שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
גיורא שנר שואל/ת: העברית המדוברת אינה נחה, אך בכל זאת. האם נכון לומר 'להשתחצן' ולא 'להשתחץ', 'לחשבן' במקום 'לחשב', 'לתבלן', במקום 'לתבל'?
רוביק עונה:
אפשר ואפשר, והאפשרויות האלה נפוצות בעברית תחת הכותרת "שורשים תנייניים" (משניים). בשורשים אלה אנו גוזרים שורש חדש ממילה שיש לה שורש קודם, ומאמצים את אחת מאותיות השימוש כחלק מהשורש החדש. מן המילה 'שחצן' ששורשה שח"צ, נגזר שורש חדש: שחצ"נ, ומכאן להשתחצן, המקובל בלשון הדיבור, בדומה ל'לפַרְשֵן'. מן השורש חש"ב נוצרו שלושה שורשים ופעלים תנייניים: לחשבן, למחשב ולתחשב. המילה תבלין, שממנה נוצר 'לתבלן', היא צורת רבים ארמית של 'תֶבֶל' (שממנה נגזר הפועל לתַבֵּל), והיא הפכה עם הזמן למילה עצמאית ביחיד.
17
גיורא שואל/ת: יש ארבע אימהות ולא שש. למה לא סופרים את בלהה וזלפה?
רוביק עונה:
במקרא ובלשון חז"ל מדובר על שש אימהות, כולל בלהה וזלפה. בהגדה של פסח שולב השיר "אחד מי יודע" ובו מדובר על ארבע אימהות, והוא בישר על מעמדן הנחות של השתיים. בהמשך הדרך השיר ניצח את המסורת המוקדמת. ההסבר המקובל הוא שמדובר בשפחות, וכי אין לאישיותן ולדבריהן רמז במקרא, הן האימהות השותקות, או המושתקות.
18
נתי שואל/ת: שאלה על צורת המקור המוחלט של בניין קל. למיטב ידיעתי הוא מנוקד בקמץ, למשל “שָמור וזָכור (בדיבור אחד)”. עם זאת, יש והאות הראשונה מנוקדת בשווא, למשל ״קְרוא וכְתוב״, ואפילו בתהלים נה ״הנה ארחיק נְדוד״. התוכל לבאר זאת?
רוביק עונה:
לצורת המקור המוחלט של בניין קל שתי צורות במקרא ומכאן בעברית בכלל: קצרה וארוכה. הצורה הקצרה, המקור הנטוי, היא קְטֹל/קְטוֹל, היא נפוצה יותר ומשמשת בהתייחסות לחלקים אחרים של המשפט. צורה זו יכולה להופיע באופן עצמאי, וכן מצטרפים אליה אותיות השימוש וצורות נטייה. הצורה הארוכה, המקור המוחלט או הנפרד, היא קָטוֹל/קָטֹל. היא משמשת רק כאשר היא עומדת באופן עצמאי, ולא בהתייחסות לחלקים אחרים במשפט.
19
אריאל שואל/ת: מדוע "אנחנו" זה רבים של "אני"? לדוגמא, אתם זה ריבוי של "אתה", כי כשאני אומר "אתם", אני מתכוון לאתה ואתה ואתה ואתה. כמה "אתה". כך גם באתן, הם והן. אבל כשאני אומר "אנחנו", אני בעצם אומר, אני ואתה ואתה ואתה. אם אנחנו זה ריבוי של אני, הייתי מצפה שהכוונה תהיה לאני ואני ואני.
רוביק עונה:
לשאלה יש ממד פילוסופי. כאשר אדם אומר "אנחנו" הוא הופך קבוצת אנשים רלוונטית, שהוא שייך אליה, ליחידה אחת. היא הופכת ל'אני' קולקטיבי'. בדיוק כפי ש'אתם' הוא 'אתה' קולקטיבי, ו'הם' הינו 'הוא' קולקטיבי. כאשר רוצים לפרק את הקולקטיב מפרקים גם את כינויי הגוף: "אני ואתה נשנה את העולם" שונה במשמעותו מ"אנחנו נשנה את העולם". מצבי הפירוק דורשים פירוק למבע שיש בו יותר ממילה אחת.
20
מאיר מינדל שואל/ת: האם למלים המצ"ב יש בניין אחד? ענוש, עגוב, רגוז, שבו"ז, אבוד, כמוס.
רוביק עונה:
כל המילים הן צורות בינוני פעול בבניין קל.
21
זוהר לוי שואל/ת: במילת היחס "את", מדוע בצורות היחיד יש חולם מלא: אותי, אותך אותה, ואילו בצורת רבים נוכחים "אתכם"?
רוביק עונה:
צורות נטייה אלה קדומות מאוד, ולכן אפשר להציע לגביהן השערות בלבד. במקרה זה דווקא 'אתכם' קרובה ביותר לצורת היסוד 'אֶת', בעוד ביתר הצורות תנועת e מתגלגלת לתנועת o. במקרה של אֶתְכֶם תנועת e קרובה לתנועה דומה בנטייה. ביתר המקרים ניכרת השפעה, באמצעות הידמות, של תנועות a (אותך, אותה) וכמובן o (אותו) על תנועת צורת היסוד.
22
שלמה שואל/ת: הברכה כשנכנסים לסוכה היא "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו ליישב בסוכה". זה שונה ממה שהייתי מצפה: לשבת בסוכה. יש להבנתי הטיות דומות, כמו לירד במקום לרדת או ליגש במקום לגשת. מה קורה במקרים האלו מבחינה לשונית?
רוביק עונה:
לישב, לירד, לילך ועוד הן צורות נטייה תלמודיות של שם הפועל. הן משתלבות במשפט בדיוק כמו הצורה השלטת, המקראית: לשבת, ללכת, לרדת וכדומה.
23
ג'ני שואל/ת: רציתי לשאול האם נכון לומר שלדוברי עברית בהגייה מזרחית סיכוי טוב יותר לאיית נכון מילים בעברית (בדגש על מילים בהן מופיעות האותיות ע'/ א' או ח'/כ')? האם בוצע מחקר בנושא?
רוביק עונה:
לא ידוע לי על מחקר כזה אם כי סביר שנעשו בדיקות שונות, אך אין ספק שלדור השני של יוצאי מדינות ערב או של הספרדים הוותיקים נתונים טובים יותר להשתמש בע' וח' לועיות באופן טבעי, מאחר ששמעו זאת בבית ילדותם. ואולם כיוון שההגייה הישראלית הכללית איבדה את העיצורים הלועיים, בני הדור השני בעדות המזרח נוטים גם הם לוותר עליהם, ובדורות הבאים הם נעלמים לגמרי. יוצאים מכלל זה יוצאי תימן, השומרים על עיצורים מקוריים גם במהלך הדורות הבאים.
24
עופר רוזנברג שואל/ת: הציווי "קח" אמור להיות מהשורש לקח, אז לאן נעלמה ה - ל'? שמתי לב שבמקורות כן השתמשו בציווי לקח. בדרך כלל כשנופלת האות הראשונה זה כי האות הראשונה בשורש היא נ'.
רוביק עונה:
לק"ח הוא אכן שורש ייחודי בכך שהוא נוהג בבניין קל כחסרי פ"נ, אולי בהשפעת העיצור ק' הבא אחריו. נשילת ל' בשורש זה בצורות העתיד והציווי היא הדרך הבלעדית במקרא: אקח, תיקח, לקחת, וכן 'קח' וקחו' עשרות פעמים.
25
אודי שואל/ת: מהו הבניין והזמן של המילה "יושבה" בשירו של ביאליק "היא יושבה לחלון"? האם ניתן להחיל אותם על שורשים נוספים?
רוביק עונה:
צורות הנקבה בבינוני זוכות לשתי סיומות חלופיות החלות עקרונית על כל השורשים והבניינים: סיומת -ת' (ממלאת, קוראת, יושבת, מדלֶקֶת, מצוּוֵית, מזומֶנֶת ועוד), וסיומת –ָה (ממלאָה, קוראָה, יושבָה, מדליקָה, מצוּוָה, מזומנָה). בדרך כלל סיומת -ת' היא בעברית המודרנית צורה הנפוצה, וסיומת ה' מופיעה במשלב הספרותי, אבל בבנייני הפעיל ופוּעל התמונה הפוכה.
26
אבי שואל/ת: כמוני=כמו אני; כמוך=?
רוביק עונה:
העיצור כ' משמש בשפות שמיות שונות, וגם בעברית, כסיומת לצורות הנוכח, נוכחת וכדומה, בעוד הסיומת למדבר ומדברים היא תנועת i. במקרה של 'כמוני' נ' משמשת כחוצץ לצורך הגייה עקב התנועה o שב'כמו', והיא נגזרת מהצורה הנפרדת 'אני'. במקרים אחרים אין בה צורך: בי/בך, שלי/שלך וכדומה.
27
אסתר בן חור שואל/ת: איך נוצר המבטא הישראלי הנפוץ בארץ? אני מניחה שהיהודים שחיו בארץ וברובם דיברו אף ערבית עשו כן במבטא ספרדי. העולים מרוסיה ומרכז אירופה דיברו בהברה אשכנזית.
רוביק עונה:
קשה לקבוע מבטא אחד המשותף לכל הישראלים. הוא עדיין בהיווצרות, ואצל ילידים רבים אפשר לשמוע ספיחים של מבטאי מהגרים מארצות המזרח והמערב. המבטא המרכזי הוא בדרך כלל תוצר של מכנה משותף נמוך, שבו מוותרים על יסודות מסומנים וייחודיים (כמו הדגשת העיצורים הגרוניים), ונוטים לצורות ההיגוי הנוחות והקלות יותר.
28
גלי שואל/ת: האם כבר במאי 48 שיבשו את לשון הציווי לגוף שלישי עתיד: "תעזרו לי" "תענו לי"?
רוביק עונה:
צורות עתיד משמשות בתפקידי ציווי כבר בתנ"ך, למשל, "וְאַתָּה אֶת־בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" (בראשית יז 9). בלשון חכמים השימוש הזה כבר נפוץ למדי. בעברית החדשה, כבר מאז ראשית המאה העשרים, הוא דרך מרכזית, והציווי נדחק ללשון הספרות. הציווי מופיע בלשון הדיבור בעיקר בשורשים עלולים: טוס, סע, לך ועוד.
29
יפתח שואל/ת: על פסל הדוידקה שבכיכר חקוק הפסוק היפה "וגנותי אל העיר הזאת להושיעה". אני מניח שהמשמעות ברורה. הייתי שמח ללמוד קצת יותר פרטים על הצורה "וגנותי אל". האם היא צורה נרדפת ל"והגנתי על"? האם יש לה מופעים נוספים במקרא? מה השורש שלה?
רוביק עונה:
זוהי צורה ארכאית, המקובלת במקרא, של שורשים מגזרת הכפולים בבניין קל. 'גנותי' מופיעה שלוש פעמים. צורה ארכאית זו מופיעה בשורשים נוספים כמו חג"ג (חַגּותי), סב"ב (סַבּותי), כשלצידה הצורה המקובלת היום: חָגַגתי, סָבַבתי. צורת ההפעיל של גנ"ן 'הֵגֵן', במשמעות דומה, מופיעה גם היא במקרא, אך גם כאן יש בכמה שורשים, ולא רק כפולים, חלופה ארכאית: הֲסִבּוֹתִי, הבֵאותי ועוד.
30
יוסף שואל/ת: מדוע אומרים נעלי ומקלי, אבל נוהגים לומר השרשרת שלי ולא שרשרתי?
רוביק עונה:
כל שם עצם בעברית יכול לשאת סיומת קניין חבורה, כולל שרשרתי ותרנגולתי. הנטייה בדיבור העברי היא בדרך כלל לכינוי הקניין הפרוד: הנעל שלי, המקל שלי, השרשרת שלי והתרנגולת שלי. כאשר המילה ארוכה כמעט שאין שימוש בצורה החבורה מטעמי נוחות, אבל לא מטעמים דקדוקיים.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >