בהחלט.
288
אילן אגרא שואל/ת: היה לי ויכוח עם חבר בנושא הנדוש של גמר\סיים. חברי טוען שאלו מילים נרדפות חד משמעית. טענתי היא: גמר יכול לשמש גם במשפט "גמרתי לאכול את המרק" וגם "גמרתי את המרק" ואילו באשר לסיום אפשר לומר "סיימתי לאכול את המרק", אך אי אפשר לומר "סיימתי את המרק". זה פשוט נשמע רע. נראה לי שהמילה סיום מתאימה אך ורק לפעולות ולא לחומר. האיש סיים\גמר לבנות את הכביש – נכון. האיש גמר את הכביש – נכון. האיש סיים את בניית הכביש – נכון. האיש סיים את הכביש - לא נכון.
רוביק עונה:
אין כל רע ב'סיימתי את המרק', שהוא צורת קיצור של 'סיימתי את אכילת המרק', או 'סיימתי את הכביש', קיצור של 'סיימתי את סלילת הכביש'. גמר וסיים הן מילים נרדפות לכל דבר.
289
אפרת שואל/ת: מאין הגיעה המילה "הירצחה" (נודע דבר הירצחה)? שם הפעולה ההגיוני לדעתי היה צריך להיות רציחה > רציחתה ואילו שם הפעולה היה "הירצחות", היינו לכאורה אמורים לומר: הירצחותה.
רוביק עונה:
אחת מנטיות הפועל בעברית היא צורת המקור. בתנ"ך היא נפוצה ביותר, בעברית החדשה היא נדירה יותר, וקיימת בעיקר בשם הפועל: במקרה שלנו לרצוח (ל+רָצוח), להירצח (ל+הירצח). צורת המקור מקבלת גם את אותיות בכ"מ (מהירצח, בהירצח, כהירצח), וניתנת לנטיות: הירצחו, הירצחה, הירצחם. 'הירצחותה' נכונה מבחינה השפה, אך מסורבלת יותר. עם זאת, כאמור, השימוש בדפוס דומה בעברית החדשה נמוך.
290
הקטור וייסברגר שואל/ת: השמות "ניצול" ו"שורד" מבטאות פסיביות. ניצול (ניצול שואה) מבחינה לשונית, הוא פסיבי, הלשון אומר לנו שהוא היה פסיבי, הוא תוצאה של אחרים, הוא לא גרם לכך ששרד. תמיד הפריע לי השם ניצול שואה, כאשר אין ניצול שואה שהיה פסיבי כדי לשרוד. בקשתי, תמצא מילה מתאימה.
רוביק עונה:
הוויכוח האם יש לקרוא למי ששרד את השואה 'ניצול שואה' או 'שורד שואה' אינו חדש. 'שורדי שואה' לא התקבל בציבור, למרות שהפועל המקובל הוא דווקא 'שרד את השואה' ולא 'ניצל בשואה'. קשה מאוד לקבוע מה מבטא פסיביות במידה רבה יותר – שורד או ניצול, וגם קשה לקבוע האם ההינצלות או ההישרדות של ניצולי השואה בפועל היתה אקטיבית או פסיבית. נראה שהשפה לא תצליח למצוא מונחים ראויים לכל מה שקשור לשואה. בוודאי אין סיבה לעסוק היום בשינוי מושגים 70 שנה ויותר לאחר השואה.
291
חיים שואל/ת: קצת מבלבל; על פי האקדמיה ללשון המילה גילאים, מחד, היא תקינה. מאידך, היא ממליצה שלא להשתמש בה ולהשתמש פשוט במילה גילים. מה דעתך?
רוביק עונה:
'גילאים' אכן משמש במשמעות 'בני אותו גיל', בעוד 'גילים' הוא שם כללי המציין את מספר שנות חייו של אדם. ההבדל בין המילים אינו מובהק ואף מבלבל, ולכן בהמלצה (אם ישנה כזו, אינה מוכרת לי) יש היגיון מעשי של הסתגלות לנוהג רווח.
292
משה מגן שואל/ת: בשיר "לכל אחד יש" מהלל אותה [עוזי חיטמן] במילים נהדרות, אבל בהמשך הוא שר, "בלעדייך אני בעצם כלום" והרי כלום פירושו משהו. אז מה קורה פה?
רוביק עונה:
כלום הוא אכן משהו, לא כלום - היעדר משהו. אלא שבמקורות 'כלום' מופיעה כמעט תמיד במשפטי שלילה, וכך עד ימינו: לא היה כלום, אין כלום, וכמעט שאין לו הופעות ללא תווית שוללת. עם הזמן ספגה המילה כלום (וכמוה גם 'מאום' או 'מאומה') את המשמעות השלילית גם כשאין לידה תווית שלילה, ולכן בשיר 'אני בעצם כלום' אומר הזמר 'אני בעצם לא כלום'.
293
דגכע שואל/ת: האם "זהו" במשמעות "זה הסוף" הוא תרגום של "that's it"?
רוביק עונה:
התשובה חיובית. 'זהו' (או 'זהו זה') משמשת כאן במה שקרוי פעולת דיבור, אמירה שנועדה להניע לפעולה או לשינוי כלשהו במציאות, במקרה זה, לסיים דיון או מאורע. הביטוי האנגלי קרוב במשמעות המילים ובפעולה הכרוכה בו.
294
איתמר הר אבן שואל/ת: אני מתחבט לא פעם איך נכון לכתוב ולומר: "השאלה נשואת ההליך שלפנינו"; "השאלה שההליך שלפנינו עוסק בה"; "השאלה שעליה ערעור זה נסוב"; "העניין מושא ההליך שלפנינו", ויש עוד כמה וכמה "סגנונות". אנא האר את עיני!
רוביק עונה:
התחביר העברי, בוודאי התחביר המודרני, מאפשר גמישות רבה בסדר המילים במשפט. ההבדל במבני המשפט השונים הוא משלבי. "הילד הלך לבית הספר" הוא משלב יומיומי-תקשורתי, "הלך הילד לבית הספר" מרמז על משלב גבוה יותר. לעיתים אנו בוחרים לפתוח במילה מסוימת כדי להדגיש את חשיבותה. בדרך כלל אני ממליץ על הסֵדֶר הנגיש והפשוט ביותר, ולהימנע מצורות סבילות. "השאלה שעליה ערעור זה נסוב" היא בעיני הדרך המוצלחת יותר, אך "השאלה נשואת ההליך שלפנינו" מעלה ניחוח של ניסוח משפטני, ולפעמים יש בכך תועלת.
295
שדמה קידר שואל/ת: האם תחביר כגון זה - "החטא הקדמון בגן עדן והגירוש ממנו" – תקין, במובן שברור כי הגירוש הוא מגן עדן ולא מן החטא? או יש לכתוב כך: "החטא הקדמון בגן עדן והגירוש מגן עדן"?
רוביק עונה:
האפשרות השנייה שהוצגה בשאלה ודאי איננה סבירה עקב העודפות. במקרה זה גם קשה להניח שמישהו יחשוב שמדובר בגירוש מן החטא הקדמון. לפעמים עלולה להיווצר אי הבנה במשפטים מסוג זה ויש דרכים לעקוף אותה, אך אין כלל אחד שמתאים לכל המקרים.
296
דוד פז שואל/ת: באחד הטורים האחרונים כתבת: "הסוציולוג המנוח קימרלינג כתב". לדעתי, תואר השם "המנוח" אינו במקומו, כי מטבע הדברים, שוכני עפר אינם מסוגלים לכתוב גם אם יתאמצו (תכריכים לוחצים, מחסור חמור בכלי כתיבה בקבר, וכדומה). שימוש דומה בו נתקלתי לא אחת: בכיתוב לצילום של אישים שהלכו לעולמם, דוגמת רבין, נכתב: יצחק רבין ז"ל. הרי כשהצילום האמור נעשה, רבין היה חי ובועט! ואם זה הכלל, אז למה לא להוסיף ז"ל לגדולי אומה נוספים, כל אימת שמזכירים אותם: ביאליק ז"ל, בן גוריון ז"ל, ש"י עגנון ז"ל, עופרה חזה ז"ל וכך הלאה? אולי הגיעה השעה להניח למנוחים?
רוביק עונה:
אין כל פסול ב"ברוך קימרלינג המנוח כתב", שהרי כתב מציין שמדובר בזמן עבר. אין גם פסול לכתוב ז"ל מתחת לתמונתו של אדם, כדרך לההנצחתו. השאלה החשובה יותר היא מתי מציינים ליד שמו של אדם שהוא אינו בין החיים. בדרך כלל אנחנו עושים זאת כשאנו מניחים שהקורא אינו יודע אם האיש חי או מת, כמו במקרה של ברוך קימרלינג, וזה בעצם מידע משלים מתבקש. על אותו עיקרון אנחנו מציינים "ייבדל לחיים ארוכים" לאדם שהוזכר בצמידות לשמו של אדם שנפטר, כדי ליידע את השומע או הקורא שהאיש חי וסובב בינינו. במקרה של רבין, התוספת הנשמעת לא אחת "יצחק רבין ז"ל" מציינת צער וכבוד.
297
דניאל פפירוב שואל/ת: למה המילה משאבה, שלפי השורש שלה שואבת, משמשת לתיאור פעולה שהיא הפוכה, למשל משאבה לאופניים לא שואבת אויר, אלה מכניסה/דוחסת אויר?
רוביק עונה:
משאבות מסוגים שונים עושות פעולה בשני שלבים: הן שואבות אוויר, נוזל וכדומה, ממיכל כלשהו (ובמקרה של משאבת האופניים על ידי משיכת מכסה המשאבה והצטברות אוויר) ודוחסות אותו למיכל אחר. המכשיר נקרא על שם הפעולה הראשונה, פעולת השאיבה.
298
יעוד גונן שואל/ת: אני שם-לב שמרבים להשתמש במושג 'נגישות' בהקשרים בהם למיטב הבנתי המושג הנכון צ"ל 'גישה'. למשל: "אין שם נגישות לנכים" (אם כבר דבקים ב'נגישות' היה צ"ל "המקום אינו נגיש לנכים"). התוכל להתייחס לכך?
רוביק עונה:
'גישה' היא מילה גנרית המתייחסת לנתיב כלשהו המוליך לנקודה מסוימת. 'נגישות' מתייחסת לתכונה של נתיב הגישה ולאמצעים שהושקעו בו כדי לאפשר לבעלי מוגבלויות להגיע ליעד. ההבדל הוא אם כן בין access (גישה) לבין accessibility (נגישות). גם לגישה וגם לנגישות משמעויות מושאלות מתחום המחשבה וההבנה. מאחר ש'נגישות' נקשרת לבעלי מוגבלויות, היא נהוגה בכל המקרים בהם זו הסוגיה הרלוונטית.
299
ליליה אברמוב שואל/ת: לי ולחבר יש ויכוח בנוגע לשעה 20.00. האם זוהי שעת ערב או לילה? ומהי החלוקה הנכונה של חלקי היום לפי השעות בו?
רוביק עונה:
אין תשובה מוחלטת לשאלה, והיא קשורה לפעילות שאנו עושים, לתחושות שלנו ולאזור הגאוגרפי שבו אנו חיים. המפתח הוא השמש. הערב מתחיל עם שקיעת השמש, שעה המשתנה כידוע לאורך השנה. שעה שמונה נחשבת בדרך כלל שעת ערב. הלילה מתחיל בדרך כלל כשאנחנו מסיימים את פעילות הערב ופורשים לשינה או לפעולה רגועה כמו קריאה וצפייה, או הולכים לפעילות המזוהה עם שעות הלילה כגון ביקור במועדונים. שעה עשר נחשבת בתרבות שלנו לראשית הלילה. זמנים אחרים הם בוקר: עם זריחת השמש, צהריים: כשהשמש באמצע השמיים. יש גם שעות ביניים כמו דמדומים, לפנות ערב, לפנות בוקר וכדומה.
300
אורי קליין שואל/ת: בשיח הפוליטי של השנים האחרונות אנו שומעים תדיר על "משילות". אלא שההקשר לא ברור. אם רה"מ מתלונן על קשיי משילות, האם הוא מתכוון שקשה לו להיות משול? שהוא משתוקק שימשלו בו ביתר קלות אך הדבר לא מסתייע? ושמא מה שמטריד אותו הם קשיי משילה? הוא רוצה למשול ביתר קלות אך אין הדבר מסתייע? העניין טעון הבהרה.
רוביק עונה:
משילות היא הכושר והיכולת של גוף כמו ארגון או מדינה להימשל, כלומר, היכולת של הרשויות לנהל אותו. זוהי צורת המונח הכללי של שם התואר מָשִיל (ולא משול), והיא מתייחסת למדינה: אם המדינה 'משילה', כלומר ניתן למשול בה, הרי שיש בה 'משילות'.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >