שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
466
אלי שואל/ת: האם נכון לומר 'הייתי גר בתל אביב' או 'גרתי בתל אביב', וכדומה? האם יש כאן הבחנה בין פעולה נמשכת לפעולה קצרה?
רוביק עונה:
המבנה 'היה+בינוני' המציין אירוע מן העבר נהוג מאוד בלשון חז"ל. כך נכתב במסכת ברכות: "היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב נכרים - אינו מברך, אם רוב ישראל – מברך". גם הצירוף "רבי ... היה אומר" נפוץ מאוד במשנה ובתלמוד. בעברית החדשה השימוש הזה אופייני דווקא לשפת הדיבור, כדוגמת "הייתי עומד ברחוב והוא היה מדבר אתי". קשה להצביע כאן על הבחנה על פי אורך הפעולה. בתלמוד יש לעיתים לשימוש משמעות של נוהג: "הוא היה אומר", כלומר "הוא נהג לומר". בלשון ימינו הבחנה כזו אינה קיימת כלל.
467
סיון שואל/ת: מתי ואיך קיבל הפועל 'לגמור' את משמעותו המינית?
רוביק עונה:
הפועל במשמעות הזו פרץ לעולמנו בשנות השישים, ותועד לראשונה במילון הסלנג של דן בן אמוץ ונתיבה הבן יהודה. במילון שיצא ב-1972 הם הסתפקו בהגדרה קצרה: "הגיע לאורגזם מיני". הפועל פרץ בזכותה של אופליה שטראל, היא סטלה המגמרת מן הסרט "אסקימו לימון", שיצא לאקרנים ב-1978. ל'גמר' במשמעות הזו אין אב רשמי אך לא קשה להבין מדוע נבחר על ידי ועד הלשון של הסלנג. הוא שקוף ואינטואיטיבי יותר מ-come האנגלי, ומציין את השלמת תהליך האורגזמה.
468
קובי קונשטוק שואל/ת: למילה 'חבר' יש שתי משמעויות: או ידיד, או חבר קבוצה, כמו חבר כנסת וחבר מועדון. מה המשמעות המקורית, ואיך נוצרה המשמעות הנוספת?
רוביק עונה:
שילוב המשמעויות של 'חבר' פרטי ו'חבר' ציבורי מיוחד לעברית, והוא נעוץ בשימושים הרבים של המילה 'חבר' במקורות. בתלמוד חבר הוא לא רק ידיד קרוב, אלא כבר שותף ללימודים ולעבודה, וכן תלמיד חכם ומדקדק במצוות. הביטוי 'כל ישראל חברים' מאחד את החבר הפרטי והחבר השייך לקהילה רחבה. תרמו לכך גם ההתאגדויות השיתופיות שעמדו בבסיס הקמת היישוב העברי, שבהן נתפס אדם השייך לקיבוץ, להתאגדות או למפלגה כמעין חבר אישי.
469
גורי פלטר שואל/ת: בפרסומך האחרון קראתי שהאקדמיה החליטה שהתרגום העברי לקונדיטור הינו 'מגדנאי'. מדוע לא לחדש את המונח הישן 'פלטֵר', שהוא גם שם משפחתי, המופיע במילונים ושמקורו במשנה?
רוביק עונה:
פלטֵר הוא אכן בלשון חכמים גם בעל חנות לדברי מאפה וגם החנות עצמה. מקור המילה ביוונית. כמו מילים רבות המילה אינה בשימוש, וגם אינה באחד המשקלים של בעלי המלאכה. מכל הבחינות האלה 'מגדנאי' עדיף, והוא מכניס את הקונדיטור למחלקת מקצועות מכובדת כמו עיתונאי, מוזיקאי וחשמלאי.
470
שרון שואל/ת: עד לפני חצי שנה החיים שלי היו פשוטים: אשה לי היתה ושתי בנות. כשדיברתי עליהן עם אחרים, נהגתי לכנותן בתור "הבנות שלי", או שאלתי את אשתי "מה שלום הבנות". לפני כחצי שנה נולד לנו בן זכר מתוק כדבש ומאז קשה לי ומסורבל לומר לאחרים "הבנות והבן שלי...", או את אשתי "מה שלום הבנות ורֵעַ" ? האם יש פתרון? האם נכון להציגם כ"ילדים" למרות הרוב הנשי המובהק?
רוביק עונה:
בעברית צורת הריבוי 'ילדים' מתייחסת לבנים ולבנות גם יחד, היא מה שקרוי 'הצורה הלא מסומנת', בעוד 'ילדות' מתייחס לבנות בלבד. "הילדים שלי", וכן "מה שלום הילדים" הם ביטויים תקינים במקרה שלך, ולא הייתי מעמיס עליהם את המטען הכבד של שאלות המגדר בעברית.
471
אורית שואל/ת: אני מנסה לעזור לבעלי ללמוד עברית. הוא מחפש את המילה 'להרביץ' במילון, אך לא מצא בו את המובן 'לתת מכה'. מה השורש של המילה ומה הקשר שלה למובנים אחרים של 'להרביץ'?
רוביק עונה:
מדובר בגלגול רב-שלבי של הפועל 'הרביץ', צורת ההפעיל של 'רבץ'. בתנ"ך הרביץ הוא מי שגורם לבקר לרבוץ על הארץ, כלומר, מניח או שם אותה על הקרקע. בתלמוד נאמר "בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה", כלומר, מניחים את התורה, מביאים אותה לפני הקהל. 'הרביץ תורה' נתפס בהמשך כ'חילק תוקה' או 'העניק תורה', וכך נולד 'הרביץ מכות' במשמעות 'חילק מכות'. 'הרביץ מכות' התקצר עם הזמן ל'הרביץ', ורק במשמעות המכות.
472
גבי שחר שואל/ת: בעקבות השאלה על 'להתקלח' מול 'להתרחץ', מדוע הרדיו מדבר בתחזית על "הרוחצים בים" ולא על "המתרחצים"? את מי אנשים אלו רוחצים?
רוביק עונה:
'רוחץ' משמש גם כפועל יוצא וגם כפועל עומד, על פי ההקשר. כבר במקרא נאמר על בת פרעה שירדה "לרחוץ על היאור", ובמקרים אחרים מדובר על כך שיש לרחוץ את אהרון ובניו, ולהבדיל את איברי הבהמה המובאת לקורבן. בעברית החדשה אכן נהוג להשתמש ב'רחצתי' כפועל יוצא: רחצתי את הילד, רחצתי את הידיים, ו'התרחצתי' במשמעות 'רחצתי את עצמי', אך בשפה מסוגננת יותר יש גם שימוש במשמעות העומדת.
473
מאיר גלבוע שואל/ת: אני מחפש פרשנות לשימוש במלה פסטיבל בסלנג בעברית. לטעמי, השימוש במלה זו בהקשרים שונים נועד להמעיט בערכו של הנושא המדובר. כך, למשל, ברשימה של אורי משגב בהארץ שבה הוא משתמש במלה פסטיבל בהקשר השואה כדי להמעיט בערכם ובחשיבותם של הטקסים השונים הקשורים בשואה.
רוביק עונה:
התרבות הישראלית הפכה את 'פסטיבל' לסוגה של סדרת אירועים תחת כותרת או מטרייה אחת. בדרך כלל הם מלווים בפרסום וביחסי ציבור ובניפוח מסוים של האירוע. מאז שנות החמישים הסוגה הזו פורחת, ומספר הפסטיבלים השנתי אינו מבייש מדינות גדולות מישראל עשרת מונים, ועל כך נכתב השיר הידוע "אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל". האמירה "עושים מזה פסטיבל" מרמזת על ניפוח אירוע בלתי חשוב. במקרה של 'פסטיבל השואה' הכוונה שונה, ויש בה ביקורת על כך שאירוע קודר ורב משמעות הופך לאירוע שמח ומוחצן.
474
שמוליק שואל/ת: במה זכו 'אשתי', 'בעלי', 'אחי' ו'אחותי', שמקובל בעברית המודרנית להוסיף להם את סיומת הקניין (עוד לפני שהיה מקובל להשתמש ב'אחי' בתור ביטוי קירבה דביק לחברים), אבל לא כל כך מקובל לומר 'אבי', 'אמי' וכיוצא באלה בני משפחה, או סתם רכוש?
רוביק עונה:
בדרך כלל הצורה המועדפת בלשון הדיבור ונשמעת פחות רשמית היא מה שקרוי 'כינוי קניין פרוד': "אני נכנס לחדר שלי" (ולא "לחדרי"), "אני הולכת לפגוש את המורה שלי" (ולא את מורי או מורתי). המקרה של 'אבי' ו'אמי' מורכב עוד יותר, שכן הצורה המקובלת בדיבור אינה 'אב' או 'אם' אלא אבא ואמא, ולכן ודאי שנעדיף את 'אבא שלי', או 'אמא שלך'. במילים שעליהן מצביע שמוליק בצדק אכן ניצחה בשפת הדיבור הצורה החבורה. השאלה שצריכה להישאל היא מדוע נוח לנו פחות לומר "הבעל שלי עובד בהיי-טק", "האשה שלי היא מנהלת בנק הפועלים", או "אח שלי משרתת בפיקוד העורף" במקום 'בעלי', 'אשתי' ו'אחי'. יתכן שכאן הצורה הפרודה-דיבורית נשמעת אינטימית מדי, אך זו השערה בלבד.
475
יהודה בן יהודה שואל/ת: בעיתון ישראל היום נכתב: "הלמ"ס: חרף העלייה בשימוש בתחבורה ציבורית - זינוק במספר כלי הרכב". בשורה הבאה הדברים מוצגים אחרת: "למרות הזינוק שחל בשימוש בתחבורה הציבורית בישראל, מספר כלי הרכב הפרטיים ממשיך לעלות". בהמשך כולם מזנקים. ולעניין עצמו - האם השימוש במונח 'זינוק' נכון כאן? הרי זינוק הוא לאו דווקא בעליה, כשמזנקים לבריכה הכיוון הוא למטה, ביציאה לריצה הזינוק הוא קדימה, וכן הלאה.
רוביק עונה:
המשמעות המקורית של 'זינוק' אכן אינה דווקא עלייה אלא התפרצות קדימה. האריה מזנק קדימה ולא למעלה, למשל. עם זאת, בדוגמה בשאלה מדובר במעין התפרצות או שינוי דרמטי בשימוש בתחבורה הציבורית, והמילה 'עלייה' מתונה מדי לתיאור המתרחש.
476
צהלה שואל/ת: האם נכונה ההטיה של המקלחת כפועל? דוגמא: בואי להתקלח; לכי להתקלח? האם לא נכון יותר לומר פשוט 'להתרחץ'?
רוביק עונה:
'אני הולכת להתרחץ' אינו שגיאה כמובן, אבל הפועל 'להתרחץ' יכול להתייחס גם לשטיפת הידיים והפנים לפני ארוחה, לטבילה באמבטיה ולרחצה בים. כאשר יש פועל ספציפי המיוחד לרחצה במקלחת כמו 'להתקלח', מן השורש התלמודי קל"ח, אין סיבה מדוע לא להשתמש דווקא בו.
477
מישל שואל/ת: לאחרונה אני שומעת הרבה את הביטוי 'לשיטתו', במובן של 'לפי דעתו'. לי זה צורם. בצדק?
רוביק עונה:
'לשיטתו' הוא מונח עברי מימי הגאונים, בעקבות השימוש במילה 'שיטה' במשמעות תיאוריה או תפיסה כוללת המופיע בתלמוד. כאשר משתמשים ב'לשיטתו' מתכוונים שאדם הביע דעה התואמת את מכלול תפיסת עולמו. ברור ששימוש יתר במושג גם כשמדובר בדעות מזדמנות אינו רצוי.
478
ליאור שואל/ת: עבור אירוע פרידה של חבר'ה מבוגרים מפלוגת המילואים שלנו הכנו מגן עם כמה מילות הוקרה. בין השאר החלטנו לכתוב "תודה על שנתת כתף מתחת לאלונקה", ניסוח מתומצת שמרמז לרוח ההתנדבות, לעבודה הקשה ולתרומה למדינה. הצעות חלופיות היו "על ששמת כתף", "תרמת כתף", "על הכתף" וכולי. האם הניסוח שבחרנו נכון ומה עדיף?
רוביק עונה:
"נתת כתף" הוא גם נכון וגם בלעדי במקרה זה. מקורו בתנ"ך בספר זכריה: "וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת". שם המשמעות שונה, אך לצירוף הזה במשמעות הנוכחית של הטיית שכם יש מקבילות קרובות ביידיש ובצרפתית. מכאן נולד גם שיר ההורה המסעיר שכתב אביגדור המאירי: "תן כתף, עצום את העיניים, פורים לנו – שכח את הכל".
479
הגר אור שואל/ת: לצורך עבודה בקורס אוניברסיטאי, אני מחפשת מידע על המשמעות וההיסטוריה של המילה 'הפקר'. ידוע לי שהמילה מופיעה במקורות במשמעות קניין שאין לו דורש. עם זאת, חשוב לי לדעת האם המילה נקלטה בשפת היידיש ומהי משמעותה ביידיש? והאם נכונה טענתה של ד"ר זיוה שמיר שביאליק 'עיברת' מחדש את המילה כאשר שזר אותה ביצירותיו, ואף הוסיף לה הטיות כמו 'הפקרות'?
רוביק עונה:
'הפקר' היא מילה משנאית ופירושה כאמור מה שאין לו בעלים, וזו משמעותה גם היום. היא אחת המילים העבריות שהפכו לחלק מן היידיש, וגם זאת באותה משמעות. מוכר גם הביטוי 'הפקר פטרושקה', שפירושו המילולי פטרוזיליית הפקר. אין לקבוע ביחס למילה הנפוצה כל כך במקורות שביאליק נדרש לחדש אותה. היא תמיד הייתה שם. כמו כן היא נפוצה מאוד בספרות התחייה, ומופיעה גם ביצירותיו של י"ל פרץ, שקדם לביאליק. המילה 'הפקרות' אינה מופיעה במילון חידושי ביאליק.
480
יוסי אבידור שואל/ת: רציתי לכתוב, בפורום תפוז של ריקודי עם, תיאור של רוקד המגיע תמיד לבוש בסגנון פרנג'י', כלומר, מהודר, שלא בהתאם לאופי הערב. חיפשתי ולא מצאתי אף תיאור על "פרנג'י" שאני מכיר מילדותי. לאן נעלם הפרנג'י שאני מכיר?
רוביק עונה:
'פרנג'י' דווקא מופיעה במילונים. במילון בן יהודה בן אמוץ הגדרתה "גבר הלבוש בהידור, לובש חליפה, מגבעת ועניבה וכד'". הדוגמה דווקא לא מחמיאה: "באמצע השבוע ראיתי אותו הולך פרנג'י, את השוויצר הזה". המילון מביא פירוש נוסף: "באורח אירופאי: "גילוח פארנג'י או ערבי?". במילון הסלנג של עבדכם הנאמן מופיע הערך פראנג'י: לבוש מהודר (נאמר לגנאי, מיושן): "היה הולך ברחוב? איך היה מולבש? פרנג'י? פרנג'י" (הגשש, השד, נסים אלוני); "לובשים חליפות פראנג'י עם עניבות והכל" (ילקוט הכזבים, 134). מקור המילה בערבית: פִירָאנְגִ'י, שפירושה צרפתי, ובהרחבה, זר כלשהו. במילון האנגלית-ההודית הובסון-ג'ובסון מוקדש לערך firinghee מקום נכבד, וזה ככל הנראה מקור המילה הערבית. פירוש המילה הוא צרפתי, אך השימוש בה מתייחס בשלילה לאירופאים באשר הם, בעיקר ליוצאי פורטוגל.
< הקודם ... 31 32 33 34 35  ... הבא >