שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
דב קרמר שואל/ת: בדברי חז"ל מוזכרת פעמים רבות הסעודה הגדולה שעתיד הקב"ה לערוך לצדיקים באחרית הימים, בה יוגשו: הלווייתן, שור הבר והיין המשומר (בבא בתרא ע"ה, א; פסחים קי"ט, ב; ברכות ל"ד, ב; מדרש רבה, ויקרא י"ג, ג, ועוד.) הלווייתן שיוגש בסעודה, הוא אחד משני הלווייתנים שנבראו בששת ימי בראשית. לכן לא נראית לי תשובתך: "לווייתן הוא יצור מקראי מיתולוגי, שאינו הלווייתן של ימינו. על פי ההקשרים הוא עשוי להיות נחש עקלתון, תנין (הנרמז גם על פי השם), דרקון או חיה קדמונית מאיימת אחרת", כי לא נראה לי שלצדיקים בגן עדן יוגש מאכל שאינו כשר...
רוביק עונה:
אין פרשן מקראי אחד שחושב שלווייתן המקראי הוא הלוויתן של ימינו. לעומת זאת, חז"ל, שהביאו שמות רבים של דגים, כבר כיוונו ליונק הימי הענק המוכר לנו. מאחר שתיאור מאכלי גן העדן הוא חז"לי, נראה שלא נפגעה כשרות המסעדה בגן העדן.
17
יצחק כהן שואל/ת: למה כאשר שני אנשים אומרים אותה מילה ביחד, ראוי לומר מיד לאחר מכן את המילה "צ'יפס"? מה המקור למנהג הזה?
רוביק עונה:
מודה שהמנהג הזה אינו מוכר. בעבר נהגו במקרה זה ואחרים לצבוט זה את זה ולומר "צמבל בלי להשיב לעולמים". מידע בעניין יתקבל ויצוטט.
18
מיכאל שואל/ת: מרבים להשתמש לאחרונה במושג הלועזי "קפסולה". מדוע זאת כאשר יש מלה עברית הולמת והיא "כמוסה"? למלה כמוסה יש מהלכים בציבור מהחרוז הידוע של ספרי הזיכרונות "סוד כמוס לפרה ולסוס". מוכר גם המונח הפיזיקלי "חום כמוס" המבטא את כמות האנרגיה שיש להשקיע כדי להעביר חומר מסוים ממצב צבירה אחד למשנהו. האם קיים גם פועל משורש זה (כמו encapsulation באנגלית)?
רוביק עונה:
כמוסה היא המילה העברית לקפסולה והיא מילה מצוינת. עם זאת היא אינה יוצרת אסוציאציה של התכנסות והתקבצות אלא של הסתרה והימצאות בתוך מעטפת, ואולי משום כך אין משתמשים בה בהקשר העכשווי, וחבל. הפעלים הרלוונטיים הם כמס – הסתיר, נכמס – הוסתר. הגיע הזמן לכמוס את התלמידים בכמוסות.
19
מרים שואל/ת: האם המילה אסקלציה היא בבחינת החרפת מצב לשלילה או גם לחיוב?
רוביק עונה:
המילה האנגלית escalation היא ניטרלית: התפתחות בשלבים, התעצמות בשלבים. 'הסלמה' העברית משמשת תמיד לשלילה, החמרה של מצב קיים בשלבים.
20
ראם בנטל שואל/ת: אשמח להסבר בנושא שעלה לי במחשבות. מדוע הפרה ממליטה בזה הרגע, הברווזה מטילה ביצים והשרצה (שרץ נקבה) משריצה, אבל האישה לא מיילדת אלא יולדת?
רוביק עונה:
'מיילדת' ודאי אינו מתאים שכן הוא בבניין פיעל ונקשר למי שמסייעת לאשה ללדת. בעברית מבדילים בדרך כלל בין האשה היולדת לבעל המוליד – המעַבֵּר את האשה, וגורם לה ללדת.
21
שלומי שואל/ת: הזכרת את השימוש ב- "נו נו" ו- "נו נו נו". "נו נו" - ספקנות ופליאה. "נו נו נו" - נזיפה. דוברי רוסית משתמשים גם ב "נו" על מנת להביע עניין בדברי מי שמדבר איתם, דבר שלפעמים מתפרש על ידי דוברי עברית כמילת זירוז: "נו, תתקדם, הבנו". שאלתי היא: מה מקור הביטויים "נו", וכפולותיו, ואיך ומתי הגיעו לעברית.
רוביק עונה:
השימושים הרבים של 'נו' הגיעו מיידיש. מילון היידיש של אלכסנדר הרכבי מביא דרכים שונות של שימוש ב'נו'. 'נו, לאמיר גיין': נו, נלך (זירוז). 'נו, יע' - כן, באמת, ספקנות. נו לפתיחת משפט המייצג השלמה, מה בכך: "נו, אז הוא ידע את האמת". הכפלת הספקנות גם היא יידישאית. את השימוש ב'נו נו נו' כנזיפה יש לזקוף למעמדו של נ' כעיצור השלילה בשפות רבות, כולל יידיש, גרמנית, אנגלית ורוסית.
22
גיא שואל/ת: מדוע נבחרה המילה פזמון, שמשמעה בד"כ שיר קליל או פשוט, לשמש גם כ-chorus, המהווה רק חלק משיר, ולאו דווקא החלק הפשוט או המשפטני בו?
רוביק עונה:
הסדר הוא הפוך. 'פזמון' חודש בפיוטי ימי הביניים, בעקבות המילה הארמית פִזמא, במשמעות השורות החוזרות אחרי כל בית, וכן כשם לפיוט שיש בו שורות חוזרות. משמעותו הבסיסית אינה שיר מזומר דווקא אלא פיוט או שיר קל בכלל. ההיבט המוזיקלי דבק במילה בעברית החדשה, וכך נוצרה דו משמעות: פזמון הוא גם שיר קל מזומר, וגם שורות חוזרות בשיר המזומר. מהקישור המוזיקלי נוצר פועל חדש בעברית: לפַזֵם.
23
מאיר מינדל שואל/ת: המושג להבהרה - מתקלש. נתקלתי בספרים שהשורש קל"ש קיבל "כנפיים" והפך ל"האור הלך ונקלש". הצבע בתמונה הישנה הולך ומתקלש. האר והבהר נא.
רוביק עונה:
זוהי הרחבת משמעות טבעית. המשמעות היא דילול. בלשון ימי הביניים הפועל התייחס לדילול פיזי, למשל של ענפי עץ, והיום – שיער דליל. בעברית החדשה הפועל התפתח לתחומים נוספים. אור קלוש – אור דליל או חלש. הולך ומתקלש - נעשה דליל וחלש בהדרגה.
24
דנה שואל/ת: האם הביטוי "ללחוץ על משהו ללא הפסקה" הכוונה בללחוץ על משהו שוב ושוב כמו כשלוחצים על הלחצן של העט? או הכוונה של הביטוי הוא ללחוץ לחיצה ממושכת על משהו במשך זמן רב, כמו כשלוחצים על כפתור הרמקול במסנג'ר למשל?
רוביק עונה:
'ללחוץ בלי הפסקה' פירושו ללחוץ לחיצה ממושכת. במקרה השני יש לכתוב 'ללחוץ שוב ושוב', 'ללחוץ לחיצות חוזרות' וכדומה.
25
גבי שואל/ת: לא פעם נשמעת השאלה הכועסת "אתה מאיים עלי?" והתשובה המתגוננת - "לא מאיים, רק מודיע". לא כל איום הוא פסול. "אם לא תשיב את כספי - אפנה לערכאות" גם מהווה איום. שאלתי היא האם קיימת בעברית אפשרות ליצירת אבחנה בין איום פלילי לאיום חוקי.
רוביק עונה:
'איום' אינו ביסודו מונח משפטי אלא בתחום מה שקרוי פעולות דיבור. בפעולה זו הדובר קובע שאם הנמען לא יפעל בצורה מסוימת הוא יינזק. במקרים קיצוניים יש לאיום משמעות פלילית-משפטית. במשפט "אני לא מאיים, רק מודיע" הדובר מנסה לרכך את פעולת האיום, אך בפועל הוא רק מחמיר אותה מאחר שהוא קובע עובדה שתתקיים בכל מקרה, ולא רק על פי רצונו של המאיים.
26
נדב שואל/ת: באיזו מידה אתה מכיר את המושג "פישחוני" (פסקטריאני) כרווח בסלנג העברי? מצאתי אותו בעיקר באתר הנוער "סטיפס". האם הוא מושרש ומוכר, גם אם רווח פחות מ"צמחודג"? או שמדובר במילה שהומצאה באופן אקראי וחולף?
רוביק עונה:
נראה ש'פישחוני' במשמעות מי שאוכל דגים אך לא בשר כמעט לא נקלט, אולי מאחר שיש בו הלחם אנגלי-עברי. צמחודג נקלט יותר, למרות שזהו הלחם בעייתי, כי הוא אינו במבנה של שם תואר וצלצולו מסורבל. אני מעדיף את פישחוני, אך כאמור כמעט אין בו שימוש.
27
אילן ספיר שואל/ת: נִתַּן - כיצד הגיעה המילה ממשמעות 'נמסר' למשמעות 'אפשר', או (אבן שושן) 'נעשה אפשרי'?
רוביק עונה:
המקור ביידיש. עס קען געבן, מילולית, זה יכול להינתן, המשמעות: אפשר שזה יקרה.
28
איתי ויצמן שואל/ת: בשפה גבוהה, התארים "חמוד" ו"נחמד" תיארו משאלה ורצון עז למושא. ולעומת זאת, בשפה המדוברת, הן נאמרות במובן איכות ניטרלית, או רמיזה על חיסרון כלשהו - "זה היה נחמד... היה יכול להיות יותר טוב", "זה חמוד, אבל זה לא רציני"; והתגלגלו לסלנג מוסכם לרמיזה זו. כיצד התגלגלו המילים לשפה המדוברת? מתי החלו השימושים במילים הללו מהסוג הזה, או כיצד נוצר השימוש הסלנגי בביטויים ומה התהליך התפיסתי שיצר אותם?
רוביק עונה:
זוהי ככל הנראה התפתחות ישראלית פנימית, אם כי אפשר לראות התפתחות דומה במילה האנגלית nice, הנאמרת לעיתים באירוניה, וכן nice guy – בחור נחמד ולא יותר. זהו תהליך של שחיקת המטען הריגושי של מילה עקב שימוש יתר. ככל ש'נחמד' התרחבה בשימוש כמילת שבח היא איבדה את הכוח הריגושי שלה ועם הזמן תפסו את מקומה מילות שבח חזקות יותר. כך גם לגבי חמוד. יש להוסיף לכך שהמילים האלה נאמרות לעיתים קרובות על ילדים, והעברתם לאנשים בוגרים כבר מכילה מידה של אירוניה או הנמכה.
29
חיים דגן שואל/ת: ראיתי בעסק מודעה "בכניסה לבניין, חובה לעטות מסכה", וחתום "בברכה ההנהלה". האם נכון לרשום בהודעת הוראה, "בברכה", או שיש להסתפק רק ב"ההנהלה".
רוביק עונה:
המילה "בברכה" חשובה כדי לשוות לבקשה אופי ידידותי ולא צבאי או פורמלי בלבד. בהחלט מומלץ. אם המילים באות ברצף יש לפסק: "בברכה, ההנהלה".
30
מאיר מינדל שואל/ת: לאה גולדברג נעזרת במכתב הפרידה שלה ("מכתבים מנסיעה מדומה", הוצאת דביר) בפועל הגוג. "רבות המלים הגוגות שאמרתי במכתביי...". האם יש כאן שימוש ב"להגיג", "הגוג", "אהגוג", "תהגוג"? האם המלה "הגיג" - מחשבה - יכולה להיוולד כפועל באחד הבניינים?
רוביק עונה:
מקור השימושים האלה הוא במילה 'הגיג' במשמעות מחשבה או אמירה, המופיעה כמה פעמים במקרא ונחשבת מילה נטולת שורש. יש רואים בה הרחבה באמצעות הכפלה של השורש 'הגה'. בעברית החדשה נוצר, כמו במקרים רבים, שורש מן המילה – שורש גזור שם, הג"ג, ומכאן להַגֵג או להגוג, וכן השימושים שהובאו בשאלה. השורש עוד לא מופיע במילונים, גם יומו יגיע.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >