שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
כבי שואל/ת: מדי פעם אתה כותב על הגחמה לפיה מספר זכר מסתיים בה' והמספר הנקבי הוא ללא סיומת. נדמה לי שמעל המספרים מתנוססת לה הגחמה הבאה: את ואתה.
רוביק עונה:
רעיון נאה אבל הוא אינו מסביר את התופעה. בכינויי הגוף את ואתה המקור הוא בתנועות יחסה. תנועת היחסה i בנקבה נאלמה והפכה שווא, תנועה היחסה a לזכר התרחבה וקיבלה בכתב את ה' הידיעה. במספרים בזכר, וכן בשמות העצם הרגילים בנקבה, ה' סופית מייצגת את סיומת הנקבה המקובלת בעברית, שהיא ריכוך של ת'.
2
מקים שואל/ת: ביחס למילה שטן, איך קוראים לפעולה שלו שבאה מתוך המילה שטן?
רוביק עונה:
מן השורש שט"ן נגזרו מילים כמו שטנה, וכן לשטון או להשטין במשמעות לקטרג, להלשין, לומר דברים רעים על מישהו.
3
אודי שואל/ת: בנוגע לפועל "צפה" - בעבר אומרים "אתמול הספינה צפה על המים" (צפה במלעיל), ובהווה הפועל גם "צפה" (אך במלרע) - "הספינה צפה על המים". מהי הסיבה לכך שהפועל נשאר זהה, ורק ההטעמה משתנה? או: מדוע מלעיל מסמלת עבר ואילו מלרע מסמלת הווה?
רוביק עונה:
הסיבות לכך נעוצות בשלבים מוקדמים של יצירת מערכת הפועל. בגזרת עו"י (שורש צו"ף במקרה זה) נוצר בידול בין צורת העבר בגוף שלישי לבין יתר הצורות. ההשערה היא שהתנועה בפ' הפועל בעבר מייצגת תנועה ארוכה קדומה שלא השתנתה, ולכן אומרים קמה וצפה בעבר במלעיל. בבינוני הצורות קשורות למערכת הפועל הכללית, והפועל נהגה במלרע.
4
ראובן לאור שואל/ת: אני מבקש לשאול לגבי הפועל לש. לא מצליח למצוא את הצורה סבילה ללישה, אני רוחץ יד והיא רחוצה. אני לש בצק והוא??
רוביק עונה:
בצק שאותו אתה לש הוא נִלּוֹשׁ, צורת הבינוני נפעל של השורש לו"ש.
5
אברהם שואל/ת: במזמור "אשת חיל" במשלי כתוב "קמו בניה ויאשרוה". המילה יאשרוה, איזה בניין הוא משבעת הבניינים?
רוביק עונה:
'וַיְאַשְּׁרוּהָ' מופיע גם בשיר השירים. הבניין הוא פיעל, והכוונה שהבנים גורמים לה אושר. היום המשמעות השתנתה והפועל אישר מתייחס היום להסכמה או קביעה שדבר מה תקין ונכון. בצורת הסביל 'מאושר' נמצא כבר כפל משמעות: מי שחש אושר, ומה שזכה לאישור.
6
רננה שואל/ת: מה הניקוד, השורש, הבניין והמקור למילה "אתמהה".
רוביק עונה:
השורש: תמ"הּ. הבניין קל. זו צורה מוארכת של 'אתמהּ'. לשורש מקבילות רבות במשמעות דומה בשפות שמיות נוספות.
7
נוני שואל/ת: לשמור, לרכוב, לצעוק וכדו' אז למה לא לשכוב?
רוביק עונה:
פיזור האפשרויות בין השורשים רנדומלי ואין נוסחה מוכרת להסביר אותו. מרבית שמות הפועל הם אכן בדגם לפעול, אך הפתח של ישכַב הוא אפשרות באנלוגיה לצורות העתיד. בצורות חז"ליות שמות פועל רבים שבהם יש פתח בע' הפועל. מכל מקום, לשכב דווקא משפיע על רוב הישראלים לומר לרכַב ולא ולרכוב, מה גם שצורות העתיד הן ירכב ולא ירכוב.
8
עידן פלק שואל/ת: יש לי 2 שאלות בנושא יכולת ומסוגלות: 1. מה שם הפועל של הפועל "יכול"? 2. אם המשמעות של מסוגל היא יכול, האם גם מסוגל זה פועל? אם כן, מה שם הפועל ומה צורות ההטיה התקניות שלו בעבר ובעתיד (מלבד "הייתי מסוגל" או "אהיה מסוגל")? 3. (שאלת בונוס) האם יש פעלים נוספים עם שמות פועל מוזרים או שאינם קיימים?
רוביק עונה:
ל'יכול' אכן אין שם פועל, ויש לומר 'להיות יכול'. פועל דומה הוא 'יגור' שגם לו אין שם פועל ובניגוד ל'יכול' גם לא צורות עתיד. שמות פועל רבים יוצרים צורות ייחודיות בעיקר בבניין קל , מסיבות פונולוגיות. כך 'ישב' – לשבת, ידע – לדעת, הלך – ללכת, וכן שורשים חסרי פ"נ. לבניינים פועל והופעל אין שמות פועל. מסוגל הוא צורת בינוני של בניין פועל. סוגל בעבר ויסוגל בעתיד הם תקניים אך כמעט אינם בשימוש.
9
הארווי באק שואל/ת: למה המילה הֶסְגֵר, במשמעותה הנוכחית, היא במשקל שמיוחס לבניין הפעיל, כשמשמעות השורש ס.ג.ר בבניין זה אינה מתאימה?
רוביק עונה:
כללית יש אי סדירות ביחסים בין תפקידו של הבניין לבין שימושים שונים שלו, וכך לא מעט פעלים בהפעיל חסרים את היסוד הגורם, כגון הרגיש או השמין. במקרה זה דווקא יש יסוד גורם ב'הסגר', שהיא מילה תלמודית, אף כי 'הסגיר' אינו תואם את משמעות הסגר. כאשר אדם נכנס להסגר, מישהו סוגר אותו או כולא אותו.
10
מלי האריס שואל/ת: בדרך כלל, לבניין נפעל משמעות סבילה. מדוע דווקא פעלים "לוחמניים" כמו "נלחם" ו"נאבק" מופיעים בבניין זה?
רוביק עונה:
נפעל משמש בדרך כלל במשמעות סבילה, אך בלא מעט מקרים זה אינו המצב, והדבר מעיד על תפקידי הבניין בעברית הקדומה. למשל, הצמד אָבַד המקראי ונֶאֶבַד פירוש שניהם בחז"ל הושמד, והיום – הלך לאיבוד. כך הפך ונהפך, חרב ונחרב, כבה ונכבה. גם בין לָחַם לנִלְחַם לא נמצא שבריר הבדל, ואין לכך קשר למשמעות הלוחמנית של השורש. ל'נאבק' אין חלופה בבניין קל.
11
אלי בן דוד שואל/ת: אני נתקל בשו"ת (שלך) בדברים על משקלה של השפה האכדית בבניין השפה העברית. לצידן של שפות אחרות, כמובן. אני תמה לדעת לאיזו שפה הייתה ההשפעה הרבה ביותר, ובכלל מה הסדר של אותן שפות בסדר ההשפעה על העברית.
רוביק עונה:
השפעת האכדית על העברית היא בשאילה של כמה עשרות מילים ישירות מן האכדית. מבני השפה והדקדוק של האכדית והעברית שונים. העברית מושפעת בעיקר מהכנענית, ומשפות קרובות גאוגרפית, ובשלב מאוחר יותר היא ספגה השפעה משמעותית מן הארמית. הערבית לא השפיעה בזמן העתיק על העברית כלל, ההשפעה החלה בתקופת תור הזהב בספרד.
12
וייג'י אורמיטי שואל/ת: ראיתי אותך בסרטון שבו השתתפת, שקרוי בשם: "כאן מסבירים", למה בישראל קוראים לגביע העולם - מונדיאל?". בסרטון הסברת שהאתיות "ל" "מ" ו-"נ" הן שלוש מתוך 4 העיצורים ה"אהובים ביותר בשפה העברית". האם תוכל לרשום לי מהו העיצור הרביעי, ובנוסף תסביר לי, בבקשה, על "למה אותם עיצורים הם כל כך 'אהובים'" וכיצד הגעת לכזו מסקנה.
רוביק עונה:
העיצור הרביעי הוא ר', והמשותף לארבעת העיצורים, ל-מ-נ-ר הוא שהן אותיות שוטפות, ניתן להגות אותן ללא הפסקה ועם זאת הן נעימות לאוזן, בעיקר מ' ונ'. אחד המבחנים לכך הוא שמות הניתנים לילדים בארץ ישראל. במבחן זה עיצורי למנ"ר מובילים ללא מתחרים.
13
אופירה לביא שואל/ת: לאור ויכוח סוער בצוות לשון אני מבקשת תשובה ממך במשפט: הדילמות המלוות את הנושא כוללות...... איזה חלק דיבר הוא המילה ״המלוות״? השאלה הופנתה לתלמידי כיתה ט', שלא למדו את נושא הא הזיקה במשפט זה מדובר בפועל.
רוביק עונה:
'המלוות את הנושא' היא פסוקית זיקה שבה יש נשוא פועלי הצורך מושא. כדי לראות ב'מלווה' תואר נדרש מבנה משפט שונה בתכלית. אם הילדים לא למדו את נושא פסוקית הזיקה השאלה אינה הוגנת.
14
מרגלית יובל רוטשילד שואל/ת: איך נקרא התחום או התחומים בבלשנות העוסקים במשמעויות שונות של מילה אחת, הפכים, מקורות המילים ועוד?
רוביק עונה:
התחום העוסק במשמעות המילים, בהפכים וכדומה נקרא סמנטיקה. התחום העוסק במקורות המילים נקרא אטימולוגיה, או מחקר אטימולוגי.
15
רפאל פרידמן שואל/ת: מה המשמעות הפונטית לתנועות ארוכות (גדולות) וקצרות (קטנות)? האם בעבר היה להן ביטוי פונטי מובחן? כמו קמץ אצל האשכנזים והתימנים?
רוביק עונה:
הניקוד הטברני קבע הבחנה בין תנועות ארוכות וקצרות, כמו קמץ מול פתח, צירה מול סגול, אך על פי הדעה הרווחת הן לא העידו אז על הגייה שונה. בתקופה הטברנית, במאה העשירית, התנועות נהגו באותו אורך והיו שונות באיכותן, כמו קמץ בדרך האשכנזית מול הפתח. מדוע אם כן הן נקראות כך? כאן קובע המחקר שבתקופה הטרום טברנית היה הבדל אורך בין התנועות, והבחנה זו נשמרה במסורת למרות שכבר לא שימשה בהגייה הממשית.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >