שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
316
מנשה שואל/ת: "לבד או "לבדי"? האם נכון להשתמש רק ב"לבד" או שצריך לומר "לבדי"?
רוביק עונה:
'לבד' הוא תואר פועל, חיבור של ל+בד במשמעות חלק או מנה. במקרא משמעותו היבדלות והיפרדות, היעדר חברה, והוא מופיע כמעט תמיד בנטיות: לבדי, לבדו וכדומה. זו הדרך המועדפת בדרך כלל גם היום, אך אין כל פסול בצורת היסוד 'לבד', ולפעמים היא מצלצלת טוב יותר, כמו בשיר "חמסינים במשלט": "ושוב אני לבד לבד".
317
איציק שואל/ת: מדוע אומרים "נפל לי הספר" אבל לא אומרים "נפל לי הוא", אלא "הוא נפל לי"?
רוביק עונה:
התחביר וסדר המילים במשפט בשפות שונות מתפתח לאורך דורות ולא תמיד אפשר להצביע על שיטה סדורה. בעברית המקראית באופן בלעדי כמעט, 'הוא' כנושא המשפט יופיע לפני הפועל, ונוהג זה משמש עד היום. במקרים נדירים במקרא ובשפה פיוטית יותר נוכל למצוא סדר הפוך, כמו "דיבר הוא" במקרא, או בשורה של נעמי שמר מתוך "הלילה הולך בשדרות": "בתוך ההרים אבד הוא". זה בוודאי אינו אפשרי כאשר נוספת מילית המושא 'לי'.
318
דניאל שואל/ת: הקראתי לבני את הספר "גן גורים" מאת רפאל ספורטה, וראיתי את השורה "זה פוצח לו פַּסְתָק (מתחרז עם ממתק)". יכול להיות שפסתק הוא פיסטוק?
רוביק עונה:
זהו ניסיון לעברת את המילה הלועזית לסוג האגוז ששמו הערבי פיסטוק ושמה הספרדי פיסטאצ'יו. ההצעה (המופיעה לא רק אצל ספורטה, גם בגירסת פִסְתָק) לא התקבלה, המונח העברי התקני הוא בָטנה.
319
זהר שואל/ת: האם המילה 'לְבַּחוּץ' נכונה? דוגמא: אני יוצאת לבחוץ.
רוביק עונה:
'לבחוץ' היא מוטציה מכל היבט, ביטוי עילג שרצוי מאוד לא להשתמש בו כלל, ובוודאי לא כאשר יש בני תרבות בסביבה.
320
אריאל שואל/ת: בעיתון הארץ התפרסמה כתבה על תיעוד לוויתן מתפוצץ על חוף הים. האם שימוש בפועל מתפוצץ במקרה זה זו עברית תקנית ? אני שואל זאת מאחר והלוויתן לא התפוצץ באופן טבעי לאחר שהגזים שהצטברו בבטנו פרצו החוצה, אלא רק לאחר שהניחו בסמוך לגוף הלוויתן חומר נפץ. לי נראה הגיוני יותר לומר שהלוויתן פוצץ ולא התפוצץ.
רוביק עונה:
שני הניסוחים נכונים, והשאלה היא מהו הדגש בטקסט. אם רוצים להדגיש את מה שקרה ללווייתן, המילה היא 'התפוצץ'. אם הדגש הוא על הפעולה היזומה החיצונית, יש לכתוב 'פוּצץ'.
321
ירחמיאל שואל/ת: אני עוזר לאדם שלומד עברית לשם תחביב לפי ספר שברשותו, ובספר מלמדים "כל כך" ו"נורא" בהוראת "מאוד". מה עמדתך בנושא לימוד צורות "מדוברות" לתלמידים מתחילים? התלמיד מבוגר, לא בישראל ולא מתעתד לעלות.
רוביק עונה:
ראוי בהחלט ללמד תלמידים גם את השפה המדוברת, בתנאי שמצוין שביטוי מסוים אופייני לשפת הדיבור, ואינו מקובל בטקסטים 'גבוהים' או פורמליים יותר.
322
גדי כפיר שואל/ת: אני מחפש חומר על מקצוע "שזר". בגיטאות פולין היה מקצוע כזה אשר בעזרתו ייצרו ערדליים לחיילים גרמניים. בעיקר בנות בלודז' כ 6000 נערות ונשים. האם תוכל לסייע לי במציאת מקורותיו של המקצוע וגם תאורי עבודה שלו?
רוביק עונה:
שַזָּר הוא בעל מקצוע העוסק בשזירה, כלומר, קליעת חוטים באריג, וכן קליעת זרי פרחים. המילה היא מן העברית החדשה והיא קודמת לתקופת השואה. לחומר על השימוש הייחודי בה בשואה נדרש היסטוריון של התקופה.
323
תאודור שואל/ת: עד כמה שאני יודע המילה ״טכנולוגיה״ פרושה ״הדרך הטכנית ליצור מוצר״. בארץ משתמשים במילה עבור מכשירים ב-Hi-Tech: מחשבים, טלפונים ניידים, וכו׳. האם נחה דעתך עם השימוש הזה?
רוביק עונה:
השפה מתפתחת בין היתר במערכת יחסים דינמית בין משמעות מילה או ביטוי לבין שימושיהם. במקרה זה, התהליך של הייצור דבק במוצר, ולכן במקום לומר "מוצרי טכנולוגיה עילית" אנחנו אומרים על המוצרים עצמם שהם "טכנולוגיה עילית". כך אנחנו הולכים לקנות 'קרמיקות' (ולא מוצרי קרמיקה), או מבקשים 'הדפסות' ולא 'גיליונות מודפסים', 'בדים מודפסים' וכדומה.
324
חנה שואל/ת: איך נכון לומר: לוקחים דגימת דם או נוטלים דגימת דם?
רוביק עונה:
'נטל' הוא פועל תלמודי חלופי ל'לקח'. הפועל מופיע גם בתנ"ך, אך במשמעות שונה. מערכת הבריאות סיגלה לעצמה את 'נוטלים' כצורה מבדלת לתחום בדיקות הדם ויש לברך על כך. עם זאת,"לוקחים דגימות דם" אינו טעות.
325
דורית שואל/ת: המילה "מחל" פירושה סלח, ופירוש נוסף הוא ויתר, כמו בביטוי מחל על כבודו. האם אפשר להשתמש בה במובן של לוותר גם בצרופים של שם עצם, למשל לוותר על חלום - למחול על החלום?
רוביק עונה:
'מחל' הוא פועל תלמודי נפוץ. פירושו הבסיסי של 'מחל' הוא ויתר. מכאן התגלגל לשימוש בתחום יחסי אדם וחברו – מחל לאדם אחד, ויתר על עונשו, או על האשמתו, ונוצרו כאן מילים נרדפות: מחל-סלח. לצד זה יש שימוש נרחב במקורות ב'מחל' במשמעות הפשוטה של ויתור, ומכאן 'מחל על הכבוד', ובתלמוד אפשר למחול גם על כסף, לוותר עליו, ועל עניינים נוספים. מכאן גם הביטוי האירוני ביידיש: מויחל טויבעס – מוחל טובות, מוותר על הטובה שאתה מציע לי. בעברית החדשה 'מחל' מתייחד לתחום הסליחה והוויתור על עונש, והוא גם חלק מהשפה המשפטית, בעוד השימוש בהוראה הפשוטה של ויתור אינו מקובל.
326
יוסף דורי שואל/ת: "צללו כעופרת במים אדירים": איך אומרים לצלול בציווי לנקבה? ואיך מנקדים את המילה? לזכר, צְלוֹל ? לנקבה, צללי?
רוביק עונה:
בצורות מוקדמות של גזרת הכפולים בבניין קל נהגו לאחד את ע' הפועל ול' הפועל: סוב, סובּי, גול, גולּו וכדומה. בעברית החדשה הנוהג הוא להגות את שני העיצורים, בדומה לגזרת השלמים: גלול את הדף (באינטרנט), כפפי את גווך וכדומה, ומכאן: צלול, צִלְלִי. בלשון הדיבור ייאמר בדרך כלל צְלֵלִי.
327
נוני שואל/ת: עגנון משתמש במילה 'לקרות'' במובן לקרוא. מה המקור, למה הוא עושה זאת?
רוביק עונה:
עגנון נהג לכתוב בשפה משנאית. במשנה נהגו להתנהג בשימושי הפועל קרא כאילו הוא בנחי ל"ה, ולכן הגו 'קרינו' במקום קראנו', 'לקרות' במקום 'לקרוא' ועוד, וכך בפעלי ל"א נוספים. כך במסכת ברכות: "מעשה שבאו בניו מבית המשתה, אמרו לו לא קרינו את שמע, אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות" (ברכות א).
328
דבורית שרגל שואל/ת: האם אתה זוכר איזה שימוש היה לביטוי הונולולו לפני עשרות שנים (כלומר לפני שישראלים החלו לטוס גם להוואיי)? מה שאני זוכרת זה משהו כמו: "אמא, איפה היית? -בהונולולו, איפה כבר יכולתי להיות?" האם זכורים לך שימושים נוספים?
רוביק עונה:
אכן, היה שימוש במילה לפני עשורים רבים. השם הונולולו ביטא מקום אקזוטי ומוזר שאיש אינו מגיע אליו. כשהישראלים החלו לגלות את העולם זכו איי הוואי לשדרוג, והונולולו איבדה את המשמעות המלעיגה.
329
אפרת בן-חליפה שואל/ת: האם נכון לומר לתזכר? המנהל שלי משתמש בזה כל הזמן וזה צורם לי. האם המילה תקנית?
רוביק עונה:
התשובה תלויה בשימוש שעושה המנהל בפועל 'לתזכר'. אם הכוונה היא לכתוב תזכיר, זהו פועל תקין בהחלט, גם אם לא זכה לתו תקן של האקדמיה, בדומה לפעלים נפוצים הקשורים בהעלאה על הכתב כמו לתמלל, לתסרט ועוד. אם הכוונה היא 'להזכיר' אין סיבה להשתמש בו. משפט כמו "תתזכרי אותי שיש ישיבה בחמש" אינו ראוי, ויש לומר "תזכירי לי שיש ישיבה בחמש".
330
תומר שואל/ת: מה מקור הביטוי בעברית "שלוש ארבע ו..", בעוד באנגלית ושפות אחרות מונים "אחת, שתיים, שלוש"?
רוביק עונה:
אכן, ברוב השפות ספירה טקסית לקראת פתיחת פעולה מתחילה ב'אחת שתיים שלוש', ומכאן המשחקים הידועים וואן טו-סרי אלרי; אן-דה-טרוא; וגם השיר המתחיל בספירה גרמנית 'איין צווי דריי פיר, מנדלי שתה כפיר'. מקור הספירה הזו, מסתבר, הוא ברוסית, ועל כך מצביע יורי מור במאמר באתר במסגרת במת אורח: "רוסית שפה קשה".
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >