שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
רפאל פרידמן שואל/ת: מה המשמעות הפונטית לתנועות ארוכות (גדולות) וקצרות (קטנות)? האם בעבר היה להן ביטוי פונטי מובחן? כמו קמץ אצל האשכנזים והתימנים?
רוביק עונה:
הניקוד הטברני קבע הבחנה בין תנועות ארוכות וקצרות, כמו קמץ מול פתח, צירה מול סגול, אך על פי הדעה הרווחת הן לא העידו אז על הגייה שונה. בתקופה הטברנית, במאה העשירית, התנועות נהגו באותו אורך והיו שונות באיכותן, כמו קמץ בדרך האשכנזית מול הפתח. מדוע אם כן הן נקראות כך? כאן קובע המחקר שבתקופה הטרום טברנית היה הבדל אורך בין התנועות, והבחנה זו נשמרה במסורת למרות שכבר לא שימשה בהגייה הממשית.
17
יעקב שואל/ת: באיזה תקופה נטשנו את הניקוד העברי, ועברנו לכתוב טקסטים לא מנוקדים? דבר שהפך את השפה העברית למורכבת יותר, ומקור לא אכזב למחברי/מגדירי תשבצי הגיון בסגנון "תרתי משמע".
רוביק עונה:
התיאור ההיסטורי הפוך. הטקסט המקראי והמשנאי-תלמודי אינו מנוקד. בטקסט המקראי השימוש באמות הקריאה לא סדיר, בטקסט המשנאי השימוש בהן כבר רווח הרבה יותר. הניקוד הטברני, שנחתם במאה העשירית, נועד בין היתר לקבוע את הנוסח המדויק של הגיית המקרא, והוא גם תשתית הדקדוק העברי, אך השימוש בו מוגבל. קריאה ללא ניקוד דווקא פשוטה ונגישה יותר, ובוודאי שכתיבה בכתיב חסר לא מנוקד קשה מאוד לקריאה.
18
ברק שואל/ת: בציוץ בטוויטר נאמר בדרך אגב ע"י העיתונאי אורן נהרי כי האנגלית עשירה יותר מהעברית. בתגובות נכתב שאכן יש באנגלית יותר מילים - אבל האם זה נכון, ואם כן, האם זהו המדד על עושרה של שפה? האם זהו בכלל דבר מדיד?
רוביק עונה:
על פי אוצר המילים האנגלית עשירה בערך פי עשרה מהעברית. זהו המדד היחיד שבו ניתן לערוך השוואה כמותית. הדקדוק שונה משפה לשפה, ועניין עושר השפה אינו רלוונטי אליו. השוואה מעניינת היא בתחום הסמנטי. יש תחומים שבהם באנגלית מגוון מילים רב בתחומים מסוימים שבהם העברית דלה, אבל יש תחומים שבהם העברית עשירה יותר, כגון פועלי הלבוש. גם התחום הסמנטי לא ניתן לכימות.
19
אודי שואל/ת: לעיתים רחוקות אני נתקל בשילוב של ל'+מ' השימוש (כמו בביטויים "נשמע עד למרחוק" ו"למן אותו הזמן"). האם זהו פשוט תחליף ל-מ' השימוש, כמו "לכש" ו-"כש" עבור כ'+ש'? ומתי והאם תקין להשתמש בו בעברית של ימינו?
רוביק עונה:
'למרחוק' מופיעה שמונה פעמים במקרא. 'למן', בדרך כלל בהקשר זמן (למן היום...) , מופיעה 11 פעם. חוקר דקדוק המקרא גזניוס מקדיש מקום נרחב להרכבי מילות יחס במקרא. במקרה של 'למרחוק', זהו הרכב המציין אל+מן+המקום הרחוק. במקרה של 'למן', כאן על פי תיאורו ל' משמשת בתפקיד נקודת המוצא, במשמעות 'מאז'. שימוש מקביל דומה קיים בלטינית.
20
יובל שואל/ת: מה הן תולדות השפה ארמית?
רוביק עונה:
הארמית היא שפה שמית צפון מערבית, בדומה לעברית. היא מוכרת ומתועדת מאז כאלף לפני הספירה. לאורך מאות שנים הארמית הייתה השפה הרווחת ביותר באזור הסהר הפורה, ועמים שונים דיברו בה. היא שרדה עד היום, אם כי מספר הדוברים בה הלך והצטמצם. היום היא מדוברת בעיקר בדיאלקטים שונים, באזורים ספציפיים בעירק ובאירן. בישראל כמה עשרות אלפים שארמית היא שפת אימם.
21
אסתר כרמל שואל/ת: איך מיישבים את הסתירה בין כתיב מלא לכללי הדקדוק?
רוביק עונה:
הטקסט העברי המנוקד מייצג במלואו את הדקדוק הטברני. טקסט לא מנוקד אינו סותר את הדקדוק, אלא מעדיף על פני הדיוק הצורני את הקריאה הנוחה.
22
שדמה שואל/ת: בהמשך לשאלתי על מקור המילה ' חיבור' ותשובתך (בתודה), עמדתי על כך שהמאפיין הראשי של הטקסט בתורה הוא ו' החיבור של ו' ההיפוך (ובמיוחד בפרק א) ובמובן הזה נראה שאין לתורה אח ורע בטקסטים אחרים בעולם - מקודשים ולא מקודשים. האם אתה מסכים עם ההבחנה הזו?
רוביק עונה:
ו' המקראית קרויה אמנם ו' ההיפוך, אבל לדעת רבים תפקידה דווקא חיבור והיא קרויה גם 'ו' הרצף', ו' המחברת פעלים הבאים ברצף סיפורי. ההיפוך המיוחס לה אינו מקור השימוש.
23
חיים מימון שואל/ת: האם קיים מילון של כל שמות הפועל בעברית?
רוביק עונה:
שמות הפועל הם חלק מהמערכת הדקדוקית, ולכן אין ריכוז של התחום במילון נפרד, כפי שאין ריכוז מילוני נפרד לצורות הווי או ציווי. במילונים שונים וכן בלוח הפעלים של האקדמיה ללשון יש פירוט דקדוקי של פעלים, ובהם מצוין גם שם הפועל. בכמה מילונים דו לשוניים נהוגה שיטה שבה כל הפעלים מופיעים כשמות פועל, ולכן הם מרוכזים בצד העברי באות ל'.
24
מלי האריס שואל/ת: רוב המשקלים של שמות פעולה המתחילים ב"תוֹ" שייכים לגזרת נחי פי"ו: תוצאה, תופעה, תוכחה, תודעה ועוד. שאלתי נוגעת למילה "תובנה". ההיגיון אומר, שהיא קשורה לשורש ב.י.ן (בינה, הבנה). מדוע, אם כן, היא מצטרפת לקבוצה האופיינית לנחי פי"ו?
רוביק עונה:
בעברית לדורותיה יש דוגמאות לא מעטות שבהן מילה אינה נוהגת לפי הגזרה של השורש אלא נודדת לגזרה אחרת. בדרך כלל הסיבה היא סמנטית. כך חידש ביאליק את 'יבוא' (בו"א) בעקבות יצוא (יצ"א). מַשָּׁט ומַטָּס (נחי ע"ו) מתנהגות כמו חסרי פ"נ (מַסָּע). 'תובנה' נוצרה מתוך קרבת התחום למילים כמו תודעה ותופעה, והצטרפה לגזרה. הנימוק הדקדוקי גרם לכך שהיא לא זכתה שנים רבות לתו תקן, אבל בסופו של דבר האקדמיה הכשירה אותה.
25
אילת שואל/ת: ישנה תופעה מעניינת במספר שפות: תחילת המילים מים ומה זהות. כך בעברית, כך באנגלית what - water באידיש וואס וואסאר, וגם בספרדית זה דומה. קה ואקווה. האם יש הסבר לעניין?
רוביק עונה:
ההסבר היחיד האפשרי הוא שמדובר במילים שהן בבסיס השפה. מים הם בסיס הקיום, מה היא מילת השאלה הפשוטה, והיא נקשרת למילות שאלה נוספת המתחילות במ' (חמשת המ"מים), כפי שבאנגלית מילות השאלה מתחילות ב-w. הסוגיה מובילה לדמדומי הולדת השפות, וכל תשובה עליה היא ספקולטיבית.
26
איילה שואל/ת: כמה מילים בעברית חידש אליעזר בן יהודה וכמה ביאליק?
רוביק עונה:
המספרים אינם מדויקים ויש פולמוסים לגבי חלק מן המילים. באופן סכמתי מדובר על 200 מילים שחידש בן יהודה, ומתוכן נקלטו 130; ו-300 מילים שחידש ביאליק, ומהן נקלטו כ-200.
27
דב שואל/ת: האם יש בסיס למה שאומרים על דרך הצחות שהשורש של המילה מים הוא רק אות אחת - יו"ד? (כי שמי השמים נגזר ממים, וים גם נגזר ממים, כך שנשארת רק היו"ד).
רוביק עונה:
טענה תמוהה שאין לה כל קשר לדקדוק. האות הבולטת ב'מים' היא מ', והיא מופיעה גם בערבית (מא) וגם בארמית, אכדית (שם גם בצורה בשני מ') ועוד. לי' יש כאן מעמד של תנועה או חצי תנועה. בכל מקרה, מים היא במקורה מילה נטולת שורש. בעברית החדשה נגזר ממנה השורש מי"מ. למַיֵים – למהול במים.
28
הדר שואל/ת: לגבי המשקל יַקְטוּל בעברית, שמתי לב שיש מספר חיות ששמותיהן במשקל זה, אך לא מצאתי שם עצם מלבד ילקוט במשקל הזה. רציתי לדעת האם יש למשקל זה משמעות, והאם מקורו בעברית החדשה? ואולי תוכל להצביע על עוד מילים במשקל הזה.
רוביק עונה:
השורש יַקְטוּל מופיע בדרך כלל בשמות בעלי חיים ובצמחים, בעיקר במקרא ובלשון חז"ל אך גם בעברית החדשה. בעלי חיים: יחמור, יבחוש, ינשוף, ירבוּע, יסעור, ירעוד (חידוש של שלונסקי), ובמידה מסוימת גם יתוש. בצמחים – ינבוט, יחנון, יחנוק, ילקוט (הצמח, על פי צורת הפירות שלו), יפרוק, ירבוז. ילקוט המקראית היא המילה היחידה שאינה שייכת לקטגוריות אלה במשקל המדובר.
29
גיורא שנר שואל/ת: העברית המדוברת אינה נחה, אך בכל זאת. האם נכון לומר 'להשתחצן' ולא 'להשתחץ', 'לחשבן' במקום 'לחשב', 'לתבלן', במקום 'לתבל'?
רוביק עונה:
אפשר ואפשר, והאפשרויות האלה נפוצות בעברית תחת הכותרת "שורשים תנייניים" (משניים). בשורשים אלה אנו גוזרים שורש חדש ממילה שיש לה שורש קודם, ומאמצים את אחת מאותיות השימוש כחלק מהשורש החדש. מן המילה 'שחצן' ששורשה שח"צ, נגזר שורש חדש: שחצ"נ, ומכאן להשתחצן, המקובל בלשון הדיבור, בדומה ל'לפַרְשֵן'. מן השורש חש"ב נוצרו שלושה שורשים ופעלים תנייניים: לחשבן, למחשב ולתחשב. המילה תבלין, שממנה נוצר 'לתבלן', היא צורת רבים ארמית של 'תֶבֶל' (שממנה נגזר הפועל לתַבֵּל), והיא הפכה עם הזמן למילה עצמאית ביחיד.
30
גיורא שואל/ת: יש ארבע אימהות ולא שש. למה לא סופרים את בלהה וזלפה?
רוביק עונה:
במקרא ובלשון חז"ל מדובר על שש אימהות, כולל בלהה וזלפה. בהגדה של פסח שולב השיר "אחד מי יודע" ובו מדובר על ארבע אימהות, והוא בישר על מעמדן הנחות של השתיים. בהמשך הדרך השיר ניצח את המסורת המוקדמת. ההסבר המקובל הוא שמדובר בשפחות, וכי אין לאישיותן ולדבריהן רמז במקרא, הן האימהות השותקות, או המושתקות.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >