שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
166
עופר שואל/ת: השורש פח"ד משמש בכמה בניינים באותה משמעות. מה פשר התופעה?
רוביק עונה:
אכן, השורש פח"ד מתפרש על כמה בניינים במשמעות דומה: צורות הבינוני פוחד, נפחד, מפַחֵד ומפוחד מייצגות מצב דומה, של מי שאחוז ברגש הפחד. בזמן עבר משמש רק בניין קל (פָחַד), בעתיד משמשים קל (אֶפְחַד) ופיעל (אֲפַחֵד). חלוקה זו מקורה במקרא. מְפַחֵד בפיעל היא הצורה הבלעדית של הבינוני, בעוד פָחַד בבניין קל היא הצורה הבלעדית של העבר. חלוקת תפקידים בין בניינים ידועה משורשים נוספים. למשל: שם הפעולה של הפועל בבניין קל אָסַף היא איסוּף ולא אֲסִיפָה.
167
יאיר איתן שואל/ת: באילו שפות דיברו היהודים בארצות המזרח התיכון? האם היו להם שפות הדומות ליידיש באירופה? האם היו ארצות בהן דיברו היהודים עברית גם כשפת יום יום?
רוביק עונה:
כמעט לכל תפוצה יהודית במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בקווקז, באירן ועוד היתה שפה יהודית משלה. בדומה ליידיש ולדינו גם שפות אלה שימשו את היהודים בחיי יומיום, ושילבו את השפה המדוברת בסביבתם עם העברית ועם יסודות דתיים. בשום תפוצה יהודית לא היתה העברית שפת יום יום.
168
יגאל חרמוני שואל/ת: מדוע מופיע דגש באות ת' במלה אַתְּ?
רוביק עונה:
הדגש מופיע מאותה סיבה שבמילה אַתָּה מופיע דגש. הדגש מרמז על העיצור נ' שנטמע בעיצור ת' שהוכפל, כדרכו של העיצור הזה במקרים רבים נוספים. המקבילות הערביות שמרו על נ', וכך נמצא שם את המילים אִנְתַ, אִנְתִ: אתה ואת.
169
מאור שואל/ת: כיצד נוצרה עודפות הלשון במילים ״מִמִקודם״ ו״מִמִזמן״, והאם ידועים עוד מקרים שכאלה? נדמה לי שנתקלתי גם ב״מִמִתחת״.
רוביק עונה:
שלוש הדוגמאות בשאלה מציגות עודפות המופיעה בלשון הדיבור ונתפסת כשפה עילגת או ילדותית. מקורה באנלוגיה לצורות תקינות הקשורות בזמן ומרחב. כפי ש'מחר' היא נקודה בזמן, ו'ממחר' היא קביעה לנקודת התחלה בזמן, כך 'מזמן' היא נקודה בזמן (עבר רחוק), ועל כן באנלוגיה 'ממזמן' היא התחלה באותה נקודה רחוקה. האנלגיה הגיונית, התוצאה היא מוטציה לשונית.
170
יאיר שואל/ת: מה מקור צמד האותיות קצ המופיעות בהקשרים דומים ופחות במילים כגון קצה, קצב, קצר, קצת, קצץ, קץ, קיץ ועוד, כולם או חלקם מלמדים על משהו הקצוב פיזית או קצוב בזמן.
רוביק עונה:
ככל הנראה המשותף בין השורשים האלה אינו מקרי. שיטת השורשים התפתחה בימים שקדמו להופעת העברית, ועל פי אחת התיאוריות היא נבנתה בעיקרה על שורשים בני שני עיצורים. עם הזמן השפה נדרשה לשורשים נוספים ולרבים מהשורשים נוסף עיצור שלישי. התיאוריה שנויה במחלוקת ורחוקה מלהסביר את כל תופעות השפות השמיות, אבל יש לה היגיון במקרים מסוימים, כמו אלה המוצגים בשאלה. אכן לרוב השורשים הפותחים באותיות קצ קשר לקיצוץ וקיצוב, ואליהם אפשר להוסיף את שורשי ג"ז: גזז, גזם, גזר וכדומה. העיצורים ג-ז הם ריכוך של העיצורים ק-צ.
171
אסף שומר שואל/ת: מיהם השורשים בעברית אשר מסתדרים לשונית והגיונית בכל אחד משבעת הבניינים בעברית?
רוביק עונה:
יש לא מעט שורשים כאלה. חלקם היו פעילים בעבר בכל השבעה אך חלק מהשימושים התיישנו. בין השורשים הפעילים היום בכל שבעת הבניינים אפשר למצוא את אכ"ל, אמ"ן, בד"ל, בט"ח, בט"ל, בנ"ה, גד"ל, גד"ר, גנ"ב, דמ"ה, הל"ך, חז"ק, חר"ב, חש"ב, יד"ע, יל"ד, כנ"ס, כת"ב, נת"ק, סד"ר, סכ"ם, פח"ת, פנ"ה, פק"ד, פש"ט, קד"ש, קש"ה, רצ"ה, שכ"ן ועוד.
172
שמחה ליברמן שואל/ת: האם ו"ו ההיפוך היא תופעה ייחודית של העברית המקראית, או שהיא קיימת גם בשפות שמיות אחרות?
רוביק עונה:
התשובה נחלקת לשתיים. תוספת ו' לפני צורות פועל שונות אופיינית לעברית המקראית, ואינה מוכרת בשפות אחרות. ואולם, המונח ו' ההיפוך הוא מטעה. ו' אינה הופכת עתיד לעבר ולהיפך, אלא מבחינה בין מצבי זמן שונים על פי תפיסת זמן השונה מזו המקובלת היום בעברית. למצבי זמן אלה יש מקבילות קרובות בשפות שמיות נוספות, אך אותם אנו מזהים באמצעים שונים, ולא באמצעות ו' לפני הפועל.
173
דוד שואל/ת: האם 'הוי' הוא צורת ההווה של היה? לדוגמה "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות", "הנה יד ה' הויה במקנך".
רוביק עונה:
חילופי י'/ו/ בגזרת נחי לו"י הם מטבעה של הגזרה. כך גם חילופי הווה-היה וכדומה. הווי במקרה זה היא צורת ציווי, המקבילה ל'הֱיֶה' ואפשר לראות בה השפעה ארמית.
174
עופר שואל/ת: שמתי לב שהרבה שורשים מרובעים מקורם במילים אחרות כמו השורש טלפ"נ, הלחם בסיסים כמו השורש אלח"ש או צירוף של תחיליות לשורש שכבר קיים ויצירת שורש חדש, כמו למשל השורשים אבח"נ, מרכ"ז, תחק"ר. הדוגמא הנגדית היחידה שהצלחתי לחשוב עליה היא שורשים כמו גלג"ל או דרד"ר. מה מקור השורשים המרובעים?
רוביק עונה:
שאלה נכבדה, שלא אוכל להשיב עליה בפירוט הרצוי אלא בהכללה: יש כמה וכמה תהליכים של יצירת שורשים מרובעים, כגון הכפלה של שורש דו-עיצורי (גלגל), הכפלת ל' הפועל (שכלל), תוספת אות תחילית (תפקד) או סופית וכדומה. קבוצה נכבדה של שורשים קרויה גזורי שם, והיא כוללת גם שורשים תלת-עיצוריים או דו-עיצוריים. ואידך זיל גמור בספרי הדקדוק ותורת הצורות.
175
דני ב שואל/ת: מהיכן זחלה האות א' לקדמת המילים 'אכשרה', 'אחזקה', 'אזכרה', 'אשכבה', וכ'ו?
רוביק עונה:
משקל אפעלה מתממש בשורשים לא מעטים בעברית החדשה בעקבות גילויים שלו בתלמוד: אזהרה, אבטלה, אבדלה ועוד. צורות אלה נחשבות ארמיזמים: השפעה של הצורות הארמית על העברית בתקופת לשון חכמים. מבחינת המשמעות, בדרך כלל השימוש במשקל הפעלה מדגיש את הפעולה, ומשקל אפעלה – את תוצאת הפעולה. תוצאת פעולת ההזהרה היא אזהרה, האירוע המשמש להזכרה הוא אזכרה, וכדומה.
176
אלעד שואל/ת: בקינת דוד מופיע הצירוף: "הרי בגלבוע, אל טל ואל מטר". למה "הרי בגלבוע" ולא "הרי הגלבוע" או "הרים בגלבוע"?
רוביק עונה:
במקרא יש כמה וכמה מקרים שבהם מופיעה מילת יחס בסמיכות, בין הנסמך לסומך: "גמולֵי מחלב עתיקֵי משדיים" (ישעיהו כח 9), "יושבֵי על מידין והולכֵי על דרך שיחו" (שופטים ה 11), וכן הפסוק המפורסם מישעיהו ה 11: "הוי משכימֵי בבוקר שֵכר ירדופו, מאחרֵי בנשף יין ידליקם". שבט הצופים נקרא באותה מטבע "שבט משוטטי בכרמל". המפרש האשכנזי בן המאה ה-13 אברהם בן עזריאל טען שזו אינה סמיכות, אלא צורה קדומה של ריבוי. היום מקובל לראות בצירופים האלה סמיכות, במעין צורת כלאיים.
177
הרווי באק שואל/ת: למה השורש רק"ן נוטה בנטיית 'פולל', המשמשת בדרך כלל רק כחלופה אפשרית לבניין פיעל במקרה של שורשים מגזרה עו"י וע"ע?
רוביק עונה:
לשורש רי"ק נוצרו שני שורשים תנייניים, כאשר לעיצורי השורש ר-ק נוספה נ' מסיימת, בהשפעת שם התואר 'ריקן'. שורש תנייני אחד הוא רק"ן, ובתלמוד הוא מופיע בצורת פיעל רגילה – רִקֵּן. שורש תנייני נוסף שומר על התנועה שבין ר-ק, המתקיימת גם ב'רֵיקן', וכך נוצר בתלמוד השורש רוק"ן.
178
ירחמיאל שואל/ת: שערה, שערות ושיער. יש גם צורה ליחיד, גם לרבים וגם ל-non countable (בלתי ספיר). האם יש עוד שמות עצם בעברית שיש להם את שלוש הצורות?
רוביק עונה:
'שיער' אינו שם עצם בלתי ספיר אלא שם קיבוצי, כמו צאן, אוכלוסייה ועוד. קיומם של שלושה שמות עצם זה לצד המציינים יחיד, רבים ושם קיבוצי נפוץ מאוד: איש/ אנשים/ קהל או ציבור; פר/ פרים/ בקר. מקרה השיער מיוחד מאחר ששלוש המילים הן מאותו שורש.
179
רונית שואל/ת: בשורשים תכנ"ן, אשר"ר יש כפילות של ל' הפועל. מה המשמעות של כפילות זו?
רוביק עונה:
השורשים התלת-עיצוריים זכו כבר בטקסטים קדומים להרחבות מסוגים שונים ובתהליכי הרחבה מגוונים. ההרחבה אפשרה ליצור שורש חדש (תנייני או משני), שהוראתו מתייחסת לשורש התלת עיצורי (הקרוי גם בהקשר זה ראשוני), ומוסיפה לו רכיב משמעות כלשהו. התוספות באות בדרך כלל בראשית המילה או בסופה. אחת מדרכי ההרחבה היא הכפלה של ל' הפועל. דרך זו מוכרת כבר בלשון חז"ל, כגון בשורש שרט"ט, הרחבה של שר"ט. אין מכנה משותף מובהק להרחבה הזו, שאינה נפוצה, אך ניתן למצוא בחלק מהמקרים יסודות מחזקים, המציגים היבט מערכתי. תכנן: יצר באופן יזום ומודע תוכנית כלשהי. אשרר – נתן אישור מחוזק למה שאושר באופן חזק פחות בעבר, למשל: הסכמה בעל פה שאושררה באמצעות חוזה בכתב. דוגמאות נוספות המייצגות עוד רכיבים סמנטיים: שלט"ט: הפעיל שלט רחוק. פקס"ס: הפעיל פקס. דבר"ר: ניסח התבטאויות של אנשי צבא או פוליטיקה באופן שיתאימו לאינטרסים של הדובר. במקרה של צחק"ק ההכפלה דווקא מקטינה ומעדנת.
180
יעל שואל/ת: מתי התחילו להשתמש בשין במקום סמך? מדוע לא הסתפקו רק בסמך?
רוביק עונה:
בעברית הקדומה יש למעשה 23 עיצורים ולא 22 כמספר האותיות, כאשר לכל עיצור הגייה שונה. על פי המחקר ההשוואתי ש' שמאלית אינה זהה בהגייתה לס', אף כי יש ביניהן קירבה רבה, ויעידו על כך חילופי ש-ס בין המקרא והתלמוד. מאחר שיש גם קרבה פונטית בין ש' שמאלית לימנית, כפי שמעיד בין היתר סיפור שיבולת-סיבולת של בני אפרים, זכתה האות ש' לשני מימושים, ובכך נפתר החוסר באות ה-23.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >