שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
מרים שואל/ת: נתקלתי בעבר באמירה שהפייטנים בימי הביניים במפעליהם השונים ובהם גם חידשו מילים. חידשו גם פעלים משמות (פעלים גזורי שם): נאנש (התמלא אנשים) האריח (הזמין אורחים) הגזיע (עשה גזע) נדשא (התמלא דשא) התמגד (מלשון מגד). האם תוכל לאמת את החידוש כי מן השם סמדר יצרו את הפועל הנץ ופרח?
רוביק עונה:
הדוגמאות היפות שבשאלה הן במסגרת מה שקרוי 'שורשים גזורי שם': שם עצם מוליד שורש חדש וממנו נגזרים פעלים או שמות עצם חדשים. אין לכך קשר ליחס בין סמדר לבין הנץ ופרח. נצ"ץ ופר"ח הם שורשים שמיים קדומים שמהם נוצרו פעלים ומילים, כמו ניצן, פֶרַח ועוד, בעוד סמדר היא מילה נטולת שורש.
2
רינה גרטל שואל/ת: מה פשר האותיות בסוגריים המופיעות בין הפסוקים השונים בטקסט המקראי: (ס) (פ)? כמו למשל בשירת הים של משה בספר שמות טו.
רוביק עונה:
(פ) ו(ס) מתייחסות לחלוקה מסורתית של המקרא. לפני החלוקה המאוחרת לפרקים הייתה חלוקה של ספרי החומש לפרשיות, משני סוגים: פרשייה פתוחה (פ) המתחילה בראשית שורה, ופרשייה סתומה (ס) שלפניה ואחריה טקסט רציף.
3
שדמה שואל/ת: האם יש הסבר לכך שבמספרים בעברית דווקא הצורה הזכרית מקבל את הסיומת הנקבית של ה"א?
רוביק עונה:
לתופעה החריגה הזו כמה הסברים. האחד, שהיא התגלגלה מהמספרים 11-19 שלהן סיומת 'עשרֶה' לנקבה, ולכן במספר 'שלוש עשרה' 'שלוש' נתפס כנקבה, ונוצרה הצורה הזכרית שלושה-עשר. הסבר שני שכל הצורות המספריות היו ללא סופית. בשלב מסוים לצורות הזכר במספרים נצמדה הסיומת tu מטעמים שונים, והיא רוככה ל-ה. אף אחד מההסברים אינו מוסכם, ומדובר בהשערות בלבד.
4
עודד מיוחס שואל/ת: מדוע במלה שכבה הבית רפויה, ואילו במלה רצפה הפה דגושה? ואיך יש להגות זקפה (erectile) ע״פ פה דגושה או רפויה.
רוביק עונה:
'שכבה' שייכת לקבוצה קטנה של מילים שבהן מופיע שווא הפועֵל בצורה שאינה עומדת בכללי אותיות בג"ד כפ"ת. הוא מופיע כשווא נח, שאחריו בגד כפת יהיו דגושות, ומתפקד כשווא נע, שאחריו הן תהינה רפות. ההסברים לכך הם היסטוריים ולא תמיד משכנעים. שווא מרחף מתקיים בדרך כלל בנטיות (דרכֵי=, מלכות) ושם ההסבר הוא בתנועות ארוכות שהתקצרו. במקרה של שכבה ומילים נוספות ההסבר הזה אינו מספיק. באשר לזקפה – כאן הפ' דגושה: זקפּה.
5
גיורא שנר שואל/ת: סבור הייתי כי 'אנו' היא מילת הרבים ל'אני' ואילו 'אנחנו' היא מילת הרבים ל'אנוכי'. אלא ש'אנחנו' כותבים בחי"ת ואילו אנוכי - בכ"ף. היכן המוקש?
רוביק עונה:
על פי חוקרי העברית הקדומה אין קשר בין אנוכי לבין אנחנו. העיצור k ב'אנוכי' אינו מקביל או מתגלגל לעיצור ח' ב'אנחנו'. באשר ל'אנו', רואים בה צורה משנית של אנחנו, שנוצרה בהקבלה ל'אני'. 'אנחנו' היא בכל מקרה הצורה הקדומה, המקראית, 'אנו' היא הצורה התלמודית-משנאית.
6
ניצן שואל/ת: לאחרונה רעננתי לי את החומר בנושא בנייני הפועל ושמות הפעולה שלהם, ויש לי עניין לא ברור עם שם הפעולה של בניין נפעל. לפי מה שראיתי, שם הפעולה של בניין נפעל הוא במשקל "הִקָּטְלוּת" או "נִקְטָלוּת". מובן לי שאם "הוא אתמול נזכר" אז הפעולה שהוא עשה היא 'היזכרות'. אבל עם פעלים אחרים זה נשמע לי מוזר. למשל: "הזמר נשמע אתמול ברדיו", אז הפעולה היא נשמעות? הישמעות? "דני נקלע למצב מסוכן אתמול", אז הפועלה היא נקלעות? היקלעות? "ניצן נרשם אתמול לחוג", אז הפעולה היא נרשמות? הירשמות?
רוביק עונה:
אכן לבניין נפעל שתי חלופות לשם הפעולה, נקטלות והיקטלות. נראה שבדרך כלל הנטייה היא לצורות נקטלות כשמדובר במצב, וצורות היקטלות כשמדובר בפעולה. בדרך כלל לכל פועל כזה יהיה שם פעולה אחד: נבצרות (ולא היבצרות), לעומת הירדמות, היעלמות (ולא נרדמות, נעלמות). בחלק מהמקרים שתי הצורות משמשות במקביל: נפקדות-היפקדות, וכאן במשמעויות שונות; נבדלות/היבדלות ועוד. הדוגמאות האלה ואחרות מחזקות את ההבחנה בין פעולה למצב.
7
אבשלום שואל/ת: בגדכפת, הדגש ב-ב,כ,פ מובן אבל למה יש גם ב-ג,ד,ת דגש ומה תפקידו?
רוביק עונה:
במסורות ההגייה השונות של המקרא, בעיקר בזו הטברנית, היו לכל אחת מאותיות בגד כפת שני מימושים: מימוש פוצץ בראש מילה או אחרי הברה סגורה שהיא הצורה המקורית, מימוש חוכך אחרי תנועה, בהידמות לתנועה. ההבחנה הזו נשמרה בדקדוק ובניקוד הטברני, אבל בהגייה בפועל היא נשמרה במסורת הספרדית רק בעיצורי ב-כ-פ, ובמסורת האשכנזית גם בת. ת' רפה נשמעת דומה לס', ועל כן המילה שבת נהגית בהברה אשכנזית שאבעס.
8
דודי שואל/ת: מי היה הראשון לחבר את הניקוד בשפה העברית? מתי? מהם הכתבים הקדומים ביותר המוכרים בהם מופיע הניקוד במילים עבריות?
רוביק עונה:
לאורך האלף הראשון עסקו חכמי ישראל בסוגיה איך לקרוא את התנ"ך הבלתי מנוקד, וכך נוצרו שלוש מסורות: בבלית, ארץ ישראלית וטברנית. כל אחת מהן יצרה סימנים מיוחדים לייצוג התנועות. במאה העשירית נקבע לאחר מאבקים שמסורת הניקוד הטברני היא המסורת המקובלת והמקודשת.
9
יהושע רחמים שואל/ת: מה הסיבה שגילה של שרה אמנו נכתב: מאה עשרים ושבע ואילו מספר מדינות אחשוורוש נמנו בספר אסתר: שבע ועשרים ומאה מדינה (במהופך)?
רוביק עונה:
סדר המספרים המורכבים בתנ"ך אינו אחיד. חלק מהמספרים הם בסדר עולה, וחלק בסדר יורד, וזאת כבר בספרים המוקדמים. יש ניסיונות רבים למצוא סדר בשיטה, אך נראה שהתערבבו כאן שתי מסורות שונות. הסדר העולה, מהמספר הנמוך לגבוה, אינו מקובל היום בעברית ובשפות נוספות, אך הוא משמש ביידיש ובגרמנית.
10
שדמה שואל/ת: אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לשימור הטקסטים הארמיים בסידור, בתלמוד ובזוהר. האם היה נכון לדעתך לומר את הקדיש, את פתח אליהו ועוד טקסטים קנוניים בעברית, או שאתה מוצא ערך בשימור של הארמית בכתובים (ואין כוונתי למטבעות הלשון שנקלטו בעברית), שכידוע אינה מובנת לרוב הציבור. התלמוד אמנם תורגם לעברית, אבל עדיין "נחשב" יותר ללמוד אותו בשפת המקור. מה דעתך?
רוביק עונה:
אין לי ספק שגירסה מתורגמת, לצד הגירסה הארמית, של דברי קדיש, נוסח הכתובה, שירים בהגדה ועוד יסייעו מאוד לקרב את הישראלים לטקסטים מסורתיים. כאמור, הדרך הנכונה אינה בהכרח לוותר על הטקסט המסורתי, אלא להביא לצידו נוסח מתורגם.
11
לימור שואל/ת: שם פעולה הרי בא מתבנית קבועה של הבניינים ומקורו בפועל. האם נגינה זה שם פעולה? ואם כן מקורו בבנין קל, למרות שאין פועל נָגַן? אשמח לתשובה והבהרה יותר לשמות פעולה.
רוביק עונה:
'נגינה' שייכת לקבוצה מובחנת של שורשים שבהם הפועל נוהג בבניין מסוים, ושם הפעולה בבניין אחר. למשל: אסף (בניין קל), איסוף (בניין פיעל). במקרה של נגינה הכיוון הפוך: ניגן (פיעל), נגינה (קל). לפעמים יש בידול במשמעות. כבש (בניין קל) מתפצל לכבישה (של ירקות או כבישים, בקל), וכיבוש (של שטחים, בניין פיעל).
12
אפרת שואל/ת: האם תמיד כשיש במשפט את המילה "של" יש צורך ביידוע שם העצם שלפניו? למשל, מה תקין בכתיבה: "אני אוהב את דודה שלי" או: "אני אוהב את הדודה שלי"? וכן, "זה אח שלי" או "זה האח שלי" (הרי לא אומרים: זה כלב שלי...)?
רוביק עונה:
מילית הקניין 'של' והנטיות 'שלי' 'שלנו' וכדומה אינן מחייבות יידוע. כאשר אנו יודעים מיהו הבעלים של הקניין יש ליידע אותו. לכן "חבר שלי אמר לי" תקין כי איננו יודעים מיהו החבר, "החבר שלי אמר לי" תקין כי המשפט מעיד שאנו יודעים במי מדובר. בביטוי "ילד של אמא" אנו מתכוונים למשמעות כללית של 'ילד' ולא לילד ספציפי ולכן אין צורך ביידוע. כאשר נאמר "דוד הוא הילד של לימור" אנו מתכוונים לילד ספציפי ולכן נדרש יידוע. לעיתים בלשון הדיבור ה' הידיעה נשמטת גם כאשר אנו יודעים במי המדובר, כמו בדוגמאות בשאלה, בעיקר כשמדובר בקרובי משפחה.
13
ג'ון שואל/ת: יש כמה ביטוים בעברית שאין להם תרגום ישר לאנגלית, כמו "יש לי מה [לעשות, להגיד, וכו']", "יש לי לאן [ללכת]", "יש לי איך [להצליח]", ו"יש לי את מי [לשאול]". האם ידועה ההיסטוריה של כניסת הביטוים האלה לעברית?
רוביק עונה:
שלושת המשפטים שבשאלה הם משפטי קיום, שבהם 'יש' הוא הנשוא (וניתן להחליף אותו ב'אין'). הנושא הוא בדרך כלל שם עצם, אבל אפשר גם להמיר אותו במילות שאלה: יש לי מה (דברים) לעשות, יש לי איך (דרך) להצליח, יש לי מי (אדם מסוים) לשאול. המרת השם במילית שאלה מוכרת לא רק בעברית, שכן מילת השאלה מתייחסת לתשובה אפשרית שהיא שם עצם, שם תואר, פסוקית וכדומה. ההשוואה לאנגלית מוקשה, שכן באנגלית משפטי הקיום בנויים במתכונת שונה.
14
ג'רמי בנשטיין שואל/ת: באנגלית יש סדר ברור לשמות תואר לפני שם עצם - opinion-size-age-shape-colour-origin-material-purpose Noun. כך בפשטות אומרים - I love that really big old green antique car. כל סדר אחר נשמע לגמרי בלתי אפשרי לדובר אנגלית. השאלה היא: האם יש משהו דומה או מקביל בעברית?
רוביק עונה:
בעברית הכלל הוא ששם התואר או שמות התואר במעמד לוואי יבואו תמיד אחרי שם עצם, בניגוד לרוב שפות אירופה. לצד זה אין כל התניה בסדר התארים. אפשר לכתוב "המכונית העתיקה הירוקה והגדולה..." וגם "המכונית הגדולה הירוקה והעתיקה", וכל סדר אחר.
15
דקלה שואל/ת: ראיתי כתבה שכתבת באתר מילון רב-מילים על מילים אונומטופאיות, ועל כך שרובן בנויות בדגם של הכפלת הצליל המחקה. רציתי לדעת, האם המילה "קנקן" היא אונומטופאית לצליל ההקשה על הכלי הצר והגבוה? כיצד ניתן לקבוע אם מילה היא אונומטופאית או לא?
רוביק עונה:
'קנקן היא מילה שמית המופיעה בשפות שונות לכלי קיבול שונים. רובם היו עשויים חרס ולכן אין לראות בצליל הנקישה על מתכת את המקור של ל'קנקן'. רוב המילים האונומטופאיות אינן שנויות במחלוקת. יש קבוצה שבה ההערכה היא שמדובר באונומטופיאה, אבל לא הסכמה מלאה, כמו 'בקבוק'.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >