שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
361
דניאל פפירוב שואל/ת: למה המילה משאבה, שלפי השורש שלה שואבת, משמשת לתיאור פעולה שהיא הפוכה, למשל משאבה לאופניים לא שואבת אויר, אלה מכניסה/דוחסת אויר?
רוביק עונה:
משאבות מסוגים שונים עושות פעולה בשני שלבים: הן שואבות אוויר, נוזל וכדומה, ממיכל כלשהו (ובמקרה של משאבת האופניים על ידי משיכת מכסה המשאבה והצטברות אוויר) ודוחסות אותו למיכל אחר. המכשיר נקרא על שם הפעולה הראשונה, פעולת השאיבה.
362
יעוד גונן שואל/ת: אני שם-לב שמרבים להשתמש במושג 'נגישות' בהקשרים בהם למיטב הבנתי המושג הנכון צ"ל 'גישה'. למשל: "אין שם נגישות לנכים" (אם כבר דבקים ב'נגישות' היה צ"ל "המקום אינו נגיש לנכים"). התוכל להתייחס לכך?
רוביק עונה:
'גישה' היא מילה גנרית המתייחסת לנתיב כלשהו המוליך לנקודה מסוימת. 'נגישות' מתייחסת לתכונה של נתיב הגישה ולאמצעים שהושקעו בו כדי לאפשר לבעלי מוגבלויות להגיע ליעד. ההבדל הוא אם כן בין access (גישה) לבין accessibility (נגישות). גם לגישה וגם לנגישות משמעויות מושאלות מתחום המחשבה וההבנה. מאחר ש'נגישות' נקשרת לבעלי מוגבלויות, היא נהוגה בכל המקרים בהם זו הסוגיה הרלוונטית.
363
ליליה אברמוב שואל/ת: לי ולחבר יש ויכוח בנוגע לשעה 20.00. האם זוהי שעת ערב או לילה? ומהי החלוקה הנכונה של חלקי היום לפי השעות בו?
רוביק עונה:
אין תשובה מוחלטת לשאלה, והיא קשורה לפעילות שאנו עושים, לתחושות שלנו ולאזור הגאוגרפי שבו אנו חיים. המפתח הוא השמש. הערב מתחיל עם שקיעת השמש, שעה המשתנה כידוע לאורך השנה. שעה שמונה נחשבת בדרך כלל שעת ערב. הלילה מתחיל בדרך כלל כשאנחנו מסיימים את פעילות הערב ופורשים לשינה או לפעולה רגועה כמו קריאה וצפייה, או הולכים לפעילות המזוהה עם שעות הלילה כגון ביקור במועדונים. שעה עשר נחשבת בתרבות שלנו לראשית הלילה. זמנים אחרים הם בוקר: עם זריחת השמש, צהריים: כשהשמש באמצע השמיים. יש גם שעות ביניים כמו דמדומים, לפנות ערב, לפנות בוקר וכדומה.
364
אורי קליין שואל/ת: בשיח הפוליטי של השנים האחרונות אנו שומעים תדיר על "משילות". אלא שההקשר לא ברור. אם רה"מ מתלונן על קשיי משילות, האם הוא מתכוון שקשה לו להיות משול? שהוא משתוקק שימשלו בו ביתר קלות אך הדבר לא מסתייע? ושמא מה שמטריד אותו הם קשיי משילה? הוא רוצה למשול ביתר קלות אך אין הדבר מסתייע? העניין טעון הבהרה.
רוביק עונה:
משילות היא הכושר והיכולת של גוף כמו ארגון או מדינה להימשל, כלומר, היכולת של הרשויות לנהל אותו. זוהי צורת המונח הכללי של שם התואר מָשִיל (ולא משול), והיא מתייחסת למדינה: אם המדינה 'משילה', כלומר ניתן למשול בה, הרי שיש בה 'משילות'.
365
זאב סטרניק שואל/ת: נדמה לי שיש בלבול במילה "אכיפה". האם אכיפת חוק או אכיפת עבירה? דוגמא מהעיתונות: בינואר 2016 קלט האגף לפיקוח רב תכליתי את פקחי החניה מהחברה לפיתוח וכן מספר מפקחים רב תכליתיים שאוכפים באזוריהם את חוקי העזר העירוניים, ובמקביל אוכפים עברות תעבורה. הייתכן שמכריחים לעבור עבירות תעבורה?
רוביק עונה:
אכן יש כאן שימוש לא תקין ואפילו מוזר, סוג של רשלנות לשונית. לאכוף אפשר חוקים או תקנות, כדי למנוע עבירות, לאכוף עבירות הוא ביטוי המתאים לראשי ארגון פשע.
366
חיים קפון שואל/ת: בעידודם הנמרץ של ערוצי התקשורת השונים המילה "יום" הולכת ונעלמת משפתנו, השמטת המילה יום משמות הימים (רביעי במקום יום רביעי וכו') הופכת להיות מקובלת יותר ויותר: "שני בערוץ 2","חמישי החדש בקשת", "שבת הקרובה בתיאטרון אורנה פורת" ועוד ועוד. להבנתי, זו טעות צורמת.
רוביק עונה:
שמות הימים במקור הם צירופי סמיכות בעקבות המקרא "היום השלישי" וכדומה, ובמקרים אלה 'שלישי' אינו שמו של היום אלא המספר הסודר שלו בשבוע. עם השנים הפך המספר הסודר לשמו של היום, בתהליך הקרוי אליפסיס (השמט), חלק מהסמיכות מייצג את הצירוף כולו. כך 'שירתי בסדיר' פירושו 'שירתי בצבא הסדיר' ובמקורות הצירוף 'בזה ובבא' הוא אליפסיס של 'בעולם הזה ובעולם הבא'. זה בוודאי נכון ביחס ל'שבת' שהפכה מושג עצמאי כבר במקרא, בתפוצה רחבה יותר מ'יום השבת'. בהחלט אין לראות בשימוש המקוצר שגיאה אלא תהליך לשוני טבעי.
367
ליאורה שואל/ת: שעון שמראה שעה מאוחרת יותר, מקדים או מאחר? הרי הוא מקדים את השעה שהוא מורה עליה, ומאחר את השעה האמיתית.
רוביק עונה:
השעון המראה שעה מאוחרת מקדים. אם בשעה אחת השעון מראה שתיים, הרי השעון הקדים את הזמן האמיתי, שכן השעה אחת כבר חלפה מבחינתו. אם השעון מראה אחת כשהשעה שתיים הרי הוא מאחר או מפגר אחרי הזמן האמיתי. אדם ש"הקדים את זמנו" הוא מי שפועל בדרך שהאנושות תצעד בא בתקופות מאוחרות יותר.
368
תם שואל/ת: ביקשתי מנהג המונית שיעצור "אחרי" המכונית החונה. אני התכוונתי שיעצור מדרום למכונית, ליד הישבן שלה. הנהג הבין "אחרי" כצפונית לרכב החונה, כלומר הישבן שלו אחרי המנוע של החונה. איך אפשר להגיד 'תעצור אחרי' במובן 'תיצמד לתא המטען'?
רוביק עונה:
שניכם השתמשתם בצורה נכונה ב'אחרי', אך ייחסתם את מילת היחס הזו לאוביקט אחר. הנהג התייחס לשורת המכוניות שראה לפניו, בעוד אתה התייחסת למכונית החונה. במקרה זה אין ברירה אלא לפרט יותר את הבקשה כדי למנוע אי הבנות.
369
אסף שואל/ת: מה ההבדל בהגייה בין "אשיר" ל"אשאיר"? איך בדיוק יש לבטא את האל"ף? האם פשוט צריך להדגיש את ה"איר" בסוף?
רוביק עונה:
א' היא עיצור לכל דבר, אך בעברית העכשווית העיצור הזה נמצא בנסיגה וכמעט שאין שומעים אותו. דיבור ראוי מחייב כמובן מימוש של א', אבל אנחנו הוגים למעשה ממר (במקום מאמר), השרתי (במקום השארתי) ועוד. הערבים, אגב, משמיעים את הא' כעיצור של ממש, אפילו כשהיא בשווא, בעברית א' נוטה להיאלם, ורצוי לשמור עליה לדורות הבאים.
370
יוסי שואל/ת: למה "לפני" זה לא "אחרי" ו"אחרי" זה לא "לפני"? לפני זה לפנים, ואחרי זה אחור. האם המילים התהפכו?
רוביק עונה:
אכן, השפה בעניין זה מבלבלת. 'לפני' ו'אחרי' הן מיליות המתייחסות הן לזמן והן למקום. כשמדובר בהתרחשויות, 'לפני' מתייחסת בדרך כלל לעבר ו'אחרי' מתייחס לעתיד, אך כאשר אנו מתווים תוכנית נאמר "העבר מאחורינו והעתיד לפנינו". כשמדובר במקום, 'לפני' הוא מה שאנו רואים בעינינו, ו'אחרי' (או אחורי) הוא מה שנמצא מעבר לגבנו. המשמעות של 'לפני' ו'אחרי' היא אם כן בסיסית יותר: 'לפני' הוא מה שאנו רואים (אל מול פנינו), 'אחרי' הוא מה שנסתר מאתנו, שאינו לנגד עינינו, הן בהיבט הזמן והן בהיבט המקום. בלבול דומה נמצא בין המילים 'ימי קדם', 'מוקדם' ו'קדמוני' (עבר) מול 'התקדמות' ו'קדימה' (לעתיד), וגם כאן המכנה המשותף הוא מה שאנו רואים, מה שנמצא בקדמתנו, המקום או הזמן שאליו מופנות מחשבותינו ומעשינו.
371
מנשה שואל/ת: "לבד או "לבדי"? האם נכון להשתמש רק ב"לבד" או שצריך לומר "לבדי"?
רוביק עונה:
'לבד' הוא תואר פועל, חיבור של ל+בד במשמעות חלק או מנה. במקרא משמעותו היבדלות והיפרדות, היעדר חברה, והוא מופיע כמעט תמיד בנטיות: לבדי, לבדו וכדומה. זו הדרך המועדפת בדרך כלל גם היום, אך אין כל פסול בצורת היסוד 'לבד', ולפעמים היא מצלצלת טוב יותר, כמו בשיר "חמסינים במשלט": "ושוב אני לבד לבד".
372
איציק שואל/ת: מדוע אומרים "נפל לי הספר" אבל לא אומרים "נפל לי הוא", אלא "הוא נפל לי"?
רוביק עונה:
התחביר וסדר המילים במשפט בשפות שונות מתפתח לאורך דורות ולא תמיד אפשר להצביע על שיטה סדורה. בעברית המקראית באופן בלעדי כמעט, 'הוא' כנושא המשפט יופיע לפני הפועל, ונוהג זה משמש עד היום. במקרים נדירים במקרא ובשפה פיוטית יותר נוכל למצוא סדר הפוך, כמו "דיבר הוא" במקרא, או בשורה של נעמי שמר מתוך "הלילה הולך בשדרות": "בתוך ההרים אבד הוא". זה בוודאי אינו אפשרי כאשר נוספת מילית המושא 'לי'.
373
דניאל שואל/ת: הקראתי לבני את הספר "גן גורים" מאת רפאל ספורטה, וראיתי את השורה "זה פוצח לו פַּסְתָק (מתחרז עם ממתק)". יכול להיות שפסתק הוא פיסטוק?
רוביק עונה:
זהו ניסיון לעברת את המילה הלועזית לסוג האגוז ששמו הערבי פיסטוק ושמה הספרדי פיסטאצ'יו. ההצעה (המופיעה לא רק אצל ספורטה, גם בגירסת פִסְתָק) לא התקבלה, המונח העברי התקני הוא בָטנה.
374
זהר שואל/ת: האם המילה 'לְבַּחוּץ' נכונה? דוגמא: אני יוצאת לבחוץ.
רוביק עונה:
'לבחוץ' היא מוטציה מכל היבט, ביטוי עילג שרצוי מאוד לא להשתמש בו כלל, ובוודאי לא כאשר יש בני תרבות בסביבה.
375
אריאל שואל/ת: בעיתון הארץ התפרסמה כתבה על תיעוד לוויתן מתפוצץ על חוף הים. האם שימוש בפועל מתפוצץ במקרה זה זו עברית תקנית ? אני שואל זאת מאחר והלוויתן לא התפוצץ באופן טבעי לאחר שהגזים שהצטברו בבטנו פרצו החוצה, אלא רק לאחר שהניחו בסמוך לגוף הלוויתן חומר נפץ. לי נראה הגיוני יותר לומר שהלוויתן פוצץ ולא התפוצץ.
רוביק עונה:
שני הניסוחים נכונים, והשאלה היא מהו הדגש בטקסט. אם רוצים להדגיש את מה שקרה ללווייתן, המילה היא 'התפוצץ'. אם הדגש הוא על הפעולה היזומה החיצונית, יש לכתוב 'פוּצץ'.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >