שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
ליאורה שואל/ת: שעון שמראה שעה מאוחרת יותר, מקדים או מאחר? הרי הוא מקדים את השעה שהוא מורה עליה, ומאחר את השעה האמיתית.
רוביק עונה:
השעון המראה שעה מאוחרת מקדים. אם בשעה אחת השעון מראה שתיים, הרי השעון הקדים את הזמן האמיתי, שכן השעה אחת כבר חלפה מבחינתו. אם השעון מראה אחת כשהשעה שתיים הרי הוא מאחר או מפגר אחרי הזמן האמיתי. אדם ש"הקדים את זמנו" הוא מי שפועל בדרך שהאנושות תצעד בא בתקופות מאוחרות יותר.
302
תם שואל/ת: ביקשתי מנהג המונית שיעצור "אחרי" המכונית החונה. אני התכוונתי שיעצור מדרום למכונית, ליד הישבן שלה. הנהג הבין "אחרי" כצפונית לרכב החונה, כלומר הישבן שלו אחרי המנוע של החונה. איך אפשר להגיד 'תעצור אחרי' במובן 'תיצמד לתא המטען'?
רוביק עונה:
שניכם השתמשתם בצורה נכונה ב'אחרי', אך ייחסתם את מילת היחס הזו לאוביקט אחר. הנהג התייחס לשורת המכוניות שראה לפניו, בעוד אתה התייחסת למכונית החונה. במקרה זה אין ברירה אלא לפרט יותר את הבקשה כדי למנוע אי הבנות.
303
אסף שואל/ת: מה ההבדל בהגייה בין "אשיר" ל"אשאיר"? איך בדיוק יש לבטא את האל"ף? האם פשוט צריך להדגיש את ה"איר" בסוף?
רוביק עונה:
א' היא עיצור לכל דבר, אך בעברית העכשווית העיצור הזה נמצא בנסיגה וכמעט שאין שומעים אותו. דיבור ראוי מחייב כמובן מימוש של א', אבל אנחנו הוגים למעשה ממר (במקום מאמר), השרתי (במקום השארתי) ועוד. הערבים, אגב, משמיעים את הא' כעיצור של ממש, אפילו כשהיא בשווא, בעברית א' נוטה להיאלם, ורצוי לשמור עליה לדורות הבאים.
304
יוסי שואל/ת: למה "לפני" זה לא "אחרי" ו"אחרי" זה לא "לפני"? לפני זה לפנים, ואחרי זה אחור. האם המילים התהפכו?
רוביק עונה:
אכן, השפה בעניין זה מבלבלת. 'לפני' ו'אחרי' הן מיליות המתייחסות הן לזמן והן למקום. כשמדובר בהתרחשויות, 'לפני' מתייחסת בדרך כלל לעבר ו'אחרי' מתייחס לעתיד, אך כאשר אנו מתווים תוכנית נאמר "העבר מאחורינו והעתיד לפנינו". כשמדובר במקום, 'לפני' הוא מה שאנו רואים בעינינו, ו'אחרי' (או אחורי) הוא מה שנמצא מעבר לגבנו. המשמעות של 'לפני' ו'אחרי' היא אם כן בסיסית יותר: 'לפני' הוא מה שאנו רואים (אל מול פנינו), 'אחרי' הוא מה שנסתר מאתנו, שאינו לנגד עינינו, הן בהיבט הזמן והן בהיבט המקום. בלבול דומה נמצא בין המילים 'ימי קדם', 'מוקדם' ו'קדמוני' (עבר) מול 'התקדמות' ו'קדימה' (לעתיד), וגם כאן המכנה המשותף הוא מה שאנו רואים, מה שנמצא בקדמתנו, המקום או הזמן שאליו מופנות מחשבותינו ומעשינו.
305
מנשה שואל/ת: "לבד או "לבדי"? האם נכון להשתמש רק ב"לבד" או שצריך לומר "לבדי"?
רוביק עונה:
'לבד' הוא תואר פועל, חיבור של ל+בד במשמעות חלק או מנה. במקרא משמעותו היבדלות והיפרדות, היעדר חברה, והוא מופיע כמעט תמיד בנטיות: לבדי, לבדו וכדומה. זו הדרך המועדפת בדרך כלל גם היום, אך אין כל פסול בצורת היסוד 'לבד', ולפעמים היא מצלצלת טוב יותר, כמו בשיר "חמסינים במשלט": "ושוב אני לבד לבד".
306
איציק שואל/ת: מדוע אומרים "נפל לי הספר" אבל לא אומרים "נפל לי הוא", אלא "הוא נפל לי"?
רוביק עונה:
התחביר וסדר המילים במשפט בשפות שונות מתפתח לאורך דורות ולא תמיד אפשר להצביע על שיטה סדורה. בעברית המקראית באופן בלעדי כמעט, 'הוא' כנושא המשפט יופיע לפני הפועל, ונוהג זה משמש עד היום. במקרים נדירים במקרא ובשפה פיוטית יותר נוכל למצוא סדר הפוך, כמו "דיבר הוא" במקרא, או בשורה של נעמי שמר מתוך "הלילה הולך בשדרות": "בתוך ההרים אבד הוא". זה בוודאי אינו אפשרי כאשר נוספת מילית המושא 'לי'.
307
דניאל שואל/ת: הקראתי לבני את הספר "גן גורים" מאת רפאל ספורטה, וראיתי את השורה "זה פוצח לו פַּסְתָק (מתחרז עם ממתק)". יכול להיות שפסתק הוא פיסטוק?
רוביק עונה:
זהו ניסיון לעברת את המילה הלועזית לסוג האגוז ששמו הערבי פיסטוק ושמה הספרדי פיסטאצ'יו. ההצעה (המופיעה לא רק אצל ספורטה, גם בגירסת פִסְתָק) לא התקבלה, המונח העברי התקני הוא בָטנה.
308
זהר שואל/ת: האם המילה 'לְבַּחוּץ' נכונה? דוגמא: אני יוצאת לבחוץ.
רוביק עונה:
'לבחוץ' היא מוטציה מכל היבט, ביטוי עילג שרצוי מאוד לא להשתמש בו כלל, ובוודאי לא כאשר יש בני תרבות בסביבה.
309
אריאל שואל/ת: בעיתון הארץ התפרסמה כתבה על תיעוד לוויתן מתפוצץ על חוף הים. האם שימוש בפועל מתפוצץ במקרה זה זו עברית תקנית ? אני שואל זאת מאחר והלוויתן לא התפוצץ באופן טבעי לאחר שהגזים שהצטברו בבטנו פרצו החוצה, אלא רק לאחר שהניחו בסמוך לגוף הלוויתן חומר נפץ. לי נראה הגיוני יותר לומר שהלוויתן פוצץ ולא התפוצץ.
רוביק עונה:
שני הניסוחים נכונים, והשאלה היא מהו הדגש בטקסט. אם רוצים להדגיש את מה שקרה ללווייתן, המילה היא 'התפוצץ'. אם הדגש הוא על הפעולה היזומה החיצונית, יש לכתוב 'פוּצץ'.
310
ירחמיאל שואל/ת: אני עוזר לאדם שלומד עברית לשם תחביב לפי ספר שברשותו, ובספר מלמדים "כל כך" ו"נורא" בהוראת "מאוד". מה עמדתך בנושא לימוד צורות "מדוברות" לתלמידים מתחילים? התלמיד מבוגר, לא בישראל ולא מתעתד לעלות.
רוביק עונה:
ראוי בהחלט ללמד תלמידים גם את השפה המדוברת, בתנאי שמצוין שביטוי מסוים אופייני לשפת הדיבור, ואינו מקובל בטקסטים 'גבוהים' או פורמליים יותר.
311
גדי כפיר שואל/ת: אני מחפש חומר על מקצוע "שזר". בגיטאות פולין היה מקצוע כזה אשר בעזרתו ייצרו ערדליים לחיילים גרמניים. בעיקר בנות בלודז' כ 6000 נערות ונשים. האם תוכל לסייע לי במציאת מקורותיו של המקצוע וגם תאורי עבודה שלו?
רוביק עונה:
שַזָּר הוא בעל מקצוע העוסק בשזירה, כלומר, קליעת חוטים באריג, וכן קליעת זרי פרחים. המילה היא מן העברית החדשה והיא קודמת לתקופת השואה. לחומר על השימוש הייחודי בה בשואה נדרש היסטוריון של התקופה.
312
תאודור שואל/ת: עד כמה שאני יודע המילה ״טכנולוגיה״ פרושה ״הדרך הטכנית ליצור מוצר״. בארץ משתמשים במילה עבור מכשירים ב-Hi-Tech: מחשבים, טלפונים ניידים, וכו׳. האם נחה דעתך עם השימוש הזה?
רוביק עונה:
השפה מתפתחת בין היתר במערכת יחסים דינמית בין משמעות מילה או ביטוי לבין שימושיהם. במקרה זה, התהליך של הייצור דבק במוצר, ולכן במקום לומר "מוצרי טכנולוגיה עילית" אנחנו אומרים על המוצרים עצמם שהם "טכנולוגיה עילית". כך אנחנו הולכים לקנות 'קרמיקות' (ולא מוצרי קרמיקה), או מבקשים 'הדפסות' ולא 'גיליונות מודפסים', 'בדים מודפסים' וכדומה.
313
חנה שואל/ת: איך נכון לומר: לוקחים דגימת דם או נוטלים דגימת דם?
רוביק עונה:
'נטל' הוא פועל תלמודי חלופי ל'לקח'. הפועל מופיע גם בתנ"ך, אך במשמעות שונה. מערכת הבריאות סיגלה לעצמה את 'נוטלים' כצורה מבדלת לתחום בדיקות הדם ויש לברך על כך. עם זאת,"לוקחים דגימות דם" אינו טעות.
314
דורית שואל/ת: המילה "מחל" פירושה סלח, ופירוש נוסף הוא ויתר, כמו בביטוי מחל על כבודו. האם אפשר להשתמש בה במובן של לוותר גם בצרופים של שם עצם, למשל לוותר על חלום - למחול על החלום?
רוביק עונה:
'מחל' הוא פועל תלמודי נפוץ. פירושו הבסיסי של 'מחל' הוא ויתר. מכאן התגלגל לשימוש בתחום יחסי אדם וחברו – מחל לאדם אחד, ויתר על עונשו, או על האשמתו, ונוצרו כאן מילים נרדפות: מחל-סלח. לצד זה יש שימוש נרחב במקורות ב'מחל' במשמעות הפשוטה של ויתור, ומכאן 'מחל על הכבוד', ובתלמוד אפשר למחול גם על כסף, לוותר עליו, ועל עניינים נוספים. מכאן גם הביטוי האירוני ביידיש: מויחל טויבעס – מוחל טובות, מוותר על הטובה שאתה מציע לי. בעברית החדשה 'מחל' מתייחד לתחום הסליחה והוויתור על עונש, והוא גם חלק מהשפה המשפטית, בעוד השימוש בהוראה הפשוטה של ויתור אינו מקובל.
315
יוסף דורי שואל/ת: "צללו כעופרת במים אדירים": איך אומרים לצלול בציווי לנקבה? ואיך מנקדים את המילה? לזכר, צְלוֹל ? לנקבה, צללי?
רוביק עונה:
בצורות מוקדמות של גזרת הכפולים בבניין קל נהגו לאחד את ע' הפועל ול' הפועל: סוב, סובּי, גול, גולּו וכדומה. בעברית החדשה הנוהג הוא להגות את שני העיצורים, בדומה לגזרת השלמים: גלול את הדף (באינטרנט), כפפי את גווך וכדומה, ומכאן: צלול, צִלְלִי. בלשון הדיבור ייאמר בדרך כלל צְלֵלִי.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >