שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
אודי שואל/ת: האם יש לך הסבר לשוני מדוע מכנים רוחות בכיוון ממנו הן מגיעות ולא בכיוון בו הן נושבות? יש בכך משהו לא אינטואיטיבי, ותהיתי מה טעמו של ההיפוך הזה.
רוביק עונה:
בעיני האינטואיציה היא להתייחס דווקא למקור הרוח, המקום ממנו באה, שיש לו גם מאפיינים נוספים כמו חום (רוח דרומית), קור, לחות וכדומה. נוסף לכך, רוח דרומית, למשל, יכולה להתפזר לצפון, למזרח ולמערב.
2
אבישי סימון שואל/ת: האם אתה מכיר שימוש בשורש גלג"ל במובן של אכילה? הגמרא במסכת כתובות דף סז מספרת על רבי נחמיה שעני אחד ביקש ממנו אוכל משובח והוא ענה לו: "רצונך שתגלגל עימי בעדשים?" ובהמשך מסופר שהוא אכן גלגל עמו בעדשים. נראה שגם רש"י הבין את השורש כמדבר על אכילה.
רוביק עונה:
השימוש הזה קיים רק בתלמוד. שטיינזלץ אכן מסביר: "רצונך שתאכל עמי". יתכן שיש כאן השפעה של גלגול העיסה, או הגלגול בחיטים להכנת מאפה. השימוש אינו מוכר בעברית החדשה.
3
דפנה שואל/ת: לפני אילו בני משפחה לא מוסיפים את ה' הידיעה? לא אומרים האמא שלי אלא אמא שלי. מה באשר לאח/אחות/סבא/סבתא?
רוביק עונה:
למעשה ניתן להוסיף ה' הידיעה לכל אחד מבני המשפחה כאשר רוצים ליידע אותו, כלומר, להבהיר שאין מדובר בשם כללי. נכון שבמקור 'אמא' היא בארמית 'האם', אך היא נקלטה בעברית ללא תווית יידוע. לכן לגיטימי לומר 'האמא של החיילים', למשל. כאשר מוסיפים כינוי קניין, ה' הידיעה מתייתרת: 'אמא שלי' הוא צירוף מיודע. כך גם בכינוי קניין חבור: אמי, בתי, אבל יש לומר 'הבת שלי' כשהכוונה לבת ידועה, בעוד 'בת שלי' אינו מיודע, ויכול להתייחס לכמה בנות או להוות מעין כינוי חיבה. כך 'אח שלי' הוא כינוי חיבה, לעומת 'האח שלי' שהוא מיודע.
4
ילנה שואל/ת: האם ניתן להשתמש בפועל "להתוודע" גם כלפי שמות עצם דוממים?
רוביק עונה:
'להתוודע' פירושו להכיר מישהו או דבר מה חדש. ההתוודעות היא בדרך כלל למערכות מורכבות או לרעיונות מופשטים, כלומר, דבר מה המכיל ידע חדש: 'התוודעתי לתורת האבולוציה', 'התוודעתי למטרות הארגון', 'התוודעתי למתכון חדש' ואפשר גם בדוחק 'התוודעתי לשולחן החדש של איקאה'.
5
מרים מילשטיין שואל/ת: האם השימוש הרווח במילה 'מסגרת' גם כשאין מסגרת תקין? למשל במסגרת פעולות ההסברה? במסגרת הכנס האחרון?
רוביק עונה:
השימוש ב'מסגרת' במשמעות תחום כלשהו שאינו בהכרח פיזי הוא על דרך הדימוי. במקור המקראי מסגרת היא מעין גדר פיזית או חומה הסוגרת על מקום יישוב. עם זאת להרחבה המטפורית יש רמז כבר במקרא, בספר תהלים: "בְּנֵי־נֵכָר יִבֹּלוּ, וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶֽם". הרחבה מטפורית מקבילה נמצא באנגלית: frame וביתר קירבה framework.
6
רפאל פרידמן שואל/ת: האם הכללתו של סעיף זה בחוק חיונית למימושו, או האם דווקא כלילתו בחוק היא חיונית?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. כלל אותו בחוק – שם הפעולה הוא כלילה. הכליל אותו בחוק – שם הפעולה הוא הכללה.
7
שני לוי שואל/ת: האם אפשר לומר כמה + הרבה? לדוגמא "וואו, כמה הרבה חטיפים!" או "כמה מעט כסף יש לנו". זה לא מצלצל לי טוב באוזן, אבל לא מצאתי מקום בו כתוב שזה שגוי.
רוביק עונה:
'כמה' כמילת העצמה, כמו מאוד, הכי, כל-כך ועוד, היא דרך מקובלת בלשון הדיבור. "וואו, כמה חטיפים" פירושו הרבה חטיפים. "כמה הרבה חטיפים" היא העצמה כפולה, הלגיטימית בלשון הדיבור. 'כמה מעט' הוא גם כן דרך העצמה: כל כך מעט כסף, וכאן ההעצמה נדרשת שכן אינה כלולה ב'מעט'.
8
אבי אפרתי שואל/ת: יתכן שבגלל המלחמה העולמית בנגיף, שמעתי רבים אומרים ״בעידן של היום״, גם אני רוצה, אך זה לא מרגיש לי נכון. לכאורה אולי נכון היה לומר ״בעידן הנוכחי״, אך אז זו שפת כתיבה ולא שפת דיבור, לפחות בשיחה חופשית, לדעתי. אוקיר הצעה שלך כיצד לומר נכון ״בעידן של היום״ כאשר המילה עידן לא תיעלם.
רוביק עונה:
'בעידן הנוכחי' היא צורה נאה ותקינה וזו הדרך היחידה לשמור על 'עידן'. אם זה נשמע גבוה מדי אפשר 'בתקופה העכשווית', 'בזמן העכשווי'. 'בעידן של היום' אכן נשמע רע.
9
דב קרמר שואל/ת: בדברי חז"ל מוזכרת פעמים רבות הסעודה הגדולה שעתיד הקב"ה לערוך לצדיקים באחרית הימים, בה יוגשו: הלווייתן, שור הבר והיין המשומר (בבא בתרא ע"ה, א; פסחים קי"ט, ב; ברכות ל"ד, ב; מדרש רבה, ויקרא י"ג, ג, ועוד.) הלווייתן שיוגש בסעודה, הוא אחד משני הלווייתנים שנבראו בששת ימי בראשית. לכן לא נראית לי תשובתך: "לווייתן הוא יצור מקראי מיתולוגי, שאינו הלווייתן של ימינו. על פי ההקשרים הוא עשוי להיות נחש עקלתון, תנין (הנרמז גם על פי השם), דרקון או חיה קדמונית מאיימת אחרת", כי לא נראה לי שלצדיקים בגן עדן יוגש מאכל שאינו כשר...
רוביק עונה:
אין פרשן מקראי אחד שחושב שלווייתן המקראי הוא הלוויתן של ימינו. לעומת זאת, חז"ל, שהביאו שמות רבים של דגים, כבר כיוונו ליונק הימי הענק המוכר לנו. מאחר שתיאור מאכלי גן העדן הוא חז"לי, נראה שלא נפגעה כשרות המסעדה בגן העדן.
10
יצחק כהן שואל/ת: למה כאשר שני אנשים אומרים אותה מילה ביחד, ראוי לומר מיד לאחר מכן את המילה "צ'יפס"? מה המקור למנהג הזה?
רוביק עונה:
מודה שהמנהג הזה אינו מוכר. בעבר נהגו במקרה זה ואחרים לצבוט זה את זה ולומר "צמבל בלי להשיב לעולמים". מידע בעניין יתקבל ויצוטט.
11
מיכאל שואל/ת: מרבים להשתמש לאחרונה במושג הלועזי "קפסולה". מדוע זאת כאשר יש מלה עברית הולמת והיא "כמוסה"? למלה כמוסה יש מהלכים בציבור מהחרוז הידוע של ספרי הזיכרונות "סוד כמוס לפרה ולסוס". מוכר גם המונח הפיזיקלי "חום כמוס" המבטא את כמות האנרגיה שיש להשקיע כדי להעביר חומר מסוים ממצב צבירה אחד למשנהו. האם קיים גם פועל משורש זה (כמו encapsulation באנגלית)?
רוביק עונה:
כמוסה היא המילה העברית לקפסולה והיא מילה מצוינת. עם זאת היא אינה יוצרת אסוציאציה של התכנסות והתקבצות אלא של הסתרה והימצאות בתוך מעטפת, ואולי משום כך אין משתמשים בה בהקשר העכשווי, וחבל. הפעלים הרלוונטיים הם כמס – הסתיר, נכמס – הוסתר. הגיע הזמן לכמוס את התלמידים בכמוסות.
12
מרים שואל/ת: האם המילה אסקלציה היא בבחינת החרפת מצב לשלילה או גם לחיוב?
רוביק עונה:
המילה האנגלית escalation היא ניטרלית: התפתחות בשלבים, התעצמות בשלבים. 'הסלמה' העברית משמשת תמיד לשלילה, החמרה של מצב קיים בשלבים.
13
ראם בנטל שואל/ת: אשמח להסבר בנושא שעלה לי במחשבות. מדוע הפרה ממליטה בזה הרגע, הברווזה מטילה ביצים והשרצה (שרץ נקבה) משריצה, אבל האישה לא מיילדת אלא יולדת?
רוביק עונה:
'מיילדת' ודאי אינו מתאים שכן הוא בבניין פיעל ונקשר למי שמסייעת לאשה ללדת. בעברית מבדילים בדרך כלל בין האשה היולדת לבעל המוליד – המעַבֵּר את האשה, וגורם לה ללדת.
14
שלומי שואל/ת: הזכרת את השימוש ב- "נו נו" ו- "נו נו נו". "נו נו" - ספקנות ופליאה. "נו נו נו" - נזיפה. דוברי רוסית משתמשים גם ב "נו" על מנת להביע עניין בדברי מי שמדבר איתם, דבר שלפעמים מתפרש על ידי דוברי עברית כמילת זירוז: "נו, תתקדם, הבנו". שאלתי היא: מה מקור הביטויים "נו", וכפולותיו, ואיך ומתי הגיעו לעברית.
רוביק עונה:
השימושים הרבים של 'נו' הגיעו מיידיש. מילון היידיש של אלכסנדר הרכבי מביא דרכים שונות של שימוש ב'נו'. 'נו, לאמיר גיין': נו, נלך (זירוז). 'נו, יע' - כן, באמת, ספקנות. נו לפתיחת משפט המייצג השלמה, מה בכך: "נו, אז הוא ידע את האמת". הכפלת הספקנות גם היא יידישאית. את השימוש ב'נו נו נו' כנזיפה יש לזקוף למעמדו של נ' כעיצור השלילה בשפות רבות, כולל יידיש, גרמנית, אנגלית ורוסית.
15
גיא שואל/ת: מדוע נבחרה המילה פזמון, שמשמעה בד"כ שיר קליל או פשוט, לשמש גם כ-chorus, המהווה רק חלק משיר, ולאו דווקא החלק הפשוט או המשפטני בו?
רוביק עונה:
הסדר הוא הפוך. 'פזמון' חודש בפיוטי ימי הביניים, בעקבות המילה הארמית פִזמא, במשמעות השורות החוזרות אחרי כל בית, וכן כשם לפיוט שיש בו שורות חוזרות. משמעותו הבסיסית אינה שיר מזומר דווקא אלא פיוט או שיר קל בכלל. ההיבט המוזיקלי דבק במילה בעברית החדשה, וכך נוצרה דו משמעות: פזמון הוא גם שיר קל מזומר, וגם שורות חוזרות בשיר המזומר. מהקישור המוזיקלי נוצר פועל חדש בעברית: לפַזֵם.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >