שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
451
דור שואל/ת: האם תינוק שעבר ברית מילה הוא אך נימול, או שמא הוא אף מהול?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, שכן במקורות משמשים לפעולת כריתת בשר העורלה שני שורשים: מו"ל ומה"ל. מו"ל משמש במקרא, ומכאן "וימל אברהם את יצחק" וכן צורת הסביל בנפעל, נימול. מה"ל משמש בלשון חכמים, ומי שמלו אותו הוא אכן מהול. בלשון חכמים גם נקבע שם בעל המקצוע בשורש מה"ל: מוהל.
452
בת חן שואל/ת: לאחרונה עברתי ניתוח. הרופא שם לי 'מִשְתָל'. כל הרופאים הפלסטיים במחלקה השתמשו בשם 'משתל', ולא ב'שֶתֶל' כמו שהכרתי.
רוביק עונה:
קיימת הבחנה בניתוחים הרפואיים בין שֶתֶל לבין מִשְתָל. שֶתֶל היא רקמה ביולוגית המושתלת בגוף, באנגלית: graft. משתל היא ממקור לא ביולוגי, כגון מסתם פלסטי. באנגלית: implant.
453
שחר שואל/ת: האם האין ישנו? בתור טרחן בהתהוות עלתה אצלי השאלה הלשונית-פילוסופית האם ניתן לומר כי 'קיים חוסר'? לדוגמה, האם ניתן לומר כי: "הייתה אי הבנה", "קיים חוסר דיוק" וכדומה?
רוביק עונה:
טענה בנוסח "קיימת אי ודאות" מקובלת, מובנת ותקינה. ברמה הפילוסופית יש להבחין כאן בין אונטולוגיה (תורת היש) לבין תורת ההכרה. אונטולוגית האין מוגדר בכך שאינו קיים. ואולם בתודעתנו קיים מושג של אַיִן, של אי היות, של שלילת הקיום, ולכן ניתן להוסיף אליו מילות קיום כמו 'יש' וחברותיה.
454
אילן שרון שואל/ת: בשירו של אבן גבירול "שלום לבן דודי" נכתב "רקה כרימון". האם מדובר בשיבוש של "רכה", או במשמעות שונה?
רוביק עונה:
אין כאן שיבוש. כוונתו של אבן גבירול היא לרקה, הצדע, בעקבות פסוק ידוע בשיר השירים: "כפלח הרימון רקתך".
455
ליאור דגן שואל/ת: ב"טיפוסים קשוחים" של דיימון ראניון בתרגום של ט. כרמי, כתוב בסיפור הראשון "מצרצר בעט כפקיד" (או "פקיד המצרצר בעט"). קראתי ב"נפש כנועה" של דוסטוייבסקי בתרגום של עמנואל ביחובסקי מ-1980: "סופר חכמן וזרזיר-עט (..) מומחה לחבר קומדיות..." לצרצר, לזרזר, בעט?? יש דבר כזה? מהיכן זה מגיע? יש קשר לחרק צרצר? לציפור זרזיר?
רוביק עונה:
מקור הביטוי 'זרזיר עט' הוא בצירוף 'זרזיר מתניים', כינוי לכלב ציד במקרא. 'זרזיר עט' הוא ביטוי מתקופת תחיית הלשון במשמעות עיתונאי שטחי וחסר אחריות. הצירוף נוצר מתוך הדמיון בין 'זרזיר' ו'זריז', וכאן זריז משמשת בהוראה שלילית. הקשר מצוי בטקסט של נחום סוקולוב: "והוא לא היה זרזיר-מתניים של מגידי החדשות, הוא היה מחבר!" 'לצרצר בעט' הוא שימוש ספרותי של ט. כרמי, ככל הנראה הוא מתייחס לקול חריקת העט על הנייר.
456
אבנר אביגד שואל/ת: איפה נמצאת 'שגרה' זו שכולם חוזרים אליה?
רוביק עונה:
'שגרה' כמובן אינה מקום אלא מצב. השפה בנויה על דימויים, ולכן אנחנו משתמשים בביטויים המתארים תנועה פיזית לתיאור מצבים נפשיים או מופשטים. לכן נאמר "יצא מדעתו", "נפלה רוחו", "נכנס להאזנה", "תפס את הפרינציפ", וגם "חזר לשגרה".
457
אתי מלכה שואל/ת: אם 'ספין' הוא מהלך פוליטי-תקשורתי, מדוע לרוב נשמע הצירוף 'ספין תקשורתי'?
רוביק עונה:
אכן יש כאן עודפות. 'ספין' משמש, בוודאי בעברית, רק במשמעות התקשורתית. עודפות אינה נחשבת שגיאה, אלא בעיה סגנונית, ואם אינה הכרחית רצוי להימנע ממנה. יתכן שהשימוש נועד לתקשר עם מי שאינו מודע למשמעות 'ספין'.
458
יצחק מינדל שואל/ת: האם השימוש במילה ' בגלל' הוא בתיאור קונוטציה שלילית בלבד?
רוביק עונה:
בהחלט לא. והאסמכתא לפניך, מספר בראשית: "וַיְבָרֶךְ ה' אֶת־בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף, וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכָל־אֲשֶׁר יֶשׁ־לוֹ, בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶֽה". בספר מלכים נמצא שימוש שלילי: "יִתֵּן אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל חַטֹּאות יָֽרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל".
459
ליאור דגן שואל/ת: הבן שלי שואל, וגם לי זה מציק עוד מהילדות, במיוחד כרוכב אופניים: מה הקטע של 'משאבה'? נכון שהמשאבה מבצעת גם פעולת שאיבה, אבל לא משתמשים בה במטרה לשאוב, אלא להפך - לנפח! איך זה שלא קוראים לזה 'מַנְפֵּחָה'?
רוביק עונה:
שאלה יפה, אך גם ממנה משתמע ש'משאבה' אינו שם מופרך. בעת הפעולה אנו חשים את שאיבת האוויר ולאו דווקא את ניפוח הצמיג. כמו כן לא רצוי ליצור שני שמות נפרדים לכלים העושים אותה פעולה, גם אם למטרות שונות.
460
רועי שואל/ת: אני מתחיל בקרוב התמחות במשפטים. כיצד נקרא תפקידו של מי שיחנוך אותי?
רוביק עונה:
כאשר תתחיל בהתמחות יצמידו לך 'מאמן'. בהצלחה!!
461
אסנת שואל/ת: מה מקור המלה 'גס' ומה משמעותה. השאלה נובעת מכך שבספרות העלייה הראשונה הביטוי "גס לבו בה" או "גס לבה בו" מופיע בהקשרים הפוכים ממה שהייתי מצפה: נתנה בו אמון, פתחה את לבה וכד'.
רוביק עונה:
'גס' בהתייחסות לבני אדם הוא שם תואר המייצג מי שמזלזל בזולת או בעניין כל שהוא, חסר אמפתיה. 'גס לבו' הוא אם כן מי שמזלזל בדבר מה או באדם. במדרש משלי נכתב: "ושמח בתלמודו, ואין גס לבו בהוראה". משמעותה הבסיסית של 'גס' היא גדול או עבה (ומכאן 'בהמה גסה' לעומת 'בהמה דקה'), ומכאן התגלגל לתכונת אנוש של מי שאין לו עדינות ורגישות. השימוש עליו מצביעה השאלה תמוה.
462
יעקב ברוך שואל/ת: המילה "חניכה" מחליפה לעתים קרובות את "חנוכה" בהקשר של חנוכת בית, פתיחה עסק חדש וכו'. האם אין כאן שיבוש, או שמא מדובר במילים נרדפות?
רוביק עונה:
'חניכה' ו'חנוכה' אינן מילים נרדפות, אף כי הן קרובות ושתיהן בשורש חנ"ך. חנוכה היא פתיחה של מוסד, בית עסק וכדומה. חניכה היא שם הפעולה של הפועל חָנַך, והיא מתייחסת בעיקר להכנת אדם להכרות עם תחום מסוים, לימודים או מקצוע חדש, ומכאן 'חניך'. מאחר שהפועל המתאים ל'חנוכה' הוא חנך (חונכים בית), אין טעות ב'חניכת בית', אך השימוש אינו מקובל ומבלבל.
463
מיכל רוזנהיים שואל/ת: מתרגלי יוגה רבים משתמשים במילה 'מנח' ביחס לתנוחת גוף מסוימת במקום המילה 'תנוחה'. למיטב ידיעתי , המילה מנח מתייחסת אך ורק למיקום האצבעות בכלי בנגינה. האם אני טועה?
רוביק עונה:
'מַנָּח' היא מילה רבת שימושים. היא מופיעה במשמעויות שונות, הקשורות כולן למיקום או לתנוחה, ומשמשת במילוני הרפואה, הבניין, הפסיכולוגיה, וכן במוזיקה. אין כל מניעה להרחיב את השימושים בה גם לתחום היוגה.
464
נעמה שואל/ת: היה לנו וויכוח משפחתי קטן בפסח לגבי ההגייה הנכונה של שם המאכל האהוב 'קניידלך'. האם בהגיה המקורית הגו את הדל״ת בשווא או בפתח? או אולי בצירה? אם אכן יש תנועה אחרי הדל״ת - מה הכתיב הנכון ביידיש?
רוביק עונה:
צורת הרבים של קניידל, כופתה, היא קניידלעך. סיומת -עך היא אחת מסיומות הרבים ביידיש ואופיינית בין היתר למאכלים. מכאן שהגייה הנכונה היא קניידְלֶך, אך ההגייה קניידָלָך השתרשה ולא רצוי לתקן בעניין, זה מקלקל את התיאבון.
465
ריקא שואל/ת: האם אפשר לומר על בעל חיים 'מוליד'?
רוביק עונה:
השימוש הזה אינו נהוג היום, ומועדפים פעלים ספציפיים לבעלי חיים כמו 'המליט', אבל אין סיבה לפסול את הוליד. הפועל יָלַד המתייחס לנקבה משמש במקרא גם לבעלי חיים. בספר ירמיה נכתב "גם איילת בשדה ילדה ועזוב", וגם על הצאן נכתב שהם יולדים. אפילו המילה ילד משמשת במקרא בכמה הופעות לצאצאי בעלי הבעלי חיים.
< הקודם ... 31 32 33 34 35  ... הבא >