שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
376
עודד שואל/ת: באחת מתשובותיך ציינת כי 'העורכים צודקים, לפחות ברמת העובדות'. אני טוען שזו טעות, ויש לכתוב 'במישור' העובדתי. דברים נתונים במישור, ובו דנים עליהם. 'רמה' משקפת גודל כמותי או איכותי של דבר המצוי במישור הדיון. "במישור העיוני התקיים דיון ברמה גבוהה, אבל במישור המעשי, הפעולה היתה ברמה בינונית".
רוביק עונה:
"במישור העיוני" – בסדר גמור. "ברמת העובדות" – גם בסדר. ניתן לתאר כאן מבנה גיאומטרי שבו יש רמות, שלבי גובה שונים ואפילו היררכיה, ובו רמה של עובדות, רמה של רעיונות, רמה של אמונות וכדומה. ככלל, שפה אינה מערכת גיאומטרית או שיעור בטופוגרפיה, היא בנויה על דימויים, חלקם חופשיים. גם 'מישור' וגם 'רמה' הם דימויים כאלה. השימוש ב'רמה' מושפע מהמונח האנגלי level.
377
גל מרדכי שואל/ת: מתי החל השימוש במילה 'שדרן' במקום במילה 'שַדָּר'?
רוביק עונה:
השימוש המקובל היום הוא דווקא שַדָּר ולא שדרן. שימוש זה התקבל במילון התקשורת של האקדמיה ללשון משנת 2012, אבל משקף שימושים מוקדמים בהרבה. השימוש ב'שדרן' נמצא בירידה מסוימת משנות התשעים של המאה הקודמת.
378
רן פורסט שואל/ת: מה משמעות המילה סלסול בביטוי 'נהג סלסול בעצמו'? האם יש קשר לסלסול במובנים היותר מקובלים של המילה?
רוביק עונה:
הפועל לסלסל מופיע כבר בתנ"ך, בספר משלי, ובמקורות המאוחרים יותר בשלל פירושים אך לכולם מכנה משותף. בספר משלי המשמעות דווקא מופשטת, מטאפורית: סלסלה ותרוממך, והכוונה לחוכמה, כלומר, תרים את כבודה של החכמה. ואולם המשמעות הפשוטה המופיעה במשנה היא עשיית תלתלים, הגבהה של השיער, הרחבה של הפועל סלל שפירושו הגביה. 'סלסל בקולו' הוא פיתוח חדש: הגביה את קולו גלים גלים. נהג סלסול בעצמו הוא אכן ביטוי גנאי תלמודי, והוא מתייחס לכוהנים המתגאים במעמדם. יש לכך מקבילה עברית חדשה: עף על עצמו. גם המילה האופנתית 'מתנשא' מתייחסת למי שמגביה עצמו מעל אחרים.
379
אפי שואל/ת: האם ניתן לומר 'שִיוּם' במשמעות עדכון נתוני עובדים בגיליון אלקטרוני כגון excel, או לחלופין התאמת שמות שקיימים בגיליון אלקטרוני למשימות?
רוביק עונה:
'שיום' וכן לשיים הוא פועל חדש יחסית שנגזר מן המילה 'שם', אף כי שם ביסודו אינו מן השורש שי"ם. פירושו קריאה בשמות לדברים, מטלה שהוטלה כבר על האדם הראשון. עדכון נתוני עובדים אינו שייך לעניין. באשר להתאמת שמות בגיליון אלקטרוני למשימות, יש לכך פועל שקוף ונפוץ: שיבוץ, ואין צורך לגייס לצורת העניין את 'שיוּם'.
380
עודד שואל/ת: מדוע נעלמו שמות העצם של הפעולות? היום במהדורות החדשות, בהקשר לעזיבת בריטניה את האיחוד האירופי, אמר הקריין: 'מחנה הלעזוב', 'מחנה הלהישאר'. מדוע לא 'העזיבה', 'ההישארות'? עוד נפוצות הצורות 'בללכת', 'בלחשוב' במקום 'בהליכה', 'בחשיבה'.
רוביק עונה:
התופעה עליה מצביע עודד היא הפיכת שם הפועל (ללכת, לעזוב) לשם עצם, כחלופה לשם הפעולה (עזיבה, הישארות) שהוא שם עצם בהגדרתו הדקדוקית. זו דרך דיבורית ההולכת ומתפשטת וחבל. היא מכוערת, מעידה על עילגות, וקשה להאמין ששדרים בתחנות רדיו משתמשים בה.
381
אסתי אנגל שואל/ת: מאיזה גיל אדם נחשב 'קשיש', ומתי הוא 'ישיש'?
רוביק עונה:
'ישיש' הוא אדם זקן מאוד. מקורו בספר איוב שם המילה מופיעה ארבע פעמים: "גַּם־שָׂב גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים". מהו זקן מאוד? עניין יחסי. במאה ה-21 נכון לטעון שהישישים הם בני תשעים ומעלה, וגם זה לא תמיד. המילה 'קשיש' בתלמוד דומה במשמעותה לישיש, אך בעברית החדשה, גם זאת בעקבות שימושים תלמודיים, היא בדרך כלל מילה בעלת אופי יחסי: "אני קשיש ממך בשנתיים", בלי קשר לגילֵי שנינו. בעידן התקינות הפוליטית מילים המבליטות זקנה, כמו ישיש, זקן או קשיש במשמעות התלמודית אינן רצויות, ובדרך כלל משתמשים ב'מבוגר'.
382
חי שואל/ת: יש בעברית מילים שהן בעלות משמעות הפוכה. למשל, 'לקלס' יכול להיות לשבח או לעלוב. 'משנה למלך' הוא מי שתחת המלך, אבל 'משנה זהירות' היא זהירות רבה יותר מסתם זהירות. מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
שתי הדוגמאות אינן מאותו סוג. 'לקלס' במשמעות לשבח ו'לקלס' במשמעות לקלל הם פעלים ממקורות שונים, והזהות ביניהם מקרית. בדוגמה השנייה ל'משנה' משמעות דומה בשני המקרים: "מה שבא שני". 'משנה למלך' הוא מי שבא אחרי המלך בהיררכיה. משנה זהירות – זהירות נוספת, שבאה אחרי הזהירות הרגילה.
383
יעלי שואל/ת: האם אפשר לומר 'טועם' על מאכל? דוגמא: "הממתק הזה טועם כמו דבש". כלומר, טעמו דומה לדבש. אמא שלי טוענת שמאכל לא יכול להיות פעיל; יש לו טעם, אבל הוא אינו יכול 'לטעום'.
רוביק עונה:
הפועל 'לטעום' מתייחס במקורות ובעברית החדשה לאדם (או בעל החיים) הטועם מזון. במקורות יש מקרים לא רבים שבהם פועל פעיל משמש גם במשמעות סבילה, כגון "החולצה תולה בחצר", אך לא בפועל זה. נראה שבשימוש הזה יש השפעה של האנגלית, שבה taste הוא גם הפועל המיוחס לטועם, וגם למאכל. תופעה דומה שכן חדרה לשפת הדיבור היא הפועל "מרגיש", המשמש גם לבעל הרגשות, וגם למה שמעורר רגש (זה מרגיש, זה מרגיש לי), וגם כאן ההשפעה אנגלית.
384
דור שואל/ת: האם תינוק שעבר ברית מילה הוא אך נימול, או שמא הוא אף מהול?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, שכן במקורות משמשים לפעולת כריתת בשר העורלה שני שורשים: מו"ל ומה"ל. מו"ל משמש במקרא, ומכאן "וימל אברהם את יצחק" וכן צורת הסביל בנפעל, נימול. מה"ל משמש בלשון חכמים, ומי שמלו אותו הוא אכן מהול. בלשון חכמים גם נקבע שם בעל המקצוע בשורש מה"ל: מוהל.
385
בת חן שואל/ת: לאחרונה עברתי ניתוח. הרופא שם לי 'מִשְתָל'. כל הרופאים הפלסטיים במחלקה השתמשו בשם 'משתל', ולא ב'שֶתֶל' כמו שהכרתי.
רוביק עונה:
קיימת הבחנה בניתוחים הרפואיים בין שֶתֶל לבין מִשְתָל. שֶתֶל היא רקמה ביולוגית המושתלת בגוף, באנגלית: graft. משתל היא ממקור לא ביולוגי, כגון מסתם פלסטי. באנגלית: implant.
386
שחר שואל/ת: האם האין ישנו? בתור טרחן בהתהוות עלתה אצלי השאלה הלשונית-פילוסופית האם ניתן לומר כי 'קיים חוסר'? לדוגמה, האם ניתן לומר כי: "הייתה אי הבנה", "קיים חוסר דיוק" וכדומה?
רוביק עונה:
טענה בנוסח "קיימת אי ודאות" מקובלת, מובנת ותקינה. ברמה הפילוסופית יש להבחין כאן בין אונטולוגיה (תורת היש) לבין תורת ההכרה. אונטולוגית האין מוגדר בכך שאינו קיים. ואולם בתודעתנו קיים מושג של אַיִן, של אי היות, של שלילת הקיום, ולכן ניתן להוסיף אליו מילות קיום כמו 'יש' וחברותיה.
387
אילן שרון שואל/ת: בשירו של אבן גבירול "שלום לבן דודי" נכתב "רקה כרימון". האם מדובר בשיבוש של "רכה", או במשמעות שונה?
רוביק עונה:
אין כאן שיבוש. כוונתו של אבן גבירול היא לרקה, הצדע, בעקבות פסוק ידוע בשיר השירים: "כפלח הרימון רקתך".
388
ליאור דגן שואל/ת: ב"טיפוסים קשוחים" של דיימון ראניון בתרגום של ט. כרמי, כתוב בסיפור הראשון "מצרצר בעט כפקיד" (או "פקיד המצרצר בעט"). קראתי ב"נפש כנועה" של דוסטוייבסקי בתרגום של עמנואל ביחובסקי מ-1980: "סופר חכמן וזרזיר-עט (..) מומחה לחבר קומדיות..." לצרצר, לזרזר, בעט?? יש דבר כזה? מהיכן זה מגיע? יש קשר לחרק צרצר? לציפור זרזיר?
רוביק עונה:
מקור הביטוי 'זרזיר עט' הוא בצירוף 'זרזיר מתניים', כינוי לכלב ציד במקרא. 'זרזיר עט' הוא ביטוי מתקופת תחיית הלשון במשמעות עיתונאי שטחי וחסר אחריות. הצירוף נוצר מתוך הדמיון בין 'זרזיר' ו'זריז', וכאן זריז משמשת בהוראה שלילית. הקשר מצוי בטקסט של נחום סוקולוב: "והוא לא היה זרזיר-מתניים של מגידי החדשות, הוא היה מחבר!" 'לצרצר בעט' הוא שימוש ספרותי של ט. כרמי, ככל הנראה הוא מתייחס לקול חריקת העט על הנייר.
389
אבנר אביגד שואל/ת: איפה נמצאת 'שגרה' זו שכולם חוזרים אליה?
רוביק עונה:
'שגרה' כמובן אינה מקום אלא מצב. השפה בנויה על דימויים, ולכן אנחנו משתמשים בביטויים המתארים תנועה פיזית לתיאור מצבים נפשיים או מופשטים. לכן נאמר "יצא מדעתו", "נפלה רוחו", "נכנס להאזנה", "תפס את הפרינציפ", וגם "חזר לשגרה".
390
אתי מלכה שואל/ת: אם 'ספין' הוא מהלך פוליטי-תקשורתי, מדוע לרוב נשמע הצירוף 'ספין תקשורתי'?
רוביק עונה:
אכן יש כאן עודפות. 'ספין' משמש, בוודאי בעברית, רק במשמעות התקשורתית. עודפות אינה נחשבת שגיאה, אלא בעיה סגנונית, ואם אינה הכרחית רצוי להימנע ממנה. יתכן שהשימוש נועד לתקשר עם מי שאינו מודע למשמעות 'ספין'.
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >