שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
יוסף שואל/ת: מדוע אומרים נעלי ומקלי, אבל נוהגים לומר השרשרת שלי ולא שרשרתי?
רוביק עונה:
כל שם עצם בעברית יכול לשאת סיומת קניין חבורה, כולל שרשרתי ותרנגולתי. הנטייה בדיבור העברי היא בדרך כלל לכינוי הקניין הפרוד: הנעל שלי, המקל שלי, השרשרת שלי והתרנגולת שלי. כאשר המילה ארוכה כמעט שאין שימוש בצורה החבורה מטעמי נוחות, אבל לא מטעמים דקדוקיים.
2
שרון איציק שואל/ת: שתי מילים - חזק, חלש. מדוע אנו אומרים נחלש והתחזק, ולא נחלש ונחזק או התחזק והתחלש?
רוביק עונה:
אין לשאלות מסוג זה תשובה נוסחתית. השפה היא אמנם מערכת שיש בה פרדיגמות ויחסים בין משמעות למורפולוגיה, אבל היא מערכת פתוחה ומספר החריגים רב. במקרה זה, אי הסדירות נובעת גם מהמשמעות. תהליך ההתחזקות דורש התערבות ויוזמה ולכן בניין התפעל מתאים יותר מבניין נפעל, בעוד היחלשות נובעת מגורמים חיצוניים. אדם אינו מחליש את עצמו, ולכן הבניין הסביל נפעל מתאים יותר.
3
מרקטה סבסטובה שואל/ת: מילים "בקבוק", "צנצנת", "קנקן" ו"קומקום" הן כולן קשורות לכלים ולכולן יש שורש כפול (זה אולי לא מונח מדויק). יש ביניהן איזה קשר (אף על פי שאין להן אותה תבנית), יש סיבה לצירוף הזה, או זה רק מקרה?
רוביק עונה:
מילים כפולות הברות בעברית הן דרך תצורה עתיקה ונפוצה, ומשמשת בתחומים שונים. במקרה של קולות בעלי חיים, למשל, יש בה היגיון של חיקוי: צפצף, קרקר, גרגר ועוד. נראה ששמות כלים שעברו הכפלה אינו מייצג תופעה. בקבוק מייצג גם הוא חיקוי לקול הנוזלים היוצאים מן הכלי. צנצנת היא הרחבה של המילה הארמית צנא, קומקום הוא גירסה עברית של המילה הלטינית קוקומה, קנקן מקורה במילים קרובות מאוד בשפות שמיטות עתיקות כמו אכדית ואוגריתית.
4
ארי שואל/ת: מדוע הלשון העברית מייחסת תכונות מגדר לעצמים, בניגוד לאנגלית למשל? מאין זה נובע? מה פירושו של דבר צלחת יפה? שעון מדויק? שולחן ארוך? זה לא קצת אנומלי בעיניך להתייחס לעצמים בצורה מגדרית? למה למשל שמיים זה הם (כלומר שמיים זה רבים)?
רוביק עונה:
לשאלה ניתן לתת תשובה ארוכה ותשובה קצרה, אסתפק בקצרה. הבחנה דקדוקית בין המינים היא מאפיין מקיף של השפות השמיות המוכרות לנו, אלה החיות היום ואלה ששרדו. העובדה הייחודית כאן היא שאין מתאם בין הבחנה מגדרית דקדוקית לבין הבחנה מגדרית ביולוגית. השאלה מדוע זה כך היא עניין להשערות מחקר שכמעט לא ניתן להוכיחן, ויש לה יסודות תרבותיים בתפיסת העולם כמחולק על פי המינים בעולם החי, לצד התפתחות סטיכית לעיתים של הדקדוק עצמו. דווקא תפיסת השמים, וכן המים כריבוי (במקרה זה בצורת הזוגי) הגיונית, שהרי אין מדובר בעצם ספציפי יחיד אלא במופע חובק כל של היקום.
5
נתי שואל/ת: שאלות בהשפעת יום העצמאות ויום הזיכרון. 1. המילה "תחזַקנה" מהמקורות (וכן מהשיר הידוע). למה היא מוטית כך (ולא, למשל, כמו ב"תחזורנה")? 2. המילה "יֶאֱבַל" מתפילת יזכור ("ויאבל על זיו העלומים"). למה לא כמו ב"יֹאכל" או "יֶאֱרוז"? האם יש לכך מקור במקורות? 3. המילה "גָבֵרו" מקינת דוד ("מנשרים קלו, מאריות גברו"). במשפט קיימת צורת הפסק משונה למדי שלא ראיתי אותה נשנית במקומות נוספים ("גבֵרו" עם צירה ב-ב'). האם תוכל לשפוך אור על כך?
רוביק עונה:
בבניין קל קיימות שתי חלופות בע' הפועל בצורות העתיד: יפעַל ויפעֹל. מצד אחד, תשכַב, תפתַח, מצד שני תסתֹם, תכתֹב ועוד. למגוון הזה שורשים בשפות שמיות שקדמו לעברית ומוכרת גם בערבית. תחזַקנה שייך לקבוצה הראשונה: יחזַק, נחזַק, תחזַקנה. כאשר ל' הפועל היא א' נמצא גם כאן שתי חלופית: א' אילמת או נחה (יֹאכל, יֹאמר), וא' הנהגית כעיצור רגיל (יאטֹם, יאסֹף בקבוצת החולם, יאשַם, יאבַל בקבוצת הפתח). צורת ההפסק גבֵרו (או גבֵרָה, למשל בשיר "ימי המכבים") אינה חריגה, וראו "מדוע דרך רשעים צלֵחה" ועוד. זו צורת ההפסק לעבר נסתרת ונסתרים בבניין קל.
6
אהרן מוריאלי שואל/ת: תשובתך לשאלה בדבר ההבדל בין לאומי ללאומני, שמאלי-שמאלני וכד' עוררה בי את השאלה בדבר תצורתן של שתי מילים: מינָני (בהבדל ממיני) במובן סקסיסטי – אפליה על רקע מיני ו-גילָני במובן אג'איסטי – אפליה על רקע של גיל. שתי המילים כנראה חדשות (ממתי?), כי לא מצאתי אותן במילונים הקלסיים. שתי שאלות: האם נתקלת בעוד מילים בעלי תצורה דומה? האם באפשרותך להרחיב על התופעה והתצורה?
רוביק עונה:
הסיומת –ָני מקורה בכמה הופעות בתנ"ך, כסיומת שם תואר כמו 'קדמוני' ו'רחמני', אך יש לראות בה למעשה סיומת –ִי המצטרפת לשם תואר המסתיים ב-ָן. הסיומת ללא קשר לנ' קודמת מופיעה ברבים מאוחרים יותר, כמו 'קדורָני' בספרות ימה"ב, בעקבות תואר הפועל המקראי קדורָנית. רוב המילים בסיומת הן בעברית החדשה, וגם השימוש בה להרחבה שלילית נוצר בעברית החדשה, כדי לענות על חסר לקסיקלי. הופעות 'לאומני' בעיתונות מתועדת משנות הארבעים ואילך, ויש בכך להעיד על הצורך במילה בעידן המשטרים הפשיסטיים. 'שמאלני' ככינוי גנאי לשמאל קיצוני נולד דווקא בתנועות השמאל הציוני בשנות החמישים, בתגובה על פרישה של חברים לתנועות שמאל לא ציוניות. מיננות וגילנות הן מילים שחודשו בשנות האלפיים.
7
דליה שואל/ת: למה בעת השבעת חברים לכנסת חדשה הם מצהירים: "מתחייב אני", או "מתחייבת אני", ולא אומרים "אני מתחייב", או "אני מתחייבת"? האם היפוך סדר המילים מייצר חשיבות נוספת?
רוביק עונה:
הקדמת הפועל ל'אני' היא נוהג רטורי ההופך אמירה רגילה להצהרה. מקורו במקרא, למשל בספר יונה: "יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם".
8
רוני אוטייבסקי שואל/ת: מהי הצורה הנכונה של כינוי המושא החבור אל שם הפועל בגוף מדבר/ת? לדוגמה, האם יש לומר "באת להורגי?" או "באת להורגני?"
רוביק עונה:
הכינוי המושא החבור לגוף המדבר יכלול תמיד את האות נ'. באת להורגני, הצחקתני, לקחתני וכדומה.
9
עליזה פרי שואל/ת: נראה לי שלא קיים בעברית פועל (verb) שמקביל ל I own ,J'ai Ich habe אפשר כמובן לומר ״יש לי״ או ״בבעלותי״ או "שייך לי״, אבל אין פועל יוצא - האם זה נכון?
רוביק עונה:
אכן, מדובר בלקונה מסוימת. השימושים לציון בעלות בעברית יהיו בדרך כלל במילות קיום (יש) או בשמות עצם (אני הבעלים של..) ותואר (הנכס שייך לי). שימוש ספציפי פועלי לעניין זה הוא בפועל 'החזיק': "אני מחזיק בנכס או ברכוש", אך הוא מופיע בעיקר בסגנון חוזי. כמו כן נעשה שימוש בעברית החדשה בפועל גזור השם "ניכס", בעיקר במשמעות מושאלת, ובקונוטציה שלילית: "הוא ניכס לעצמו את ההישגים של מתחריו".
10
עליזה פרי שואל/ת: למרות עושרה, חסר בעברית הזמן שקוראים לו past perfect באנגלית, וקיים גם בגרמנית ובצרפתית. זאת אומרת, הזמן שמשתמשים בו עבור פעולה שקרתה לפני פעולה אחרת: I had gone to see my parents before I left on vacation. אני מציעה משהו בסגנון הלוך הלכתי......
רוביק עונה:
'הלוך הלכתי' היא צורת הדגשה מקראית (מקור+פועל בעבר או בעתיד) הנחשבת היום ארכאית ואינה עונה על הצורך שבשאלה. בתחביר העברי היום אין צורה קבועה למצבים אלה, מאחר שהוא בנוי על יסודות התחביר המשנאי שבו שלט "הזמן המוחלט": עבר-הווה-עתיד, אם כי יש בו תשובה לשאלת העבר המתמשך: "הוא היה הולך". לעומת זאת, תחביר שפת המקרא מאפשר להציג זמנים היחסיים זה לזה בתחבולות לשוניות שונות. למשל, בפסוק מספר מלכים א: "כִּי־כֵן צִוָּה אֹתִי בִּדְבַר ה' לֵאמֹר: לֹא־תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה־מָּיִם וְלֹא תָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָֽכְתָּ" (יג 9). גם 'תשוב' (וכן 'תאכל' ו'תשתה') וגם 'הלכת' מתרחשים בעתיד לזמן שבו מתרחש הפועל 'ציווה', זמן הפקודה האלוהית, אך 'הלכת' מוקדם ל'תשוב'.
11
יהושע מ. שואל/ת: מילת הקישור הנפוצה ביותר בשפה העברית המודרנית. מכיר? אם תענה: אֶה (אלף סגולה) צדקת. האזן לשיח בין אנשים, ברדיו, בטלוויזיה ולמעשה בכל מקום שבה נשמעת שפת הקודש ותגלה שהמילה אֶה חייבת להופיע בלי קשר למה שנאמר. נשאלת השאלה מה ניתן לעשות כדי לסלק מנהג מגונה זה משפתנו; זה יותר גרוע אפילו מה”כאילו”... אנשים שאינם דוברים את השפה, ושומעים את ה”אה” משוכנים שזה חלק אינטגרלי של שפתנו. מה אתה, אֶה, מציע?
רוביק עונה:
'אה' ומילים קרובות מוכרות בכל שפות העולם, ומייצגות את הקושי של בני האדם לדבר באופן רהוט. הן מכונות קַשָרים ריקים. הפתרון הוא אימון מתמיד ותרגילים ברטוריקה ובדיבור לפני קהל. מומלץ לפוליטיקאים, ולשדרי רדיו וטלוויזיה.
12
רונית נוי שואל/ת: מדוע במילה מֶרְחָק יש הנמכת תנועה באות מ״ם (סגול במקום חיריק, כמו מחלף), ואילו במילה הרשים אין (הרי״ש בחיריק). הרי רי״ש אינה גרונית.
רוביק עונה:
המילים מֶרחק, מֶרחב, מֶרחץ, מֶרקח, מופיעות בתנ"ך ולכולם תנועת e באות מ'. גזניוס מצביע גם על המילה מֶרכבה, הזוכה בחיריק בצורת הסמיכות מִרכבת. לעומת זאת המילים המקראיות מִרמס, מִרמה, מִרבָּה מִרְפש ואחרות הן בחיריק. המקבץ מעיד על השפעת האות הגרונית ח' על תנועת החיריק. רוב המילים שחודשו בעברית החדשה בקטגוריה זו הן בחיריק: מִרקם, מִרשם. יוצאת מכלל זה המילה מֶרְכז שמקורה בערבית ימי הביניים בעקבות מַרְכַּז, וכן מֶרְכָּב החדשה בעקבות מרכבה המקראית. לעומת המגוון הרב במשקלי השם, בבניינים הנטייה היא להאחדה שגובשה בדקדוק הטברני ועל כן פעלים בבניין הפעיל שפ' הפועל בהם ר' פועלים על פי כל יתר העיצורים, פרט לגרוניות. עם זאת הנטייה הדיבורית להפוך את החיריק לסגול בבניין הפעיל בולטת בשורשי ר' פותחת: הֶרגשתי, הֶרשים.
13
אולגה שואל/ת: למה במילה ״הנמיך״ האות ״נ״ נשארת, ולמשל במילה ״הגיש״ היא נעלם?
רוביק עונה:
בפעלי גזרת פ"נ בבניין הפעיל והופעל אין סדירות בהיאלמות הנ'. אפילו ב'הגיש' נמצא את הצורה החלופית, החדשה יותר, בשינוי משמעות - הנגיש. הביט פירושו הסתכל, הנביט – גרם לנביטה. הפיל – הנ' נאלמת, הנפיש – עסק בהנפשה. במילים מחודשות הנטייה היא לשמור על הנ'. כמו כן הנ' תופיע בשורשי ע' הפועל שאינן ניתנות להכפלה: הנעים, הנחית וכדומה..
14
חמדה שריג שואל/ת: לאור המציאות בה מתחדשת העברית (בעיקר המדוברת) ללא הפסק נשאלת השאלה האם יש עדין עברית תקנית, ומיהו הקובע מה נכון ומה לא?
רוביק עונה:
שאלה גדולה. בדרך כלל יש תקנים מוסכמים בשפה העברית, שאינם צריכים מוסד קובע אלא מקובלים על הכל. הדקדוק העברי קשיח למדי וכמעט לא חלו בו שינויים באלף השנים האחרונות. במקרים של ספק או מחלוקת האקדמיה נוהגת לפעמים לפסוק, בעיקר בנושאים דקדוקיים. יש לא מעט מקרים שבהם נקבע תקן, אך חלופה נוספת שלו אינה בהכרח בלתי תקנית.
15
יהוצדק שואל/ת: האם הסיומת -יה (tion) הופיעה כבר בהשאלת מילים לטיניות בתקופת המשנה והתלמוד? אם כן אז יש דוגמאות למילים?
רוביק עונה:
הסיומת –יה אינה רק לטינית אלא במקורה יוונית, והיא מופיעה במילים לא מעטות בלשון חכמים. ביניהן אנדרלמוסיה, קנוניה, אספקלריה, אכסניה ועוד.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >