שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
יובל שואל/ת: מה הן תולדות השפה ארמית?
רוביק עונה:
הארמית היא שפה שמית צפון מערבית, בדומה לעברית. היא מוכרת ומתועדת מאז כאלף לפני הספירה. לאורך מאות שנים הארמית הייתה השפה הרווחת ביותר באזור הסהר הפורה, ועמים שונים דיברו בה. היא שרדה עד היום, אם כי מספר הדוברים בה הלך והצטמצם. היום היא מדוברת בעיקר בדיאלקטים שונים, באזורים ספציפיים בעירק ובאירן. בישראל כמה עשרות אלפים שארמית היא שפת אימם.
17
אסתר כרמל שואל/ת: איך מיישבים את הסתירה בין כתיב מלא לכללי הדקדוק?
רוביק עונה:
הטקסט העברי המנוקד מייצג במלואו את הדקדוק הטברני. טקסט לא מנוקד אינו סותר את הדקדוק, אלא מעדיף על פני הדיוק הצורני את הקריאה הנוחה.
18
שדמה שואל/ת: בהמשך לשאלתי על מקור המילה ' חיבור' ותשובתך (בתודה), עמדתי על כך שהמאפיין הראשי של הטקסט בתורה הוא ו' החיבור של ו' ההיפוך (ובמיוחד בפרק א) ובמובן הזה נראה שאין לתורה אח ורע בטקסטים אחרים בעולם - מקודשים ולא מקודשים. האם אתה מסכים עם ההבחנה הזו?
רוביק עונה:
ו' המקראית קרויה אמנם ו' ההיפוך, אבל לדעת רבים תפקידה דווקא חיבור והיא קרויה גם 'ו' הרצף', ו' המחברת פעלים הבאים ברצף סיפורי. ההיפוך המיוחס לה אינו מקור השימוש.
19
חיים מימון שואל/ת: האם קיים מילון של כל שמות הפועל בעברית?
רוביק עונה:
שמות הפועל הם חלק מהמערכת הדקדוקית, ולכן אין ריכוז של התחום במילון נפרד, כפי שאין ריכוז מילוני נפרד לצורות הווי או ציווי. במילונים שונים וכן בלוח הפעלים של האקדמיה ללשון יש פירוט דקדוקי של פעלים, ובהם מצוין גם שם הפועל. בכמה מילונים דו לשוניים נהוגה שיטה שבה כל הפעלים מופיעים כשמות פועל, ולכן הם מרוכזים בצד העברי באות ל'.
20
מלי האריס שואל/ת: רוב המשקלים של שמות פעולה המתחילים ב"תוֹ" שייכים לגזרת נחי פי"ו: תוצאה, תופעה, תוכחה, תודעה ועוד. שאלתי נוגעת למילה "תובנה". ההיגיון אומר, שהיא קשורה לשורש ב.י.ן (בינה, הבנה). מדוע, אם כן, היא מצטרפת לקבוצה האופיינית לנחי פי"ו?
רוביק עונה:
בעברית לדורותיה יש דוגמאות לא מעטות שבהן מילה אינה נוהגת לפי הגזרה של השורש אלא נודדת לגזרה אחרת. בדרך כלל הסיבה היא סמנטית. כך חידש ביאליק את 'יבוא' (בו"א) בעקבות יצוא (יצ"א). מַשָּׁט ומַטָּס (נחי ע"ו) מתנהגות כמו חסרי פ"נ (מַסָּע). 'תובנה' נוצרה מתוך קרבת התחום למילים כמו תודעה ותופעה, והצטרפה לגזרה. הנימוק הדקדוקי גרם לכך שהיא לא זכתה שנים רבות לתו תקן, אבל בסופו של דבר האקדמיה הכשירה אותה.
21
אילת שואל/ת: ישנה תופעה מעניינת במספר שפות: תחילת המילים מים ומה זהות. כך בעברית, כך באנגלית what - water באידיש וואס וואסאר, וגם בספרדית זה דומה. קה ואקווה. האם יש הסבר לעניין?
רוביק עונה:
ההסבר היחיד האפשרי הוא שמדובר במילים שהן בבסיס השפה. מים הם בסיס הקיום, מה היא מילת השאלה הפשוטה, והיא נקשרת למילות שאלה נוספת המתחילות במ' (חמשת המ"מים), כפי שבאנגלית מילות השאלה מתחילות ב-w. הסוגיה מובילה לדמדומי הולדת השפות, וכל תשובה עליה היא ספקולטיבית.
22
איילה שואל/ת: כמה מילים בעברית חידש אליעזר בן יהודה וכמה ביאליק?
רוביק עונה:
המספרים אינם מדויקים ויש פולמוסים לגבי חלק מן המילים. באופן סכמתי מדובר על 200 מילים שחידש בן יהודה, ומתוכן נקלטו 130; ו-300 מילים שחידש ביאליק, ומהן נקלטו כ-200.
23
דב שואל/ת: האם יש בסיס למה שאומרים על דרך הצחות שהשורש של המילה מים הוא רק אות אחת - יו"ד? (כי שמי השמים נגזר ממים, וים גם נגזר ממים, כך שנשארת רק היו"ד).
רוביק עונה:
טענה תמוהה שאין לה כל קשר לדקדוק. האות הבולטת ב'מים' היא מ', והיא מופיעה גם בערבית (מא) וגם בארמית, אכדית (שם גם בצורה בשני מ') ועוד. לי' יש כאן מעמד של תנועה או חצי תנועה. בכל מקרה, מים היא במקורה מילה נטולת שורש. בעברית החדשה נגזר ממנה השורש מי"מ. למַיֵים – למהול במים.
24
הדר שואל/ת: לגבי המשקל יַקְטוּל בעברית, שמתי לב שיש מספר חיות ששמותיהן במשקל זה, אך לא מצאתי שם עצם מלבד ילקוט במשקל הזה. רציתי לדעת האם יש למשקל זה משמעות, והאם מקורו בעברית החדשה? ואולי תוכל להצביע על עוד מילים במשקל הזה.
רוביק עונה:
השורש יַקְטוּל מופיע בדרך כלל בשמות בעלי חיים ובצמחים, בעיקר במקרא ובלשון חז"ל אך גם בעברית החדשה. בעלי חיים: יחמור, יבחוש, ינשוף, ירבוּע, יסעור, ירעוד (חידוש של שלונסקי), ובמידה מסוימת גם יתוש. בצמחים – ינבוט, יחנון, יחנוק, ילקוט (הצמח, על פי צורת הפירות שלו), יפרוק, ירבוז. ילקוט המקראית היא המילה היחידה שאינה שייכת לקטגוריות אלה במשקל המדובר.
25
גיורא שנר שואל/ת: העברית המדוברת אינה נחה, אך בכל זאת. האם נכון לומר 'להשתחצן' ולא 'להשתחץ', 'לחשבן' במקום 'לחשב', 'לתבלן', במקום 'לתבל'?
רוביק עונה:
אפשר ואפשר, והאפשרויות האלה נפוצות בעברית תחת הכותרת "שורשים תנייניים" (משניים). בשורשים אלה אנו גוזרים שורש חדש ממילה שיש לה שורש קודם, ומאמצים את אחת מאותיות השימוש כחלק מהשורש החדש. מן המילה 'שחצן' ששורשה שח"צ, נגזר שורש חדש: שחצ"נ, ומכאן להשתחצן, המקובל בלשון הדיבור, בדומה ל'לפַרְשֵן'. מן השורש חש"ב נוצרו שלושה שורשים ופעלים תנייניים: לחשבן, למחשב ולתחשב. המילה תבלין, שממנה נוצר 'לתבלן', היא צורת רבים ארמית של 'תֶבֶל' (שממנה נגזר הפועל לתַבֵּל), והיא הפכה עם הזמן למילה עצמאית ביחיד.
26
גיורא שואל/ת: יש ארבע אימהות ולא שש. למה לא סופרים את בלהה וזלפה?
רוביק עונה:
במקרא ובלשון חז"ל מדובר על שש אימהות, כולל בלהה וזלפה. בהגדה של פסח שולב השיר "אחד מי יודע" ובו מדובר על ארבע אימהות, והוא בישר על מעמדן הנחות של השתיים. בהמשך הדרך השיר ניצח את המסורת המוקדמת. ההסבר המקובל הוא שמדובר בשפחות, וכי אין לאישיותן ולדבריהן רמז במקרא, הן האימהות השותקות, או המושתקות.
27
נתי שואל/ת: שאלה על צורת המקור המוחלט של בניין קל. למיטב ידיעתי הוא מנוקד בקמץ, למשל “שָמור וזָכור (בדיבור אחד)”. עם זאת, יש והאות הראשונה מנוקדת בשווא, למשל ״קְרוא וכְתוב״, ואפילו בתהלים נה ״הנה ארחיק נְדוד״. התוכל לבאר זאת?
רוביק עונה:
לצורת המקור המוחלט של בניין קל שתי צורות במקרא ומכאן בעברית בכלל: קצרה וארוכה. הצורה הקצרה, המקור הנטוי, היא קְטֹל/קְטוֹל, היא נפוצה יותר ומשמשת בהתייחסות לחלקים אחרים של המשפט. צורה זו יכולה להופיע באופן עצמאי, וכן מצטרפים אליה אותיות השימוש וצורות נטייה. הצורה הארוכה, המקור המוחלט או הנפרד, היא קָטוֹל/קָטֹל. היא משמשת רק כאשר היא עומדת באופן עצמאי, ולא בהתייחסות לחלקים אחרים במשפט.
28
אריאל שואל/ת: מדוע "אנחנו" זה רבים של "אני"? לדוגמא, אתם זה ריבוי של "אתה", כי כשאני אומר "אתם", אני מתכוון לאתה ואתה ואתה ואתה. כמה "אתה". כך גם באתן, הם והן. אבל כשאני אומר "אנחנו", אני בעצם אומר, אני ואתה ואתה ואתה. אם אנחנו זה ריבוי של אני, הייתי מצפה שהכוונה תהיה לאני ואני ואני.
רוביק עונה:
לשאלה יש ממד פילוסופי. כאשר אדם אומר "אנחנו" הוא הופך קבוצת אנשים רלוונטית, שהוא שייך אליה, ליחידה אחת. היא הופכת ל'אני' קולקטיבי'. בדיוק כפי ש'אתם' הוא 'אתה' קולקטיבי, ו'הם' הינו 'הוא' קולקטיבי. כאשר רוצים לפרק את הקולקטיב מפרקים גם את כינויי הגוף: "אני ואתה נשנה את העולם" שונה במשמעותו מ"אנחנו נשנה את העולם". מצבי הפירוק דורשים פירוק למבע שיש בו יותר ממילה אחת.
29
מאיר מינדל שואל/ת: האם למלים המצ"ב יש בניין אחד? ענוש, עגוב, רגוז, שבו"ז, אבוד, כמוס.
רוביק עונה:
כל המילים הן צורות בינוני פעול בבניין קל.
30
זוהר לוי שואל/ת: במילת היחס "את", מדוע בצורות היחיד יש חולם מלא: אותי, אותך אותה, ואילו בצורת רבים נוכחים "אתכם"?
רוביק עונה:
צורות נטייה אלה קדומות מאוד, ולכן אפשר להציע לגביהן השערות בלבד. במקרה זה דווקא 'אתכם' קרובה ביותר לצורת היסוד 'אֶת', בעוד ביתר הצורות תנועת e מתגלגלת לתנועת o. במקרה של אֶתְכֶם תנועת e קרובה לתנועה דומה בנטייה. ביתר המקרים ניכרת השפעה, באמצעות הידמות, של תנועות a (אותך, אותה) וכמובן o (אותו) על תנועת צורת היסוד.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >