שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
571
יעקב רון מרמת גן שואל/ת: שמעתי את הביטוי "הספר מחזיק כך וכך עמודים". האם זהו הביטוי הנכון להציג את כמות הדפים בספר?
רוביק עונה:
"מחזיק" פירושו גם "מכיל". בספר דברי הימים נכתב: "מחזיק בתים, שלושת אלפים יכיל". "בתים" כאן היא צורת הרבים של מידת בנוזלים "בת", (ככל הנראה 40 ליטר). בתלמוד נכתב באותו סגנון "מחזיק סאתיים". עם זאת נראה שהביטוי מושפע מאנגלית, שבה נמצא למשל the book holds 86 pages, או the book holds legends (הספר מכיל אגדות).
572
יפית מתל אביב שואל/ת: אני מקריאה לילד שלי את הספר אליעזר והגזר ויש בו שורה: "גזר, גזר, גזר, גזר אין כמוהו גזר, זרע אותו בגן הירק סבא אליעזר". האם לא יותר נכון לומר 'לשתול גזר' ולא 'לזרוע גזר', שהרי לגזר אין זרעים?
רוביק עונה:
לוין קיפניס צדק. לגזר יש ויש זרעים, וזריעת גזר היא פעולה חקלאית לגיטימית.
573
ישראל מידד שואל/ת: בשפה המדוברת נהוג לומר "מקסימום יקרה כך וכך", אבל הכוונה היא שלכל הפחות נשיג או יקרה כך וכך. אז מדוע לומר מקסימום ולא מינימום?
רוביק עונה:
השימוש המקובל בביטוי הוא "התוצאה הגרועה ביותר האפשרית היא זו וזו". למשל: "נלך לבדוק את העניין, מקסימום בזבזנו יום עבודה". מן השימוש הזה משתמע שזו אינה תוצאה נוראה כל כך. "מקסימום" מתייחס כאן לרכיב המשמעות "ביותר", ולכן הוא תקין.
574
שואל/ת: לאחרונה נשמעת מפיו של צביקה הדר המילה "תרגיע". האם השימוש הזה תקין?
רוביק עונה:
הביטוי אכן נכנס לשפה ונשמע לא מעט ב"רחוב", גם בזכות השם העברי "תרגיע" שניתן לסידרה של לארי דייויד ששמה באנגלית Curb your enthusiasm: "צנן את התלהבותך". "תרגיע" הוא קיצור של "תרגיע את עצמך". הצורה התקינה "תירגע" עלולה להישמע תוקפנית, או לפחות פטרונית, ואילו ב"תרגיע" יש חן והומור.
575
שואל/ת: לאחרונה יש שימוש רב בסלנג העברי ל"תותח". שרית חדד שרה "אתה תותח", ויש הרחבות כגון "תותח על". לפני 30 שנה ויותר נהגנו לומר "קנון" באותה משמעות, ובמחזמר "קזבלן" שרים "כולם ידעו איזה קנון עובר בסמטאות". קנון פירושו תותח. האם ה"תותח" הנוכחי הוא חידוש של "קנון"?
רוביק עונה:
בשנות השבעים חיו זה לצד זה "קנון" ו"תותח", במשמעות אדם בעל יכולת הבולט בתחומו. "קנון" לא באה מהאנגלית, שם היא אינה משמשת במשמעות הזו, אלא מהיידיש והגרמנית: "קאנאָן" ביידיש, ו"קנונה" בגרמנית. בסלנג בשפות האלה פירוש המילה אישיות חשובה, וגם אשה שמנה. קנון יצא מהאופנה, תותח חי וקיים, אבל לא נראה שיש כאן ירושה. בסלנג העברי נהוג מאז ומתמיד שימוש במלים אינסטרומנטליות כדי לאפיין אנשים, כמו "כלי", "בורג", "קליבר" המושפע מאנגלית, וכאמור, "קנון" ו"תותח".
576
שואל/ת: למה אומרים "התינוק שקל שלשה ק"ג". איך תינוק יכול לשקול בלי לקרוא מספרים?
רוביק עונה:
"שוקל" במשמעות "משקלו הוא" הוא מילה הנשמעת דיבורית, אבל מקורה בשימוש הזה כבר בתלמוד. גם באנגלית משתמשים במילה weighs בשתי משמעויות: "הוא מבצע שקילה" ו"משקלו הוא".
577
שואל/ת: אהוד ליפשין האם כאשר מים הופכים לקרח אפשר לקרוא לכך "התכה"? הרי התכה היא שינוי מצב ממוצק לנוזל ?
רוביק עונה:
"להתיך" נגזר מהשורש נת"ך, המתייחס לזרימה וליציקה. כאשר הגשם "ניתך" הוא זורם אל האדמה. כבר בתנ"ך "מתיכים" (כלומר, הופכים לנוזל) רק מתכות, ומכאן המילה "מתכת", וכך זה גם בעברית החדשה. קרח, לעומת זאת, ממיסים או מפשירים.
578
שואל/ת: מדוע אומרים "יום שבת" בהמשך ל"יום ראשון", "יום שני" וכדומה. האם אין לומר רק "שבת"?
רוביק עונה:
במקרא מופיע "יום השבת" כבר בעשרת הדיברות. הצירוף "יום שבת" אינו קיים במקרא ובתלמוד, אך מופיע במידה מצומצמת במקורות מאוחרים יותר. בעברית החדשה "יום שבת" הוא ביטוי דיבורי ומסורבל, ועדיף לומר "שבת".
579
שואל/ת: מדוע אנשים אומרים "בבקשה" לאחר שמישהו מודה להם?
רוביק עונה:
השימוש הזה ב"בבקשה" הוא קו-פרודוקציה תלמודית-גרמנית. הביטוי "בבקשה ממך" נפוץ מאוד בתלמוד כפניית נימוס לפני הצגת בקשה, וככזה הוא נכנס לעברית החדשה. בגרמנית נהוג טקס בקשה המתחיל במילה bitte שפירושה בקשה. לאחר שבא על סיפוקו אומר המבקש danke schön, כלומר, "תודה נאה", או "תודות חן חן", וממלא הבקשה סוגר מעגל ב-bitte schön. הטקס הזה התקבל למערך הגינונים הישראלי, וכך משמשת מילת הבקשה "בבקשה" גם תגובה ל"תודה".
580
שואל/ת: מדוע בתחילת ארוחה אומרים "בתיאבון"?
רוביק עונה:
כמו בחלק גדול מדברי הברכה והנימוס גם "בתיאבון" מושפע משפות אירופה. בגרמנית נאמר guten appetit, בצרפתית bon appetit, בשני המקרים הפירוש הוא "תיאבון טוב". המקור הקרוב ביותר הוא הביטוי הגרמני mit appetit – מילולית: עם תיאבון.
581
שואל/ת: מדוע חייבים להדביק תואר "נאמן" ליועצו, עוזרו, נהגו ומזכירתו של האח"מ? למה שלא שיסתפק בנאמנות אשתו?
רוביק עונה:
"נאמן" במשמעות מיופה כוח נפוץ מאוד בספרות ימי הביניים והשו"ת בעיקר בצירופים "נאמן הקהל" או "נאמני המלך".
582
שואל/ת: מדוע נאמר על שחקנים המדובבים סרטי הנפשה שהם "תורמים את קולם"? הרי הם מקבלים שכר עבור עבודתם?
רוביק עונה:
אין קשר הכרחי בין תרומה במשמעות נתינה, השקעה, לבין אי קבלת שכר. למשל, סופר שתרם רבות לתרבות האומה לא ויתר לשם כך על התמלוגים.
583
שואל/ת: מה מקור המילה "ארץ" בהתייחסות לישראל?
רוביק עונה:
המקור הוא מקראי. במקרא "ארץ" מתייחסת לישראל בצירופים שונים כגון "ארץ ישראל", "ארץ אבות", "הארץ הטובה", או בפסוק "לזרעך נתתי את הארץ", וגם "ארץ" סתם. לא קשה לטוות חוט מקשר בין "ללכת ארצה כנען" בבראשית לבין "אנו באנו ארצה" המודרני.
584
שואל/ת: מהו מקור ביטוי החיבה "אבא'לה", שבו פונים הורים יוצאי עדות המזרח, בעיקר מצפון אפריקה, לבניהם?
רוביק עונה:
יש כאן שילוב ישראלי מקסים בין עברית, יידיש וערבית. אבאלה הוא כינוי חיבה ותיק לאבא במתכונת מילות החיבה ביידיש, כמו בשיר האלמותי "אבאלה בוא ללונה פארק". "אבויה", שפירושו בערבית "אבא שלי", מקובל בצפון אפריקה דווקא ככינוי חיבה פטרוני, לילד או לחבר. "אבאלה" האשכנזי התביית על "אבויה" המזרחי, כור היתוך לשוני.
585
שואל/ת: מהיכן הגיע הביטוי "לקנח את האף", ומדוע לא משתמשים בפועל לקנח לתיאור פעולות נוספות, למשל, ניגוב הישבן?
רוביק עונה:
קינוח הוא מילה תלמודית שפירושה ניגוב. יש בתלמוד קינוח פה ו"דם הקינוח" הקשור בענייני נידה. בעברית החדשה מקנחים בעיקר את האף. בעניין הישבן, בפירוש רש"י למסכת סוכה אפשר למצוא דיון על אבנים מקורזלות שמכניסים לבית הכסא והן "ראויות לקינוח", שכן הן "מחודדות בקצה אחד" וגודלן כאגוז. נראה לך שאחרי "קינוח סעודה" תתפנה ל"קינוח ישבן"?
< הקודם ... 36 37 38 39 40  ... הבא >