שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
נתי שואל/ת: שאלות בהשפעת יום העצמאות ויום הזיכרון. 1. המילה "תחזַקנה" מהמקורות (וכן מהשיר הידוע). למה היא מוטית כך (ולא, למשל, כמו ב"תחזורנה")? 2. המילה "יֶאֱבַל" מתפילת יזכור ("ויאבל על זיו העלומים"). למה לא כמו ב"יֹאכל" או "יֶאֱרוז"? האם יש לכך מקור במקורות? 3. המילה "גָבֵרו" מקינת דוד ("מנשרים קלו, מאריות גברו"). במשפט קיימת צורת הפסק משונה למדי שלא ראיתי אותה נשנית במקומות נוספים ("גבֵרו" עם צירה ב-ב'). האם תוכל לשפוך אור על כך?
רוביק עונה:
בבניין קל קיימות שתי חלופות בע' הפועל בצורות העתיד: יפעַל ויפעֹל. מצד אחד, תשכַב, תפתַח, מצד שני תסתֹם, תכתֹב ועוד. למגוון הזה שורשים בשפות שמיות שקדמו לעברית ומוכרת גם בערבית. תחזַקנה שייך לקבוצה הראשונה: יחזַק, נחזַק, תחזַקנה. כאשר ל' הפועל היא א' נמצא גם כאן שתי חלופית: א' אילמת או נחה (יֹאכל, יֹאמר), וא' הנהגית כעיצור רגיל (יאטֹם, יאסֹף בקבוצת החולם, יאשַם, יאבַל בקבוצת הפתח). צורת ההפסק גבֵרו (או גבֵרָה, למשל בשיר "ימי המכבים") אינה חריגה, וראו "מדוע דרך רשעים צלֵחה" ועוד. זו צורת ההפסק לעבר נסתרת ונסתרים בבניין קל.
2
אהרן מוריאלי שואל/ת: תשובתך לשאלה בדבר ההבדל בין לאומי ללאומני, שמאלי-שמאלני וכד' עוררה בי את השאלה בדבר תצורתן של שתי מילים: מינָני (בהבדל ממיני) במובן סקסיסטי – אפליה על רקע מיני ו-גילָני במובן אג'איסטי – אפליה על רקע של גיל. שתי המילים כנראה חדשות (ממתי?), כי לא מצאתי אותן במילונים הקלסיים. שתי שאלות: האם נתקלת בעוד מילים בעלי תצורה דומה? האם באפשרותך להרחיב על התופעה והתצורה?
רוביק עונה:
הסיומת –ָני מקורה בכמה הופעות בתנ"ך, כסיומת שם תואר כמו 'קדמוני' ו'רחמני', אך יש לראות בה למעשה סיומת –ִי המצטרפת לשם תואר המסתיים ב-ָן. הסיומת ללא קשר לנ' קודמת מופיעה ברבים מאוחרים יותר, כמו 'קדורָני' בספרות ימה"ב, בעקבות תואר הפועל המקראי קדורָנית. רוב המילים בסיומת הן בעברית החדשה, וגם השימוש בה להרחבה שלילית נוצר בעברית החדשה, כדי לענות על חסר לקסיקלי. הופעות 'לאומני' בעיתונות מתועדת משנות הארבעים ואילך, ויש בכך להעיד על הצורך במילה בעידן המשטרים הפשיסטיים. 'שמאלני' ככינוי גנאי לשמאל קיצוני נולד דווקא בתנועות השמאל הציוני בשנות החמישים, בתגובה על פרישה של חברים לתנועות שמאל לא ציוניות. מיננות וגילנות הן מילים שחודשו בשנות האלפיים.
3
דליה שואל/ת: למה בעת השבעת חברים לכנסת חדשה הם מצהירים: "מתחייב אני", או "מתחייבת אני", ולא אומרים "אני מתחייב", או "אני מתחייבת"? האם היפוך סדר המילים מייצר חשיבות נוספת?
רוביק עונה:
הקדמת הפועל ל'אני' היא נוהג רטורי ההופך אמירה רגילה להצהרה. מקורו במקרא, למשל בספר יונה: "יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם".
4
רוני אוטייבסקי שואל/ת: מהי הצורה הנכונה של כינוי המושא החבור אל שם הפועל בגוף מדבר/ת? לדוגמה, האם יש לומר "באת להורגי?" או "באת להורגני?"
רוביק עונה:
הכינוי המושא החבור לגוף המדבר יכלול תמיד את האות נ'. באת להורגני, הצחקתני, לקחתני וכדומה.
5
עליזה פרי שואל/ת: נראה לי שלא קיים בעברית פועל (verb) שמקביל ל I own ,J'ai Ich habe אפשר כמובן לומר ״יש לי״ או ״בבעלותי״ או "שייך לי״, אבל אין פועל יוצא - האם זה נכון?
רוביק עונה:
אכן, מדובר בלקונה מסוימת. השימושים לציון בעלות בעברית יהיו בדרך כלל במילות קיום (יש) או בשמות עצם (אני הבעלים של..) ותואר (הנכס שייך לי). שימוש ספציפי פועלי לעניין זה הוא בפועל 'החזיק': "אני מחזיק בנכס או ברכוש", אך הוא מופיע בעיקר בסגנון חוזי. כמו כן נעשה שימוש בעברית החדשה בפועל גזור השם "ניכס", בעיקר במשמעות מושאלת, ובקונוטציה שלילית: "הוא ניכס לעצמו את ההישגים של מתחריו".
6
עליזה פרי שואל/ת: למרות עושרה, חסר בעברית הזמן שקוראים לו past perfect באנגלית, וקיים גם בגרמנית ובצרפתית. זאת אומרת, הזמן שמשתמשים בו עבור פעולה שקרתה לפני פעולה אחרת: I had gone to see my parents before I left on vacation. אני מציעה משהו בסגנון הלוך הלכתי......
רוביק עונה:
'הלוך הלכתי' היא צורת הדגשה מקראית (מקור+פועל בעבר או בעתיד) הנחשבת היום ארכאית ואינה עונה על הצורך שבשאלה. בתחביר העברי היום אין צורה קבועה למצבים אלה, מאחר שהוא בנוי על יסודות התחביר המשנאי שבו שלט "הזמן המוחלט": עבר-הווה-עתיד, אם כי יש בו תשובה לשאלת העבר המתמשך: "הוא היה הולך". לעומת זאת, תחביר שפת המקרא מאפשר להציג זמנים היחסיים זה לזה בתחבולות לשוניות שונות. למשל, בפסוק מספר מלכים א: "כִּי־כֵן צִוָּה אֹתִי בִּדְבַר ה' לֵאמֹר: לֹא־תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה־מָּיִם וְלֹא תָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָֽכְתָּ" (יג 9). גם 'תשוב' (וכן 'תאכל' ו'תשתה') וגם 'הלכת' מתרחשים בעתיד לזמן שבו מתרחש הפועל 'ציווה', זמן הפקודה האלוהית, אך 'הלכת' מוקדם ל'תשוב'.
7
יהושע מ. שואל/ת: מילת הקישור הנפוצה ביותר בשפה העברית המודרנית. מכיר? אם תענה: אֶה (אלף סגולה) צדקת. האזן לשיח בין אנשים, ברדיו, בטלוויזיה ולמעשה בכל מקום שבה נשמעת שפת הקודש ותגלה שהמילה אֶה חייבת להופיע בלי קשר למה שנאמר. נשאלת השאלה מה ניתן לעשות כדי לסלק מנהג מגונה זה משפתנו; זה יותר גרוע אפילו מה”כאילו”... אנשים שאינם דוברים את השפה, ושומעים את ה”אה” משוכנים שזה חלק אינטגרלי של שפתנו. מה אתה, אֶה, מציע?
רוביק עונה:
'אה' ומילים קרובות מוכרות בכל שפות העולם, ומייצגות את הקושי של בני האדם לדבר באופן רהוט. הן מכונות קַשָרים ריקים. הפתרון הוא אימון מתמיד ותרגילים ברטוריקה ובדיבור לפני קהל. מומלץ לפוליטיקאים, ולשדרי רדיו וטלוויזיה.
8
רונית נוי שואל/ת: מדוע במילה מֶרְחָק יש הנמכת תנועה באות מ״ם (סגול במקום חיריק, כמו מחלף), ואילו במילה הרשים אין (הרי״ש בחיריק). הרי רי״ש אינה גרונית.
רוביק עונה:
המילים מֶרחק, מֶרחב, מֶרחץ, מֶרקח, מופיעות בתנ"ך ולכולם תנועת e באות מ'. גזניוס מצביע גם על המילה מֶרכבה, הזוכה בחיריק בצורת הסמיכות מִרכבת. לעומת זאת המילים המקראיות מִרמס, מִרמה, מִרבָּה מִרְפש ואחרות הן בחיריק. המקבץ מעיד על השפעת האות הגרונית ח' על תנועת החיריק. רוב המילים שחודשו בעברית החדשה בקטגוריה זו הן בחיריק: מִרקם, מִרשם. יוצאת מכלל זה המילה מֶרְכז שמקורה בערבית ימי הביניים בעקבות מַרְכַּז, וכן מֶרְכָּב החדשה בעקבות מרכבה המקראית. לעומת המגוון הרב במשקלי השם, בבניינים הנטייה היא להאחדה שגובשה בדקדוק הטברני ועל כן פעלים בבניין הפעיל שפ' הפועל בהם ר' פועלים על פי כל יתר העיצורים, פרט לגרוניות. עם זאת הנטייה הדיבורית להפוך את החיריק לסגול בבניין הפעיל בולטת בשורשי ר' פותחת: הֶרגשתי, הֶרשים.
9
אולגה שואל/ת: למה במילה ״הנמיך״ האות ״נ״ נשארת, ולמשל במילה ״הגיש״ היא נעלם?
רוביק עונה:
בפעלי גזרת פ"נ בבניין הפעיל והופעל אין סדירות בהיאלמות הנ'. אפילו ב'הגיש' נמצא את הצורה החלופית, החדשה יותר, בשינוי משמעות - הנגיש. הביט פירושו הסתכל, הנביט – גרם לנביטה. הפיל – הנ' נאלמת, הנפיש – עסק בהנפשה. במילים מחודשות הנטייה היא לשמור על הנ'. כמו כן הנ' תופיע בשורשי ע' הפועל שאינן ניתנות להכפלה: הנעים, הנחית וכדומה..
10
חמדה שריג שואל/ת: לאור המציאות בה מתחדשת העברית (בעיקר המדוברת) ללא הפסק נשאלת השאלה האם יש עדין עברית תקנית, ומיהו הקובע מה נכון ומה לא?
רוביק עונה:
שאלה גדולה. בדרך כלל יש תקנים מוסכמים בשפה העברית, שאינם צריכים מוסד קובע אלא מקובלים על הכל. הדקדוק העברי קשיח למדי וכמעט לא חלו בו שינויים באלף השנים האחרונות. במקרים של ספק או מחלוקת האקדמיה נוהגת לפעמים לפסוק, בעיקר בנושאים דקדוקיים. יש לא מעט מקרים שבהם נקבע תקן, אך חלופה נוספת שלו אינה בהכרח בלתי תקנית.
11
יהוצדק שואל/ת: האם הסיומת -יה (tion) הופיעה כבר בהשאלת מילים לטיניות בתקופת המשנה והתלמוד? אם כן אז יש דוגמאות למילים?
רוביק עונה:
הסיומת –יה אינה רק לטינית אלא במקורה יוונית, והיא מופיעה במילים לא מעטות בלשון חכמים. ביניהן אנדרלמוסיה, קנוניה, אספקלריה, אכסניה ועוד.
12
ג'ירפה פרינססה שואל/ת: מהי המילה הארוכה ביותר בעברית, ומה היא המילה עם הערך הגימטרי הגבוה ביותר?
רוביק עונה:
יש להבחין בין מילה עצמאית לבין מילה שיש לה אותיות שימוש פותחות ומסיימות, נוסח 'ולכשהתגלגלויותיהן' שלה 17 אותיות, ואפשר על בסיס זה להציע מילים נוספות. באשר למילה העצמאית, הארוכה ביותר היא אנדרלמוסיה, מילה שמקורה יווני, אך היא משמשת רק בעברית, ולה 10 אותיות. לצורת המשנה שלה, אנדרולומוסיה, המופיעה בתלמוד הירושלמי 12 אותיות, אך היא לא נקלטה בעברית. להערכתי המילה הארוכה ביותר בגימטריה (ללא אותיות שימוש אך באמצעות אותיות בניין פעליות) היא הפועל תִּתְרַשֵּתְנָה: 1755 בגימטריה. שם העצם העצמאי בעל הגימטריה הגבוהה ביותר הוא תתרנות: 1456.
13
חלאילה חיתאם שואל/ת: אני רוצה לאתר מילים שעברו שיכול אותיות במקרא שפ' הפועל שלהן יו״ד וכ״ף או למ״ד כמו יעף, כבש, לעג.
רוביק עונה:
קבוצת המילים שעברו שיכול אותיות במקרא אינה גדולה וקשה להצביע על כלל או מגמה המאחדים בין המקרים. לצד עלג/לעג, עייף/יעף, כבש/כשב נמצא גם את שלמה/שמלה, זוועה/זעווה, בהלה/בלהה, מלתעות/מתלעות ומעט מילים נוספות.
14
רותי שואל/ת: מדוע מבטאים קמץ קטן כמו חולם? מהו בעצם תפקידו של הקמץ הקטן?
רוביק עונה:
הקמץ הקטן בדקדוק היום הוא תנועת o קטנה, לעומת החולם המלא והחסר שהן תנועת o גדולה, והקמץ הגדול שהוא תנועת a גדולה. ההבחנה הזו התפתחה בהגייה הספרדית. על פי המסורת הטברנית הגיות הקמץ הגדול והקטן היו דומות וקרובות להגיית o, ולכן ניתן להן אותו סימן, אך כאמור היום אלה סימנים שונים שיש להבחין ביניהם בקריאת הטקסט.
15
ירמיהו אילן שואל/ת: ידוע שלצמחים יש בדרך כלל שם מדעי לטיני.מי קובע מהו השם העברי לכל צמח שאנו פוגשים, לרבות אלו שבמשתלה? האם קיים איזה לקסיקון אינדקסי בנושא התרגום מלטינית (אנגלית) לעברית? האם זו האקדמיה שקובעת שמות, או לפי הבנתם הבוטאנית של ותיקי המגדלים בשוק הצמחים והשתלנות?
רוביק עונה:
האקדמיה ללשון פרסמה בכמה מהדורות מילונים רחבי יריעה לבוטניקה, שהחשוב בהם נקרא "צמחי ארץ ישראל". המהדורה הראשונה שלו פורסמה על ידי ועד הלשון ב-1913, והאחרונה ב-2003 ובה כ-2500 ערכים. ניתן למצוא את המילונים השלמים באתר האקדמיה.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >