שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
451
אורית שואל/ת: אני מנסה לעזור לבעלי ללמוד עברית. הוא מחפש את המילה 'להרביץ' במילון, אך לא מצא בו את המובן 'לתת מכה'. מה השורש של המילה ומה הקשר שלה למובנים אחרים של 'להרביץ'?
רוביק עונה:
מדובר בגלגול רב-שלבי של הפועל 'הרביץ', צורת ההפעיל של 'רבץ'. בתנ"ך הרביץ הוא מי שגורם לבקר לרבוץ על הארץ, כלומר, מניח או שם אותה על הקרקע. בתלמוד נאמר "בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה", כלומר, מניחים את התורה, מביאים אותה לפני הקהל. 'הרביץ תורה' נתפס בהמשך כ'חילק תוקה' או 'העניק תורה', וכך נולד 'הרביץ מכות' במשמעות 'חילק מכות'. 'הרביץ מכות' התקצר עם הזמן ל'הרביץ', ורק במשמעות המכות.
452
גבי שחר שואל/ת: בעקבות השאלה על 'להתקלח' מול 'להתרחץ', מדוע הרדיו מדבר בתחזית על "הרוחצים בים" ולא על "המתרחצים"? את מי אנשים אלו רוחצים?
רוביק עונה:
'רוחץ' משמש גם כפועל יוצא וגם כפועל עומד, על פי ההקשר. כבר במקרא נאמר על בת פרעה שירדה "לרחוץ על היאור", ובמקרים אחרים מדובר על כך שיש לרחוץ את אהרון ובניו, ולהבדיל את איברי הבהמה המובאת לקורבן. בעברית החדשה אכן נהוג להשתמש ב'רחצתי' כפועל יוצא: רחצתי את הילד, רחצתי את הידיים, ו'התרחצתי' במשמעות 'רחצתי את עצמי', אך בשפה מסוגננת יותר יש גם שימוש במשמעות העומדת.
453
מאיר גלבוע שואל/ת: אני מחפש פרשנות לשימוש במלה פסטיבל בסלנג בעברית. לטעמי, השימוש במלה זו בהקשרים שונים נועד להמעיט בערכו של הנושא המדובר. כך, למשל, ברשימה של אורי משגב בהארץ שבה הוא משתמש במלה פסטיבל בהקשר השואה כדי להמעיט בערכם ובחשיבותם של הטקסים השונים הקשורים בשואה.
רוביק עונה:
התרבות הישראלית הפכה את 'פסטיבל' לסוגה של סדרת אירועים תחת כותרת או מטרייה אחת. בדרך כלל הם מלווים בפרסום וביחסי ציבור ובניפוח מסוים של האירוע. מאז שנות החמישים הסוגה הזו פורחת, ומספר הפסטיבלים השנתי אינו מבייש מדינות גדולות מישראל עשרת מונים, ועל כך נכתב השיר הידוע "אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל". האמירה "עושים מזה פסטיבל" מרמזת על ניפוח אירוע בלתי חשוב. במקרה של 'פסטיבל השואה' הכוונה שונה, ויש בה ביקורת על כך שאירוע קודר ורב משמעות הופך לאירוע שמח ומוחצן.
454
שמוליק שואל/ת: במה זכו 'אשתי', 'בעלי', 'אחי' ו'אחותי', שמקובל בעברית המודרנית להוסיף להם את סיומת הקניין (עוד לפני שהיה מקובל להשתמש ב'אחי' בתור ביטוי קירבה דביק לחברים), אבל לא כל כך מקובל לומר 'אבי', 'אמי' וכיוצא באלה בני משפחה, או סתם רכוש?
רוביק עונה:
בדרך כלל הצורה המועדפת בלשון הדיבור ונשמעת פחות רשמית היא מה שקרוי 'כינוי קניין פרוד': "אני נכנס לחדר שלי" (ולא "לחדרי"), "אני הולכת לפגוש את המורה שלי" (ולא את מורי או מורתי). המקרה של 'אבי' ו'אמי' מורכב עוד יותר, שכן הצורה המקובלת בדיבור אינה 'אב' או 'אם' אלא אבא ואמא, ולכן ודאי שנעדיף את 'אבא שלי', או 'אמא שלך'. במילים שעליהן מצביע שמוליק בצדק אכן ניצחה בשפת הדיבור הצורה החבורה. השאלה שצריכה להישאל היא מדוע נוח לנו פחות לומר "הבעל שלי עובד בהיי-טק", "האשה שלי היא מנהלת בנק הפועלים", או "אח שלי משרתת בפיקוד העורף" במקום 'בעלי', 'אשתי' ו'אחי'. יתכן שכאן הצורה הפרודה-דיבורית נשמעת אינטימית מדי, אך זו השערה בלבד.
455
יהודה בן יהודה שואל/ת: בעיתון ישראל היום נכתב: "הלמ"ס: חרף העלייה בשימוש בתחבורה ציבורית - זינוק במספר כלי הרכב". בשורה הבאה הדברים מוצגים אחרת: "למרות הזינוק שחל בשימוש בתחבורה הציבורית בישראל, מספר כלי הרכב הפרטיים ממשיך לעלות". בהמשך כולם מזנקים. ולעניין עצמו - האם השימוש במונח 'זינוק' נכון כאן? הרי זינוק הוא לאו דווקא בעליה, כשמזנקים לבריכה הכיוון הוא למטה, ביציאה לריצה הזינוק הוא קדימה, וכן הלאה.
רוביק עונה:
המשמעות המקורית של 'זינוק' אכן אינה דווקא עלייה אלא התפרצות קדימה. האריה מזנק קדימה ולא למעלה, למשל. עם זאת, בדוגמה בשאלה מדובר במעין התפרצות או שינוי דרמטי בשימוש בתחבורה הציבורית, והמילה 'עלייה' מתונה מדי לתיאור המתרחש.
456
צהלה שואל/ת: האם נכונה ההטיה של המקלחת כפועל? דוגמא: בואי להתקלח; לכי להתקלח? האם לא נכון יותר לומר פשוט 'להתרחץ'?
רוביק עונה:
'אני הולכת להתרחץ' אינו שגיאה כמובן, אבל הפועל 'להתרחץ' יכול להתייחס גם לשטיפת הידיים והפנים לפני ארוחה, לטבילה באמבטיה ולרחצה בים. כאשר יש פועל ספציפי המיוחד לרחצה במקלחת כמו 'להתקלח', מן השורש התלמודי קל"ח, אין סיבה מדוע לא להשתמש דווקא בו.
457
מישל שואל/ת: לאחרונה אני שומעת הרבה את הביטוי 'לשיטתו', במובן של 'לפי דעתו'. לי זה צורם. בצדק?
רוביק עונה:
'לשיטתו' הוא מונח עברי מימי הגאונים, בעקבות השימוש במילה 'שיטה' במשמעות תיאוריה או תפיסה כוללת המופיע בתלמוד. כאשר משתמשים ב'לשיטתו' מתכוונים שאדם הביע דעה התואמת את מכלול תפיסת עולמו. ברור ששימוש יתר במושג גם כשמדובר בדעות מזדמנות אינו רצוי.
458
ליאור שואל/ת: עבור אירוע פרידה של חבר'ה מבוגרים מפלוגת המילואים שלנו הכנו מגן עם כמה מילות הוקרה. בין השאר החלטנו לכתוב "תודה על שנתת כתף מתחת לאלונקה", ניסוח מתומצת שמרמז לרוח ההתנדבות, לעבודה הקשה ולתרומה למדינה. הצעות חלופיות היו "על ששמת כתף", "תרמת כתף", "על הכתף" וכולי. האם הניסוח שבחרנו נכון ומה עדיף?
רוביק עונה:
"נתת כתף" הוא גם נכון וגם בלעדי במקרה זה. מקורו בתנ"ך בספר זכריה: "וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת". שם המשמעות שונה, אך לצירוף הזה במשמעות הנוכחית של הטיית שכם יש מקבילות קרובות ביידיש ובצרפתית. מכאן נולד גם שיר ההורה המסעיר שכתב אביגדור המאירי: "תן כתף, עצום את העיניים, פורים לנו – שכח את הכל".
459
הגר אור שואל/ת: לצורך עבודה בקורס אוניברסיטאי, אני מחפשת מידע על המשמעות וההיסטוריה של המילה 'הפקר'. ידוע לי שהמילה מופיעה במקורות במשמעות קניין שאין לו דורש. עם זאת, חשוב לי לדעת האם המילה נקלטה בשפת היידיש ומהי משמעותה ביידיש? והאם נכונה טענתה של ד"ר זיוה שמיר שביאליק 'עיברת' מחדש את המילה כאשר שזר אותה ביצירותיו, ואף הוסיף לה הטיות כמו 'הפקרות'?
רוביק עונה:
'הפקר' היא מילה משנאית ופירושה כאמור מה שאין לו בעלים, וזו משמעותה גם היום. היא אחת המילים העבריות שהפכו לחלק מן היידיש, וגם זאת באותה משמעות. מוכר גם הביטוי 'הפקר פטרושקה', שפירושו המילולי פטרוזיליית הפקר. אין לקבוע ביחס למילה הנפוצה כל כך במקורות שביאליק נדרש לחדש אותה. היא תמיד הייתה שם. כמו כן היא נפוצה מאוד בספרות התחייה, ומופיעה גם ביצירותיו של י"ל פרץ, שקדם לביאליק. המילה 'הפקרות' אינה מופיעה במילון חידושי ביאליק.
460
יוסי אבידור שואל/ת: רציתי לכתוב, בפורום תפוז של ריקודי עם, תיאור של רוקד המגיע תמיד לבוש בסגנון פרנג'י', כלומר, מהודר, שלא בהתאם לאופי הערב. חיפשתי ולא מצאתי אף תיאור על "פרנג'י" שאני מכיר מילדותי. לאן נעלם הפרנג'י שאני מכיר?
רוביק עונה:
'פרנג'י' דווקא מופיעה במילונים. במילון בן יהודה בן אמוץ הגדרתה "גבר הלבוש בהידור, לובש חליפה, מגבעת ועניבה וכד'". הדוגמה דווקא לא מחמיאה: "באמצע השבוע ראיתי אותו הולך פרנג'י, את השוויצר הזה". המילון מביא פירוש נוסף: "באורח אירופאי: "גילוח פארנג'י או ערבי?". במילון הסלנג של עבדכם הנאמן מופיע הערך פראנג'י: לבוש מהודר (נאמר לגנאי, מיושן): "היה הולך ברחוב? איך היה מולבש? פרנג'י? פרנג'י" (הגשש, השד, נסים אלוני); "לובשים חליפות פראנג'י עם עניבות והכל" (ילקוט הכזבים, 134). מקור המילה בערבית: פִירָאנְגִ'י, שפירושה צרפתי, ובהרחבה, זר כלשהו. במילון האנגלית-ההודית הובסון-ג'ובסון מוקדש לערך firinghee מקום נכבד, וזה ככל הנראה מקור המילה הערבית. פירוש המילה הוא צרפתי, אך השימוש בה מתייחס בשלילה לאירופאים באשר הם, בעיקר ליוצאי פורטוגל.
461
חיים זומר שואל/ת: יש לי שאלה לגבי המילה 'מה'. אני מוצא שרבים משתמשים במילה שלא בהקשר לשאלה. לדוגמא, ידיעה בעיתון ידיעות אחרונות: "מתווה הפשרה בין המדינה לחברות הגז נותר באופן פורמלי חסוי ולא הוצג לציבור, מה שהרחיב את המחאה נגדו". לי נראה שהמילה הנכונה צריכה להיות 'דבר' ולא 'מה'. מה נכון?
רוביק עונה:
מילות שאלה עשויות לשמש בשפה גם כמילות גוף, כלומר, מילים המייצגות אובייקט כלשהו. במקרים אלה מילת השאלה אינה מתפקדת כמילת הפותחת שאלה, אלא כמילה המייצגת שאלה נסתרת. בגלגולי השימוש הזה הפכה 'מה' גם מילה נרדפת ל'דבר', כמו גם בניב הידוע 'ויהי מה' (ואפילו אם יתרחש דבר כלשהו). באותה דרך 'מי' עשויה לשמש כמילת גוף המייצגת אדם או קבוצת אנשים, כמו בפסוק הידוע "מי לה' אלי" שבו 'מי' מייצגת את האנשים המאמינים, וגם עונה על שאלה נסתרת: מיהם אנשים המאמינים. גם למילת השאלה 'איך' גלגול דומה. במשפט "המורה לימדה אותי איך כותבים חיבור" 'איך' פירושה כאן 'הדרך' או 'האמצעים', והיא כוללת בחובה שאלה: "איך כותבים חיבור?"
462
שמוליק שואל/ת: מה פשר המילה 'מוצאי' בצירוף 'מוצאי שבת'? אני מבין ביטויים כמו 'בצאת השבת', 'ביציאת השבת' וכו׳, אבל 'מוצאי שבת'? '.
רוביק עונה:
'מוצא היא מילה נרדפת ליציאה, ולכן אין כל תמיהה בביטוי 'מוצאי שבת', שפירושו יציאת השבת. יש לכך גם מקור מקראי בספר בתהילים: "מוצאי בוקר וערב תרנין". הביטוי 'מוצאי שבת' מופיע במשנה שבע פעמים, ורווח מאוד בספרות התלמודית והפרשנית
463
אילן ארד שואל/ת: מוכר לי הפועל לשהות במובן של ללון, להימצא במקום מסוים. מוכר לי גם הפועל להשתהות במובן של לדחות, להמתין. האם מקורן של שתי המילים זהה? והיכן נכנס המושג שה"י פה"י (שבת היום פסח היום) שנאמר מתוך כוונה לזרז אנשים? האם הביטוי ללא שיהוי, ללא דחיה, מקורו במושג שה"י פה"י?
רוביק עונה:
'שהה' וכן 'השתהה' הם פעלים תלמודיים בני אותו שורש. אין גם מרחק משמעות רב בין 'נמצא במקום מסוים' לבין 'התעכב' (מלהגיע למקום אחר). שה"י פה"י מקורו במסכת מגילה, שם מסביר המן לאחשוורוש מדוע היהודים משתמטים מעבודת המלך בטענות כגון 'שבת היום', 'פסח היום'. בעברית החדשה הביטוי מתייחס לתירוצי בטלנים בכלל. מכאן יצר שלונסקי את הביטוי 'שהה ופהה', כלומר, התבטל ודחה את משימותיו.
464
ג'רמי בנשטיין שואל/ת: למה דווקא בשפת הספורט יש ביטויים מארמית כמו 'גומלין' ו'עונשין'? מתי ואיך זה נוצר אוצר המלים של משחקי הספורט השונים? האם זה "הונחת מלמעלה" מהאקדמיה, או שמא צמח מלמטה?
רוביק עונה:
'גומלין' ו'עונשין' הם מונחים תלמודיים-ארמיים בבינוני קל: 'גומלים' ו'עונשים'. הביטוי 'משחק גומלין' מופיע במילון האקדמיה ללשון לחינוך גופני בשנת 1958. ביטויים כמו 'פעולת גומלין' ואחרים נכנסו עוד בשנות השלושים. במילון החינוך הגופני מאותה שנה נכנסו גם ביטויים שונים כמו 'תחום עונשין' ו'רחבת העונשין', בהחלטות קודמות הם נקראו שלא על דרך הארמית: 'בעיטת עונשים', ובעיטת ה-11 נקראה בכל המילונים 'בעיטת עונש'. הביטוי 'בעיטת עונשין' מופיע בעיתון דאר היום בסוף שנות העשרים, כך שנראה שאפשר לייחס אותו לאיתמר בן אב"י. מי שסייע להחדיר מונחים תקניים ואפילו גבוהים לשפת הכדורגל הם שדרי הספורט, בעיקר בשנים האחרונות: גול ולא שער, בעיטת קרן ולא קורנר, ואפילו הפנדל נשאר מחוץ לשפת הטלוויזיה.
465
אלמוג שואל/ת: מדוע אומרים "המתנתי בתור שעות ארוכות", או "חיכיתי ימים ארוכים". הרי גם אם זמן ההמתנה הינו ממושך, השעות בה אינן ארוכות יותר מהרגיל. מדוע אין משתמשים ב"ימים רבים" או "שעות רבות"?
רוביק עונה:
צורת דיבור זו קרויה מטונימיה. נכון שכל השעות הן באותו אורך, אך כאשר אנו מחכים זמן ארוך אנו מעתיקים את תכונת האורך אל שעות ההמתנה, ומכאן "שעות ארוכות".
< הקודם ... 31 32 33 34 35  ... הבא >